כ' השו"ע בהל' כבוד רבו; "כל אלו הדברים שאמרנו שצריך לכבד בהם את רבו, לא אמרו אלא ברבו מובהק דהיינו שרוב חכמתו ממנו; אם מקרא מקרא, אם משנה, משנה; אם גמרא, גמרא".
ובפשטות הכוונה ש"רוב חכמתו" נמדד כל אחד לפי מה שהוא, אם מקרא או משנה וכו', כפי ידיעתו יש למדוד מיהו רבו המובהק.
אבל הש"ך פי' אחרת, שבא ליישב הקו' איך יתכן שיהיה לאדם כמה "רבו מובהק", וע"ז תירץ ד"יש לומר שלמד אצל זה רוב חכמתו במקרא ואצל זה רוב חכמתו במשנה ואצל זה רוב חכמתו בש"ס ואצל זה רוב חכמתו במדרש ואגדות ואצל זה רוב חכמתו בקבלה וכיוצא בזה בשאר חכמות התורה".
ולכאו' מפליא הדבר לאסור לחכם להורות בפני רבו שלמדו 'מקרא' לחוד, וזה ודאי נראה שאם אותו המלמד בכלל אינו בר הוראה, ואין חכמתו אלא במקרא, מהיכ"ת לאסור על תלמידו להורות הלכה במקומו, וא"כ מאי נפק"מ במה שאותו המלמד גם הגיע להוראה. וגם צ"ע מה קובע את החלוקה הפנימית בין משנה לגמרא ובין אגדות לקבלה וכו', והאם יש לחלק בין תלמוד בבלי לירושלמי.
מסתמא כבר עסקו לבאר זאת, אשמח להפניות ומ"מ.