נחומצ'ה כתב:זכור לי שהיה זה מילות פרידה קצרות והבעת תודה להרב אפרתי. הא ותו לא.
הוא דיבר ברגש רב ובהטעמה כהרגלו, ויותר מהרגלו, ואמר דברים קצרים אך יקרים, אני עמדתי קרוב מאד ושמעתיו היטב.
קודם כל הוא הדגיש בחרדה ש"מורי חמי זכר צדיק לברכה, ציווה שלא להספידו, אך גיסי הגדול שליט"א (זי"ע) ציווה עליי שאומר דברי פרידה, אבל חס ושלום אני לא מספיד, אלא רק אומר דברי פרידה קצרים".
ואז הוא דיבר על הירושלמי ביומא, אמר שרגיל היה מרן הגרי''ש להזכיר בהתפעלות את דברי הירושלמי (יומא פ"ה ה"ג) איך ראה הכהן הגדול את דרכו בבית קדשי הקדשים, הרי לא היו שם מנורות או חלונות? אלא שעד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של הארון, ומשניטל, היה מגשש ונכנס, מגשש ויוצא. היינו שארון הברית עצמו היה מאיר את בית קדשי הקדשים, ולא היה צורך בשום אור חיצוני או מלאכותי.
ואמר יבלחט"א הגר"י זילברשטיין שעד שלא ניטל הארון, קרי -"מורי חמי זכר צדיק לברכה", היינו נכנסים ויוצאים לאורו של הארון, כיוון שכשהוא היה פותח את פיו בדברי תורה בבהירותו הגדולה והנפלאה בכל התורה כולה, דברי תורתו הזכים והבהירים היו מאירים את הכל, וכל מי שהיה משוחח עימו בדברי תורה היה חש באור הגדול שבוקע ממנו.
ומשניטל הארון, אנחנו בבחינת מגשש ונכנס מגשש ויוצא.
כל זה כתבתי עכשיו מהזיכרון, זה לא ציטוט, אבל כך בערך היה תורף הדברים.