שאלות קצרות בהלכות ריבית

[עושה חדשות]

מז]

כ' החכמת אדם סי' קלב ס"ב "אם אמר לו הלויני מנה וטול דינר מיד פלוני שאמר שיתן לי מותר כיון דלא זכה בו עדיין מותר (משנה למלך בשם רשב"א שם)".
כך באמת כתוב במל"מ בשם הרשב"א, וכך נקט גם החוו"ד סי' קס סק"ו.

אבל צ"ע איך זה יכול להיות יותר טוב מריבית דברים האסורה.
(והרשב"א בתש' ח"ב סי' ריג לא כתב אלא שהדינר לא נחשב ריבית לענין חזרה, אבל מהיכ"ת להתיר את עצם האמירה).

[עושה חדשות]

מח]

לגבי ריבית מאוחרת פשיטא שהאיסור הוא גם באופן שהמלווה אומר שאין שום קשר בין ההלוואה למתנה המאוחרת, והלוואתו לא היתה כרוכה בציפייה למתנה זו וכד', ואעפ"כ אסור כי הלווה נותן זאת בעד ההלוואה. מה הדין לגבי ריבית מוקדמת כאשר הלווה הטיב למלווה במטרה לקבל את ההלוואה, אבל המלווה יודע בעצמו שהיה מלווה בלי שום קשר לאותה הנתינה המוקדמת.

[יוסף רובין]

מח]

לגבי ריבית מאוחרת פשיטא שהאיסור הוא גם באופן שהמלווה אומר שאין שום קשר בין ההלוואה למתנה המאוחרת, והלוואתו לא היתה כרוכה בציפייה למתנה זו וכד', ואעפ"כ אסור כי הלווה נותן זאת בעד ההלוואה. מה הדין לגבי ריבית מוקדמת כאשר הלווה הטיב למלווה במטרה לקבל את ההלוואה, אבל המלווה יודע בעצמו שהיה מלווה בלי שום קשר לאותה הנתינה המוקדמת.

מה ההבדל?

[עושה חדשות]

יש מקום לומר שבריבית מוקדמת א"א לאסור אם ההלוואה לא באה מחמת הנתינה. וקשה להאריך בכתב. אמנם צ"ע בדברי החוו"ד בסי' קס סק"ו שכ' "...הפיוס שוה כסף הוא להמלוה, והלוה עושה הפיוס בשביל ההלואה אסור", ולכאו' הרי ההלוואה לא ניתנה בעבור הפיוס אלא בעבור הממון עצמו שניתן ע"י אדם אחר, (והיה נותן עבור אותו ממון גם אם לא היה בא ע"י פיוס הלווה, ומאידך בעבור הפיוס לחוד בלא הממון באמת לא היה מלווה). אבל זה בלא"ה צ"ע כי הלווה שמפייס גם הוא אין כוונתו שתינתן לו הלוואה תמורת הפיוס, אלא רק תמורת הכסף אם וכאשר יגיע בעקבות הפיוס. וצ"ע.

[איתן נוי]

ו]
בהשכרת רכב מתחייב להחזיר אח"כ מיכל דלק מלא, לכאו' הוי כהלוואת סאה בסאה ולא תמיד שייך ההיתרים.
זכורני שעסקו בזה, ואולי גם נכב"ב, אשמח להפניות.

גמח יש לו דלק.png (219.26 KiB) נצפה 6429 פעמים

הבוקר הראוני בספר "התשובות ברית פנחס" לר' וינד שליט"א שכתב בדין זה שאין בכך כל איסור של סאה בסאה, מאחר וכל דין זה דווקא בדבר שאין לו שער קבוע (כגון באוסטרליה) אך כאן (ישראל) השער הוא קבוע רק עשוי להשתנות בראשון לחודש או ב 15 לחודש (כך שמעתי).
כמו"כ פסק הרב חותה שליט"א.

עם זאת הגר"ד טהרני (ביתר) פסק שיש בכך איסור סאה בסאה.

[עושה חדשות]

ד]
אקדים כי ככל הנראה שאלתי אינה נכונה, אך הית''ע וללומדו אני צריך.
היות והיתר העיסקא מבוסס על דמי התפשרות קבועים בין המשקיע למתעסק, והבנק מעלה את המשכנתא / מסגרת האשראי / הלוואת אשראי ברגע לפי החלטה שרירותית של נגיד בנק ישראל, לכאו מוכח מזה שאין כל קשר בין הרווחים לגובה הרבית שהמתעסק משלם - היינו הרווחים שקיבל, שהרי כלל ההלוואות במשק עלו כתוצאה מהחלטה ומקביעה של ערך הכסף.
א''כ מדוע אי''ז סותר להית''ע. הרי מוכח מכך שהריבית במשק זהה שאין בזה כל קשר לרווחים אלא לרבית הכללית.

