איך להבין תפילת אברהם על אנשי סדום

[הפך לבן]

לאחרונה עיינתי קצת בענין הפיכת סדום וכו', נתעוררתי לברר מה שהיתה תמיה גדולה אצלי כבר שנים רבות, והוא מה שאברהם אבינו ביקש רחמים על אנשי סדום, אשר לכ' היה מן היושר האנושי הפשוט לבקש שיאבדו במהירות יותר ובעינויים קשים, וכמו שלא היה עולה על הדעת להתפלל בעד דאע"ש וכדו', ומי שהיה עושה כן, היינו מסתכלים עליו כמטורף. ומה גם שכל תנ"ך מלא בתפילות ובקשות על מפלתן של רשעים.

(וכמובן אינני שואל על תפלתו שינצלו הצדיקים שבה)

ובתחילה חשבתי שבטח כבר נכתב בזה רבות, אך חיפשתי וכעת לא מצאתי כלום (זולת מעין הכותבים "אברהם התפלל על אנשי סדום משום ורחמיו על כל מעשיו, ומכאן שיש לרחם אפילו על הרשעים היותר גרועים וכו'", אשר לא אאמין שיש מישהו בעולם האומר זה ברצינות והיה באמת מוכן להתפלל על עיר שלמה שהיה לה חוק לאנס למ"ז וכדו', ולא שמעתי מימי על מי שהיה מתפלל לה' שיחוס על סדאם חוסיין למשל, אשר בודאי היה אדם טוב ביחס לאנשי סדום).

אשמח לסברות ומ"מ בנושא.

[ענ'י לעצמי]

א. מספר 'מפי ספרים וסופרים' מהדו"ח עמוד קיב

מס1.png (60.83 KiB) נצפה 2857 פעמים

מס2.png (37.55 KiB) נצפה 2857 פעמים

ב. מספר 'חוט של חסד' מהדו"ח עמוד נח

22.png (100.83 KiB) נצפה 2855 פעמים

ג. יתכן לפרש, שמכיון שאברהם אע"ה היה עמוד החסד, והיה מקרב את כולם לה', חשב שיש סיכוי שיוכל להחזירם בתשובה לאט לאט (ויתכן שלזה שלח את אליעזר עבדו שם לראות אם אפשר לעשות כך, ראה סנהדרין קט, ב).

[סגי נהור]

עומק הענין הוא שהשאלה נובעת ממדת היושר והצדק, אלא שאברהם אין מדתו דין וצדק אלא חסד, והחסד כשלעצמו הוא בלי גבול ומבקש להשפיע טוב וחסד לרעים ולטובים. ואדרבה, מעשה זה הוא ביטוי טהור למדת החסד של אאע"ה.

ואעתיק קצת מהמבואר בהאי ענינא בתורה אור פ' לך לך:

אנכי מגן לך. פי' מגן אברהם, דהנה נודע שאברהם הוא בחי' חסד גדול עד מאד בלי שום מונע, וכולם טובים בעיניו והוא רק טוב, ולכן אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, שפי' שיחיה לעד לפניך שהוא בחי' אין סוף בלי גבול, ואעפ"י שהוא יודע מהו ישמעאל אעפ"כ מחמת חסד גדול וטובו הגדול רוצה שיחיה, ולא זו בלבד אלא שרצה שיחיה לחסד בלי גבול. וזהו דאיתא לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצא מחמת רוב חסדו.

אבל באמת אין מהראוי כן, דהנה בביאת משיח אי"ה כתיב בלע המות לנצח. ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וצריך לבער כל הרע מן הארץ ואם יתנהג העולם בחסדו הגדול כנ"ל לא היה העולם יכולים לבא למדרגה הנ"ל של משיח. ולכן בא יצחק בחי' דין...

והנה נודע כי מגן נק' דבר המכסה, למשל במלחמה נק' מגן מה שמכסה בו שלא ישלוט עליו הקשת. והנה כתיב כי שמש ומגן ה' אלקים, שכמו שהשמש אם לא היה לו נרתק לא היו יכולים לסבול אורו הגדול והנרתק הוא המגין שנוכל לסבול. וזהו לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה וצדיקים מתהנים בה ורשעים נדונים בה. והנה נודע שבכל בוקר דאברהם בחי' חסד מתעורר בעולם, וישכם אברהם בבוקר, וכדאיתא בזוה"ק, והקב"ה רוצה להנהיג את העולם בבחי' חסד, אם לא היה מגן לבחי' חסד הנ"ל לצמצם חסדו וטובו ולתת דרך צמצום כמו שצריך רק להחיות הקליפות מפני שצריכין בשביל סטרא דקדושה שיהיה אתהפכא חשוכא לנהורא כידוע. ואם לא היה דרך צמצום היה חיותם בלי גבול ולא היו יכולים לבער הרע מן הארץ. ולכן בכל בוקר כשמתעורר מדת אברהם מדת חסד כנ"ל, אנו צריכין לברך ברכת מגן אברהם, מגין שיעשה מגין לבחי' אברהם הנ"ל לטובתנו.

[צופה_ומביט]

א. מספר 'מפי ספרים וסופרים' מהדו"ח עמוד קיב

מס1.png

מס2.png

עדיף עונש בעולם הבא מעונש בעולם הזה??
ידוע להיפך, שצדיקים שיש להם מעט עבירות מקבלים ייסורים בעוה"ז לזכותם לעוה"ב, וברשעים להיפך.
ואולי הכוונה שתפילת אברהם היתה שהקב"ה ירע להם יותר, דהיינו שלא ישלם להם כלום בעוה"ז כדי שיקבלו עונש מושלם בעוה"ב?
לא משמע כך כלל בפסוקים, וגם איזו טענה יש על נוח שלא התפלל להרע יותר לדור המבול, לא משמע כן בזוה"ק.
בקיצור, אשמח להבהרה / להבאת כל הדברים.

