המצוות החדשות שבחומש דברים

[עושה חדשות]

ז"ל הרמב"ן בהקדמה לפירושו על ספר דברים -

...ועוד יוסיף בספר הזה כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון היבום ודין המוציא שם רע והגרושין באשה ועדים זוממין וזולתן וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנ' הראשונ' קודם המרגלי' כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו וע"כ לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל או דבר אל בני ישראל ואמרת אליה' מצוה פלונית אבל לא נכתבו המצות בספרי' הראשוני' שידבר עם יוצאי מצרים כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ...

שמעתי מג"א שליט"א שאמר דהנך דברי הרמב"ן הם רק ליישב פשוטו של מקרא, בטעם הדבר שלא נאמרו מצוות אלו בספרים הראשונים. אבל אליבא דקבלת חז"ל פשיטא שכל המצוות האלו נהגו כבר במדבר.

אני מחפש מקורות על נושא זה.

[דרומי]

המצוות שציטטת מהרמב"ן הם בענינים בלתי רצויים כמו גירושין, ולמה לנו להתעקש שהיו במדבר?

[בקרו טלה]

עי' בבית אלהים למבי"ט שער היסודות פל"ז

[עושה חדשות]

תודה על הציון לדברי המבי"ט.

אגב, יש במהר"ל בכמה מקומות אריכות ליישב למה הנך קל וחומר שעשה משה נקרא "הוסיף מדעתו", ומבאר כי עדיין לא ניתנו כל המצוות ואולי נימא 'יוכיח'. (וזכורני שר"ת בסה"י מתרץ דאין ק"ו קודם מ"ת. ואולי זה כמו שאין ק"ו מהלכה, אבל צ"ע מסנהד' דפ"ט "כיון דאיתיהיב קל וחומר למידרש").

וילה"ק בד' הרמב"ן הנ"ל מהאמור בזבחים דק"ב לגבי צרעת מרים דאין קרוב רואה את הנגעים, והמקור הוא מהיקש לפסול קרוב לעדות, ולא נאמר דבר זה אלא בחומש דברים. ויש ליישב דאין כוונת הרמב"ן על הפרטים, אלא רק מצוות כלליות מחודשות.

[דרומי]

מזוזה כתובה לראשונה בספר דברים. ואעפ"כ במדרשים על פרשת קרח מבואר שקרח שאל על בית מלא ספרים שהוא חייב במזוזה כו'.

ואכן, רש"י בפירושו על התורה - בדרך הפשט - לא הביא קושיא זו של קרח, אלא רק את הקושיא מטלית שכולה תכלת. וכנראה ס"ל שבדרך הפשט לא היה אז מזוזה.

[עושה חדשות]

מזוזה כתובה לראשונה בספר דברים. ואעפ"כ במדרשים על פרשת קרח מבואר שקרח שאל על בית מלא ספרים שהוא חייב במזוזה כו'.
ואכן, רש"י בפירושו על התורה - בדרך הפשט - לא הביא קושיא זו של קרח, אלא רק את הקושיא מטלית שכולה תכלת. וכנראה ס"ל שבדרך הפשט לא היה אז מזוזה.

זה גם נוגע לשאלה האם פרשיות שמע והיה נאמרו לפני חומש דברים, (ובכלל יהיה מה לכתוב במזוזה), ונחלקו בזה בעל ספר המנהיג ובעל הפירוש המיוחס לרשב"א על מנחות, כמבו' כאן.

[החתן סופר]

בנצי"ב בתחילת הספר על פסוק ג יש משהו

[עושה חדשות]

לפי הרמב"ן, שלא נהגו קידושין וגירושין במדבר, אז המכוון הוא שזה היה בדיוק כמו קודם מ"ת כמתואר ברמב"ם? וע"ע יומא עה. איש ואשה באים למשה לדין וכו'.
(יש משהו בשם רבי אליעזר טעלזער, אולי הביאו הגרי"ש כהנמן, שבישראל ג"כ שייך אישות דבני נח עד השתא. כן?)

[עושה חדשות]

ועל עצם דברי הרמב"ן, יעויין בהקד' האברבנאל לחומש דברים שהאריך לחלוק עליו בזה.

