שאלת "דעת תורה"

[באמונתו]

לעיל כבר ראינו דברי מרן הרב שטיינמן על דברי החזו"א בענייני העולם, אשר שווים לקטע חזו"א בספרו ממש.
גם ראינו דברי הסטייפלר זצ"ל, על "דעת תורה" במילי דעלמא.
אף מדברי רבי גרשון זצ"ל לעסקנים, אשר צריכים לשאול גדולי ישראל, לברר ולבדוק כל דבר תמיד, מה ה"דעת תורה".
אצרף כעת מלשונות מרן ר"ח קניבסקי זצ"ל, בעניין הזה עצמו:

[באמונתו]

לשון מרן החזו"א זצ"ל:

[ש. ספראי]

כל הדיון כאן מעניין ומעשיר, רק אביא דבר נאה שאמר לי מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל: "לאחר פטירת הרב מבריסק, הנהיג הגר"א קוטלר את הדור תקופה. ת"ח אחד לא הבין זאת, ואמרתי לו כך: "כשהחזו"א אמר משהו- ידעתי שזה רצון ה'. כשהבריסקער רוב אמר משהו- ידעתי שזה רצון השו"ע. וכעת? יש חוק בכל צבא, שכשהגנרל הגדול מת, הגנרל הבא אחריו ממלא את מקומו"....

[יבנה]

לשון מרן החזו"א זצ"ל:

מצורף מפאר הדור המכתב המלא, עניינו היה גיוס בנות ששייכת להלכה ולשמירת דתיותן של הבנות ואינו שאלה פוליטית בלבד. בכגון אלו אין רשות לעסקנים לפעול בניגוד לכל הרבנים. אך אין לזה שייכות לשאלות פוליטיות נטו.
אין משמעות למשפטים קטועים שלא ידוע הקשרם.

מצורף גם ממעשה איש שהחזו"א אמר למי שבא אליו לשאול ענייני מסחר, שילך להתייעץ עם סוחר שמבין בדברים האלו.
וכן מצורף מארחות רבינו שהחזו"א אמר שעצותיו אינם רוה"ק אלא להרגיע אנשים.

[יבנה]

תניא אגרת הקודש אגרת כ"ב:

אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי"ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ושבעה דברים מכוסים כו' אין אדם יודע במה משתכר כו' ומלכות בית דוד מתי תחזור כו' הנה הושוו זה לזה ומ"ש בישעיה יועץ וחכם חרשים וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה היינו בד"ת הנקרא תושיה כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו' שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז ע"ש בפרש"י:

[יבנה]

דברי ר׳ דב לנדו משנת תשמ״ט, לקוח מכאן https://rotter.name/kolot/prime/51191.php#6

הוספה:
אקוה כי בעקבות הדברים הנ"ל לא יטענו נגדם טענות ידועות ברוח המוסכמות והמפורסמות. כגון: כבר הורה זקו. או, למשל: כך דעת תורה. או, אסור להתנגד אפי' בכי הוא זה לדעת גדולי הדור. או כל מיני חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה, וגם לא לאחרונה, בסוגית ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין וכיוצ"ב. ואם בכ"ז יטענוך, אומר רק זאת בלבד: כל אותם דברים טובים ונחמדים מוכרים לנו היטב ומאז ומתמיד. במחילה, לא היום נולדנו, ואיננו נערים וקטנים, לא מבחינת הגיל ולא מבחינת הכרתינו את הנושאים הללו לא מהיום ולא מאתמול. ובודאי ובודאי שלא עתה יאלפונו דעת ובינה בהם במה שבוננו אותנו היטב היטב רבותינו הקדושים מצוקי ארץ אשר את מימיהם הנאמנים שתינו בצמאון, וממקור תורתם הנשגבה ותבונתם העמוקה והגות ליבם הטהור זכינו לשאוב כל חד לפום שיעורא דילי'. ודמותם הקדושה ואמרותיהם הנשגבות וקדושת הנהגתם הנפלאה, עוד גם כעת וכיום עומדים וניצבים כחיים לנגד עינינו,מלהיבים את רוחינו, תוססים ושוקקים בקרבינו, ומנווטים את דרך חיינו בתורה, באמונה, בקיום מצות, ובהשקפה תורנית בריאה ומלאה בהירה ויסודית. יבינו זאת כל אלה שלא זכו לכל זאת!

נכתב לפני 35 שנה כנגד דעת רבני דגל התורה ור׳ שך בעניין הבחירות.