אין לי ידע בכלכלה, אבל אני מניח שלא מדובר בהחלטה שרירותית של הנגיד אלא בהתאם למציאות ולשווי הכסף ולגובה הרווחים והמדד וכו', וא"כ אולי זה מוצדק לראות את זה עדיין כסכום התפשרות.

אמנם עדיין יש לשאול על היתר עיסקא הנעשה כדי למנוע איסור ריבית של 'פסיקה'. לכאו' המשמעות היא שהתשלום לא ניתן עבור המוצר העתידי אלא כשותפות (בפלגא פיקדון) עם היצרן או הסיטונאי וכד' בעסקיו, ומה שאח"כ -אם תהיה התייקרות- יקבל המשלם מוצר יותר יקר במחיר הזול, אי"ז משום הקדמת המעות, אלא בעבור שותפותו בכל העסק המניב רווחים. אמנם יוצא דבר משונה שסכום ההתפשרות הקצוב ישתנה לפי עליית ערך המוצר, למרות שזה רחוק מלשקף את הריווחיות של העסק, הרי לפעמים אדרבה כשמוצר מתייקר זה אומר שהחנות מרוויחה פחות.

וכעי"ז קשה לי במה שראיתי מנסחים שטרות של הית"ע, שיהיה פלגא מלוה ופלגא פקדון, ואם זה לא מועיל להתיר את איסור ריבית אז שיהיה כולו פיקדון. ובאופן 'מפליא' סכום ההתפשרות על הרווחים הוא שווה בין כך ובין כך, למרות שאם חציו פיקדון סכום ההתפשרות עומד על עשר אחוז, ואם רק חציו פיקדון אז סכום ההתפשרות הוא עשרים אחוז.

[עושה חדשות]

מט]

האם לדעת הגרי"ס אפשר לנכות את שווי ה'אגר-נטר' ממעשר כספים?

דרשות רבי ישראל סלנטר.png (47.98 KiB) נצפה 6418 פעמים

[יהודה בן יעקב]

וכעי"ז קשה לי במה שראיתי מנסחים שטרות של הית"ע, שיהיה פלגא מלוה ופלגא פקדון, ואם זה לא מועיל להתיר את איסור ריבית אז שיהיה כולו פיקדון. ובאופן 'מפליא' סכום ההתפשרות על הרווחים הוא שווה בין כך ובין כך, למרות שאם חציו פיקדון סכום ההתפשרות עומד על עשר אחוז, ואם רק חציו פיקדון אז סכום ההתפשרות הוא עשרים אחוז.

ראה שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כז, ד בענין היתר עיסקא. ובמכתבו בקונ' דיני רבית המצויים בקונטרס אחרון.

[יהודה בן יעקב]

הבוקר הראוני בספר "התשובות ברית פנחס" לר' וינד שליט"א שכתב בדין זה שאין בכך כל איסור של סאה בסאה, מאחר וכל דין זה דווקא בדבר שאין לו שער קבוע (כגון באוסטרליה) אך כאן (ישראל) השער הוא קבוע רק עשוי להשתנות בראשון לחודש או ב 15 לחודש (כך שמעתי).

הרב הכותב את המודעה הנ"ל, הוא מתלמידי הרב וינד שליט"א, וכפי שציין לספרו במודעה זו.
עיין היטב במודעה (תשובה א), וראה את חששותיו, על אף הנ"ל מ'ספר התשובות ברית פנחס'.

[עושה חדשות]

וכעי"ז קשה לי במה שראיתי מנסחים שטרות של הית"ע, שיהיה פלגא מלוה ופלגא פקדון, ואם זה לא מועיל להתיר את איסור ריבית אז שיהיה כולו פיקדון. ובאופן 'מפליא' סכום ההתפשרות על הרווחים הוא שווה בין כך ובין כך, למרות שאם חציו פיקדון סכום ההתפשרות עומד על עשר אחוז, ואם רק חציו פיקדון אז סכום ההתפשרות הוא עשרים אחוז.

ראה שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כז, ד בענין היתר עיסקא. ובמכתבו בקונ' דיני רבית המצויים בקונטרס אחרון.