**

ואגב ענינא דפרה"ש וסדרי המאורעות במדבר, אצטט בזאת מתוך שיעורו של הגרמ"ש זצ"ל -

קורח.png (121.66 KiB) נצפה 12715 פעמים

[עושה חדשות]

וע"ע הקדמת החינוך לספר דברים, ושו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים קמג.

[אוצר החכמה]

ועל עצם דברי הרמב"ן, יעויין בהקד' האברבנאל לחומש דברים שהאריך לחלוק עליו בזה.

**

ואגב ענינא דפרה"ש וסדרי המאורעות במדבר, אצטט בזאת מתוך שיעורו של הגרמ"ש זצ"ל -

קורח.png

אני מבין שכוונתו לומר שאין מפורש בתורה בפירוש מתי היה מחלוקת קורח. אבל בראשונים ביארו בזה עיין בתוספות ב"ב קיט א.

[דרומי]

יש על זה אשכול טרי יחסית בפורום מקרא ותרגום - על זמן המחלוקת

[עושה חדשות]

לדעת הרמב"ן, שמצוות אלו נהגו רק בארץ, מה היה בשבע שכבשו ושבע שחלקו?

[דרומי]

מה ההיגיון שלא ינהגו?

יש כמה מצוות שעליהם מפורש שצריך לחכות לאחר ירושה וישיבה, אבל אלו מצוות השייכות להתיישבות בארץ ואכילת פירותיה כמו ביכורים

אך אין הגיון שבמצות גירושין לדוגמא יתחייבו רק לאחר ירושה וישיבה

[עושה חדשות]

מצוות חומש דברים - ר''פ בונדהיימר.PDF

(621.73 KiB) הורד 426 פעמים

[עושה חדשות]

דא"ג, ז"ל הרמב"ן בהקד' לחומש ויקרא "הספר הזה הוא תורת כהנים והלוים", איזה מצוות נתפרשו שם ללוים?

[דרומי]

יש בפ' שמיני מצוה שצוה משה את מישאל ואלצפן: שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה

[אגב, משה עצמו לכאורה הוא לוי...]

[בן אדם]

ועל עצם דברי הרמב"ן, יעויין בהקד' האברבנאל לחומש דברים שהאריך לחלוק עליו בזה.

קושיות האברבנאל חזקות הן, ויש לעיין טובא מה יענה הרמב"ן ע"ז.

ויש לציין גם למה שמצינו בגמ' חגיגה דף ו' דנחלקו התנאים אם כל המצוות נאמרו בהר סיני או מקצתן באוהל מועד, ומשמע מזה שלית מאן דפליג שלפחות באוה"מ כבר נשלמה כל המצוות כללותיהן ופרטותיהן:

רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב.

[עושה חדשות]

מה המקור של הריב"ש למש"כ בסי' צו "וגם עדין לא נצטוו בשביתת המועדות עד לאחר שהוקם המשכן"?

[איש גלילי]

מה המקור של הריב"ש למש"כ בסי' צו "וגם עדין לא נצטוו בשביתת המועדות עד לאחר שהוקם המשכן"?

לא ראיתי את הריב"ש בפנים, אבל שביתת המועדות נזכרת לראשונה בפר' אמור (מלבד פסח, שנזכר כבר בפר' בא).

[דורשי יחודך]

ועל עצם דברי הרמב"ן, יעויין בהקד' האברבנאל לחומש דברים שהאריך לחלוק עליו בזה.

קושיות האברבנאל חזקות הן, ויש לעיין טובא מה יענה הרמב"ן ע"ז.

ויש לציין גם למה שמצינו בגמ' חגיגה דף ו' דנחלקו התנאים אם כל המצוות נאמרו בהר סיני או מקצתן באוהל מועד, ומשמע מזה שלית מאן דפליג שלפחות באוה"מ כבר נשלמה כל המצוות כללותיהן ופרטותיהן:

רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב.