[הפך לבן]

א. מספר 'מפי ספרים וסופרים' מהדו"ח עמוד קיב
ב. מספר 'חוט של חסד' מהדו"ח עמוד נח
ג. יתכן לפרש, שמכיון שאברהם אע"ה היה עמוד החסד, והיה מקרב את כולם לה', חשב שיש סיכוי שיוכל להחזירם בתשובה לאט לאט (ויתכן שלזה שלח את אליעזר עבדו שם לראות אם אפשר לעשות כך, ראה סנהדרין קט, ב).

ייש"כ. לגבי א', כבר כתב הרב צופה ומביט בט"ט מה שיש לעיין בזה. ותמוה טובא שנתפלל על עושים מעשה תועבה והשחתה אם הם נפנו "רק" כלפי האומות, אם הגרמנים לא היו הורגים אותנו, רק כל האומות האחרות שהרגו וטבחו, אז כן היה עולה על הדעת להתפלל בעדם? אולי היה לבני ישראל להתפלל על הפראים שגרו בדרום אמריקה שהקריבו בניהם ובנותיהם לאלילים וזבחו המון רב של אנשים נשים וטף לאלוהיהם, עד שנכבשו בידי אנשי ספרד (שדווקא הם היו מצרים לישראל)? מי שהיה מתפלל לה' שירחם עליהם, הרי הוא בלי ספק חסר בצורת האדם.
ב', מ"מ יפה, וא"כ קרוב לגזרת המלך היה בלי טעם מובן (ולגבי הצ"ה צ"ע כנ"ל, שכתב שכביכ' חשב הי"ת "ואם אשמיד אלו הערים יתנו ללבם ויאמרו איה צדקתו וזכותו שהיה בגבולם ולא התפלל עליהם...", אשר על זה אנו דנין, למה היה לו להתפלל עליהם. ובהמשך שם "אבל רצה לגלות הדבר לאברהם בעניין שיתפלל עליהם").
ג'. זהו הביאור היותר קרוב אל הפשט, אבל כנ"ל אינו מובן לי, אטו נבקש על רחמים על מושחתים, רשעים גמורים ומתועבים? בשלמא אם יש צד לקרבם לה', שינסה. אבל להתפלל עליהם כדי שאולי לעתיד יחזירם בתשובה? (מה שהוא לכ' לא מסתבר שהיה מצליח לעשות, לפי פשש"מ עכ"פ, שאפילו לאחר שהוכו בסנוורים לא עלה על לבם להפסיק, ועיין בצ"ה שם).

וראוי להעיר שלכ' עיקר חטאם היה במה שעשו עיוות הדין ומעשה תועבה לאנשים שעברו עליהם, וא"כ לבקש רחמים עליהם הרי זה פשוט חב לאחריני, ומזכיר הליברלים שלנו המשחררים רוצחים משום ש"מרחמים" עליהם, ואילו על קרבנותיהם לית דמשגח.

[הפך לבן]

עומק הענין הוא שהשאלה נובעת ממדת היושר והצדק, אלא שאברהם אין מדתו דין וצדק אלא חסד, והחסד כשלעצמו הוא בלי גבול ומבקש להשפיע טוב וחסד לרעים ולטובים. ואדרבה, מעשה זה הוא ביטוי טהור למדת החסד של אאע"ה.

תודה על המ"מ, אבל תשובה זו פליאה בעיני.
כל המרחם על האכזרים, סופו להיות אכזרי על הרחמנים. איזה מין "רחמים" הוא זה, לבקש שלא יאבדו עיר של רוצחים ומאנסים למ"ז? מה עם אלו שנפלו לידם? לא ראוי לרחם עליהם? מי שבאמת מרגיש בצרה של עמיתו, לא יכול לסבול שיתקיים הרשע המצערו והורגו על לא דבר. האם מי שהיה מבקש רחמים על הנאצים נחשב ל"רחמן" או לאכזר? ולגבי התורה אור, אין לי עסק בנסתרות, אבל הנ"ל ע"פ הפשט כבר כתבתי. ומצינו שאברהם לא היסס להרוג כדי להציל אחרים, כמו שעשה במלחמת המלכים. אטו שם היה חסרון במדת רחמנותו?

[בן ראובן]

עומק הענין הוא שהשאלה נובעת ממדת היושר והצדק, אלא שאברהם אין מדתו דין וצדק אלא חסד, והחסד כשלעצמו הוא בלי גבול ומבקש להשפיע טוב וחסד לרעים ולטובים. ואדרבה, מעשה זה הוא ביטוי טהור למדת החסד של אאע"ה.

תודה על המ"מ, אבל תשובה זו פליאה בעיני.
כל המרחם על האכזרים, סופו להיות אכזרי על הרחמנים. איזה מין "רחמים" הוא זה, לבקש שלא יאבדו עיר של רוצחים ומאנסים למ"ז? מה עם אלו שנפלו לידם? לא ראוי לרחם עליהם? מי שבאמת מרגיש בצרה של עמיתו, לא יכול לסבול שיתקיים הרשע המצערו והורגו על לא דבר. האם מי שהיה מבקש רחמים על הנאצים נחשב ל"רחמן" או לאכזר? ולגבי התורה אור, אין לי עסק בנסתרות, אבל הנ"ל ע"פ הפשט כבר כתבתי. ומצינו שאברהם לא היסס להרוג כדי להציל אחרים, כמו שעשה במלחמת המלכים. אטו שם היה חסרון במדת רחמנותו?

הפיכת סדום היתה עונש, לא צעד מניעתי. אברהם התפלל שלא ייענשו, לא שיותר להם להמשיך ברשעם.

