פרנקל תאומים כתב:ישא ברכה כתב:מרתק לקרוא את כל הפולמוס..
לצערי שנים שאני כבר לא יכול להיות בפורום,
עקב העובדה שנטפרי לא מאפשרים לי (אוי כמה נלחמתי איתם..)
באופן אישי אני קרוע בין הלב לראש. הראש אומר שהרב לייבל צודק ואילו הלב מרגיש ומריח שזה לא טוב..
עכ"פ מעניין אותי לשאול את הציבור דפה, מה היה אילו היינו כולנו במדינת שומרי תורה ומצוות. )התרחיש לא מופקע מכל מיני כיוונים..)
האם התתים והישיבות היו אותו דבר בדיוק, או שמא היו שינויים כלפי נושא זה? האם היו לנו אז רופאים, מהנדסים, פיזיקאים, וכו וכו,
ובאיזה גיל בחיים היה ניתן להיכנס למסלול של רופא או מהנדס?
למה זה מופקע שיתחילו את המסלול לאחר הנישואין?
כבר הוכח שתחת למרוח שנים רבות של לימודי ליבה שאינם ממוקדים בתחום ספציפי, אפשר להשלים בתקופה קצרה יחסית את לימודי הבסיס ולגשת משם הלאה ללימוד המקצוע הרלוונטי. אלא מה תגיד- לא כולם מסוגלים לכך אלא רק בעלי כישורים? הרי ממה נפשך לימודי רפואה מיועדים רק לבעלי איי קיו גבוה מאד, ובלאו הכי אי אפשר בכלל להתקבל ללימודי רפואה בארץ גם אם למדת את כל לימודי הליבה ועברת את הבגרויות בהצלחה. דרישות הסף של הפקולטות לרפואה בארץ הן גבוהות מאד (יש אומרים - באופן מוגזם), ומי שהוא בעל כישורים מספיקים לכך הוא בוודאי גם בעל כישורים מספיקים בשביל לעבור בהצלחה מירבית לימודים ב"מכינה קדם אקדמאית" שבה מתמקדים בעיקר ולא מורחים את הזמן. בכל מקרה לימודי רפואה בארץ אורכים שבע שנים, וזה עוד לפני ההתמחויות, כך שאם תוסיף לזה עוד שנתיים של לימודים קדם אקדמאיים בהם יתמקדו באנגלית מתמטיקה פיסיקה וכימיה באופן מכוון מטרה לנצרך עבור לימודי רפואה זה צריך להספיק בשביל בעלי הכישורים המתאימים.
ותאמין לי שאני לא מבין למה הראש שלך אומר שהרב לייבל צודק. הוא לא צודק.
גם הראש וגם הלב אומרים שהוא טועה ומטעה, ושהוא נעל לרגליו נעליים שכלל לא מתאימות לו.
אגב, רפואה היא מקצוע יהודי אמיתי לעילא ולעילא, ולא לחינם כמה וכמה מן הקדמונים עסקו ברפואה. מה יותר יהודי מלהביא מזור למתייסרים ולהציל חיים. ואכן, לא בכדי רבים מבין אנ"ש עוסקים בהתנדבות בענייני רפואה במעגל הרחב שלה, עזרה ראשונה והצלה, חובשים וכיו"ב. המקצוע הזה עדיף פי אלף אלפים מלימודי משפטים של ערכאות הרווחים אצל החרדים העובדים, שהם לימודים למקצוע שהוא לכל היותר מותר בדיעבד לנוכח המציאות של החיים בארץ.
דא עקא שלימודי רפואה מצריכים כישורים מיוחדים (תשאלו את ר' זאב..), והם אורכים שנים רבות.
אני ינסה קצת להסביר את עצמי. למרות שזה יוהרא.
לפני כן אכתוב הקדמה קטנה שבעיני היא חשובה. לעניות דעתי האמת המושלמת היא גדולה, ואין כמעט מגזר או חוג שמחזיק בדרך הנכונה באופן מלא, אלא כמו שאמרו חז"ל "בעקבתא דמשיחא – והאמת נעדרת – נעשית עדרים עדרים", ואולי הכוונה בדבריהם שהאמת איננה מרוכזת במקום אחד, אלא היא פזורה עדרים עדרים, כל חוג מחזיק בנקודה מסוימת שהיא נכונה, אבל דברים אחרים יכולים להיות מעוותים ושגויים למחצה לשליש ולרביע, שכן חלק מרכזי מהגלות היא גלות הדעת, וחוסר היכולת לעיין בישרות ובעמקות במכלול של נושאים הקשורים לתורה וללומדיה. מפליא הדבר איך אפשר לראות אדם תלמיד חכם שיהיו סוגיות מרכזיות שהוא פשוט לא יכול להיכנס להם, משהו בראש נעול ביחס אליהם.