/1/
יש כאן שני נידונים, א] מתי נאמרו המצוות המופיעות לראשונה בס' דברים; ב] מתי התחילו לנהוג אותם.
הרמב"ן כתב שכולם נאמרו בסיני, ולאחר שחידש כן, הוצרך לפרש מדוע לא הוזכרו בתורה עד ס' דברים, כדי ליישב זאת מחדש שלא נהגו עד שנכנסו לארץ.
הרדב"ז שהובא למעלה, חולק על ההנחה הראשונה וסובר שהמצוות נאמרו למשה רבינו לראשונה בערבות מואב.
על הרמב"ן לא קשה מה שהובא מגמרא חגיגה ו', הרי הרמב"ן מסכים שנאמרו בסיני למשה רבינו, רק שמשה לא אמרן עד עתה משום שלא נהגו. אבל זה יקשה על הרדב"ז.

[עושה חדשות]

עמש"כ הרמב"ן דיבום היא מצוה מחודשת, ואולי לא נהגה עד כניסתם לארץ, יש להעיר ממשמעות הגמ' בב"ב קיט: בטענת בנות צלפחד, דנהג יבום במדבר.

[עושה חדשות]

מצות "ואהבת את ה' אלוקיך" אליבא דהרמב"ן, האם לא נהגה עד בואם אל הארץ?

[חיים שאול]

לפני כמה שנים אחרי מוסף בשבועות מישהו שאל את מרן הגרד"ל שליט"א על הרמב"ן הזה והגרד"ל נסער מאד והתיישב ועבר עם השואל על כל חומש דברים לבדוק את כל המצוות הכתובות בו

[בערקע חייט]

מעניין שאף אחד לא ציין לרש"י הראשון בפרשת בהר:

ונראה לי שכך פירושה, לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב.

[עושה חדשות]

מעניין שאף אחד לא ציין לרש"י הראשון בפרשת בהר:

ונראה לי שכך פירושה, לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב.

זה לא נוגע לכאן, הרמב"ן בא להסביר למה זה לא נכתב בחומשים הראשונים.

לפני כמה שנים אחרי מוסף בשבועות מישהו שאל את מרן הגרד"ל שליט"א על הרמב"ן הזה והגרד"ל נסער מאד והתיישב ועבר עם השואל על כל חומש דברים לבדוק את כל המצוות הכתובות בו

ואותו ציטטתי בהודעה הראשונה באשכול זה. (אבל לא רציתי לכתוב את שמו בפירוש, כי לא נאמר ע"ד לפרסם).

[ונתנו ידידים]

א. הרמב"ן כתב מפורש דכונתו רק על אלו המצוות שלא נזכרו כלל ולא על אלו שכתבן להוסיף להן ביאור, וכן על כמה מן הקושיות שהוזבר כאן לק"מ.
אהבת ה ומזוזה עיי"ש ברמב"ן שהוא מן המבוארות כי נרמז כבר בחומשים הקודמים וכן תפילין ומצוות כאלו נאמרו כבר ונתחייבו כבר ורמזן אלא שכאן כתבו מפורש.
ב. הוזכר כאן קידושין והנה הרמב"ן הזכיר רק גירושין ומסתמא קידושין כן נתחייבו וצריך למצוא איפה נרמז כבר, וראי' לזה הוא דברי הרמב"ן בהמשך דבריו שכתב 'או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ' ותינח גירושין י"ל שאינו תדיר אבל קידושין ודאי תדיר הוא.

[עושה חדשות]

אהבת ה' ומזוזה עיי"ש ברמב"ן שהוא מן המבוארות כי נרמז כבר בחומשים הקודמים

על מזוזה הרמב"ן מסתפק, על אהבת ה' לא מצאתי.

[ונתנו ידידים]

אהבת ה' ומזוזה עיי"ש ברמב"ן שהוא מן המבוארות כי נרמז כבר בחומשים הקודמים

על מזוזה הרמב"ן מסתפק, על אהבת ה' לא מצאתי.

נכון. אבל משמעות דבריו משמע דאינו מחודש כי במצות היחוד כתב מצוה מבוארת וב'והיו הדברים האלה וגו' כתב גם זה מצוה מבוארת ואילו היה ואהבת את ה מצוה מחודשת היה אומר זו מצוה מחודשת הי וכדרכו בכ"מ ובפרט כאן שפסוק לפני ולאחרי התיחס לזה. ולכן נראה לי שבאיזשהו אופן גם זה נכלל בכלל אנכי וכמו מצות היחוד ואינו יודע בדיוק ההסבר

[מקדש מלך]

עמש"כ הרמב"ן דיבום היא מצוה מחודשת, ואולי לא נהגה עד כניסתם לארץ, יש להעיר ממשמעות הגמ' בב"ב קיט: בטענת בנות צלפחד, דנהג יבום במדבר.