[ענ'י לעצמי]

א. מספר 'מפי ספרים וסופרים' מהדו"ח עמוד קיב

מס1.png

מס2.png

עדיף עונש בעולם הבא מעונש בעולם הזה??
ידוע להיפך, שצדיקים שיש להם מעט עבירות מקבלים ייסורים בעוה"ז לזכותם לעוה"ב, וברשעים להיפך.
ואולי הכוונה שתפילת אברהם היתה שהקב"ה ירע להם יותר, דהיינו שלא ישלם להם כלום בעוה"ז כדי שיקבלו עונש מושלם בעוה"ב?
לא משמע כך כלל בפסוקים, וגם איזו טענה יש על נוח שלא התפלל להרע יותר לדור המבול, לא משמע כן בזוה"ק.
בקיצור, אשמח להבהרה / להבאת כל הדברים.

ז"ל ה'קדושת לוי' (סוף פרשת נח) אשר עליו בנה תירוצו:

משנולד אברהם לא ענש הקדוש ברוך הוא לאומה, רק את האומה אשר הם עושים רעה לזרעו, אבל מה שעושין נגד ה' הוא שומר להם להפרע מהן לעתיד לבוא, ולא כן קודם שנולד אברהם שענש הקדוש ברוך הוא לדור המבול ודור הפלגה על שהכעיסו נגד רצונו, אבל משבא אברהם ענש את האומה הזאת שמצירים את זרע אברהם

כוונתו (של ה'מפי ספרים וסופרים') הוא שמן הראוי היה שהם ייענשו רק בעוה"ב, וכיון שראה אאע"ה שהקב"ה מענישם גם בעוה"ז, ביקש רחמים עליהם כדי שייענשו רק בעוה"ב, ולא גם בעוה"ז.

[ענ'י לעצמי]

א. מספר 'מפי ספרים וסופרים' מהדו"ח עמוד קיב
ב. מספר 'חוט של חסד' מהדו"ח עמוד נח
ג. יתכן לפרש, שמכיון שאברהם אע"ה היה עמוד החסד, והיה מקרב את כולם לה', חשב שיש סיכוי שיוכל להחזירם בתשובה לאט לאט (ויתכן שלזה שלח את אליעזר עבדו שם לראות אם אפשר לעשות כך, ראה סנהדרין קט, ב).

ייש"כ. לגבי א', כבר כתב הרב צופה ומביט בט"ט מה שיש לעיין בזה.
עיין לעיל במה שכתבתי
ותמוה טובא שנתפלל על עושים מעשה תועבה והשחתה אם הם נפנו "רק" כלפי האומות, אם הגרמנים לא היו הורגים אותנו, רק כל האומות האחרות שהרגו וטבחו, אז כן היה עולה על הדעת להתפלל בעדם? אולי היה לבני ישראל להתפלל על הפראים שגרו בדרום אמריקה שהקריבו בניהם ובנותיהם לאלילים וזבחו המון רב של אנשים נשים וטף לאלוהיהם, עד שנכבשו בידי אנשי ספרד (שדווקא הם היו מצרים לישראל)? מי שהיה מתפלל לה' שירחם עליהם, הרי הוא בלי ספק חסר בצורת האדם.
איני יודע מאיפה ראית בדבריו שיש חילוק בין אם נפנו רק כלפי האומות או לא לענין אם ראוי להתפלל עליהם. הקדושת לוי בסך הכל מחדש שנתוסף אופן אחרת למרוד בה' אחרי שנולד אאע"ה, מכיון שעכשיו נוצר 'אומה של הקב"ה', והמיצר להם הוא פגיעה בה' ג"כ, אבל העונש לזה הוא בעוה"ז, מכיון שהעולה נעשתה כלפיהם, ויתכן לפרש ע"ד 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים', ואאע"ה התפלל רק שלא יקבלו עונשם ב' פעמים, אבל אה"נ שמא לא היה מתפלל שלא ייענשו כלל
ב', מ"מ יפה, וא"כ קרוב לגזרת המלך היה בלי טעם מובן (ולגבי הצ"ה צ"ע כנ"ל, שכתב שכביכ' חשב הי"ת "ואם אשמיד אלו הערים יתנו ללבם ויאמרו איה צדקתו וזכותו שהיה בגבולם ולא התפלל עליהם...", אשר על זה אנו דנין, למה היה לו להתפלל עליהם. ובהמשך שם "אבל רצה לגלות הדבר לאברהם בעניין שיתפלל עליהם").
אפשר שכוונתו כתירוץ ג', שיאמרו למה לא התפלל שיחזרו בתשובה
ג'. זהו הביאור היותר קרוב אל הפשט,
עכשיו מצאתי שהגר"מ פיינשטיין (דרש משה) תירץ כעי"ז (הוסיף שגם הצדיקים בסדום (אם נמצאו) יעזרו בהחזרתם לתשובה)
אבל כנ"ל אינו מובן לי, אטו נבקש על רחמים על מושחתים, רשעים גמורים ומתועבים? בשלמא אם יש צד לקרבם לה', שינסה. אבל להתפלל עליהם כדי שאולי לעתיד יחזירם בתשובה? (מה שהוא לכ' לא מסתבר שהיה מצליח לעשות, לפי פשש"מ עכ"פ, שאפילו לאחר שהוכו בסנוורים לא עלה על לבם להפסיק, ועיין בצ"ה שם).
למה לא? הרי ה' ארך אפים, ואפשר שיחזרו בתשובה (ומעשה דסנוורים קרה אח"כ, כך שלא עלה על דעתו שהם כ"כ מושחתים שאפילו בזמן העונש יעמדו ברשעתם). וגדולה מזו מצאנו, שגם אחרי כ"כ שנים קודם המבול שלא חזרו בתשובה, אפ"ה כתיב (בראשית ז, יב) 'ויהי הגשם' ופרש"י 'הורידן ברחמים שאם יחזרו בתשובה יהיו גשמי ברכה' עכ"ל.
וראוי להעיר שלכ' עיקר חטאם היה במה שעשו עיוות הדין ומעשה תועבה לאנשים שעברו עליהם, וא"כ לבקש רחמים עליהם הרי זה פשוט חב לאחריני, ומזכיר הליברלים שלנו המשחררים רוצחים משום ש"מרחמים" עליהם, ואילו על קרבנותיהם לית דמשגח.

