שמיעת קריאה בתורה באמצע תפילת לחש

[איתן נוי]

מי שהיה עומד תפילת עמידה, ובאמצע שמע קריאת התורה (חול או שבת) האם מותר וחייב לעצור לשמוע. בפרט לדעת השו"ע שאף בשהה לגמור את כולה צריך לחזור רק אל מקום ששם עצר ולא לראש התפילה?

[כדכד]

אין חיוב ליחיד לשמוע קריאת התורה
אם הוא עוסק בתפילה אסור לו להפסיק לשום דבר שאינו פיקוח נפש
ומה שלדעת השו"ע הוא שא"צ לחזור אלא אל מקום שעצר הוא בדיעבד אם שהה אבל ודאי שלכתחילה אסור להפסיק

[עזריאל ברגר]

א. לא ברירא לי לגמרי שאין שום חובה על היחיד.
ב. הוא לא יחיד, הוא אחד מתוך הציבור.
ג. איסור הדיבור באמצע קרה"ת - הוא "מדברי קבלה" (מוזכר בספר עזרא/נחמיה).
ד. מותר לכתחילה להפסיק בשתיקה באמצע שמו"ע לצורך, ובפרט כשיש דבר שטורד את כוונתו.

[בברכה המשולשת]

א. למיטב ידיעתי, דעת רוה"פ שאינו חייב.
ב. נכון, אבל עכשיו הוא עוסק במצווה ופטור מן המצווה.
ג. כנ"ל. הוא אינו בגדר של מדבר בקירה"ת, אלא בגדר של מתפלל, ומופקע לגמרי מעניין קריה"ת.
ד. איזה צורך יש כאן?

[עזריאל ברגר]

ב. רוב ככל הפוסקים אמרו שמי ששומע דבר שבקדושה באמצע ק"ש וכדו' - פוסק ועונה דברים מסוימים, ולא אמרו שהוא נחשב עוסק במצווה לגבי זה.
ג. לא פשוט לי.
ד. הצורך לשמוע קרה"ת...

[בברכה המשולשת]

ב. כי זה דינא דגמרא לשיטתם (מחלוקת ראשונים, אבל ההכרעה שכך הוא). משא"כ כאן שזה לא נזכר בשום מקום.
ובכלל קרי"ש שונה מתפילה לעניין גדרי הפסקה.
ג. כנלענ"ד, ואה"נ שאם יש מקור בראשונים או בגדולי האחרונים לדברי הדר"ג שליט"א אז הצדק עם הדר"ג.
ד. אין צורך כזה בכה"ג.

[קרית מלך]

מי שהיה עומד תפילת עמידה, ובאמצע שמע קריאת התורה (חול או שבת) האם מותר וחייב לעצור לשמוע. בפרט לדעת השו"ע שאף בשהה לגמור את כולה צריך לחזור רק אל מקום ששם עצר ולא לראש התפילה?

שאלתי שאלה זו את מרנא הגרש"ז זצללה"ה ואמר לי שאינו צריך להמתין, וגם אינו חייב אחר שמו"ע בלחש לחפש מנין אחר כדי להשלים שמיעת קריה"ת כי זו חובת הציבור.

[כדכד]

והסוברים שיש חובה על היחיד לשמוע יסברו שצריך לחפש אחר התפילה מנין אחר שקורא בתורה ולא שיפסיק באמצע תפילתו לשמוע.
מה שדימו זאת לעיל להפסקה בקריאת שמע אינו נכון כמ"ש הרב בברכה המשולשת שאין לדמות כלל דיני הפסקה בתפלה לדיני הפסקה בק"ש שמפורש במשנה שיכול להפסיק לעניית שלום באופנים מסויימים ואילו בתפלה עומד לפני המלך ואסור לו להפסיק
אמנם, מ"ש הרב עזריאל לחלק בין הפסקה בשתיקה להפסקה בדיבור פשוט שהוא צודק ומה שכתבתי לעיל שרק לפיקו"נ יכול להפסיק לא דייקתי שכן זה בדיבור אבל בשתיקה יש עוד אופנים שמותר להפסיק. לדעתי זה לא אחד מהאופנים האלה.
הגע עצמך אדם מדבר עם המלך ופתאום נשמעת קריאה בדיוטגמא של המלך - כלום יפסיק באמצע דבורו עם המלך כדי לשמוע?

[איתן נוי]

מי שהיה עומד תפילת עמידה, ובאמצע שמע קריאת התורה (חול או שבת) האם מותר וחייב לעצור לשמוע. בפרט לדעת השו"ע שאף בשהה לגמור את כולה צריך לחזור רק אל מקום ששם עצר ולא לראש התפילה?

