כדכד כתב:האם אפשר לומר שההלכה בקשר ל"רבו מובהק למקרא" נאמרה רק בקשר לשאר עניני כבוד רבו ולא בקשר להוראה בפניו?
עושה חדשות כתב:
אבל הש"ך פי' אחרת, שבא ליישב הקו' איך יתכן שיהיה לאדם כמה "רבו מובהק", וע"ז תירץ ד"יש לומר שלמד אצל זה רוב חכמתו במקרא ואצל זה רוב חכמתו במשנה ואצל זה רוב חכמתו בש"ס ואצל זה רוב חכמתו במדרש ואגדות ואצל זה רוב חכמתו בקבלה וכיוצא בזה בשאר חכמות התורה".
ולכאו' מפליא הדבר לאסור לחכם להורות בפני רבו שלמדו 'מקרא' לחוד, וזה ודאי נראה שאם אותו המלמד בכלל אינו בר הוראה, ואין חכמתו אלא במקרא, מהיכ"ת לאסור על תלמידו להורות הלכה במקומו, וא"כ מאי נפק"מ במה שאותו המלמד גם הגיע להוראה. וגם צ"ע מה קובע את החלוקה הפנימית בין משנה לגמרא ובין אגדות לקבלה וכו', והאם יש לחלק בין תלמוד בבלי לירושלמי.
מסתמא כבר עסקו לבאר זאת, אשמח להפניות ומ"מ.
עושה חדשות כתב:כדכד כתב:האם אפשר לומר שההלכה בקשר ל"רבו מובהק למקרא" נאמרה רק בקשר לשאר עניני כבוד רבו ולא בקשר להוראה בפניו?
עשה זאת בעצמך:
הש"ך נמצא בחלק יו"ד, סימן רמב, סקי"ב.
עושה חדשות כתב:מעל"ע אשאל עוד, במש"כ השו"ע שם סעיף ל דאף רבו שאינו מובהק, ואפילו לא לימדו אלא דבר אחד, חייב לכבדו בעמידה לפניו וכן קורע עליו, ואמנם כבר כ' הרמ"א בסי' שמ ס"ח דלא נהיגי לקרוע בחברים הלומדים זע"ז, אבל לא מצאתי האם כוונתו להקל גם בשאר ענייני כיבוד או רק לגבי קריעה. והאידנא הרי לא נהיגי לכבד כלל את מי שלמד ממנו רק דבר אחד.
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, ...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 36 אורחים