בקרובה לשה"ג 'אדיר דר מתוחים' הנאמרת במנהג אשכנז, אמרו
ומאני דקוניא כפחרא משולה, מותרים בהדחה כבורמי דגללא
והמשפט הזה סותר ראשו את סופו
אם מאניא דקוניא כפחרא = ככלי חרס = משולה, היינו שאין לו לא הגעלה ובודאי לא הדחה, מה הוא שאמר מותרים בהדחה?
[והנה מה שאמר, כפחרא משולה, היינו כמרימר בפסחים ל' ע"ב וע"ז לג ב, דלענין פסח הכל מודים דמאני קוניא, בין חוורי ובין ירוקי אסירי (וישל"ע ברש"י כתובות קז ב ד"ה ירוקי].
והאגודה (כתובות סי' קנט) נתקשה בזה, והציע פתרון, ודבריו אינם מבוארים כ"כ.
הנה דבריו
והילכתא כוותיה דרב זביד דאמר מאני דקוניא יורקי אסיר חיורי שרי וכו' פירש בקונטרס קוניא, פלומא, שמתיכים בו עופרת. ולא נהירא לרבינו תם וכו' ופירש רבינו תם דהוא כלי חרס המצופה בהתכת זכוכית. אבל אם התיכו בו עופרת לא נאסר, דהא אם היה כולו של עופרת לא נאסר. אבל זכוכית אין יכולין להתיכו יפה והילכך גרע יותר מאילו היה כולו זכוכית .
ובזה אני מיישב מה שיסד הפייט תחילה 'ומאני דקוניא כפחרא משולה' ואח"כ אמר 'מותרים בהדחה כבורמי דגללא' .
ונ"ב
ודברי האגודה צריכים ביאור.היינו שיש לשאול על הפייט אחרי שאמר שהם כפחרא, היינו חרס, [ודבריו
מיוסדים על מה שאמרו בפסחים ל' ב', חזינא להו דמדייתי אלמא בלעי
ואסירי והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפנו לעולם], איך
התירן בהדחה. [ואפילו נפרש הדחה בחמין, היינו הגעלה, ג"כ לא מהני בכ"ח
ועל זה כתב רבינו ליישב שהפייט מיירי בהיתוך עופרת, וכר"ת. כ"נ
כונתו. אבל צ"ב איך אפשר לפרש שכונת הפייט לעופרת, אחרי שפירש
כפחרא משולה
ואולי מצאנו לעוד מי מהקדמונים שעמד בקושי זה שבדברי הפייטן !
בקרובה לשה"ג לר' חננאל ב"ר אמנון [נדפסה גם בקובץ המועדים הוצ' מכו"י פסח ח"ג] שנתחברה בעקבות 'אדיר דר מתוחים' [כמש"כ ר"א פרנקל בקובץ ע"י כו עמ' 16] מצאנו לשון כזו: 'ומאני דקוניא כפחרא דוחין'.
ודוחין, היינו שאין מכשירין אותם, כמש"כ הר"ש חסידה בקובץ המועדים שם.
ואפשר שלא בחינם השתמש פייטן זה בתיבת דוחין בשימוש מוזר שכזה, אלא שאף הוא עמד על אותו קושי שביקש האגודה לפתור, ופירש הוא שכונת הפייט 'מותרים בהדחה' ע"ד המליצה 'מותרין בדחייה', כלומר הרי הם אסורים !