הודעהעל ידי עובר ושב » א' יולי 09, 2023 11:32 am
רבי בן ציון אפטר זצ"ל – מיזוג בלתי אפשרי של כוחות סותרים. מתנגשים. מתגבשים. מחד, הייתה העניות והשפלות העצמית המוחלטת והמוחצת, דרך חיים לאורה חי את חייו, הקפיד להתעטר בלבושי סחבות, ולא אחת פגשו אותו בכותל המערבי משתרע על הקרקע, בהיעדר מזרן, וישן שנת ישרים מול מאות העוברים והשבים. שמץ של ישות וצל-צלו של 'מעמד' לא תפסו פינה בלבבו.
לצד זה, הרבה להיכנס ולהתערות במשכנות אריות, בהיכלם של גדולי העם היהודי. בין שהיו קרובים לרוח החסידות, ובין גדולי ליטא, שהיו, לכאורה, רחוקים מהרוח שנשא בכנפיו. מהם שהיו מתנגדים גמורים לדרכו. וגם אותם כבש בתורתו וחיוניותו.
אחד הקשרים המופלאים ביותר, נרקם בין רבי בן-ציון לגאון דורו, מרן בעל 'חזון איש'. זה היה קשר פלאי, זר לא יבין. ה'חזון איש' שימש נושא הדגל המובהק ביותר של מסורת הגר"א, ולמרות זאת היה הקשר בינו לרבי בן-ציון עמוק, רווי אינספור ביטויי חיבה והערכה.
היכרותו עם ה'חזון איש' החלה בעת שנכנס אליו בפעם הראשונה. על שולחן ה'חזון איש' היה מונח הספר 'ליקוטי מוהר"ן', רבי בן ציון השתומם על נוכחותו של ספר כזה בבית של 'מתנגד', ושאל את ה'חזון איש' אם הוא מעיין ב'ליקוטי מוהר"ן'. לפליאתו של רבי בן–ציון נענה הגאון ואמר: "ודאי, אני מעיין בזה הרבה", ואחר-כך הוסיף והפליג בשבח הספר, באמרו כי הוא ספר גבוה מאוד. עוד מספרים, כי בכל פעם בו היה ה'חזון איש' פוגש ברבי בן-ציון ידידו, היה אומר לו: "נו, זאגט נאך אפעס א ווארט פון רעבן!" (אמור עוד איזה דיבור מהרבי). באחד הימים פגש בו ה'חזון איש' בין סמטאות 'זכרון מאיר', דרש בשלומו בחביבות נדירה, והוסיף ואמר לו: "אתה צריך, רבי בן-ציון, לשמור על בריאותך לאורך ימים ושנים! כדי שתוכל להוסיף לחזק ולהאיר לבבות של יהודים!"
(מתוך הספר על תולדותיו של הרה"ח רבי בן-ציון אפטר זצ"ל, מאת אהרן קליגר, העומד לראות אור בקרוב)