◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[באמונתו]

חלוקים ביסודם. מעין שבע הוא קיצר כל התפילה גם מג׳ ברכות ראשונות ואחרונות, מה שאין כן הביננו.

בגאונים מצאנו דעה האומרת שיוצאים במעין ז', ע"ד הביננו, ובספר המנהיג בהלכות שבת:

ורב משה גאון ז"ל כת' יחיד שטעה בלילי שבת ולא התפלל ומאהבתך י"א כיון ששמע משליח צבור מגן אבות בדברו שהיא ברכה אחת מעין שבע מתחילתה ועד סוף יצא ידי חובתן, וכן כתב רב נטרונאי ז"ל. ולא יתכן דהא אין בה מלכות, ודמיא להביננו, ורב לייט אמאן דמצלי בעיר, אבל בדרך מצי לצלויי יתה...

[האמת אדרוש]

חלוקים ביסודם. מעין שבע הוא קיצר כל התפילה גם מג׳ ברכות ראשונות ואחרונות, מה שאין כן הביננו.

בגאונים מצאנו דעה האומרת שיוצאים במעין ז', ע"ד הביננו.
ובספר המנהיג בהלכות שבת:

ורב משה גאון ז"ל כת' יחיד שטעה בלילי שבת ולא התפלל ומאהבתך י"א כיון ששמע משליח צבור מגן אבות בדברו שהיא ברכה אחת מעין שבע מתחילתה ועד סוף יצא ידי חובתן, וכן כתב רב נטרונאי ז"ל. ולא יתכן דהא אין בה מלכות, ודמיא להביננו, ורב לייט אמאן דמצלי בעיר אבל בדרך מצי לצלויי יתה. ויראה לי שצריך לחזור ולהתפלל...

טוב, לענין זה דומה. אבל לא שיכול להשתמש בו בשעת הדחק.

(כמדומה שיש ראשונים החולקים על דין הנ״ל, שחילקו על דרך שכתבתי)

[האמת אדרוש]

(כמדומה שיש ראשונים החולקים על דין הנ״ל, שחילקו על דרך שכתבתי)

עיין בזה בספר אורח ישראל (טאפלין) סימן ט״ו אות ה-ו שביאר כן בדעת הטור ודעימי׳.

[איתן נוי]

האם יש מ"ד ששייכת תפילת הביננו גם בשבת, א"כ מה יהיה הנוסח? הלוא סו"ס יש נוסח ארוך עם זאת שאין ברכות נוספות.
מדובר במי שזמנו דחוק באופני ההיתר שכתב הטור וב"י והמשנ"ב סימן ק"י.

ודאי לא שייך. תפילת שבת אינו יותר ארוך מהביננו, לשניהם יש ז ברכות.

בברכות אתה צודק. אבל בכל הנוסח המתוקן, לכאורה ניתן לקצר לתורף עניין שבת ודיו.

[באמונתו]

חלוקים ביסודם. מעין שבע הוא קיצר כל התפילה גם מג׳ ברכות ראשונות ואחרונות, מה שאין כן הביננו.

בגאונים מצאנו דעה האומרת שיוצאים במעין ז', ע"ד הביננו.
ובספר המנהיג בהלכות שבת:

ורב משה גאון ז"ל כת' יחיד שטעה בלילי שבת ולא התפלל ומאהבתך י"א כיון ששמע משליח צבור מגן אבות בדברו שהיא ברכה אחת מעין שבע מתחילתה ועד סוף יצא ידי חובתן, וכן כתב רב נטרונאי ז"ל. ולא יתכן דהא אין בה מלכות, ודמיא להביננו, ורב לייט אמאן דמצלי בעיר אבל בדרך מצי לצלויי יתה. ויראה לי שצריך לחזור ולהתפלל...

טוב, לענין זה דומה. אבל לא שיכול להשתמש בו בשעת הדחק.
(כמדומה שיש ראשונים החולקים על דין הנ״ל, שחילקו על דרך שכתבתי)

יש שביקשו ללמוד מכאן להשתמש בו בערבית, אפילו בלא שעת הדחק.

[האמת אדרוש]

יש שביקשו ללמוד מכאן להשתמש בו בערבית, אפילו בלא שעת הדחק.