[תורת המן]

עומק הענין הוא שהשאלה נובעת ממדת היושר והצדק, אלא שאברהם אין מדתו דין וצדק אלא חסד, והחסד כשלעצמו הוא בלי גבול ומבקש להשפיע טוב וחסד לרעים ולטובים. ואדרבה, מעשה זה הוא ביטוי טהור למדת החסד של אאע"ה.

תודה על המ"מ, אבל תשובה זו פליאה בעיני.
כל המרחם על האכזרים, סופו להיות אכזרי על הרחמנים. איזה מין "רחמים" הוא זה, לבקש שלא יאבדו עיר של רוצחים ומאנסים למ"ז? מה עם אלו שנפלו לידם? לא ראוי לרחם עליהם? מי שבאמת מרגיש בצרה של עמיתו, לא יכול לסבול שיתקיים הרשע המצערו והורגו על לא דבר. האם מי שהיה מבקש רחמים על הנאצים נחשב ל"רחמן" או לאכזר? ולגבי התורה אור, אין לי עסק בנסתרות, אבל הנ"ל ע"פ הפשט כבר כתבתי. ומצינו שאברהם לא היסס להרוג כדי להציל אחרים, כמו שעשה במלחמת המלכים. אטו שם היה חסרון במדת רחמנותו?

באמת נראה דאין זה טעם על פי הפשט.
אך ביאור הדברים כנראה הוא, דבאמת אינו ראוי לעשות כן, והוא באמת אכזריות על הצדיקים, רק כדי להעמיד מדת חסד בעולם היה צריך לעשות חסד בלי חשבונות וגבול. וכן ראיתי מובא בשם הגר"ש פינקוס:

גבול.png (85.92 KiB) נצפה 2776 פעמים

ומה שכתבת מהמלכים, בשפת אמת כתב ע"פ תורה אור הנ"ל: "אל תירא אברם אנכי מגן לך כי הנה אברהם אבינו ע"ה היה שורש החסד שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו כמו שכתוב במדרש פרשת חיי שרה, ובכאן הראה גבורה גדולה והכה כל אלה המלכים לכן נתיירא פן ירד ממדריגתו להיות נעשה על ידו דין כזה, אכן באמת זה עצמו היה בירור מדתו כי החסד ואהבה צריך שמירה שלא יתפשט יותר מדאי...וכן כתב בספר תורה אורי מהרב בפירוש אנכי מגן לך ע"ש...וזה שאמר לו הקב"ה כי מאתו היה זה כדי שיהיה נשמר מדתו ומתברר שלא יוכל לסבול הרשעים כענין שמצינו, המרחם על האכזרים סופו להיות אכזר כו'".

[תורת המן]

וע"ע מש"כ הגר"ח פרידלנדר בזה:

שפתי חיים.png (83.35 KiB) נצפה 2776 פעמים

ועדיין אני מסכים איתך שע"פ פשוטו אינו מתיישב.

[סגי נהור]

עומק הענין הוא שהשאלה נובעת ממדת היושר והצדק, אלא שאברהם אין מדתו דין וצדק אלא חסד, והחסד כשלעצמו הוא בלי גבול ומבקש להשפיע טוב וחסד לרעים ולטובים. ואדרבה, מעשה זה הוא ביטוי טהור למדת החסד של אאע"ה.

תודה על המ"מ, אבל תשובה זו פליאה בעיני.
כל המרחם על האכזרים, סופו להיות אכזרי על הרחמנים. איזה מין "רחמים" הוא זה, לבקש שלא יאבדו עיר של רוצחים ומאנסים למ"ז? מה עם אלו שנפלו לידם? לא ראוי לרחם עליהם? מי שבאמת מרגיש בצרה של עמיתו, לא יכול לסבול שיתקיים הרשע המצערו והורגו על לא דבר. האם מי שהיה מבקש רחמים על הנאצים נחשב ל"רחמן" או לאכזר? ולגבי התורה אור, אין לי עסק בנסתרות, אבל הנ"ל ע"פ הפשט כבר כתבתי. ומצינו שאברהם לא היסס להרוג כדי להציל אחרים, כמו שעשה במלחמת המלכים. אטו שם היה חסרון במדת רחמנותו?

אכן בדרך הפשט יש צורך להוסיף כעין מה שכתבו לעיל, שסבר שיעשו תשובה או שאפשר למנוע רשעם באופן אחר (והקדמתי "עומק הענין הוא").
אך יש להעיר לגופם של דברי מר, שחסד ורחמים לאו היינו הך, כידוע שהרחמים מדה ממוצעת בין חסד לדין. שהרחמים ענינם "התחשבות" במצבו של המקבל, וזה אינו שייך בכל אחד, וכמ"ש מר, משא"כ מדת החסד "עיוורת" למצבו של המקבל, ואינה מבקשת אלא להשפיע ולהשפיע ללא גבול.

[עקביה]

אברהם אבינו היה רק מידת החסד, או שהוא היה גם בן אדם עם ראש ישר?

או אולי הוא היה מין ר' שלמהל'ה קרליבך?

[סגי נהור]

אברהם אבינו שבתורה נדרש ומתפרש בכמה רבדים זה לפנים מזה, עד לפנימי שבהם - שהוא רגל מרגלי המרכבה, ביטוי שלם למדת החסד העליונה.
לרובד הפשט התייחסתי. אלא שמקובלנו שרבדים אלה אינם נפרדים לגמרי אלא מסייעים זה לזה, ובהעדר זה ימצא זה בלתי שלם. ונדון זה שלפנינו יוכיח.

[ענ'י לעצמי]

לכבוד פרשת השבוע
האם ישנן עוד תירוצים על שאלת פותח האשכול?