מנין לנו שאין כוונתן על העתיד, שכשיכנסו לארץ תתיבם אמם ליבם?
אלא שיש לחקור, האם מי שנתאלמנה לפני החיוב כבר לא יחול עליה חיוב יבום, או שמא לא שנא?

[לעמל יולד]

ועל עצם דברי הרמב"ן, יעויין בהקד' האברבנאל לחומש דברים שהאריך לחלוק עליו בזה.

קושיות האברבנאל חזקות הן, ויש לעיין טובא מה יענה הרמב"ן ע"ז.

ויש לציין גם למה שמצינו בגמ' חגיגה דף ו' דנחלקו התנאים אם כל המצוות נאמרו בהר סיני או מקצתן באוהל מועד, ומשמע מזה שלית מאן דפליג שלפחות באוה"מ כבר נשלמה כל המצוות כללותיהן ופרטותיהן:

רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב.

/1/
יש כאן שני נידונים, א] מתי נאמרו המצוות המופיעות לראשונה בס' דברים; ב] מתי התחילו לנהוג אותם.
הרמב"ן כתב שכולם נאמרו בסיני, ולאחר שחידש כן, הוצרך לפרש מדוע לא הוזכרו בתורה עד ס' דברים, כדי ליישב זאת מחדש שלא נהגו עד שנכנסו לארץ.
הרדב"ז שהובא למעלה, חולק על ההנחה הראשונה וסובר שהמצוות נאמרו למשה רבינו לראשונה בערבות מואב.
על הרמב"ן לא קשה מה שהובא מגמרא חגיגה ו', הרי הרמב"ן מסכים שנאמרו בסיני למשה רבינו, רק שמשה לא אמרן עד עתה משום שלא נהגו. אבל זה יקשה על הרדב"ז.

הרמבן סלל לעצמו דרך אחר על פי פשוטו של מקרא, ודעתו שהמצות נאמרו כולם בהר סיני או באהל מועד, אבל הוסיף פרטים לבארם גם בערבות מואב. הנה לדעת רבי עקיבא הכל נתנה מסיני (ויתכן שלרמב"ן גם האהל מועד נקרא מסיני, וסיני ממש היינו הר סיני, ואוהל מועד היה במדבר סיני, כמו שכתב הרמבן ויקרא ז לח) ולא הוסיף ביאור אח"כ רק שנה ושילש, ולרבי ישמעאל כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ולא הזכיר כלל ערבות מואב, והנה הרמב"ן מבאר שמה שנשנו בערבות מואב היה בכדי לבאר את הפרטים.

והאמת שדעת הרמב"ן נראה שהכל נאמר מסיני ואוהל מועד, רק מה שנשנו היה בכדי לבאר הפרטים, ולכאורה כוונתו שגם הפרטים ההם נאמרו למשה מסיני, רק לא ביאר משה את הפרטים לישראל כי לא היו נצרכות כ"כ או משום שטרם נהגו במצוות אלו או משום שאינם תדירות. והנה אין דעתו לא כדעת רבי ישמעאל ולא כדעת רבי עקיבא.

[לעמל יולד]

מעניין שאף אחד לא ציין לרש"י הראשון בפרשת בהר:

ונראה לי שכך פירושה, לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב.

הרמב"ן כאן אינו הולך לפי דברי חז"ל אלו, אלא לפשוטו של מקרא, כמו שביאר שם בבהר, ובפרשת צו, וכאן.