ועתה לעיקרי הדברים. מצד אחד ברור לי שהיהדות החרדית בראשות רבותיה מחזיקה בדרך ההתבדלות והשמרנות מתוך יראת שמים גדולה, שנובעת מתוך אמונה גדולה בה', ומתוך נאמנות גדולה לתורה הקדושה, תוך נכונות להקריב הקרבות גדולות עבור שמירת התורה והמצוות, ועבור חיי עולם הבא.
מאידך גיסא, אין לי ספק שיש בציבור החרדי כל מיני סוגיות חשובות ביותר שמתעלמים מהם, בסוג של עצימת עיניים, כביכול הדבר לא קיים. ומדובר על סוגיות בקשת שלימה של נושאים, ובכללים נושאים כלליים ומהותיים בתורה וגם מצוות פרטיות. וההתעלמות יכולה להיות אפילו מצד גדולי תורה מופלגים שעפר אני לרגלם. וזה יכול להיות גם לחומרא וגם לקולא, בין אדם לבוראו ובין אדם לחבירו. הצד השווה שכל הסוגיות הללו לא יהיו נפתחות ונידונות כדרכה של תורה, מהפסוק בתורה ועד ההלכה למעשה כשתלמידי חכמים נושאים ונותנים בזה, אלא הם יהיו ניזונים על חלקיקי שמועות ועל מסורות בלתי ברורות, ועוד כהנה וכהנה, אף אחד לא יודע מי התחיל ומי המשיך ומי מפחד לשנות וכו' וכו', ואף אחד לא יכול לדון בנושא כדרכה של תורה. [דוגמה לא כל כך מוצלחת אבל בכל זאת משקפת קצת. בין הזמנים של הילדים ובחורי הישיבות. כידוע ביטול ת"ת של ילדים הוא חמור יותר, וגם כמובן של גדולים. אם ננסה לברר על איזו בסיס יושבת ההנהגה הנוכחית בחופשות ובין הזמנים, אף אחד לא יודע, וכמו שפעם שמעתי בשם א' מגדולי ישראל שאמר שאינו יכול לבטל את בין הזמנים כי אינו יודע למה עשו זאת.. אז זה בדיחה יפה, השאלה היא אם בזה נגמר העניין. האם יהיה אפשר לעשות כינוס של המועצת לדיון - אולי צריך להקטין או להגדיל את בין הזמנים. או שמשהו נקבע מתי שהוא, לכתחילה או בדיעבד, ומאז הוא שם. וכמובן יש את הסיפור המפורסם שפעם אחת האריכו את הזמן בפונביז וכל אלול הרגישו את זה, אולי ואולי. ואולי צריך הרבה סוגי ישיבות, חלק עם בין הזמנים גדול וחלק עם קצר, וכו' וכו'. הצד השווה שהנושא לא יכול לעלות בצורה רצינית כדרכה של תורה. ובאמת בדברים מעין אלו אצל החסידים יש הרבה יותר גמישות, והר'בה יכול להחליט כאוות נפשו בלי לפחד מלשנות ממסורת קדומה וקדושה].
ועדיין, אין תחליף ליראת שמים הטהורה שיש בציבור החרדי (על אף כל הלחץ וההשפעה החברתית שהיא גדולה מאד בציבור החרדי). אין תחליף ליראת שמים הטהורה של גדולי הרבנים, לנאמנות המוחלטת לבורא עולם יהיה מה שיהיה בלי לעגל פינות, ובלי לנסות לעקם את התורה לחיים. אין תחליף לנאמנות לתורה, ללימוד התורה ולחיי עולם הבא.
בין היתר אחת הסוגיות שאי אפשר לדון בצורה נורמלית בציבור החרדי זה סוגיות הפרנסה. ומצד שני – הלב אומר שכל אלו שכל הזמן מדברים על תורה שאין עמה מלאכה וכו' וכו', לא נודף מהם יראת שמים, לא שומעים מהם באותו זמן גם הצורך להתחזק באמונה, ביראת שמים, בלימוד תורה, בקיום מצוות. משום מה האנרגיות כולם מכוונים על מטרה מסוימת. פעם אמר לי אבי מורי כלל ברזל – אל תבחן דרך מסוימת בדברים המחודשים שלה אלא בדברים שהם עושים כמו שכל עם ישראל עושה, איך נראה השחרית שלהם, המנחה ומעריב, האשר יצר שלהם.
אחרי כל האריכות הזו, נגמר לי הכוח לדון בנושא לגופו של עניין. יש בזה שאלות ציבוריות ויש שאלות שהם פרטיות לאדם פרטי. אבל רק ביחס למה שכתבת על רופאים, דווקא זה הדוגמה לסתור. שכן בעוד שיש מקצועות שאפשר לרכוש בהם ידיעה מסוימת גם עם קיצורי דרך, הרי שבשביל להיות רופא טוב צריך לעבור דרך ארוכה, ופשיטא שאדם נורמלי לא יכול להתחיל ללמוד רפואה אחרי החתונה, שאז הוא כבר צריך לעמוד על רגליו עם אפשרות לפרנס את עצמו, וכדי להיות רופא הדרך הנכונה היא לצאת כבר מגיל 13 לערך, לעבר התחום.