[ענ'י לעצמי]

מספר שעשועי אפרים עה"ת (עמ' קד-קה):

א1.png (313.29 KiB) נצפה 2168 פעמים

[זיז שדי]

איתא בנדרים לב א אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד יד)
ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר במה אדע כי אירשנה (בראשית טו ח) ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכש קח לך (בראשית יד כא)
ומבואר שאחריות אנשי סדום היה על אברהם אבינו, (לפי שקנאם בקנין מלחמה ונתחייב לגיירם). ואולי מפני זה התפלל שינתן להם עוד ארכא שיעשו תשובה, לפי שידע כל הצרות שיבואו על זרעו אם לא יעשו תשובה ויידחו לעולם, ונמצא שהתפילה היתה על ישראל ולא על אנשי סדום וא"ש

[צופה_ומביט]

לפי חשבון נאה זה לא צריך לסיום שהתפלל למנוע הצרות לזרעו, אלא כי אחריותו על אנשי סדום עצמם להשיבם / להצילם שיוכלו לשוב בתשובה.

וגדולה מזו מצינו בדור המבול, שגם הם השחיתו עד כלה ונגזרה עליהם כליה ולבסוף נמחו, ונח לא קנאם במלחמה ולא היו תחת רשותו ולא מכירים לו טובה על הצלתם (אא"כ במה שהתקין להם כלי חרישה) ועכ"ז נתבע על שלא התפלל עליהם, כידוע מהזוה"ק, עד שכל המבול נקרא על שמו "מי נח".

וכי אנשי דור המבול היו טובים מאנשי סדום? בוודאי שלא, וסופם יוכיח, ועכ"ז היה צריך נח להתפלל על הצלתם - ולהחזירם בתשובה, וחדא תביעה היא.

[צופה_ומביט]

ולגוף שאלת פותח האשכול, לפי פשטות הכתובים תפילת אברהם היתה על הצדיקים שבה שלא ייספו בעוון הכלל (- ורק כתוצאה, ובדרך ממילא, וכאופן הצלתם - היתה התביעה שכל סדום תינצל, שהרי הם גרים בסדום והנידון הוא על המקום ככלל אחד, ראה להלן). והיתה זו יותר תביעת צדק מאשר תפילה כפשוטה. כך עכ"פ להמפורש בפסוק.

הדין והגזירה היו על "המקום", ובכה"ג נספים גם צדיקים שבמקום (כמו שלמדו מכאן רבותינו), אלא שיש איזה איזון מה יכריע את מה. המקום את הצדיקים או הצדיקים את המקום (לפעמים גם צדיק אחד מגן על מקום/דור שלם. היש בה עץ וכו'). ובזה עסק הדו"ד של אברהם עם הקב"ה. וכשהגזירה על המקום - ויש בו מספיק צדיקים - והם המכריעים את האיזון לבטל את הגזירה - אזי ניצלים כולם. שהרי הגזירה המסוימת כאן אינה על יחידים אלא על המקום, וממילא זה דיכוטומי: או שהמקום מכריע את הצדיקים ונספה כל המקום כולל הצדיקים, או שהצדיקים מכריעים את המקום וניצול כל המקום.

ועד כדי שעולה מהדיון ומרש"י שאם היו נח ומשפחתו עשרה אנשים - היה ניצל כל דורם בזכותם. כל העולם כולו! כי הגזירה שם היתה על "העולם", ונח ומשפחתו בכלל, וגם שם נידון האיזון הנ"ל, ומספר עשרה שלהם היה מכריע את כל הגזירה כולה - בהיקף של כל העולם - לזכות. (רואים מכאן את עוצמתו של מנין עשרה).

ומה שיש לקב"ה דרכים להפריד את הצדיקים מהעיר, ולעשותם "לא בני המקום" - אין זו טענה ועכ"פ אברהם לא צריך להתחשב בזה. הוא דיבר לפי המצב הקיים שהצדיקים האלה גרים בעיר. לתת עצות לקב"ה האם ואיך להוציא משם את הצדיקים אין זה מתפקידו.

(באגב, את אותו העיקרון - בכיוון ההפוך - כוח הכלל הצדיק להגן על יחידים רשעים שבו כשיש דין על הכלל מצינו מפורש בתורה בפרשת ניצבים, שיכול חוטא לסמוך עצמו על זכות הכלל שבטובה הנגזרת על הכלל יזכה גם הוא בכללה, למען ספות הרווה את הצמאה. ומפורש בפסוק שהחשבון הזה נכון ומצד הסדר אמור להועיל, והיה נסלח לו בכללם, אלא דהיות והוא מנצל זאת מראש כדי לחטוא הוי כאחטא ואשוב שאין מספיקין בידו, ולכן "לא יאבה ה' סלוח לו" - מה שהיה אמור להיות מחמת הכלל כנ"ל, כי אז יחרה אף ה' וקנאתו באיש ההוא והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל, יבדיל דינו מהכלל הנידון לטובה, והוא יידון לרעה).

הנושא הזה של דין על כלל המקום / אומה / עולם נמצא ברמב"ם הלכות תשובה ריש פרק ג עיי"ש.

עכ"פ, זה לענ"ד הנידון בפרשה זו. תביעת צדק בגזירה על מקום מצד השיקול מי יכריע את מי. ולא "תפילה של אברהם להצלת רשעים". והיות שכל זה מפורש בפסוקים להדיא שאין יותר מפורש ממנו - לא ראו המפרשים עניין לעסוק בזה בדרך שו"ת.