[לעמל יולד]

בדרך אפשר למדתי את דברי הרמבן קצת אחרת.
אבל לא נכתבו המצות בספרי' הראשוני' שידבר עם יוצאי מצרים כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ
הרי כתב רבינו שתי סיבות שלא נכתבו המצוות שבספר זה קודם לכן, ואולי ביאור דבריו הוא אבל לא נכתבו המצות בספרי' הראשוני' שידבר עם יוצאי מצרים כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים, כוונתו על המצוות שנכתבו בספר במדבר, למה לא נכתבו כבר בספרים הראשונים שדברו ליוצאי מצרים ורק בספר האחרון (במדבר) שדיבר אליהם נכתבו, כגון מצוות נסכים שנכתב רק בספר במדבר, והיינו טעמא שמשום שלא נהגו במדבר במצות אלו, נכתבו רק לבסוף.
והמשיך רבינו: או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ, וזה הטעם כתב לאלו המצות שכתובים בספר דברים שבספר הזה דיבר לבנים, שאף שמצות אלו נהגו במדבר, אבל עכ"פ לא היו תדירות, ולא הוצרך לבאר כל פרטיהם כ"כ ליוצאי מצרים, ורק כתבם וביארם לבנים נוחלי הארץ.

וידעתי שבדברי יש מן החידש ואולי הפרזתי על המידה, אבל אם כנים הם דברי רבינו מיושבים מאד (למשל, למה הביא רבינו דוגמא של מצות נסכים כמצוה שנהגו בארץ, והלא מצוה זו נזכרת בספר במדבר, ולמה לא הביא דוגמא למצוה שנזכר בספר דברים? ולפי הדברים הנ"ל אין כאן קושיא (ובאמת שם בעניין הנכסים כתב רבינו שם טעם למה נאמר אז). וכן לעוד כמה עניינים שהעלו כבר באשכול המכובד הלזה).

[ונתנו ידידים]

דבריך לענ"ד מוזרים מאד בביאור דברי הרמב"ן הללו, אמנם בזה צדקת שדעת הרמב"ן דכל המצוות שנאמרו בחומש במדבר אינן אלא לאחר שיכנסו לארץ, עי' מש"כ במדבר כח ב

[לעמל יולד]

ונתנו ידידים שירות הארות והערות, חן חן לך, תודה.
אשמח לשמוע מחכמי הפורום מה יאמרו על דברים אלו.
שוב אציין אני מסכים שיש כאן חידוש גדול מאד, אבל יתכן שהדברים נכונים, וא"כ כל דברי רבינו מתיישבים.

[יהודהא]

אהבת ה' ומזוזה עיי"ש ברמב"ן שהוא מן המבוארות כי נרמז כבר בחומשים הקודמים

על מזוזה הרמב"ן מסתפק, על אהבת ה' לא מצאתי.

נכון. אבל משמעות דבריו משמע דאינו מחודש כי במצות היחוד כתב מצוה מבוארת וב'והיו הדברים האלה וגו' כתב גם זה מצוה מבוארת ואילו היה ואהבת את ה מצוה מחודשת היה אומר זו מצוה מחודשת הי וכדרכו בכ"מ ובפרט כאן שפסוק לפני ולאחרי התיחס לזה. ולכן נראה לי שבאיזשהו אופן גם זה נכלל בכלל אנכי וכמו מצות היחוד ואינו יודע בדיוק ההסבר

----------------------------
ביאור חדש - במצוות מבוארות.
א.
התמיהה על הרמבן אכן זועקת, שהרי שספר דברים יש 200 מצוות [רק בויקרא יש יותר] לפי מניינו של הרמבם והרמבן חולק על מעט שבהם. ויותר מכך כשבעים מהמצוות בדברים מחודשות לגמרי !
והרי בדברים נמנו רק מצוות שלא נמנו קודם בשאר החומשים.

ובריבוי הדברים ליישב את דברי הרמבן כולם בכיוון אחד הלכו. אבל אפשר שהתירוץ וההסבר הוא לא להתדיין באילו מצוות ופרטיהן שכבר הוזכרו. אלא לעבור צד - ולפרש נכון את המושג שהרמבן טבע כאן "מצוות מבוארות " ,. היינו שהרמבן מרחיב את הגדרתה הבסיסית של ה'מצווה המבוארת'.

וראיתי שבדרך זו הלך [נחשון (קופרמן), הרב אברהם] ונראה שיש בדבריו מרפא ורווחה לתמיהות ולהשגות כולן גם לחריפות של האברבנאל ולדברי הנציב בהקדמתו לדברים : "עד שהרמב"ן כשמגיע למצות שבפרשות שופטים-תצא מבאר בכמה מצות "זו מעין וחלק אותה מצוה הכתובה כבר", עד שחושב מצות שלוח הקן חלק ממצות אותו ואת בנו. ובעיני הוא פלא, כי שתי מצות אלו רחוקות זו מזו מן הקצה אל הקצה".