להבנתי הגרד"ל כותב כאן רק נגד הרעיון של דעת תורה בלעדית שאסור לגדולי תורה אחרים לחלוק עליה כפי דעתם והבנתם והשגתם והמסורת שבידם. הא ותו לא.
[ופשוט גם שאין מכאן שום סתירה להנהגת הגרד"ל היום, באשר הוא אישית לא מחייב שום אדם וכל שכן קהילות אחרות / גדולי תורה אחרים לשמוע לו בדווקא, אלא כמנהיג הציבור שלו - באם כלל הציבור קיבל אותו עליו למנהיג - הוא מביע/אומר/מורה את דעתו].

ומפורסמת מכתבו של התניא נגד הרעיון של רוה״ק של אדמורי״ם או שיגידו לציבור מה לעשות בעניינים גשמיים.

נו נו, ופוק חזי מה הולך בחב"ד.
אפילו אחרי שרבם נפטר הם שואלים אותו שאלות בעניינים גשמיים.
ובחייו היה זה על דעתו, ולא ראה בזה שום סתירה לדברי התניא. וכמדומה התניא עצמו ענה בעניינים גשמיים גם אחרי האגרת, ובחב"ד יש על זה הסברים וחילוקים של לפני-אחרי וכיו"ב.

דברי רד"ל ברורים מצד עצמם, כל הדברים האלו הם המצאות מאוחרות. למה לא הצליחו למצוא כאן מקורות לדברים אלו מלפני מאה שנה? ולמה הראיות שמביאים מקורם בעלונים ולא בספרי הגדולים עצמם? אם זה מיסודי הדת והחולק על זה אין לו חלק לעוה"ב, איך זה התגלה רק עכשיו?
בקשר למנהיגות רד"ל עצמו, כל עוד שהוא לא מחייב אחרים להצביע למפלגתו בשם דעת תורה, אין בזה סתירה לדבריו.
אין שום קשר למה שקורה היום בחב"ד לבין מה שהיה בזמן התניא, וכידוע.

[עקביה]

לא יודע מה "נראה לנו", ומי אנו שנביע דעה בין שני גדולי הפוסקים,

אם הם פוסקים ע"פ רוה"ק, אכן מי אנו שנביע דעה, אבל אם הם כותבים פסק מנומק, מה הבעיה?

ובמחילה, לא היא. וכפי שכתב הרמב"ן בהקדמת המלחמות, שאין בתורה הוכחה גמורה כחכמת התשבורת, אלא ההכרעה היא תמיד באובנתא דליבא כפי מה שנראה לפוסק שהוא יותר פשיטות וכיו"ב. וראה בהקדמת הרמב"ם לפיה"מ בעניין מחלוקות.

לא זכור לי היכן כתבתי משהו ממנו נשמע אחרת.

[במבט הלכתי, שאינו זהה כלל למדעי, (מטרות אחרות, הגדרות אחרות), וכפי שכתב הרב כדכד]

לצערי, איני מוצא טעם בדברים אלה. ראה נא תגובתי הבאה.

[עקביה]

כאשר אדם סוחט אשכול ענבים ומוציא מיץ מהענבים האלה - ההגדרה המציאותית של הדבר הוא שהוא סוחט ענבים ומפרק את המשקה מהפרי.
בהגדרה ההלכתית (שנפסקה להלכה) אם הוא עושה אותה פעולה אבל מעל כלי שיש בו מאכל אז הוא לא מוציא משקה מהאוכל אלא מוציא אוכל מהאוכל.
מכאן שהגדרת המציאות הנוגעת להלכה אינה כהגדרת המציאות בהגדרה מציאותית.
לכן גם אם יש ויכוח מציאותי בענין מגבונים לחים בשבת יתכן שהויכוח הוא לא מה קורה במציאות אלא מה קורה בהגדרה ההלכתית של המציאות.

כיוון שכך גם המחלוקת המציאותית בהגדרה הלכתית שרשה בדברים שנאמרו למשה מסיני ואין מניעה לומר שגם אלו ואלו דברי אלקים חיים

אחר בקשת המחילה, אין שום קשר בין 'הגדרות' לבין התבוננות במציאות והכרת העובדות.
'הגדרות' שייכות לפן ההלכתי.
בכל מה שנוגע להכרת המציאות, אין שום הבדל בין הפוסק לאיש המדע (אף כי יש אולי הבדל ביניהם במה שמעניין כל אחד מהם, אבל זה לא הבדל עקרוני הנוגע לעצם ההתבוננות במציאות).
בשלב שני, לאחר שהמציאות ידועה, בא תורן של ההגדרות.