אגב, פעם חשבתי שמכל המ"מ בעניין זה, גזירה על המקום/הכלל שבה לוקים כל היחידים גם אם מצידם לא ראויים וכו', הוא סתירה לדברים הידועים בשם החזו"א "לא מטוסים נופלים, אנשים נופלים". לאחר מכן הבנתי שהחילוק עצום. גזירה על "מקום" היא כשיש למקום ותק, ואופי והנהגה מצטברים, ודורות שנולדים ומתחנכים, ותושביו הם "אנשי המקום", ויש מושג של "נתמלאה סאת המקום", וכו'. משא"כ מטוס או אוטובוס שנזדמנו בו לפי שעה ולזמן קצר ולצורך מקרי ואישי אנשים זרים זה לזה שאין ביניהם שום שייכות (כולל בזמן הנסיעה) שבשום אופן וכיוון והגדרה אינם "בני המטוס", והמטוס עצמו, ככלי ריק - בוודאי שאין כלפיו שום "נתמלאה סאתו" ודין ועונש וגזירה. והיינו שהחזו"א דיבר על כהאי גוונא דווקא. ומינה - שגם לאידך גיסא, אין להוציא מדברי החזו"א כלל ש"לא מקומות לוקים, אנשים לוקים".

[סגי נהור]

לאחר מכן הבנתי שהחילוק עצום. גזירה על "מקום" היא כשיש למקום ותק, ואופי והנהגה מצטברים, ודורות שנולדים ומתחנכים, ותושביו הם "אנשי המקום", ויש מושג של "נתמלאה סאת המקום", וכו'.

וע"ד ההלכה - סוגיא ערוכה בב"ב ז, ב ואילך מהו גדר "בן המקום", כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר כו'.

[זיז שדי]

לפי חשבון נאה זה לא צריך לסיום שהתפלל למנוע הצרות לזרעו, אלא כי אחריותו על אנשי סדום עצמם להשיבם / להצילם שיוכלו לשוב בתשובה.

וגדולה מזו מצינו בדור המבול, שגם הם השחיתו עד כלה ונגזרה עליהם כליה ולבסוף נמחו, ונח לא קנאם במלחמה ולא היו תחת רשותו ולא מכירים לו טובה על הצלתם (אא"כ במה שהתקין להם כלי חרישה) ועכ"ז נתבע על שלא התפלל עליהם, כידוע מהזוה"ק, עד שכל המבול נקרא על שמו "מי נח".

וכי אנשי דור המבול היו טובים מאנשי סדום? בוודאי שלא, וסופם יוכיח, ועכ"ז היה צריך נח להתפלל על הצלתם - ולהחזירם בתשובה, וחדא תביעה היא.

אם תקרא מה שכתבתי תראה שעיקר תירוצי היה שהיה עליו אחריות להחזירם בתשובה ושוב הוספתי שאולי היה זה תפילה על בניו. והבן
קשה מאוד ללמוד שעיקר תפילת אברהם היה על הצדיקים שבתוכה. אלא היה זה אופן תפילה להצלת העיר. ולשון "התשחית בחמישה את כל העיר?" יוכיח

[אוהב עמו]

בלי לקרוא כ"צ את הנכתב עד כה
כמדומה שבדברי יואל בכמה מקומות מדבר על התפילה, וכותב מספר הגלגולים שדורות הקדמונים על אף חטאיהם היו אנשים גדולים ונתגלגלו בדור דעה של מקבלי התורה.
אחפש בל"נ ואעלה

[ונתנו ידידים]

יישר כח הרב צופה ומביט, זהו התירוץ האמיתי לקושיא החמורה הזו לעניות דעתי, וברוך שכונתי לדבריך.

ואבאר קצת יותר: אברהם רצה להציל את המקום ולא את הרשעים, שודאי היו מקבלים עונשם אם בעולם הזה ואם העולם הבא או בשניהם, אבל כאן נגזר על ד עיירות האלו עונש של הפיכת המקום ועל זה התפלל.
ההבדל ביניהם הוא לענין הצדיקים כמו שאמרת שהרי איתא כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, ועל זה התפלל אברהם חלילה לך להמית צדיק עם רשע.
וחוץ מזה ובעיקר הוא לענין הטף שלא חטאו ואפילו אם חטאו אינם בני עונשין, ואם יש דין פרטי על כל איש ואיש לא ימתו בנים על אבות אבל כשנחתמה גזר דין על העיר אז בעון האבות בנים מתים, וכמו שמצאנו אצל דור המבול לענין בני נח כמבואר באור החיים הקדוש.
ועוד יש כאלו שאינם רשעים גמורים ואינם מחויבם מיתה אבל גם אינם צדיקים ויספו בעוון העיר ובעידן ריתחא. ולכן ביקש אברהם הלא יעשה משפט שלא להעניש הקטנים ואלו שאינם רשעים גמורים.

עוד יש חילוק והוא דהשחתת המקום (בגדר עיר הנידחת) כולל הפיכת המקום לגפרית ומלח שריפה כל ארצה כמהפיכת סדום ומורה, ועל זה אמר רש"י בפסוק המכסה אני מאברהם וז"ל אני נתתי לו את הארץ הזאת וה כרכים הללו שלו הן, פי' הדבר דאינו ראוי להשחית את המקום שהיא שלו בלי להודיעו, משא"כ אם הצדיקים יצילו על העיר ידונו לרשעים כיחידים ולא יהיה בגדר עיר הנידחת ששורפים כל העיר והיה תל עולם.

[צופה_ומביט]

כעת זכינו שהרב יהודהא יכתוב על הנושא ויאסוף ויסדר ויברר כדרכו הטובה, עיי"ש הכל, ואכן כמה וכמה מפרשים ביארו בכיוון הנ"ל.
viewtopic.php?p=812592#p812592


למנהלים:
יש לשקול איחוד ההודעה/אשכול ההיא לכאן.

[יהודהא]

כעת זכינו שהרב יהודהא יכתוב על הנושא ויאסוף ויסדר ויברר כדרכו הטובה, עיי"ש הכל, ואכן כמה וכמה מפרשים ביארו בכיוון הנ"ל.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=812592#p812592


למנהלים:
יש לשקול איחוד ההודעה/אשכול ההיא לכאן.