ב.
והוא מפרט " שהמושג 'מצווה מבוארת' בדברי הרמב"ן, רחב בהרבה ממשמעותו הבסיסית. המשמעות הבסיסית היא בוודאי - מצווה החוזרת על עצמה, ומוסיפה ביאור למצווה המקורית, שהופיעה באחד מארבעת החומשים הראשונים....

1. יש בהן מצוות מבוארות, ברובד הבסיסי - תוספת הסבר וברור, או – תוספת שלב ונדבך.
לדוגמה : השבת אבידה -והרחבתו גם לחמור ובגד.

2. יש בהן מצוות מבוארות – שהן שונות מבחינה הלכתית, אך בעלת טעם מחשבתי משותף: קן ציפור ואותו ואת בנו לא תשחטו.
בשתי מצוות השונות זו מזו מבחינה הלכתית, ושתיהן נמנות על ידי הרמב"ם והרמב"ן כמצוות שונות.
אך הטעם המחשבתי שלהן שווה, והוא - או להקנות לעצמינו את מידת הרחמים, או – לשמור על קיומו של מין בעלי החיים. והן מכונות 'המצווה מבוארת' כיוון שהטעם בשתי המצוות שווה.
בזאת מרחיב הרמב"ן את הגדרתה הבסיסית של ה'מצווה המבוארת'.

3. : מצווה מבוארת – בעלת מטרה הלכתית משותפת
למצווה וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, ". מקשר הרמבן - את לא תעמוד על דם רעך.
על אף שאחת היא עשה והשנייה לא תעשה -אבל היות שלשתי המצוות ישנה מטרה הלכתית שווה, והיא: להרחיק נזקים מהזולת,היא הופכת את 'המצווה למבוארת'. אין מדובר כאן על טעם מחשבתי, אלא על מטרה הלכתית משותפת.


4. : מצווה מבוארת – גזירה דאורייתא
איסור חרישה בשור ובחמור יחדיו. "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו"... והיא מצוה מבוארת מן בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא י"ט, יט), שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת וירכיב אותן".
כלומר: האיסור לחרוש בשור וחמור יחדיו נועד להרחיק את האדם מהרבעתם, כי דרך החורש בשניהם יחד לשכנם ברפת אחת, ולהרכיבם יחד. אם כן איסור החרישה נחשב 'מצווה מבוארת' בהיותו הרחקה מאיסור תורה אחר שנכתב בספר ויקרא... מצווה דאורייתא מהווה גזירה למצווה אחרת.

5. מצווה מבוארת – הוספת מצוות לא תעשה
"לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו".
כתב שם הרמב"ן: "והוסיף במצות הטעינה להזהיר עליה במצות לא תעשה, כי בתורה[ אמר 'עזוב תעזוב עמו' - מצוות עשה".
מדברי הרמב"ן הללו למדנו משמעות חדשה למצווה מבוארת: מצווה שהוזכרה בארבעת החומשים הראשונים כמצוות עשה, ובחומש דברים לא נוסף עליה שום ביאור, ואין בה שום תוספת, אלא שאותו הדבר אסור במצוות לא תעשה. ובכך הוא נחשב 'מצווה מבוארת'.

6. : מצווה עצמאית בתרי"ג - המשלימה מצווה אחרת בנושא אחד
"לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף ..הסביר הרמב"ן - גם זו מצוה מבוארת יוסיף בכאן אזהרה גם ללווה,
מה שאין כן בכל דיני ממונות שאם רצה הוא ליזוק בנכסיו רשאי, אבל מפני רגילות החטא הזה יזהיר בו גם הלווה"...
אך עקב שכיחות העבירה בגלל רצון המלווה להרבות את הונו, הוסיף הקב"ה איסור גם על הלווה. מצווה בדברים המשלימה את פרשת הריבית מהווה משמעות חדשה 'למצווה מבוארת'.