אין חיוב ליחיד לשמוע קריאת התורה
אם הוא עוסק בתפילה אסור לו להפסיק לשום דבר שאינו פיקוח נפש
ומה שלדעת השו"ע הוא שא"צ לחזור אלא אל מקום שעצר הוא בדיעבד אם שהה אבל ודאי שלכתחילה אסור להפסיק

1. ראשית נכון שאין חובת יחיד, מאידך אין היתר לוותר על קריאה בתורה כשיש אפשרות להקשיב. דהיינו, כדי להקצין את העניין- אין היתר בזמן קריאה בתורה לצאת לטייל או לסידורים. אלא נפק"מ בין חובת ציבור ליחד. שלמ"ד חובת יחיד, יצטרך לחזר אחר קריאת התורה אח"כ משא"כ למ"ד חובת ציבור. (ואורך רב יש בעניין זה).
2.-א. שו"ע כתב (הלכות תפלה סימן קד ס"ז) "אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה (היה עומד בתפלה וקראוהו לספר תורה, אינו פוסק) (ת"ה סי' קפ"ה)". עכ"ל השו"ע.
2. -ב'. בעניין הנ"ל מצאתי בספר אישי ישראל (לגאון ר' אברהם ישעיה פפויפר פרק לב סעי' יז ס"ק נ"ו) שהביא ג' דעות בדין זה.
דעת אז נדברו: (חלק יד סי' כט) "דרשאי בשמו"ע לשתוק ולהקשיב לקריאת התורה". ועוד עיי"ש.
קובץ מבקשי תורה: (סיון תשנ"ה סי' קסו אות סו) בשם הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל "דלא יפסיק באמצע שמונה עשרה לשמוע קריאת התורה דזה הפסק גדול".
ארחות רבינו: (ח"ג עמ' רטו (מז)) בשם החזו"א "דאם שמוע קריאת התורה באמצע שמונה עשרה יצא ידי חובה, אבל אין לעשות כן".
3. לגבי הבדיעבד, כתב המשנ"ב שם (ס"ק כ"ח) "...ומ"מ לא חשיב הפסק ". כך שלשו"ע הנ"ל חובה עליו לעצור לכה"פ לעניינים הנ"ל, ובמשנ"ב להדיא דלא חשיב הפסק.
4. בדרשו כאן הביאו שיש לעצור גם לברכת כהנים והבדלה.
5. לגבי שהה כדי לגמור את כולה. בשו"ע שם כתב שם (ס"ה) "בכל מקום שפוסק, אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש...". ובמשנ"ב שם (ס"ק יג): "אפילו רק שתיקה בעלמא" בלי דיבור". אך בכף החיים סי' צ' הקשה ממאמר מרדכי סתירה מבדק הבית ותי' מהנוה שלום שדווקא כשהשמיע קול צריך לחזור אך בשקט לא צריך לחזור אלא למקום שפסק. אך הגרע"י בהליכות עולם פסק למעשה וכהמשנ"ב הנ"ל שאף בשתיקה כששהה לגמור את כולה חוזר לראש.

[כדכד]

א. מ"ש אין היתר בזמן קריה"ת לצאת לטייל או לסידורים - איני יודע מנין לו
אם האדם נמצא בביהכ"נ ודאי שאסור לו לצאת משום כבוד הס"ת אבל אם יש לו ענינים נחוצים ואינו בבית הכנסת או שיצא לפני פתיחת ההיכל - מי אמר שאין היתר לעשות כן (אמנם ככל זה לא קשור לשאלה המקורית).
ב. מ"ש מהמשנ"ב שיש להקשיב לקדושה וכד' ושאין זה הפסק - אין זה דומה לקריאת התורה שהיא הפסק גדול כפי שהביא מהגרש"ז. יתכן שאין צריך לחזור לראש אבל ודי אינו לכתחילה.
ג. מ"ש מדרשו ה"ה ברכת כהנים והבדלה. הבדלה נראה לי תמוה שיכול לשמוע באמצע תפלת לחש אבל ברכת כהנים הלא נתקנה תוך כדי תפילה ולכן יתכן שזה נחשב כחלק מהתפילה.