נכון, אבל לא לשחרית, כי נתקנה רק להש״ץ. (וכמדומה תלוי במחלוקת מג״א וא״ר שם לענין האומרו ביחידות, והבי״ל הכריע לחומרא)

[איתן נוי]

לפי הכלל של רב נחמן שריבית לא מתחילה בלי שהיה זמן של "אגר נטר".
א"כ יוצא שאם ראובן נתן לשמעון 100 ש"ח ומיד החזיר לו 110 ש"ח אין כאן כלל ריבית. וכך ידוע לי. האם יש מקור על כך או שמא הדבר פשוט?

[אליהו חיים]

לפי הכלל של רב נחמן שריבית לא מתחילה בלי שהיה זמן של "אגר נטר".
א"כ יוצא שאם ראובן נתן לשמעון 100 ש"ח ומיד החזיר לו 110 ש"ח אין כאן כלל ריבית. וכך ידוע לי. האם יש מקור על כך או שמא הדבר פשוט?

אם היה להמקבל זכות להחזיק הכסף ליותר זמן והוא החליט להחזיר מיד הרי הוא משלם לו יותר על הזכות והאפשרות לעכב הפרעון וזה אגר נטר, אך אם נתן לו לרגע לבד ע"מ להחזיר מיד הרי זה מתנה ע"מ להחזיר ולא הלואה.

[איתן נוי]

לפי הכלל של רב נחמן שריבית לא מתחילה בלי שהיה זמן של "אגר נטר".
א"כ יוצא שאם ראובן נתן לשמעון 100 ש"ח ומיד החזיר לו 110 ש"ח אין כאן כלל ריבית. וכך ידוע לי. האם יש מקור על כך או שמא הדבר פשוט?

אם היה להמקבל זכות להחזיק הכסף ליותר זמן והוא החליט להחזיר מיד הרי הוא משלם לו יותר על הזכות והאפשרות לעכב הפרעון וזה אגר נטר, אך אם נתן לו לרגע לבד ע"מ להחזיר מיד הרי זה מתנה ע"מ להחזיר ולא הלואה.

בהחלט נכון.
האם יש מקורות לכך או שזה פשוט בסוגיא?

[עיון]

מי שיש לו אבטיח גדול (וכה"ג) שלא נכנס למקרר כמות שהוא, האם מותר לו לקלף את כולו כדי שיוכל להיכנס למקרר- חתוך. מחד גיסא אמנם עושה זאת לצורך העכשווי אך לא לצורך האכילה דעכשיו. כמו"כ סו"ס בורר לאחר זמן ושלא לצורך אכילה?
או דלמא כל מאי דהתירו אי"ל הווא דווקא לצורך אכילה ולא לכל צורך אחר?

לפי הפוסקים שסבורים שדיני בורר הם רק בעניני אכילה (אבל - לדוגמא - אין בורר בכלים) - אולי יש מקום לדבריך.
אבל לפי הדעה הרווחת שדיני בורר נאמרו בכל דבר - ה"ה שנאמרו לכל צורך, וכל ברירה שהיא לצורך שימוש מיידי - אינה נחשבת "בורר לאחר זמן", וכאן נראה שזהו צורך שימוש מיידי.

אשמח להרחבה במקורות.

זה לא שימוש לאכילה.

יש לך מקורות שכל ההיתר הוא דווקא לאכילה?
דיברתי היום עם ת"ח ואמר לי שיש גרש"ז אוייערבאך שרצה להקל בעניין אך כתב שראה בן איש חי שהביא ראיה מתוס' שאין להקל.
מישהו מכיר המקור הנ"ל?

איני מבין הדיון בזה, מבואר במשנ"ב וביתר ביאור בשו"ע הרב, דכל ההיתר של ברירה לאלתר היינו דוקא משום שהוא אוכל ועוסק באכילה, דאיסור מלאכת בורר הוא משום תיקון המאכל, ומאחר ועסוק באכילה לא יחוור עליו שם "מתקן" שהרי אוכל הוא, אבל בלא אכילה - מי זה שמתיר בכה"ג?

[יעקל]

מה שנאמר בחז"ל לעולם יקדים אדם שלום לכל אדם

האם נאמר רק לגבי אדם ש"מעוניין" שיאמרו לו שלום דהיינו ברגע שיגידו לו הוא יחזיר לי שלום בלי לשאול אותי מה אתה רוצה, או נאמר גם לגבי אדם שאינו מעוניין לתקשר בצורה כזאת, זאת אומרת מה שמעניין אותו - מה אתה רוצה ממני ?