-------------------------------------------------------------------
א, חן חן לך- על דבריך.
ב.להלן העתקתי מהתם - את הנוגע לעניין הכא.
ג. ומ"מ אקווה להשאיר את האשכול שלי שם -שכן הוא כולל דברים נוספים
וכן בדעתי להרחיב שם גם בעניין "ועל פסוק אחד בפרשה ובו חמשה מילים בעלי משמעויות רבות \ שונות \הפוכות - איה בהמשך.".
-------------
ג. על המקום-
וי"א שטענת אברהם היתה נגד האפשרות שכל המקום כולו ייספה בלי להבחין בין הצדיקים לבין הרשעים. אלא אברהם טוען שאם ישנם מספיק צדיקים בעיר, אין להשמיד את העיר, ועל ה' לעשות משפט צדק, כלומר - לדון ולגמול כל אחד ואחד לפי מעשיו. היינו שהרשעים יושמדו - אך העיר תישאר והצדיקים יישארו לחיות בה. וז"ל

הרד"ק -
ולא תשא "למקום":
": לא אמר "לאנשי המקום", כי הרשעים דין הוא שילקו איש איש לפי עוונו,
אבל להשחית המקום – כמו שאמר (כ"א) "כלה",
דין הוא שאם יש חמשים צדיקים בתוך העיר, שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל... ויכלו הרשעים והישוב יתקיים באותם הצדיקים אחרי כלות רשעים.

ובתנאי שהצדיקים מפגינים-
..ומה שאמר (ירמיהו ה') "שוטטו בחוצות ירושלם... אם תמצאו איש אם יש עושה משפט ואסלח לה" – היו בהם צדיקים בעצמם,
אבל שילכו בחוצות וברחובות להשיב אחרים מעוון לא היו בהם, כי היו יראים לנפשותם פן יהרגו, ולא היו מוסרים נפשם כדי להשיב הפושעים –
אם כן אין כח בצדקתם לסלוח לעיר בעבורם, אלא מהם ילכו עם הרשעים, ומהם ינצלו לעצמם, הכל לפי צדקתם,"

ומעין זה באב"ע, פסוק כ"ו:
ד"ה וטעם בתוך העיר: שהם יראים את השם בפרהסיא, וכן (ירמיה ה'): "שוטטו בחוצות ירושלים".

וגם הרדב"ז בספרו כתב מעין זה על סדום-
"אכן הצדיקים היו יושבים אחורי תנור וכיריים ולא היו מתערבים בהנהגת העיר והמנהיגים היו כופרים מחוסרי אמונה והצדיקים נחבאים בחוריהם,
על זה צווח ירמיהו: "שוטטו בחוצות ירושלים" – בחוצות דוקא, מי שהוא עושה משפט בחוצות ובשוקים – אם הוא מבקש אמונה!"

ד. על הרשעים.
גם לספורנו זה על הרשעים - אבל מסיבה אחרת, וז"ל -
[יח,יז] המכסה אני- ..שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים שבו תקוות תשובה לרשעים, הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפיים לרשעים אולי ישובו, כי לא יחפוץ במות המת , ושמבלי אין תקוות תשובה יעשה בם משפט," ע"כ.
היינו שהימצאות מספיק צדיקים היכולים להשיבם בתשובה -היה מאפשר לעכב את העונש של הרשעים.

ואכן הכתב והקבלה: מפרש את המילה חלילה = עיכוב והמתנה.
...ונראה לי לפרש מילת "חלילה" לשון המְתנה ועיכוב, מענין; "ויוחל שבעת ימים",[בשמואל] שטעמו המתנה עם עיכוב וביטול הדבר עד זמן מועד (ווארטן איינהאלטן)), ..

ה. על הצדיקים
יתכן שגם אם יש בעיר ציבור מסוים של צדיקים גם הם דינם נגזר לחובה ,
ורק אם רבים הם אזי אי-אפשר לומר שמי שבחר לגור שם - בחר בחברת רשעים.
אבל אם מספר הצדיקים קטן ושולי, הרי שמי שבחר לגור שם מעיד על עצמו שהוא מזדהה – ובעצם מגוריו שם גם משתף פעולה - עם הרשע.
ומעין זה בדברי הכלי יקר [יח,כ] וז"ל שם -
"לפי שהיה להם לצדיקים לצאת מהמקום הטמא ההוא ...ועל שלא יצאו הצדיקים מתוך מקום טמא זה דין הוא שיענשו עימהם...

עד כאן הועתק משם.

[יהודהא]

לאחרונה עיינתי קצת בענין הפיכת סדום וכו', נתעוררתי לברר מה שהיתה תמיה גדולה אצלי כבר שנים רבות, והוא מה שאברהם אבינו ביקש רחמים על אנשי סדום, אשר לכ' היה מן היושר האנושי הפשוט לבקש שיאבדו במהירות יותר ובעינויים קשים,
וכמו שלא היה עולה על הדעת להתפלל בעד דאע"ש וכדו', ומי שהיה עושה כן, היינו מסתכלים עליו כמטורף. ומה גם שכל תנ"ך מלא בתפילות ובקשות על מפלתן של רשעים.
אשמח לסברות ומ"מ בנושא.

---------------------------------------------------------------

א.
מעבר למה שהבאתי לעיל דעות שונות - על מה בעצם אברהם התפלל ?
הרי גם לעיקר שאלתך - כבר התייחס לכך הנציב ב "פתיחה" לביאור "העמק דבר" על ספר בראשית ואלו דבריו שם:

...כי אבותינו "התנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי ע"ז מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה.
כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אע"ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום,
מכל מקום חפץ בקיומם.
ובמדרש רבה פ' וירא (פרשה מ"ט) יש על זה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בְּרִיּוֹתַי, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, מֵאַנְתָּ לְחַיְיבָן," ,
והיינו ממש כאב המון גויים" עכ"ל הנצי"ב.