יש"כ.
הגרש"ז זצ"ל הקשה על כל הית"ע דידן שהרי השער ידוע ומפורסם על עשרים אחוז ואילו כשחציו פיקדון ה"ה נותן ארבעים אחוז. ושמא יש לומר דאין בכך חיסרון לקבוע סכום התפשרות לא כפי השער הידוע. אבל אני שואל במקרה שעושים את שני הצדדים בשטר אחד, ולא קובעים שום הפרש בסכום ההתפשרות בין ב' האופנים. וזה לכאו' ממש מזוייף מתוכו, ומראה שהרווחים ניתנים גם בעבור ההלוואה.


בדא"ג, דברי הגרש"ז במכתב שם (ובמנח"ש סי' כו) אודות דברי הריטב"א דמקח ע"מ להחזיר אסור מפני שירדה תורה לסוף דעתם וכו', והוא הקשה ע"ז ממתנה ע"מ להחזיר בתרומה וכן ממשכנתא וכו', הנה לכאו' אין כוונת הריטב"א לאסור מצד הערמה וכד', אלא דבאמת לא ס"ל כלל שריבית האסורה מדאו' היא דוקא בדרך הלוואה, אלא דלעולם נאסרה כל נתינה עבור המתנת מעות, ומה שמצאנו היתר בדרך מקח היינו רק במקום שיש לתלות את תוספת הדמים במחירו של החפץ הנמכר, אבל אם יוברר הדבר שהתוספת היא בעבור ההמתנה, אזי נאסרה הריבית אפילו בדרך מקח. והדבר הזה מבואר בכו"כ מקומות בחי' הריטב"א בפירקין, (לדוג' מה שהריטב"א הוצרך לטעם אחר למה בפסיקה בשוויו אין איסור דאו'), ואכמ"ל, ובודאי לפ"ז לק"מ משה"ק שם.

[יהודה בן יעקב]

הגרש"ז זצ"ל הקשה על כל הית"ע דידן שהרי השער ידוע ומפורסם על עשרים אחוז ואילו כשחציו פיקדון ה"ה נותן ארבעים אחוז. ושמא יש לומר דאין בכך חיסרון לקבוע סכום התפשרות לא כפי השער הידוע. אבל אני שואל במקרה שעושים את שני הצדדים בשטר אחד, ולא קובעים שום הפרש בסכום ההתפשרות בין ב' האופנים. וזה לכאו' ממש מזוייף מתוכו, ומראה שהרווחים ניתנים גם בעבור ההלוואה.

באיזה שטר ראית כזה דבר?

[עושה חדשות]

בסו"ס נתיבות שלום.

[איתן נוי]

הבוקר הראוני בספר "התשובות ברית פנחס" לר' וינד שליט"א שכתב בדין זה שאין בכך כל איסור של סאה בסאה, מאחר וכל דין זה דווקא בדבר שאין לו שער קבוע (כגון באוסטרליה) אך כאן (ישראל) השער הוא קבוע רק עשוי להשתנות בראשון לחודש או ב 15 לחודש (כך שמעתי).

הרב הכותב את המודעה הנ"ל, הוא מתלמידי הרב וינד שליט"א, וכפי שציין לספרו במודעה זו.
עיין היטב במודעה (תשובה א), וראה את חששותיו, על אף הנ"ל מ'ספר התשובות ברית פנחס'.

אז מה זה אומר, שהרב חזר בו?

[יהודה בן יעקב]

אז מה זה אומר, שהרב חזר בו?

הסברתי את דברי, שיש לו חששות נוספים, מעבר לדין הכללי של 'יצא השער' שכתב בספר התשובות. ראה בדבריו שם.

[יהודה בן יעקב]

כמו"כ פסק הרב חותה שליט"א.

עם זאת הגר"ד טהרני (ביתר) פסק שיש בכך איסור סאה בסאה.

איני מכיר את הרבנים הנ"ל, אך לדעת השו"ע ודאי שכיום אין בדלק היתר של 'יצא השער', מאחר ושער הדלק משתנה מידי חודש.
דברי הרב וינד שליט"א, הם לדעת הרמ"א (סי' קעה, א).

[איתן נוי]

כמו"כ פסק הרב חותה שליט"א.

עם זאת הגר"ד טהרני (ביתר) פסק שיש בכך איסור סאה בסאה.

איני מכיר את הרבנים הנ"ל, אך לדעת השו"ע ודאי שכיום אין בדלק היתר של 'יצא השער', מאחר ושער הדלק משתנה מידי חודש.
דברי הרב וינד שליט"א, הם לדעת הרמ"א (סי' קעה, א).