[באמונתו]

כל הדיון כאן מעניין ומעשיר, רק אביא דבר נאה שאמר לי מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל: "לאחר פטירת הרב מבריסק, הנהיג הגר"א קוטלר את הדור תקופה. ת"ח אחד לא הבין זאת, ואמרתי לו כך: "כשהחזו"א אמר משהו- ידעתי שזה רצון ה'. כשהבריסקער רוב אמר משהו- ידעתי שזה רצון השו"ע. וכעת? יש חוק בכל צבא, שכשהגנרל הגדול מת, הגנרל הבא אחריו ממלא את מקומו"....

מו"ר רז"ל ז"ל, שימש הגאון רבי יעקב יחיאל ויינברג, בעל שרידי אש זצ"ל, במונטרה;

הרב ויינברג, גאון עולם, עצמאי ומקורי, שירת כאחד מראשי הרבנים בגרמניה לפני השואה, וכאשר שאלת הימום לפני השחיטה, עלתה במלוא עוצמתה על הפרק שם, רב ויינברג כתב בהשקעה עצומה, קונטרס שלם ומיוחד, להתיר ולהקל בשעת הדחק הקשה ההיא.
אמנם, מרן רח"ע זצ"ל מווילנה, הורה לו לגנוז דבריו, וכן עשה.
הרב ויינברג לאחר מעשה העיד, כי הדבר כרוך במסירות נפש ממש מצידו היה, ובעצם לא חזר בו מדעתו בדבר כלל, אלא אמר שמוכרחים לקבל, לציית, ולכופף עצמו, בפני גדול הדור.
זה היה לפני השואה.

אחרי השואה, אירע עימו דבר דומה.
השר הדתות של מדינת ישראל, ר' י"ל פישמן - מימון, ניסה להקים מרכז עולמי, שמשם תצא הוראה לישראל, מין סנהדרין חדשה - "היכל שלמה", והזמין רבנים מכובדים מכל העולם להשתתף בחנוכתו, ביניהם רב ויינברג זצ"ל, שמימון התחנן לבואו על חשבונו, ועוד הבטחות.
אבל מרן הגרי"ז זצ"ל, שלחם בכל עוז נגד החידוש, שלח איגרת אל הרב ויינברג, בדרישה שלא ישתתף בשום פנים.

אמר אז רב ויינברג בזה"ל: אני אישית אינני מבין את הגרי"ז, על מה הוא חרד כ"כ בדבר. אינני מסכים לדעתו, ולא שותף בחששותיו העצומים מן הנ"ל.
אבל אני יודע דבר אחד: ישנה היררכיה בעם היהודי.
אין אנרכיה - הפקר בישראל, שאיש הישר בעיניו יעשה ח"ו.
היות ומרן הגרי"ז - גדול הדור, ממילא הופכת דעתי אל לא רלוונטית כלל. לא מעלה ולא מורידה.
נשאר בבית.

[באמונתו]

המחלוקת בשנת תשמ"ט, דווקא משמשת דוגמה מצוינת, לעניין "דעת תורה";

רבים, טובים ושלמים, תמהו אז על מעשי מרן (עת שהקים דגל התורה הליטאי, כשפרש מאגודה הנשלטת בידי החסידים לגמרי) פילוג, מחלוקת וכו'

היום בפרספקטיבה לאחור, קשה לדמיין מה היה, אלמלא מעשיו הגדולים של אז.

שגשוג עצום בפריחת עולם הישיבות, של שלושים שנה האחרונות, כוללים רבים גדולים, קהילות אברכים בכל הארץ וכו' וכו'

"ברם זכור אותו האיש לטוב, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל".

ע"ז מחו נגדו, וע"ז רבו אתו.

[כדכד]

כאשר אדם סוחט אשכול ענבים ומוציא מיץ מהענבים האלה - ההגדרה המציאותית של הדבר הוא שהוא סוחט ענבים ומפרק את המשקה מהפרי.
בהגדרה ההלכתית (שנפסקה להלכה) אם הוא עושה אותה פעולה אבל מעל כלי שיש בו מאכל אז הוא לא מוציא משקה מהאוכל אלא מוציא אוכל מהאוכל.
מכאן שהגדרת המציאות הנוגעת להלכה אינה כהגדרת המציאות בהגדרה מציאותית.
לכן גם אם יש ויכוח מציאותי בענין מגבונים לחים בשבת יתכן שהויכוח הוא לא מה קורה במציאות אלא מה קורה בהגדרה ההלכתית של המציאות.