או במילים אחרות, יש אנשים כ"כ עסוקים שאין להם זמן לחשוב על שלום או לא שלום. האם במקרה כזה צריך להקדים להם בכל זאת, גם אם סביר שהם לא יענו ?

[איתן נוי]

מה שנאמר בחז"ל לעולם יקדים אדם שלום לכל אדם

האם נאמר רק לגבי אדם ש"מעוניין" שיאמרו לו שלום דהיינו ברגע שיגידו לו הוא יחזיר לי שלום בלי לשאול אותי מה אתה רוצה, או נאמר גם לגבי אדם שאינו מעוניין לתקשר בצורה כזאת, זאת אומרת מה שמעניין אותו - מה אתה רוצה ממני ?

או במילים אחרות, יש אנשים כ"כ עסוקים שאין להם זמן לחשוב על שלום או לא שלום. האם במקרה כזה צריך להקדים להם בכל זאת, גם אם סביר שהם לא יענו ?

ראה נא מציאתי:
1. פירוש רבינו יונה על אבות פרק ד: "רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים שלום לכל אדם - והוא מדרך המוסר ".
2. בית הבחירה (מאירי) "הזהירו שיתאהב אצל הבריות והוא שיכבדם ויקדים בשלומם ".
3. לשון מיוחדת שעונה בדיוק מורחב על שאלתך- "פרקי משה": "הוי מקדים שלום לכל אדם, יר', כי במה שיהיה מקדים שלום לכל אדם, ירגיל עצמו להכניע גופו אל שכלו, כי הבלתי מקדים שלום רק משיב מפני הכבוד, הנה גבר עליו החומר על השכל, השופט בצדק על הקדימה בו לכל אדם, כי הקודם הוא השלם שפועל כפי המעלה כנודע. ועל כן במה שירגיל האדם עצמו להקדים שלום לכל אדם, קטון וגדול, יהיה כובש את יצרו בכל דבר, וכאשר ירגיל עצמו בזה יתגבר עליו השכל, ולא יהיה נטרד בשום צד ובשום דבר, ולא יהיה פורש ממנו עול תורה בשום צד ובשום זמן".
4. וזה כלשון הרמב"ם בעניין מצות צדקה בעניין ההרגל של האדם. רמב"ם (על משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו) "שהמעלות אמנם יושגו בכפול מעשי הטוב פעמים רבות, ובזה יושג הקנין, לא בשיעשה האדם מעשה אחד גדול ממעשי הטוב, שבזה לבדו לא יושג קנין. משל זה, שהאדם אם יתן למי שראוי אלף דינר, בפעם אחת ולאיש אחד, לא תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שתושג למי שיתנדב אלף פעמים באלף דינר, ויתן כל דינר מהם על צד הנדיבות, לפי שזה ייכפל על ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים, ויושג קנין חזק...".

כך שלפי כל הנ"ל עד כמה שהדאגה היא יותר למקיים המצוה-אמירת שלום לעניין זה. אדרבה אילו יאמר שלום על אף שיתכן ולא ישיבו לו, ראשית מעשיו יהיו לשם שמיים. אך עי"כ מתקן מידותיו כנ"ל.

[יעקל]

ייש"כ. אבל זו עבודה קשה שבמקדש...

עכשיו האם בני או"ה בכלל כל אדם ?

[עזריאל ברגר]

בדרך כלל, אומרים ש"כל אדם" זה "אתם קרויים אדם", אבל "כל האדם" כולל את כל בני האדם.
אבל כאן מצאנו שיש ענין להקדים אף בשלום גוי (וכמדומני שעדיף להקדים לו שלום כדי שלא יצטרך לכפול לו שלום), וראה דברי בעל הטורים על "וישם לך שלום" שהמילה "שלום" בגימטריא "עשו" לומר שראוי להקדים שלום לכל אדם אפילו ל"עשיו" (ונראה מדבריו שאין שום פגם בשאילת שלום-גוי במילה "שלום", ודלא כאלו שגונבים דעת הגויים ואומרים "שלון").

[באמונתו]

ייש"כ. אבל זו עבודה קשה שבמקדש...
עכשיו האם בני או"ה בכלל כל אדם ?