ב.
והנה המקור המלא - בראשית רבה מט ט
אָמַר רַבִּי לֵוִי (בראשית יח, כה): הֲשׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין דִּין, וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵית עוֹלָם, אַתְּ תָּפֵיס חַבְלָא בִּתְרֵין רָאשִׁין, בָּעֵי עָלְמָא וּבָעֵי דִינָא, אִם לֵית אַתְּ מְוַתֵּר צִבְחַר, לֵית עָלְמָא יָכֵיל קָאֵים. וע"כ אומר הנציב "באשר היא קיום הבריאה".

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים מה, ח) : אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בְּרִיּוֹתַי, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, מֵאַנְתָּ לְחַיְיבָן:
ואותו פסוק בהמשך אומר "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ", מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, מִנֹּחַ וְעַד אֶצְלְךָ עֲשָׂרָה דוֹרוֹת וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא עִמָּךְ !
(בראשית יב, א): וַיּאֹמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. [שהרי נוח לא לימד זכות על דורו]

ג.
ראוי להדגיש נקודות חשובות העולות מכאן:

1. למרות טענתך הזועקת - יש שיקולי על זמניים ולמרחב כולו , ולעיתים הם גוברים על הזמני והמקומי. והן למעלה מהשגתינו.
2. לא - שאברהם אהב את הרשעים עצמם ח"ו, אלא שאהב לדבר עליהם דברי זכות. "אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען".
3. "באשר היא קיום הבריאה" דומה שמשפט זה ודומים לו [כמו שהזכרנו את דעתו לגבי רצח במלחמות " כי כן נוסד העולם"] מהוות מרכיב חשוב בהגותו של הנציב.

4. אַתְּ תָּפֵיס חַבְלָא בִּתְרֵין רָאשִׁין, " המדרש מתאר את המצב כאוחז בשני ראשין וזה בלתי אפשרי ,שכן "אִם לֵית אַתְּ מְוַתֵּר צִבְחַר, לֵית עָלְמָא יָכֵיל קָאֵים."

והן הן דברי הרשי בפסוק הראשון על בראשית א א -
"בָּרָא אֱלֹהִים" – ולא אמר "בָּרָא ה'". שבתחילה עלה במחשבה לברואתו במידת הדין; ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין.
היינו דכתיב (להלן ב ד): "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

[אוהב עמו]

ביאור הדברי יואל שהזכרתי לעיל
נמצא בעוד כמה מקומות בספריו הק'

[ונתנו ידידים]

לאחרונה עיינתי קצת בענין הפיכת סדום וכו', נתעוררתי לברר מה שהיתה תמיה גדולה אצלי כבר שנים רבות, והוא מה שאברהם אבינו ביקש רחמים על אנשי סדום, אשר לכ' היה מן היושר האנושי הפשוט לבקש שיאבדו במהירות יותר ובעינויים קשים,
וכמו שלא היה עולה על הדעת להתפלל בעד דאע"ש וכדו', ומי שהיה עושה כן, היינו מסתכלים עליו כמטורף. ומה גם שכל תנ"ך מלא בתפילות ובקשות על מפלתן של רשעים.
אשמח לסברות ומ"מ בנושא.

---------------------------------------------------------------

א.
מעבר למה שהבאתי לעיל דעות שונות - על מה בעצם אברהם התפלל ?
הרי גם לעיקר שאלתך - כבר התייחס לכך הנציב ב "פתיחה" לביאור "העמק דבר" על ספר בראשית ואלו דבריו שם:

...כי אבותינו "התנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי ע"ז מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה.
כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אע"ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום,
מכל מקום חפץ בקיומם.
ובמדרש רבה פ' וירא (פרשה מ"ט) יש על זה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בְּרִיּוֹתַי, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, מֵאַנְתָּ לְחַיְיבָן," ,
והיינו ממש כאב המון גויים" עכ"ל הנצי"ב.

הקושיא שאנחנו מתקשים בו הוא שאנשי סדום היו רע לבריות ולא מה שהיו רע לשמים ואיך יש בזה מדת החסד ואהבת הבריות להתפלל על אלו שהם רע לבריות, והמרחם על האכזרי סופו וכו'
ודברי הנצי"ב לכאורה איים עונים על זה.

[יהודהא]

הקושיא שאנחנו מתקשים בו הוא שאנשי סדום היו רע לבריות ולא מה שהיו רע לשמים ואיך יש בזה מדת החסד ואהבת הבריות להתפלל על אלו שהם רע לבריות, והמרחם על האכזרי סופו וכו'
ודברי הנצי"ב לכאורה אינם עונים על זה.

---------------------
א. והרי דור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל - "כי מלאה הארץ חמס" וזה בין הבריות. ולא רק מעשים שרעים לשמיים.

ב.בנוסף המדרש שם משווה בין אירועי המבול ,מגדל בבל, וסדום "כולהו בחדא מחתא מחתינהו" - ללא התייחסות לשוני הקיים ביניהם
וללא להציג מידרג על חומרת העבירות.
" מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, מִנֹּחַ וְעַד אֶצְלְךָ עֲשָׂרָה דוֹרוֹת וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא עִמָּךְ" !

[צופה_ומביט]

מראה מקום נוסף לתשובת השאלה הנ"ל:

תנחומא חיי שרה סימן א:

וְאֵין לְךָ אָדָם שֶׁכִּוֵּן לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ לַתְּפִלָּה כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ זְכוּת שֶׁלֹּא לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, הִתְחִיל מְשַׁבְּחוֹ וְאָמַר לוֹ: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם וְגוֹ' (תהלים מה, ג).

המשמעות כאן שעיקר התפילה עניינה לבקש זכות שלא להחריב את העולם. ואברהם שהיה בזה עד כדי לבקש כזאת אפילו על אנשי סדום – זהו בעצמו "שאין מי שכיוון לבו ודעתו לתפילה כאברהם אבינו". ויש לעיין.