כיוון שכך גם המחלוקת המציאותית בהגדרה הלכתית שרשה בדברים שנאמרו למשה מסיני ואין מניעה לומר שגם אלו ואלו דברי אלקים חיים

אחר בקשת המחילה, אין שום קשר בין 'הגדרות' לבין התבוננות במציאות והכרת העובדות.
'הגדרות' שייכות לפן ההלכתי.
בכל מה שנוגע להכרת המציאות, אין שום הבדל בין הפוסק לאיש המדע (אף כי יש אולי הבדל ביניהם במה שמעניין כל אחד מהם, אבל זה לא הבדל עקרוני הנוגע לעצם ההתבוננות במציאות).
בשלב שני, לאחר שהמציאות ידועה, בא תורן של ההגדרות.

איני כרואה טעם בויכוח על מה מוגדר כהגדרות ומה מוגדר כהגדרת המציאות
כתבתי מה שכתבתי אז כתגובה לדברי מר שהביא את ענין הממחטות הלחות בשבת כדוגמא למחלורת שמישהו מהם טועה או בהגדרה ההלכתית או במציאות ואני טענתי שגם על זה נאמר דברי אלקים חיים ואפילו כשהויכוח ביניהם הוא לא על ההלכה אלא על המציאות (כנראה האם בשימוש בממחטה נסחטים מים או האם נעשה שימוש במים הנסחטים) אז הויכוח הוא על המציאות בעינים הלכתיות תורניות (כלומר האם הדבר הזה מוגדר סחיטה מבחינה הלכתית אם זה פסיק רישיה דלא ניחא ליה וכו') ולכן שיך לומר גם כאן מה שכותב הריטב"א שהסברות נאמרו למשה מסיני.
זה שמר מגדיר שהגדרות ההלכתיות למציאות הן לאחר הכרת המצאות שהיא אובייקטיבית זה לא משנה לעצם הענין אפילו אם זה נכון

[עקביה]

זה שמר מגדיר שהגדרות ההלכתיות למציאות הן לאחר הכרת המצאות שהיא עאובייקטיבית זה ל משנה לעצם הענין אפילו אם זה נכון

זה משנה מאד, כי טעות בהבנת המציאות איננה דברי אלוקים חיים בשום פנים ואופן.

[כדכד]

אם זה טעות אז זה לא דברי אלקים חיים
אם הבנת הענין מבחינה הלכתית גורמת לסברא אחרת אז זו לא טעות אלא הבנה אחרת
לכן טענתי שהגדרה הלכתית של המציאות עשויה לשנות. אם מר טוען אי אפשרלהגדיר את המציאות מבחינה הלכתית אז בסדר. בהבנת המציאות אין מחלוקת והמחלוקת היא איך להבין את המציאות מבחינה הלכתית

[עקביה]

אם מר טוען אי אפשרלהגדיר את המציאות מבחינה הלכתית אז בסדר.

הלא דיברתי על מחלוקת הנובעת מכך שצד אחד (לכל הפחות) טועה בהבנת המציאות.

והמחלוקת היא איך להבין את המציאות מבחינה הלכתית

אין חיה כזאת.

[כדכד]

בזה יש מחלוקת בינינו.
מציאותית, הלכתית, - איני יודע
בכל אופן, מקודם התייחסתי לדברי מר על שימוש בממחטות לחות בשבת והראיתי דוגמא איך המחלוקת היא בהלכה ולא במציאות
יש למר דוגמא למקרה שיש מחלוקת שהיא בודאי בהבנת המציאות ואחד מהם טועה?

[עקביה]

עלה כאן פעם מאמר של ר' אשר וייס על ממחטות לחות, שעסק גם בבירור המציאות.

גם בגמרא יש לפעמים ביקורת על חכם פלוני שטעה בהבנת המציאות, ראה לדוגמה חולין נז: על רבי שמעון בן חלפתא.

[באמונתו]

כל הדיון כאן מעניין ומעשיר, רק אביא דבר נאה שאמר לי מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל: "לאחר פטירת הרב מבריסק, הנהיג הגר"א קוטלר את הדור תקופה. ת"ח אחד לא הבין זאת, ואמרתי לו כך: "כשהחזו"א אמר משהו- ידעתי שזה רצון ה'. כשהבריסקער רוב אמר משהו- ידעתי שזה רצון השו"ע. וכעת? יש חוק בכל צבא, שכשהגנרל הגדול מת, הגנרל הבא אחריו ממלא את מקומו"....