בדרך כלל, אומרים ש"כל אדם" זה "אתם קרויים אדם", אבל "כל האדם" כולל את כל בני האדם.
אבל כאן מצאנו שיש ענין להקדים אף בשלום גוי (וכמדומני שעדיף להקדים לו שלום כדי שלא יצטרך לכפול לו שלום), וראה דברי בעל הטורים על "וישם לך שלום" שהמילה "שלום" בגימטריא "עשו" לומר שראוי להקדים שלום לכל אדם אפילו ל"עשיו" (ונראה מדבריו שאין שום פגם בשאילת שלום-גוי במילה "שלום", ודלא כאלו שגונבים דעת הגויים ואומרים "שלון").

ברכות דף יז עמוד א:

מרגלא בפומיה דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות.
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם שלום מעולם - ואפילו נכרי בשוק.

לא מזמן התפרסם ראיון עם אחד מבני הרב בעל שמירת שבת כהלכתה, לכבוד העשור מפטירתו, במוסף ש"ק לפרשת חוקת.
שם בעמוד 14 מספר, שאביו זצ"ל מקפיד היה לומר "שלון" לגוי.

[עובדיה חן]

כאשר הקוץ השמאלי של אות ח' נדבק למעלה בתג האם זה פוסל,

[אפרקסתא דעניא]

אדם שזקוק להרבות בשתיה, ולכן אינו יכול להתענות בד' צומות, אך אינו זקוק לאוכל - האם יש חובה / עניין שלא יאכל? אשמח למקור.

[מכון יד]

המברך ברכת להתעטף בציצית וכיסה את ראשו, וקודם שעיטף הטלית סביב צוארו וכד' כמנהג העולם שמע ברכה מאחר, יכול לענות אמן?

[איתן נוי]

כאשר הקוץ השמאלי של אות ח' נדבק למעלה בתג האם זה פוסל,

(נעלמה לי השאלה).
שאלתי היום מגיה מומחה (ר' אברהם שחר) לשאלתך וכך ענה לי:
כל עוד שלא השתנתה צורה כמובן שלא נפסלה האות. מה שכן, מאחר ויש מחלוקת רש"י ור"ת מהי חטוטרת. שלר"ת היא המשולש שמעל ב' הזייני"ן ולרש"י הוא העוקץ שבצד שמאל של האות ח' (מעיקר הדין, לרש"י העוקץ הזה צריך להיות ארוך כמקל), לכן בכה"ג שנדבקו כדאי להפרידם, והורה הרב גרוס שליט"א שאין בכך אף חק תוכות. והוא אמינא שכן יש חק תוכות, מאחר ובלעדי העוקץ דרש"י של האות ח', האות אינה בשלימותה. אך מאחר ויש בכאן ספק ספקא, אין בכך חק תוכות.

[איתן נוי]

בית יוסף אורח חיים סימן קו: "ונשים ועבדים חייבים בה וקטנים שהגיעו לחינוך וכו'. משנה שם (כ.) נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבים במזוזה ובתפילה ובברכת המזון ומפרש טעמא בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש רש"י וחייבים בתפילה דתפילה רחמי היא ומדרבנן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים".
האם מרן התכוין לומר כאן ב' דברים או חדא נינהו. וא"כ מדוע הוסיף לומר "ומדרבנן"?

[הצעיר שבכהונה]

בית יוסף אורח חיים סימן קו: "ונשים ועבדים חייבים בה וקטנים שהגיעו לחינוך וכו'. משנה שם (כ.) נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבים במזוזה ובתפילה ובברכת המזון ומפרש טעמא בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש רש"י וחייבים בתפילה דתפילה רחמי היא ומדרבנן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים".
האם מרן התכוין לומר כאן ב' דברים או חדא נינהו. וא"כ מדוע הוסיף לומר "ומדרבנן"?

לא מובן מה אתה שואל על הב״י. האם כוונתך לשאול על רש״י?
אגב, בדפוסים שלנו: דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים.

[איתן נוי]

בית יוסף אורח חיים סימן קו: "ונשים ועבדים חייבים בה וקטנים שהגיעו לחינוך וכו'. משנה שם (כ.) נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבים במזוזה ובתפילה ובברכת המזון ומפרש טעמא בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש רש"י וחייבים בתפילה דתפילה רחמי היא ומדרבנן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים".
האם מרן התכוין לומר כאן ב' דברים או חדא נינהו. וא"כ מדוע הוסיף לומר "ומדרבנן"?

