שו"ע או"ח הלכות פסח סי' תל,א:
הגה:שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו.
והמנהג לומר במנחה ההגדה, מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו;
והנה מקור דברי הרמ"א הוא ב'מנהגים' סדר ניסן עמ' תלג, וכן מצינו בדברי ראבי"ה ח"ב מס' פסחים סי' תכה:
נהגו התינוקות להקדים ולקרות ההגדה ביום שבת הגדול, וכענין זה כתוב בסדר רב עמרם, ונראין הדברים כדי להסדיר בפיהם ויבינו בפסח וישאלו.
ובביאור הגר"א סק"א כתב:
והמנהג. שמאז התחיל הגאולה ע"י לקיחתו אבל הוא דבר שאינו דהא מפורש במכילתא סוף פ' בא שומע אני מר"ח, ת"ל ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, ת"ל בעבור זה, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך כו'.
וכן במעשה רב סי' קעז איתא:
בשבת הגדול במנחה אין אומרים 'עבדים היינו', מטעם המבואר במכילתא, ונתקנה בהגדה, יכול מראש חודש ת"ל בעבור זה בשעה שמצה ומרור כו'.
והדברים צ"ב למאוד, מאי ראיה איכא מדברי המכילתא שאין מקום למנהג לומר הגדה בשבת הגדול, הרי דברי המכילתא מוסבים על החיוב מה"ת והמצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו דילפינן מ'והגדת לבנך', ועלה קאי המיעוט דבעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, אבל מנלן לשלול המנהג שהזכיר הרמ"א. ועוד צ"ב, מה באמת הטעם שאין לנהוג כן.