חובב_ספרים כתב:חשבה לטובה כתב:שחקר שתי וערב את בנו של הגרי''י הרמן רבי נחום דוד הרמן זצ''ל ואימת אצלו את כל הפרטים.
רנ"ד הרמן היה השליח לשאול הח"ח ומסתמא ידע ממה שהוא דיבר.
האמת כנראה הוי כהשערת דראל, אבל לאו דוקא משום שהרב הרמן היה הסמכות התורני היחידי שהוא הכיר. פרטי הסיפור כמו שהם כתובים כאן אינם מדויקים [כמו זה שנסע לארה"ב, ולא ששלח מכתב], ואינו מן הנמנע שגם בהכל לאדון הכל יש אי דיוקים. המושג שצריך לשאול להסמכות התורנית הוא מושג חדש, ובודאי לא היה בראש יהודי מארה"ב. מסתמא הוא רצה לשאול לת"ח ירא שמים ובר דעת שהוא היה בטוח שאפשר לסמוך עליו, והיחיד שהוא הכיר היה הרב הרמן. ר"ה הבין שצריך לשאול לגדול אמיתי.
סוף סוף מפליא אותי איך כולם מאמינים לסיפור מרחיק לכת כזה.
איש חקלאי היה בארץ ישראל בשנות הצ' (
מקצוע נדירה יחסית בימים ההם). הבקר היו חורשות ובמקרה נתקלו בכלי המקדש. מניח את חקלאו ואת צמד הבקר והולך לחפש ירא שמים ובר דעת (
מקצוע לא כ"כ נדיר אז), ופשוט לא מצליח בכל ירושלים וערי ישראל. הוא מפליג באניה, מקיף חצי כדור העולם, ומחליט לרדת בנמל ניו יורק. מי יודע? אולי ימצא שם איזה ירא שמים בכל העיר. אחרי נדודים הוא מוצא פרוון מגיד שיעור חברת הש"ס בערב במת"י והנה! את איש האמונים שחיפש....
מה לעשות, אני לא מצליח להשתכנע.
בתור תושב ניו יורק, לא נדיר שיבואו אנשים ומספרים איך שבאו מארץ רחוקה שמצאו שם אוצר מופלג וכו' וכו'. זה מזכיר את האימיילים מניגריה.
מסתבר יותר, שהרמאי הזה חיפש איש בעל נכסים וגם תמים שיתפתה 'לקנות' ממנו את ה'אוצר' שמצא. אולי גם הצליח למכור לאחרים. מסחר לא רע.