הודעהעל ידי ענ'י לעצמי » ב' יולי 10, 2023 10:06 am
בעצם הסבר דבריו ביאר אחד מחבירי יצ"ו דיתכן שס"ל כמו האחרונים דנאמנות עד א' הוא רק בגדר 'סמכינן', ואינו 'עדות' (כשיטת התשב"ץ א, עז) או אפילו 'הוכחה ובירור' (כשיטת ריטב"א כתובות כה:), אלא דמותר לסמוך על העד, וא"צ לחשוש לצד האחר (ראה קובה"ע סג, ג). לכן, אפשר דכיון דנאמנותו הוא במדרגה כ"כ פחותה, א"א 'לסמוך' על מה ש'סומכין' על אדם אחר.
אמנם לכאורה אין להסביר שטעמו משום שהוא בגדר 'עדות' שאין עמפ"ע מועיל לה (כפי שראיתי מסבירים) מכמה פנים:
א) אפילו למ"ד שהוא באמת עדות, הרי א"צ הגדה בב"ד (שהרי מעשים בכו"י), ובברכ"ש (יבמות סימן טו) כתב דא' החסרונות של עמפ"ע הוא שלא הוגד בב"ד, והאחרונים הוכיחו מהקצוה"ח (ל, י) שס"ל רק לחסרון הזה [ולא לחסרון שאינו 'עד מעשה'] ע"ש, ולכן כאן שאין צורך להגיד בב"ד - אין חסרון בזה.
ב) כל החסרון ב'עד מפי עד' הוא שאינו מילתא דעבידא לגלויי, דכל א' יתלה שקרו בחבירו (תשב"ץ א, פב), אבל התשב"ץ עצמו, כשהסביר אמאי ע"א נאמן באיסורין, כתב (א, עז) ש'חשש רחוקה היא לפגום בן ברית מוחזק בכשרות ששקר הוא מעיד' והוסיף דרק גבי ממון חיישינן לחשש הרחוק הזה, אבל באיסורין אין לחוש. וא"כ, כיון שכל הפסול של עמפ"ע הוא בנאמנותו, וגבי איסורין אין לחשוש שהם ישקרו, שוב אין לפסול עמפ"ע כאן, אפילו לשיטות שהוא אכן בגדר 'עדות' (התשב"ץ עצמו), ותדע, דהרי התשב"ץ עצמו (תשב"ץ א, סו) כתב שעד מפי עד מהני לאיסורין, בעוד שהוא עצמו ס"ל שגדרו הוא 'עדות' (כפי שכבר הובר לעיל).
נערך לאחרונה על ידי
ענ'י לעצמי ב ג' יולי 11, 2023 10:23 am, נערך פעם 1 בסך הכל.