ג.
יש במאמר עוד הרחבות ל'מצווה מבוארת' ולסיכום דבריו - נוכחנו לדעת שהגדרתה של 'מצווה מבוארת' הינה רחבה, וכוללת בתוכה היבטים שונים ומגוונים של קשרים בין המצוות כפי שהן מופיעות בספר דברים לבין הופעתן בשאר החומשים.

מקור
https://orot.ac.il/%D7%9E%D7%A6%D7%95%D ... 7%91%D7%9F
---------------------
הגישה מקורית ונראין הדברים שכן בלעדיו דברי הרמבן סתומים ומוקשים. אך גם להסבר זה נשארות ונוצרות קושיות חדשות ובעיקר למפרשים שהמצוות בדברים לא נאמרו בסיני - וא"כ נעדרו מהם כמאתיים מצוות וההמפרשים נדחקו כדי ליישב הדבר.

[יהודהא]

ז"ל הרמב"ן בהקדמה לפירושו על ספר דברים -

...ועוד יוסיף בספר הזה כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון היבום ודין המוציא שם רע והגרושין באשה ועדים זוממין וזולתן וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנ' הראשונ' קודם המרגלי' כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו [b]וע"כ לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל או דבר אל בני ישראל ואמרת אליה' מצוה פלונית אבל לא נכתבו המצות בספרי' הראשוני'...[/b]
אני מחפש מקורות על נושא זה.

לעצם דברי הרמבן כאן כבר כתבו המפרשים
".., הנה יש שניים (שלושה) פעמים בחומש דברים שכן מופיע ציווי של השם בנוסח זה למשה. אלא שאולי הם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. והם בחלק המסיים את ספר דברים,
הראשון בפרק לא,יט , בו משה נפרד מבני ישראל ומסתלק מן העולם
1. יש "מצווה " של כתיבת השירה, שעפ"י חז"ל היא מצוות כתיבת ספר תורה החותמת את מנין תריג המצוות.
יט. וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
[ומעניין שכאן שהוא ציווי לישראל - לא נאמר "לאמר" ].

2. ובפעם השנייה, בדברים לב מח, וַיְדַבֵּר השם אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. מט עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ: ....
ולמרות שזה ציווי -אישי למשה ואיננה "מצוה לעם ישראל". נאמר כאן "לאמור" ? ומסביר האור החיים שם: "לאמר - שיאמר להם לישראל שהוא עולה למות". וזו האמירה האחרונה של הקב"ה למשה בלשון "וידבר".

[הבאר ההיא]

יש לציין לדברי הרמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ ל"ת קצ"ד.

ומה שאמר הרב מן הלשון השנוי בספרי והוא בגמרא סנהדרין בפרק חלק (דף ק"י) צרצור מלא יין אצלה מיין העמוני ועדיין לא נאסר יין של עכו"ם לישראל ומאמרם עדיין לא נאסר יין יש ראיה שאח"כ נאסר בלא ספק. זה ודאי טעות לפי שעל סתם יינן נאמרו הדברים שהיין המונח אצלם מיין העמוני סתם יינם היה לא יין שנתנסך ממש לע"ז ולפיכך קראוהו יין של עכו"ם ובתחלה לא היו מפתות בשתייה אלא בדברים המותרים והמורגלים להם שאין בהם שמץ ע"ז ואיסור שלא היה שומע לה עד שהיה היין בוער בהם ולוקח לבם לזנות ולפיכך הוצרכו לומר שעדיין לא נאסר, ובמדרש ר' תנחומא בארו עוד זה ואמרו אין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבשולנו הרי לכם עגלים ותרנגולין שחטו כמצותיכם ואכלו מיד משקהו היין ובוער בו השטן והיה נשטה אחריה. ואילו יתפרש ביין נסך ממש יהיה הפך מדברי הרב ותהיה משם ראיה שאין איסורו מן התורה שכל התורה כלה כבר נאמרה למשה בסיני וכמו שאמרו כל התורה כולה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני, ואם יאמרו מפני שהיקש ישתו יין נסיכם הוא אחרי כן בשירת האזינו זה דבר שאינו ראוי לשמעו,

וי"ל שכיון שאיסור יי"נ הוא בודאי רק הרחבה לאיסורי עבודה זרה לכן אין מקום לומר שנצטוו עליו רק בהאזינו, מה גם שהוא בדרך רמז ודרשה.