אז זה מה שכתב הרב וינד בספר הנ"ל שציינתי. שאף שמאחר ומחירי הדלק הם בפיקוח ממשלתי, אף שפעם/פעמיים בחודש עשויים להשתנות, זה כן נחשב ליצא השער.
במקביל לאוסטרליה ששם מחירי הדלק עשויים להשתנות ברמה של כמה שעות, שבכה"ג ודאי לא חשיב יצא השער.
טרם קיבלתי אל ידי את תשובת הרב חותה שהבנתי שחקר את העניין באופן מקיף, הן הלכתי והן טכני.

[איתן נוי]

אז מה זה אומר, שהרב חזר בו?

הסברתי את דברי, שיש לו חששות נוספים, מעבר לדין הכללי של 'יצא השער' שכתב בספר התשובות. ראה בדבריו שם.

מה יש להסביר.
אילו שני המקומות הם של הרב וינד, יש להסביר סתירה בדבריו. מה לא ברור?!

[יוסף רובין]

לאחרונה מעוררים על הענין שחלק מהבנקים נותנים רבית על הפלוס לכאורה זה קל יותר משאר הלואות או מינוס בהיתר עיסקא מכמה סיבות א. כאשר הלווה הוא הבנק שודאי משקיע את הכסף יש יותר מקום לראות את הרבית כרווחים מאשר מי שלוקח הלואה שלא למטרות עסק ב. שהיתר עיסקא הוא יותר לטובתו של הלווה שיכול להיפטר מהרבית ע"י שבועה והבנק ודאי יתרצה בכזה הסכם. ג. כל הנושא של חברה בע"מ יותר קל בלווה שאין שיעבוד הגוף.

[יהודה בן יעקב]

לאחרונה מעוררים על הענין שחלק מהבנקים נותנים רבית על הפלוס לכאורה זה קל יותר משאר הלואות או מינוס בהיתר עיסקא מכמה סיבות

מאידך, ע"י הזקקות לזה, האדם הפרטי נהיה שותף בעסקי הבנק, שיש בהם עסקים אסורים. ואם חתם הית"ע באופן פרטי, יתכן לומר שהוא שותף רק בנכסים המותרים, אך אם לא חתם באופן פרטי, הרי הוא ככל לקוחות הבנקים, וכולם שותפים בשווה בכל הנכסים.

[עושה חדשות]

מד]
האיסור של ריבית הוא על נטילת תוספת על הקרן בשל המתנת המעות, אבל ריבית דרך קנס אין בה איסור דאו'. יש לשאול מה הדין כאשר המלווה דורש תוספת ממון בפירעון, אבל לא בעבור אגר נטר דהיינו המעות הבטלות אצל הלווה, אלא כפיצוי על צד הסיכון שהלווה לא יחזיר את ההלוואה. (מסתמא זה אסור, אבל למה זה לא כמו ריבית דרך קנס, הרי זה לא אגר נטר).

סיכון הכסף הוא חלק ממצות הלואה, וגם ע"ז התורה אסרה ליטול רבית. אולם קנס הוא על איחור בתשלום, מעבר לזמן שניתן ללווה.

בסוג' דרב חמא מוגר זוזי מתבאר עוד דאף הלוואה שהמלווה לוקח עליה אחריות מלאה יש בה איסור ריבית. וחשבתי לשאול, למה לא נאמר שאמנם יש כאן הלוואה גמורה (כי לא הדרה בעיניה ולא ידיע פחתיה) אבל מ"מ התשלום הנוסף איננו בעבור המתנת המעות, אלא בעבור לקיחת האחריות והסיכון הכרוך בזה. שמא לאור דבריך יש ליישב הערה זו, דסו"ס כה"ג עדיין נחשב נטילת תוספת עבור ההלוואה, אף שבלקיחת האחריות נטל המלווה ע"ע אחוז סיכון נוסף.

מז]
כ' החכמת אדם סי' קלב ס"ב "אם אמר לו הלויני מנה וטול דינר מיד פלוני שאמר שיתן לי מותר כיון דלא זכה בו עדיין מותר (משנה למלך בשם רשב"א שם)".
כך באמת כתוב במל"מ בשם הרשב"א, וכך נקט גם החוו"ד סי' קס סק"ו.
אבל צ"ע איך זה יכול להיות יותר טוב מריבית דברים האסורה.
(והרשב"א בתש' ח"ב סי' ריג לא כתב אלא שהדינר לא נחשב ריבית לענין חזרה, אבל מהיכ"ת להתיר את עצם האמירה).