הזכרתני מעשה עם מרן הגר"א קוטלר זצ"ל שנוגע לעניינינו, איך ביטל דעתו בין רגע - מן הקצה אל הקצה, אחר שנודעה לו דעת תורת מרן הגרי"ז זצ"ל, שהיפך דעתו היא, מצ"ב:

[כדכד]

עלה כאן פעם מאמר של ר' אשר וייס על ממחטות לחות, שעסק גם בבירור המציאות.

גם בגמרא יש לפעמים ביקורת על חכם פלוני שטעה בהבנת המציאות, ראה לדוגמה חולין נז: על רבי שמעון בן חלפתא.

לגבי המעשה בגמרא - אם בגמרא כתוב שטעו מי אני שאומר שלא טעו וגם ר"ט טעה בהטרפת בהמה שניטלה האם שלה ור"ע טעה שחשב שבר כוכבא הוא משיח.
לגבי המאמר של הרב אשר ויס - לזה התכוונתי כשכתבתי שהמחלוקת אינה בהבנת המציאות אלא בהבנת הנגזרות ההלכתיות ממנה

[יבנה]

רד"ל גדול הדור כיום. מה הוא אומר כעת?
אל תביא מכתב פרטי מלפני עשרות שנים, ותצעק: "גדול הדור"...

לקוח מכאן https://www.kikar.co.il/haredim-news/291010
עדות נכדו במכתב לר״י רוזן מלפני 5 שנים: ״כידוע למעכ"ת שליט"א, מו"ז שליט"א אינו מתערב באופן פעיל בכל נושאי מפלגות סיעות הסכמים ושאר ענינים שהינם פוליטיים במוצהר״, ע״ש השאר.

[באמונתו]

רד"ל גדול הדור כיום. מה הוא אומר כעת?
אל תביא מכתב פרטי מלפני עשרות שנים, ותצעק: "גדול הדור"...

לקוח מכאן https://www.kikar.co.il/haredim-news/291010
עדות נכדו במכתב לר״י רוזן מלפני 5 שנים: ״כידוע למעכ"ת שליט"א, מו"ז שליט"א אינו מתערב באופן פעיל בכל נושאי מפלגות סיעות הסכמים ושאר ענינים שהינם פוליטיים במוצהר״, ע״ש השאר.

תגיד, האם אתה לא מעודכן היום, במכתבי מרן רבינו מן השבוע האחרון?!

[יבנה]

רד"ל גדול הדור כיום. מה הוא אומר כעת?
אל תביא מכתב פרטי מלפני עשרות שנים, ותצעק: "גדול הדור"...

לקוח מכאן https://www.kikar.co.il/haredim-news/291010
עדות נכדו במכתב לר״י רוזן מלפני 5 שנים: ״כידוע למעכ"ת שליט"א, מו"ז שליט"א אינו מתערב באופן פעיל בכל נושאי מפלגות סיעות הסכמים ושאר ענינים שהינם פוליטיים במוצהר״, ע״ש השאר.

תגיד, האם אתה לא מעודכן היום, במכתבי מרן רבינו מן השבוע האחרון?!

כבר כתבתי ״ע״ש השאר״.
שם ממשיך ״ואעפ"כ יצא מגדרו וחרג מהרגלו ונהג שלא כדרכו ונפגש פגישות ויזם יוזמות וכתב מכתבים ושלח שליחים, והכל בכדי לפעול לטובת העיר אלעד ברוחניות ובגשמיות״.
ע״ש שאר המכתב.
אלעד הוא יוצא מן הכלל בגלל שזה נחשב אצלו כרוחניות ולא כדבר שהוא רק פוליטי.

[תורת המן]

כל הדיון כאן מעניין ומעשיר, רק אביא דבר נאה שאמר לי מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל: "לאחר פטירת הרב מבריסק, הנהיג הגר"א קוטלר את הדור תקופה. ת"ח אחד לא הבין זאת, ואמרתי לו כך: "כשהחזו"א אמר משהו- ידעתי שזה רצון ה'. כשהבריסקער רוב אמר משהו- ידעתי שזה רצון השו"ע. וכעת? יש חוק בכל צבא, שכשהגנרל הגדול מת, הגנרל הבא אחריו ממלא את מקומו"....