לא מובן מה אתה שואל על הב״י. האם כוונתך לשאול על רש״י?
אגב, בדפוסים שלנו: דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים.

האמת היא שאלה טובה. אני לא רואה לשון זו ברש"י.

[כדכד]

רש"י ברכות כ' ע"ב ד"ה וחייבין

[איתן נוי]

רש"י ברכות כ' ע"ב ד"ה וחייבין

תודה. לא דפדפדתי לע"ב.

[איתן נוי]

בית יוסף אורח חיים סימן קו: "ונשים ועבדים חייבים בה וקטנים שהגיעו לחינוך וכו'. משנה שם (כ.) נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבים במזוזה ובתפילה ובברכת המזון ומפרש טעמא בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש רש"י וחייבים בתפילה דתפילה רחמי היא ומדרבנן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים".
האם מרן התכוין לומר כאן ב' דברים או חדא נינהו. וא"כ מדוע הוסיף לומר "ומדרבנן"?

לא מובן מה אתה שואל על הב״י. האם כוונתך לשאול על רש״י?
אגב, בדפוסים שלנו: דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים.

כן ,על רש"י.

[באמונתו]

בבקשה:
הצעת שידוך, כשהבחורה שמה "ברכה", והבחור שמו "ברוך",
למי יש מידע בעניין, מקור, או ראיה ושמועה?

[באר בשדה]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 25cb6d3c0f

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=40063&sid=bf1cd3549a57741cec65ce25cb6d3c0f

והאריך בזה בספר כתר שם טוב (טהרני).

[יעקל]

שמעתי פעם שקנאים פוגעים בו היא כפרה לבועל ארמית. וצ"ב, דהרי בעילת ארמית היינו לאו דלא תתחתן, וכפרה לעוברים בלאו שיש בו מעשה היא מלקות ארבעים... ?

[באמונתו]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=40063&sid=bf1cd3549a57741cec65ce25cb6d3c0f

תודה!
לא מצאתי התייחסות מפורשת שם, אל שאלת שידוך: ברוך - ברכה.
חיפשתי באוצר, שם מצאתי אזכור שני זוגות של צדיקים וקדושים, שלצדיק קראו ברוך, כאשר שם אשתו ברכה (אמנם בתוספת שמות), ועפ"י ממצאים אלה, השבתי אל מי ששאל, להיתר בס"ד.

[עזריאל ברגר]

שמעתי פעם שקנאים פוגעים בו היא כפרה לבועל ארמית. וצ"ב, דהרי בעילת ארמית היינו לאו דלא תתחתן, וכפרה לעוברים בלאו שיש בו מעשה היא מלקות ארבעים... ?

א. בפשטות אין מיתה זו למטרת כפרתו אלא למען ישמעו ויראו. אלא שמכיוון שנהרג שלא כדרך האדם - מיתתו כפרתו, כהרוגי מלכות ודלא כהרוגי בית-דין.
ב. בדרך כלל נקיטינן שמיתה חמורה ממלקות, ובכלל מאתים מנה.

[האמת אדרוש]

שמעתי פעם שקנאים פוגעים בו היא כפרה לבועל ארמית. וצ"ב, דהרי בעילת ארמית היינו לאו דלא תתחתן, וכפרה לעוברים בלאו שיש בו מעשה היא מלקות ארבעים... ?

עיין מש״כ האור החיים הקדוש עה״פ ושם איש ישראל וגו׳.

[עזריאל ברגר]

שמעתי פעם שקנאים פוגעים בו היא כפרה לבועל ארמית. וצ"ב, דהרי בעילת ארמית היינו לאו דלא תתחתן, וכפרה לעוברים בלאו שיש בו מעשה היא מלקות ארבעים... ?

עיין מש״כ האור החיים הקדוש עה״פ ושם איש ישראל וגו׳.

אכן בשורותיו האחרונות על פסוק זה כתב שמיתתו טיהרה נפשו.
והיינו כפי שכתבתי לעיל.

[יעקל]

עשכיו שאלתי למה לא אמרו משה רבינו, כתוב בתו' לא תתחתן בם ומקובלנו ממך כל עובר בלאו שיש בו מעשה לוקה 40 ?

למה נקטו רז"ל בדווקא את לשון פוגעין בו ולא ממיתין אותו או הורגין אותו ?

בל נשכח שלשון פגיעה דו-משמעותי, למשל ואין פגיעה אלא תפילה...