להמחשה; ראובן מקבל תמיכה קבועה משמעון לעצמו ולעוד אדם שימליץ עליו, שניים הלוו לראובן ובתמורה הוא המליץ על אחד (ריבית גמורה -אדבר עליך לשלטון) ונתן לשני להיות במקומו (להרשב"א מותר). היתכן?

[יוסף רובין]

לאחרונה מעוררים על הענין שחלק מהבנקים נותנים רבית על הפלוס לכאורה זה קל יותר משאר הלואות או מינוס בהיתר עיסקא מכמה סיבות

מאידך, ע"י הזקקות לזה, האדם הפרטי נהיה שותף בעסקי הבנק, שיש בהם עסקים אסורים. ואם חתם הית"ע באופן פרטי, יתכן לומר שהוא שותף רק בנכסים המותרים, אך אם לא חתם באופן פרטי, הרי הוא ככל לקוחות הבנקים, וכולם שותפים בשווה בכל הנכסים.

מה ההבדל לענין זה בין היתר עיסקא כללי או פרטי גם בשטר היתר עיסקא הכללי של בנק הפועלים שנחתם ע"י רבני העדה החרדית (זה מה שבידי) מפורש ש"המקבל" (דהיינו הבנק) "יעסוק בדמי העיסקא בעסקים המותרים היותר טובים ומובחרים" ואם הם אינם עומדים בזה הרי זה על אחריותם בלבד, ודאי שיש מספיק עסקים המותרים שיהיה מותר לקבל מהם רווחים (ואם אין סומכים על היתר עיסקא כללי אין זה קשור דוקא לנידו"ד)

[יהודה בן יעקב]

אם סומכים על הית"ע כללי, הרי שכל לקוחות הבנק - חרדים וחילוניים, משקיעים בבנק ע"פ הית"ע. ומי יהיה שותף בעסקים שאינם כשרים?
אך אם חותמים על הית"ע פרטי, ניתן לומר, שההית"ע הוא למי שחתם באופן פרטי, והוא יהיה שותף בעסקים הכשרים, ושאר המשקיעים יהיו בעסקים שאינם כשרים.

[לכשיבקע]

ד]
אקדים כי ככל הנראה שאלתי אינה נכונה, אך הית''ע וללומדו אני צריך.
היות והיתר העיסקא מבוסס על דמי התפשרות קבועים בין המשקיע למתעסק, והבנק מעלה את המשכנתא / מסגרת האשראי / הלוואת אשראי ברגע לפי החלטה שרירותית של נגיד בנק ישראל, לכאו מוכח מזה שאין כל קשר בין הרווחים לגובה הרבית שהמתעסק משלם - היינו הרווחים שקיבל, שהרי כלל ההלוואות במשק עלו כתוצאה מהחלטה ומקביעה של ערך הכסף.
א''כ מדוע אי''ז סותר להית''ע. הרי מוכח מכך שהריבית במשק זהה שאין בזה כל קשר לרווחים אלא לרבית הכללית.

אין לי ידע בכלכלה, אבל אני מניח שלא מדובר בהחלטה שרירותית של הנגיד אלא בהתאם למציאות ולשווי הכסף ולגובה הרווחים והמדד וכו', וא"כ אולי זה מוצדק לראות את זה עדיין כסכום התפשרות.

אמנם עדיין יש לשאול על היתר עיסקא הנעשה כדי למנוע איסור ריבית של 'פסיקה'. לכאו' המשמעות היא שהתשלום לא ניתן עבור המוצר העתידי אלא כשותפות (בפלגא פיקדון) עם היצרן או הסיטונאי וכד' בעסקיו, ומה שאח"כ -אם תהיה התייקרות- יקבל המשלם מוצר יותר יקר במחיר הזול, אי"ז משום הקדמת המעות, אלא בעבור שותפותו בכל העסק המניב רווחים. אמנם יוצא דבר משונה שסכום ההתפשרות הקצוב ישתנה לפי עליית ערך המוצר, למרות שזה רחוק מלשקף את הריווחיות של העסק, הרי לפעמים אדרבה כשמוצר מתייקר זה אומר שהחנות מרוויחה פחות.