מו"ר רז"ל ז"ל, שימש הגאון רבי יעקב יחיאל ויינברג, בעל שרידי אש זצ"ל, במונטרה;

הרב ויינברג, גאון עולם, עצמאי ומקורי, שירת כאחד מראשי הרבנים בגרמניה לפני השואה, וכאשר שאלת הימום לפני השחיטה, עלתה במלוא עוצמתה על הפרק שם, רב ויינברג כתב בהשקעה עצומה, קונטרס שלם ומיוחד, להתיר ולהקל בשעת הדחק הקשה ההיא.
אמנם, מרן רח"ע זצ"ל מווילנה, הורה לו לגנוז דבריו, וכן עשה.
הרב ויינברג לאחר מעשה העיד, כי הדבר כרוך במסירות נפש ממש מצידו היה, ובעצם לא חזר בו מדעתו בדבר כלל, אלא אמר שמוכרחים לקבל, לציית, ולכופף עצמו, בפני גדול הדור.
זה היה לפני השואה.

איני מבין. אם קונטרוסו הגדולה על הימום לפני שחיטה נגנזה, איך הוא נדפס במלואו בספר שרידי אש?

[בברכה המשולשת]

כל הדיון כאן מעניין ומעשיר, רק אביא דבר נאה שאמר לי מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל: "לאחר פטירת הרב מבריסק, הנהיג הגר"א קוטלר את הדור תקופה. ת"ח אחד לא הבין זאת, ואמרתי לו כך: "כשהחזו"א אמר משהו- ידעתי שזה רצון ה'. כשהבריסקער רוב אמר משהו- ידעתי שזה רצון השו"ע. וכעת? יש חוק בכל צבא, שכשהגנרל הגדול מת, הגנרל הבא אחריו ממלא את מקומו"....

מו"ר רז"ל ז"ל, שימש הגאון רבי יעקב יחיאל ויינברג, בעל שרידי אש זצ"ל, במונטרה;

הרב ויינברג, גאון עולם, עצמאי ומקורי, שירת כאחד מראשי הרבנים בגרמניה לפני השואה, וכאשר שאלת הימום לפני השחיטה, עלתה במלוא עוצמתה על הפרק שם, רב ויינברג כתב בהשקעה עצומה, קונטרס שלם ומיוחד, להתיר ולהקל בשעת הדחק הקשה ההיא.
אמנם, מרן רח"ע זצ"ל מווילנה, הורה לו לגנוז דבריו, וכן עשה.
הרב ויינברג לאחר מעשה העיד, כי הדבר כרוך במסירות נפש ממש מצידו היה, ובעצם לא חזר בו מדעתו בדבר כלל, אלא אמר שמוכרחים לקבל, לציית, ולכופף עצמו, בפני גדול הדור.
זה היה לפני השואה.

איני מבין. אם קונטרוסו הגדולה על הימום לפני שחיטה נגנזה, איך הוא נדפס במלואו בספר שרידי אש?

נגנז אז מפרסום, כי זה עמד על הפרק ממש, כידוע, ומזה היה החשש מפירסום הדברים.
השרידי אש פרסם את זה שנים אח"כ, כשזה רק נגע לבירור ההלכה עצמה ברמה העקרונית, ולא להלכה למעשה.

[באמונתו]

"דעת תורה" עפ"י הספר שעורי דעת (הרב יוסף יהודה לייב בלוך - ... כ"א בשבט תר"ך, 1860 – ז' בחשוון תר"ץ, 10 בנובמבר 1929 - היה רב העיר טלז וראש ישיבת טלז, מאנשי תנועת המוסר) חלק ב - מעלות התורה שעור ח:

יש גדולי תורה שמציינים את תכונתם בתור מסגרים בד' אמות של הלכה. ולנו נדמה לפ"ז, כי דבר אין להם עם הויות העולם, ואינם מעורבים בדעת עם הבריות. אבל באמת א"א לגדול בתורה לבלי הבין את הבריאה והבריות. דוקא ע"י התורה, הכרתו מתרחבת ונוגעת אף ברשעים וברחוקים ביותר. משום שגם מעשי הרשעים והרשע נאורים רק באור התורה בבהירות יסודית ומקפת.
מצינו בחז"ל חשש שמא יאמרו הרמאים אין חכמים בקיאים במעשי ידינו, זאת אומרת בקורת תהי' אם לא הבינו חכמים במעשי ידי הרמאים. על כרחך הגיעו לידי בינה זאת ע"י למוד התורה, המגלה אף את הפנות האפלות בנפש האדם.
וגם במה שלא שמע מצינו "ידע לי' איבעית אימא מרבי' יליף לי', ואיבעית אימא סוד ד' ליריאיו", ואדרבה ת"ח הצופה על הכל ע"י אספקלריא של התורה, רואה כל דבר כפי מהותו הנכונה.
אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד - היינו כי אין בעולם יותר משיש בהלכה, והיא היא ההגדרה האמתית של הפרט והכלל בבריאה, למקומו, שעתו ונשמתו, כפי רצון הבורא. א"כ המציאות המצטיירת מן ההלכה, היא היא המציאות האמתית שאין בה אלא רצון היוצר. ע"כ השקפתנו על כל ענין וענין צריכה להיות כפי שזכינו ללמוד מפי הבורא ברוך הוא ע"י תורתו. בה במדה שמחשבתנו תהי' תורנית, נהי' קרובים לגוף האמת.
לפ"ז מובן מאליו, כי ד' האמות אינם שטח צר, אלא העולם ומלואו נכלל בהן. שאין לך דבר, שהתורה אינה דנה עליו ומקפת אותו.
אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה - בורא עולם אינו מוצא בעולמו כי אם ד' אמות ההלכה בלבד, אם כן איפוא האפשר לנברא למצוא במקום אחר? בה ורק בה נמצאת ההערכה של עניני העולם כלו. לכן זה שמשקיף על החיים מתוך דברי ההלכה, זוכה לראות נכונה.
אשרי הזוכה לדור בד' אמות ההלכה, אשר בתחומן לא ישלטו פגעי הזמן כי ירגיזוהו ממנוחתו. באשר הכל מוצא את הלכתו בתורה, ועל ידם יוסיף לראות את משפטה. "אחת שאלתי מאת ה'... שבתי בבית ד' כל ימי חיי... כי יצפנני בסכו" - כל ימיו המצא ימצא צפון בסתר אהלו, ע"כ לא יירא בהמיר ארץ, נכון לבו בטוח בד'!

[יבנה]

"דעת תורה" עפ"י הספר שעורי דעת (הרב יוסף יהודה לייב בלוך - ... כ"א בשבט תר"ך, 1860 – ז' בחשוון תר"ץ, 10 בנובמבר 1929 - היה רב העיר טלז וראש ישיבת טלז, מאנשי תנועת המוסר) חלק ב - מעלות התורה שעור ח:

יש גדולי תורה שמציינים את תכונתם בתור מסגרים בד' אמות של הלכה. ולנו נדמה לפ"ז, כי דבר אין להם עם הויות העולם, ואינם מעורבים בדעת עם הבריות. אבל באמת א"א לגדול בתורה לבלי הבין את הבריאה והבריות. דוקא ע"י התורה, הכרתו מתרחבת ונוגעת אף ברשעים וברחוקים ביותר. משום שגם מעשי הרשעים והרשע נאורים רק באור התורה בבהירות יסודית ומקפת.
מצינו בחז"ל חשש שמא יאמרו הרמאים אין חכמים בקיאים במעשי ידינו, זאת אומרת בקורת תהי' אם לא הבינו חכמים במעשי ידי הרמאים. על כרחך הגיעו לידי בינה זאת ע"י למוד התורה, המגלה אף את הפנות האפלות בנפש האדם.
וגם במה שלא שמע מצינו "ידע לי' איבעית אימא מרבי' יליף לי', ואיבעית אימא סוד ד' ליריאיו", ואדרבה ת"ח הצופה על הכל ע"י אספקלריא של התורה, רואה כל דבר כפי מהותו הנכונה.
אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד - היינו כי אין בעולם יותר משיש בהלכה, והיא היא ההגדרה האמתית של הפרט והכלל בבריאה, למקומו, שעתו ונשמתו, כפי רצון הבורא. א"כ המציאות המצטיירת מן ההלכה, היא היא המציאות האמתית שאין בה אלא רצון היוצר. ע"כ השקפתנו על כל ענין וענין צריכה להיות כפי שזכינו ללמוד מפי הבורא ברוך הוא ע"י תורתו. בה במדה שמחשבתנו תהי' תורנית, נהי' קרובים לגוף האמת.
לפ"ז מובן מאליו, כי ד' האמות אינם שטח צר, אלא העולם ומלואו נכלל בהן. שאין לך דבר, שהתורה אינה דנה עליו ומקפת אותו.
אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה - בורא עולם אינו מוצא בעולמו כי אם ד' אמות ההלכה בלבד, אם כן איפוא האפשר לנברא למצוא במקום אחר? בה ורק בה נמצאת ההערכה של עניני העולם כלו. לכן זה שמשקיף על החיים מתוך דברי ההלכה, זוכה לראות נכונה.
אשרי הזוכה לדור בד' אמות ההלכה, אשר בתחומן לא ישלטו פגעי הזמן כי ירגיזוהו ממנוחתו. באשר הכל מוצא את הלכתו בתורה, ועל ידם יוסיף לראות את משפטה. "אחת שאלתי מאת ה'... שבתי בבית ד' כל ימי חיי... כי יצפנני בסכו" - כל ימיו המצא ימצא צפון בסתר אהלו, ע"כ לא יירא בהמיר ארץ, נכון לבו בטוח בד'!

