פרנקל תאומים כתב:הדברים שנאמרו שם אכן מקוממים ומרתיחים את הדם. אני מצטרף לדברי הקודמים לי שהמקומם בעיקר הוא הנושא של "מי שמך"? (שי''ן וכף סופית קמוצות), ו"מי ביקש זאת מידכם רמוס חצריי"?
...
חבל, חבל, חבל!
הרעיון הכללי של מפעל ''אחוות תורה'' הוא כה חשוב ונצרך, קריטי ממש: יצירת מסגרת ישיבתית תורנית לעובדים, ניסיון לשמר את החממה הרוחנית, את הצביון הבית מדרשי, טללי תחיה על מיטב הצאן שלא יתנתקו ושלא יאבדו אי שם בתוך שאון החיים, קול קורא מהיכל: הישארו בני תורה, היו בני תורה, אחינו אתם, אל תפנו עורף לשום ערך קדוש שהתחנכתם עליו.
ומה עכשיו הוא עושה? מקלקל את הכל בידים. משדר להם את המסר ההפוך, מטפטף להם לראש - כן, כן, תעשו כמה איקסים על כמה וכמה דברים שהתחנכתם עליהם, תחיו איך שאתם רוצים, אתם לא מחוייבים לשום דבר, הכל כשר, הכל טוב, רק "תתפקדו" לקהילת ''אחוות תורה''.. אה.. לא רק אתם.. גם נשותיכם..
גם לי היו פעם ציפיות מארגון אחוות תורה, אך אחרי המשא הזה התבדיתי, וככל האמור בדברי ר' פרנקל תאומים.
לטעמי, הבעיה היא לא (רק, אבל לא בהכרח, ואכמ"ל) בעצם הדעות, אלא במיסגור שלהם כ"השקפה" חדשה. לתומי חשבתי כי הציבור נגמל מהצורך ב"השקפה" לוחמנית, ויכול לחיות חיי תורה גם בלי לוחמנות נוקדנית "הלנו אתה אם לצרינו", ותתאפשר בו הקפדה כקוצו של יו"ד על כל הקדוש והיקר כהוא זה, יחד עם גמישות והבנה לנפשו של אדם שלא יכול לשכון באהלה של תורה דבר יום ביומו, כי תורה לא ניתנה למלאכי השרת, וע"ד שהיה ברוב ככל הדורות (ובפרט אצל חכמי הספרדים ותלמידי הבעש"ט) ואכמ"ל כי עניין זה נדוש ונסחט באשכלות אחרות עד דק.
אך עתה נתבדיתי לחלוטין, כי מתברר למפרע בכאב גדול, שהכל בסופו של דבר לא מכוון להשכין שלום ומנוחה בין אחים, שלא אחד יתנשא בפיו או בלבבו על חבירו, ויהיו מכבדים זה את זה איש כמעלתו, מעלת החבר הממית עצמו באהלה של תורה ע"ג המביא טרף לביתו כגזירת הבורא וכמאמר 'שמח זבולון בצאתך', אלא אדרבא, מיטפחת כאן "השקפה" חדשה ולוחמנית לא פחות, שבקלות יכולה להוביל להתנבלות ברשות התורה. הוי אומר הבעיה לא בעצם הדעות, אלא במיסגור שלהם*.
*לאו למימרא שאדם שעובד צריך "להתבייש" בזה שהוא עובד, אבל הוא לא צריך להפוך את זה לאידאל מתריס כנגד הלומדים, כמו שמלכתחילה לא היו צריכים (חלק מ)הלומדים להפוך את הגאוות יחידה שלהם להתרסה ולבוז כנגד אלה שלא זכו, ויתר על כן לכפייה חברתית שכזו. אוי לנו כי נדדנו מבורות מים חיים של רבותינו הקדמונים (200 שנה לכל היותר) שידעו לכלכל דבריהם בנחת ורצוי לרוב אחיו, עד כי נפלנו בין שיני אריו'ת ולבלרי עיתונים, שינהלו לציבורנו את ההשקפה.
ללבי אמרתי: אלו ואלו דברי בורות נשברים, ושורש שתי ההשקפות הרעות והצרות זו לזו אחד הוא - ההתנחשלות אחר המדינה, השקפה אחת (של הד"ל והרד"ל) ניזונת מהיד הסוטרת לתורה ולשומריה והחפצה לדרדר את הציבור להיות עם ככל העמים, והשקפה השניה (הרווחת כביכול אצל המתנגדים) ניזונת מהיד הנוטפת דבש מורעל, של כספיהם הלא-נקיים של מדינה שכל מטרתה ההפך מתורה, ולא יעזרו כל תירוצים והצטדקויות (ועל כפילות הפנים של עיתונים אלו וכאלו, למותר להכביר במילים).