וכעי"ז קשה לי במה שראיתי מנסחים שטרות של הית"ע, שיהיה פלגא מלוה ופלגא פקדון, ואם זה לא מועיל להתיר את איסור ריבית אז שיהיה כולו פיקדון. ובאופן 'מפליא' סכום ההתפשרות על הרווחים הוא שווה בין כך ובין כך, למרות שאם חציו פיקדון סכום ההתפשרות עומד על עשר אחוז, ואם רק חציו פיקדון אז סכום ההתפשרות הוא עשרים אחוז.

מחילה על האיחור

לגבי ההחלטות המוניטריות, הרעיון הכללי הוא שהנגיד מנסה לשלוט בעלות הכסף המוחזק בידי הציבור וכך למנוע מצב של עליות מחירים. האינפלציה הנוכחית נוצרה כי עובדים ביקשו העלאה לאחר הקורונה, המעסיקים נתנו והעלו את מחיר המוצרים והשירותים. הנגיד למעשה מעלה את ערך הכסף וכך אתה צורך פחות, ואז נותני השירותים מורידים מחירים כיון שהביקוש נמוך; כשכל ה'שישו ושמחו' הזה משתקף בהלוואה, ברור שאתה משלם מחיר על הכסף שלקחת בהלוואה, שהרי לא ייתכן שלכולם היה בדיוק את אותו אחוז ריבית, ואותה ריבית מושפעת מגורמים כלליים ולא מהעיסקה הספציפית.
לגבי הית''ע שכולו פקדון - יש לשים לב לגובה הריביות המקובל בהלוואות, שהוא אדיר, ולכן זה תלוי ככל הנראה בסוג ההלוואה; בהלוואת אשראי למשל - הריביות הם כאלו שלא ייתכן שיתקבלו בשיעור זמן כזה. הדבר שונה אולי במשכנתא.
במקרה כזה - ייתכן ולא הוי הערמה אלא חוכא ואטלולא וכעיון שכתב הט''ז בסי' קעג בהיתר זקוקים, ששקר גלוי לא מהני.

לגבי פסיקה לא הבנתי אם כוונתך לפסיקה בעלמא או פסיקה בהוזלה (כגון המזמין קייטרינג לשבת שבע ברכות ומשלם חודשיים לפני הזמן מחיר זול יותר - בלי להיכנס לשאלה אם יש היתר משום שבקייטרינג מוכרח המציאות שישלם מראש). עכ''פ אם מדובר בפסיקה, נעשה בעל השמחה שותף בעסק האמור, והוא מקבל רווחים לפי מצב המכירות, ודווקא בזה לא ראיתי הערמה כולי האי.
בשאלה האחרונה יש ט''ס ונראה דצ''ל באופן הא' 'כולו פיקדון'. ואוסיף על שאלתך שזה להיפך מההיגיון שכן ככל שהכסף של ההשקעה רב יותר כך אחוזי הרווח לכאורה גבוהים יותר.

אשכולו של מר חיכו ממתקים וכולו מחמדים, אקוה לעבור על כולו ולתרום כמסת הפנאי.

[ספרים וועלט]

הית"ע שכתוב בו שהמקבל מקנה חלק יחסי מנכסיו להמשקיע כו'. אח"כ יש בו תנאי הרגיל של דמי התפשרות.
למה אי"ז "לכשיהיו לי מעות תחזיר"?

[יהודה בן יעקב]

אכן, הגרש"צ רוזנבלט שליט"א חושש לזה. ולכן אומר לקחת משכנתא לפני קניית הדירה, כדי שהבנק יקנה את חלקו ישירות מהמוכר, ואין כאן מקח החוזר.
אולם בנתיבות שלום כתב, שכיון שחלק מדמי ההתפשרות היא מחמת עליית ערך הנכס, הרי שאין כאן מקח החוזר, כיון שקונה במחיר חדש.
וכן כתב ברבית הלכה למעשה פרק יב סעיף ה, פרק כא הערה ז.

[ספרים וועלט]

בדקתי ב"רבית הלכה למעשה" שתח"י ולא מצאתי.
האם תוכל לשלוח לי מ"מ מדויק שאם קונים במחיר חדש, לפי שער שבשוק בזמן קנין החדש, שאז מותר מותר גם לפי החולקים על החוו"ד ודעמיה המתירים בתחזור ותמכור לי?

[יהודה בן יעקב]

התכוונתי למהדו' תשפ"ב. איני יודע איזה יש תח"י.
בעיקר הדין, כן מבו' בחי' רבי מאיר שמחה ב"מ סה ע"ב ד"ה עוד. ובמאמר הרבית לרס"ג (קובץ בית אהרן וישראל גליון רא, עמ' י).