דבריו תמוהים מאד, וכי לא פגשת מעולם עילוי שלא רק שלא יצליח לעשות קנייה בחנות, אלא שגם לא יצליח להגיע לחנות? כל הת״ח שאתה מכיר בקיאים בהוויות העולם ובמדעים?
בתולדות חיים של הרבה מהאחרונים מסופר על כל מיני לימודים שהם למדו, ולא הבינו את זה מאליהם מתוך לימוד התורה. כולל הגר״א החת״ס ועוד.
בספר על הגדול ממינסק מסופר שכשמינו אותו להיות רב, הוא הלך לשוק כדי ללמוד מה שקורה שם. וכן רב שהה י״ח חודש אצל רועי בהמות ללמוד מומים.

[היושב בגנים]

דבריו תמוהים מאד, וכי לא פגשת מעולם עילוי שלא רק שלא יצליח לעשות קנייה בחנות, אלא שגם לא יצליח להגיע לחנות? כל הת״ח שאתה מכיר בקיאים בהוויות העולם ובמדעים?
בתולדות חיים של הרבה מהאחרונים מסופר על כל מיני לימודים שהם למדו, ולא הבינו את זה מאליהם מתוך לימוד התורה. כולל הגר״א החת״ס ועוד.
בספר על הגדול ממינסק מסופר שכשמינו אותו להיות רב, הוא הלך לשוק כדי ללמוד מה שקורה שם. וכן רב שהה י״ח חודש אצל רועי בהמות ללמוד מומים.

א. ידוע שהחזו''א צייר למנתח ציור איך לנתח וכו' ובאחד האשכולות דנו בזה ועכ''פ פי' גדו''י שהדרך שידע היא ע''י לימוד התורה וא''כ ז''ב שאפשר להגיע ע''י הלימוד להבנת דברי העולם הזה ומסתמא ידע ע''י לימוד מס' חולין ועניני הטריפות שבאדם והרבה ענינים יש בש''ס שהלימוד בהם מכריח התבוננות בדברי העוה''ז באופן שע''כ יתפתח ידע טכני מזה ומ''מ אין צד שע''י לימוד התורה יתבארו לו דברים טכניים שלא קשורים ללימוד וכגון הלומד מס' זבחים מן הנמנע לומר שעי''ז יבין את תכונות הצמר וכדו' משא''כ הלומד מס' מנחות ששם עוסקים בציצית
ב. כמדו' שעיקר כונת השוע''ד הוא כלל לא לידיעות טכניים אלא ל"חכמה ולבינה" ול"שכל" התורה שהאדם רוכש את ההסתכלות הנכונה על דברים ואת היכולת לנתח ולהבין דברים לאשורם ומש''כ שהתורה דנה עליו אין הכונה לדון בעצם מציאותו של דבר אלא שהתורה מקנה לאדם את הכלים שבכל נדון ברור מדברי התורה מהו הנכון לומר ולהתבונן על דבר שכזה
ואם יורשה להוסיף דו''ק בדבריו שמוכרח שזו כונתו ואף שאולי יש לשונות שקצת קשים מ''מ רוב הלשונות מורים ע''ז

[הרואה]

הסיפור עם החזו"א אומרים שהחזו"א קרא לפני כן ספר שלם עם שרטוטים על מבנה המוח ולפי זה כתב את תשובתו.
אז נכון שלא כל אחד שיקרא ספר יוכל לעשות את זה אבל מצד שני זה לא רק מכח התורה.

ולגבי הנושא עצמו ברור לכולם שמרן הגר"ח קנייבסקי למשל לא הבין בהרבה מענייני העולם אפילו לא כמו אדם ממוצע, וכל שכן שלא הרבה יותר מכך.