[עזריאל ברגר]

מלקות 40 - זה רק:
א. בדרך חתנות ולא בדרך זנות.
ב. בעדים והתראה.
ג. לאחר מעשה.
ד. לאחר שנידון בבית-דין, ולא מצאו לו זכות, וככל החומרות של דיני נפשות (חוץ מזה שדינו בשלשה ולא בעשרים ושלשה).

אבל הבועל גויה בפרהסיא - יש רשות לקנאים להרגו:
א. אף כשבעלה בזנות ולא בדרך חתנות.
ב. אף בלא שיקבל עליו התראה.
ג. דווקא בשעת מעשה - לא לפני ולא אחרי.
ד. בלא בית-דין, ובלא סדרי הדין.

(כך פירשו לנו חז"ל, וכמבואר כל זה ברמב"ם ובכ"מ).

[באמונתו]

עשכיו שאלתי למה לא אמרו משה רבינו, כתוב בתו' לא תתחתן בם ומקובלנו ממך כל עובר בלאו שיש בו מעשה לוקה 40 ?
למה נקטו רז"ל בדווקא את לשון פוגעין בו ולא ממיתין אותו או הורגין אותו ?
בל נשכח שלשון פגיעה דו-משמעותי, למשל ואין פגיעה אלא תפילה...

ויעמוד פינחס ויפַלֵל - לשון תפילה.

[יעקל]

א. אף כשבעלה בזנות ולא בדרך חתנות.

מנ"ל דזמרי לאו למינסבה לאינתו בעי, הרי ויחל וגו' לזנות כתיב, מכלל שבגמר תהליך העבירה יכול להיות שנשתנו הדיעות ורצה להתחתן איתה ?

ר"ל ויחל מלשון התחלה

[עזריאל ברגר]

א. בית דין של מטה לא הולך לפי "מחשבות יצר לב האדם רע מנעוריו" אלא לפי מעשיו ודיבוריו.
ב. ככל דיני התורה - פרטי הדין הזה הם הלכה למשה מסיני.

[דורשי יחודך]

באגרות משה אה"ע ח"א סי' קי"ד בקטע הראשון כתב:

בדבר אשה שאינה רוצה לכסות שערה בזמן הזה שבעוה"ר רוב משים אף משומרי תורה מזלזין בזה, אם מחוייב לגרשה. הנה בזה"ז שאין מרגשין בע"כ אין נוגע זה למעשה דבשביל זה לא נתיר לו לגרשה בע"כ ולא לישא אחרת...עכ"ל.

ולא הבנתי, דהרי במפורש נפסק ברמ"א סי' קט"ו שבעוברת על דת אין חדר"ג ומותר לגרש בע"כ.

ואין לומר דכוונת האגר"מ דכיון שהרבה נשים הולכות כך לא נחשבת פרוצה, דאמנם זה כותב אח"כ בקטע הבא, אבל כאן עדיין לא נחית לזה, אלא לכאורה רצה לומר אפילו אם נחשיבנה לעוברת על דת אסור לגרשה בע"כ, וזה לא יתכן כנ"ל.

נא להאיר עיני בכוונת הגרמ"פ זצ"ל.

[מה שנכון נכון]

באגרות משה אה"ע ח"א סי' קי"ד בקטע הראשון כתב:

בדבר אשה שאינה רוצה לכסות שערה בזמן הזה שבעוה"ר רוב משים אף משומרי תורה מזלזין בזה, אם מחוייב לגרשה. הנה בזה"ז שאין מרגשין בע"כ אין נוגע זה למעשה דבשביל זה לא נתיר לו לגרשה בע"כ ולא לישא אחרת...עכ"ל.

ולא הבנתי, דהרי במפורש נפסק ברמ"א סי' קט"ו שבעוברת על דת אין חדר"ג ומותר לגרש בע"כ.

ואין לומר דכוונת האגר"מ דכיון שהרבה נשים הולכות כך לא נחשבת פרוצה, דאמנם זה כותב אח"כ בקטע הבא, אבל כאן עדיין לא נחית לזה, אלא לכאורה רצה לומר אפילו אם נחשיבנה לעוברת על דת אסור לגרשה בע"כ, וזה לא יתכן כנ"ל.

נא להאיר עיני בכוונת הגרמ"פ זצ"ל.

רמ"פ השיב על שאלה זו באה"ע ח"ד לב, ו.