[ספרים וועלט]

התכוונתי למהדו' תשפ"ב. איני יודע איזה יש תח"י.
בעיקר הדין, כן מבו' בחי' רבי מאיר שמחה ב"מ סה ע"ב ד"ה עוד. ובמאמר הרבית לרס"ג (קובץ בית אהרן וישראל גליון רא, עמ' י).

ייש"כ גדול!
הרס"ג הוא באמת מציאה גדולה!!

[עושה חדשות]

נב]
להנך ראש' דס"ל דנכסי צאן ברזל אין המקבל מחוייב להחזיר את הצאן עצמו אלא רק מעות, א"כ מה שייך בזה איסור ריבית (מדאו') לפמש"כ החוו"ד שהלוואת חפץ תמורת כסף תמיד נחשבת כמקח ולא כהלוואה?

[יהודה בן יעקב]

עי' נתיבות שלום סי' קעז ס"א אות ד מש"כ בדעת הנך ראשונים.
ולדעת חוו"ד גופיה לק"מ, וכמש"כ שם אות ב.

[עושה חדשות]

נג]
הלווה לחבירו וקבע זמן פירעון בהתראה של חודש, ואחרי תקופה מבקש הפירעון, והלווה מתאמץ להחזיר לו עוד לפני תום החודש, בהכרת הטוב על כך שהלווה לו, האם זה ריבית מאוחרת. וכן אם מלווה לו וקוצץ שיחזיר הלוואה אחרת מוקדם מהזמן הקבוע האם הוי ריבית קצוצה. או לווה שפורע חצי מהחוב קודם הזמן, ע"מ שירוויח לו זמן בחצי השני.

[יהודה בן יעקב]

נג]
או לווה שפורע חצי מהחוב קודם הזמן, ע"מ שירוויח לו זמן בחצי השני.

כתב בשער דעה (בסוף שער משפט) סימן קעג ס"ק ה

ונראה דהוא הדין הלוה בעצמו מותר לפרוע לו חצי הדמים תיכף על מנת שיפרע לו המותר לאחר זמן רב, דהא גם הלוה מותר לקנותו בפחות, נראה לי.

וכתב בדרכי תשובה סימן קעג ס"ק כט

ועי' בס' שארית חיים דף ל"ג ע"ד שהביא דברי השער דעה בזה ומפקפק ע"ז דלפי טעם הרדב"ז מבואר דלא דמי ללוקח ממנו בפחות דבכה"ג הוי הלואה עבור הלואה ואסור וסיים בצ"ע עיין שם:

[עושה חדשות]

נד]
המלווה את חבירו וקצץ עימו שבתמורה יעשה איתו פסיקה או טרשא באופן המותר (יש לו, יצא השער / בלי לפרש, אין שומתו ידועה, וכו'), האם יש בזה איסור ריבית. [כמובן הכל בהנחה שלקצוץ מקח אחר בתמורה להלוואה כפי השווי הרגיל מותר ואין בזה איסור משום טובת הנאה].

[עושה חדשות]

נה]
באופן שהמוכר מציע מחיר זהה לתשלום מיידי או בהקפה, אבל המשלם במזומן כעת מקבל שי משא"כ אם משלם בהקפה. האם יש בזה איסור של טרשא במפרש וכו' כשמשלם בהקפה?

[עושה חדשות]

נו]
יש דברים שלא נעים לבקש, אבל גם לא נעים לסרב למי שמבקש. לדוגמא- לבקש מהשכנים את הדירה לערוך שם שמחה וכד'. השאלה היא באופן שראובן הלווה לשמעון, ולכן הוא מרשה לעצמו לבקש משמעון בקשה בסגנון הנ"ל, אף שלולי ההלוואה לא היה 'מעיז' לבקש כזה דבר. אמנם הסיבה ששמעון מסכים, היא לא בגלל ההלוואה, אלא כן יעשה שמעון לכל מי שיבקש ממנו, בין אם הבקשה הגיונית כי הוא מלווה לו כסף, ובין אם זה סתם תעוזה וחציפות מצידו של המבקש, כי סו"ס לא נעים לסרב. האם יש בזה שאלה של ריבית?

[יהודה בן יעקב]

נה]
באופן שהמוכר מציע מחיר זהה לתשלום מיידי או בהקפה, אבל המשלם במזומן כעת מקבל שי משא"כ אם משלם בהקפה. האם יש בזה איסור של טרשא במפרש וכו' כשמשלם בהקפה?

תלוי במח' האחרונים - מחנ"א וחכמ"א, נגד התפל"מ, רעק"א, פת"ש ועוד, וכן הוא ברמב"ן במלחמות, בדין מוזיל למשלם מיד.

[יהודה בן יעקב]

נו]
יש דברים שלא נעים לבקש, אבל גם לא נעים לסרב למי שמבקש. לדוגמא- לבקש מהשכנים את הדירה לערוך שם שמחה וכד'. השאלה היא באופן שראובן הלווה לשמעון, ולכן הוא מרשה לעצמו לבקש משמעון בקשה בסגנון הנ"ל, אף שלולי ההלוואה לא היה 'מעיז' לבקש כזה דבר. אמנם הסיבה ששמעון מסכים, היא לא בגלל ההלוואה, אלא כן יעשה שמעון לכל מי שיבקש ממנו, בין אם הבקשה הגיונית כי הוא מלווה לו כסף, ובין אם זה סתם תעוזה וחציפות מצידו של המבקש, כי סו"ס לא נעים לסרב. האם יש בזה שאלה של ריבית?

לפחות "הוה רבית דברים שמצוה עליו דברים בשביל ההלואה" (-ט"ז יורה דעה סימן קס ס"ק ה).

[עושה חדשות]

נה]
באופן שהמוכר מציע מחיר זהה לתשלום מיידי או בהקפה, אבל המשלם במזומן כעת מקבל שי משא"כ אם משלם בהקפה. האם יש בזה איסור של טרשא במפרש וכו' כשמשלם בהקפה?

תלוי במח' האחרונים - מחנ"א וחכמ"א, נגד התפל"מ, רעק"א, פת"ש ועוד, וכן הוא ברמב"ן במלחמות, בדין מוזיל למשלם מיד.

בהנחה שהאיסור של טרשא הוא גם כשהמחיר היקר הוא השער הרגיל. אבל כאן השאלה היא שזה לא ממש הוזלה, אלא שי צדדי. ולענ"ד נראה פשוט לאסור, אבל שמעתי מורי הוראה שהקלו בזה.

[עושה חדשות]

נו]
יש דברים שלא נעים לבקש, אבל גם לא נעים לסרב למי שמבקש. לדוגמא- לבקש מהשכנים את הדירה לערוך שם שמחה וכד'. השאלה היא באופן שראובן הלווה לשמעון, ולכן הוא מרשה לעצמו לבקש משמעון בקשה בסגנון הנ"ל, אף שלולי ההלוואה לא היה 'מעיז' לבקש כזה דבר. אמנם הסיבה ששמעון מסכים, היא לא בגלל ההלוואה, אלא כן יעשה שמעון לכל מי שיבקש ממנו, בין אם הבקשה הגיונית כי הוא מלווה לו כסף, ובין אם זה סתם תעוזה וחציפות מצידו של המבקש, כי סו"ס לא נעים לסרב. האם יש בזה שאלה של ריבית?

לפחות "הוה רבית דברים שמצוה עליו דברים בשביל ההלואה" (-ט"ז יורה דעה סימן קס ס"ק ה).

לכאו' עצם הציווי הוא לא האיסור, אלא רק מה שעושה ע"פ ציוויו בעקבות ההלוואה, משא"כ בנידון דנן שעושה ע"פ ציוויו לא מחמת ההלוואה אלא מחמת שאינו מסרב בזה לכל אדם.

[יהודה בן יעקב]

לכאו' עצם הציווי הוא לא האיסור, אלא רק מה שעושה ע"פ ציוויו בעקבות ההלוואה, משא"כ בנידון דנן שעושה ע"פ ציוויו לא מחמת ההלוואה אלא מחמת שאינו מסרב בזה לכל אדם.

אעתיק את כל לשון הט"ז יורה דעה סימן קס ס"ק ה במסקנת דבריו

ע"כ נ"ל דהעיקר בזה שודאי דרך עולם לכבד אכסנאי באכילה כדי שאם יבוא הוא שם יחזור ויכבדו, או שעושה כן מצד גמילות חסד, וכאן שבא המלוה להזהיר הלוה שיעשה כן, אף על פי שהוא היה עושה כן מעצמו ואין כאן רבית ממון, מ"מ מה לו לזה שיצווהו על זה, אלא ודאי סומך על שהוא לוה שלו והוה רבית דברים שמצוה עליו דברים בשביל ההלואה