[איתן נוי]

א. תעיין בסוגיא זו היטב בכל דברי הראשונים ודוק מינה.
ב. הגרש"ז נכון וכנ"ל. אך עם זאת ראה נא מ"ש אז נדברו ועוד מקור שהביא אשי ישראל (שלא הבאתי כאן). כך שאינו עניין תלוש. כמו"כ לחזו"א לא עשה איסור בכך. שהרי כתב אף שיצא יד"ח (אגב מלשון חזו"א זו תלמד שודאי שישנה חובה לשמוע קריאה בתורה גם למ"ד שהיא חובת ציבור, אלא כנ"ל שבכה"ג שלא שמע לא צריך לחזר אחריה, משא"כ בקריאת המגילה).
דרך אגב: אשמח למי שיביא הנה מי מפוסקי הספרדים בדין זה של "עצירה ושהיה באמצע שמונה עשרה למטרת שמיעת קריאה בתורה, הן להקל/להחמיר".
ג. סו"ס אלו דברים שבקדושה ולכן יש צדדים כאמור שבכל דבר שבקדושה ישהה כדי לשמוע. מה כ"כ תמונה לך?!

[איתן נוי]

מי שהיה עומד תפילת עמידה, ובאמצע שמע קריאת התורה (חול או שבת) האם מותר וחייב לעצור לשמוע. בפרט לדעת השו"ע שאף בשהה לגמור את כולה צריך לחזור רק אל מקום ששם עצר ולא לראש התפילה?

שאלתי שאלה זו את מרנא הגרש"ז זצללה"ה ואמר לי שאינו צריך להמתין, וגם אינו חייב אחר שמו"ע בלחש לחפש מנין אחר כדי להשלים שמיעת קריה"ת כי זו חובת הציבור.

יפה מאוד חיזוק למקור שהבאתי כאן:
קובץ מבקשי תורה: (סיון תשנ"ה סי' קסו אות סו) בשם הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל "דלא יפסיק באמצע שמונה עשרה לשמוע קריאת התורה דזה הפסק גדול".

[קרית מלך]

אין זה "חיזוק" אלא אותו מקור ממש אלא שכעת כתבתי מתוך הזכרון מאז ולא מהנכתב שם...

[כדכד]

א. מ"ש אין היתר בזמן קריה"ת לצאת לטייל או לסידורים - איני יודע מנין לו
אם האדם נמצא בביהכ"נ ודאי שאסור לו לצאת משום כבוד הס"ת אבל אם יש לו ענינים נחוצים ואינו בבית הכנסת או שיצא לפני פתיחת ההיכל - מי אמר שאין היתר לעשות כן (אמנם ככל זה לא קשור לשאלה המקורית).
ב. מ"ש מהמשנ"ב שיש להקשיב לקדושה וכד' ושאין זה הפסק - אין זה דומה לקריאת התורה שהיא הפסק גדול כפי שהביא מהגרש"ז. יתכן שאין צריך לחזור לראש אבל ודי אינו לכתחילה.
ג. מ"ש מדרשו ה"ה ברכת כהנים והבדלה. הבדלה נראה לי תמוה שיכול לשמוע באמצע תפלת לחש אבל ברכת כהנים הלא נתקנה תוך כדי תפילה ולכן יתכן שזה נחשב כחלק מהתפילה.

א. תעיין בסוגיא זו היטב בכל דברי הראשונים ודוק מינה.
ב. הגרש"ז נכון וכנ"ל. אך עם זאת ראה נא מ"ש אז נדברו ועוד מקור שהביא אשי ישראל (שלא הבאתי כאן). כך שאינו עניין תלוש. כמו"כ לחזו"א לא עשה איסור בכך. שהרי כתב אף שיצא יד"ח (אגב מלשון חזו"א זו תלמד שודאי שישנה חובה לשמוע קריאה בתורה גם למ"ד שהיא חובת ציבור, אלא כנ"ל שבכה"ג שלא שמע לא צריך לחזר אחריה, משא"כ בקריאת המגילה).
דרך אגב: אשמח למי שיביא הנה מי מפוסקי הספרדים בדין זה של "עצירה ושהיה באמצע שמונה עשרה למטרת שמיעת קריאה בתורה, הן להקל/להחמיר".
ג. סו"ס אלו דברים שבקדושה ולכן יש צדדים כאמור שבכל דבר שבקדושה ישהה כדי לשמוע. מה כ"כ תמוה לך?!

א. אשמח אם תפנה אותי למקור מדוייק לעיין בו כדי לראות זאת כי "בסוגיא זו היטב בכל דברי הראשונים ודוק מינה" אינו מקור מספיק ממוקד שאוכל לעיין בו.
ב. מ"ש מהחזו"א שיצא ידי חובתו אינו ראיה שלא עשה איסור אלא שעל אף שלא נהג כראוי מ"מ צא ידי חובתו. באמת הלשון הזו "שיצא ידי חובתו" אינה ברורה שהרי אין חובה שלו.
יש ראיה ממשנה מפורשת שאין חובה על כל אחד לשמוע שהרי קטן קורא בתורה ולא במגילה.
המשפט "שישנה חובה לשמוע קריאה בתורה גם למ"ד שהיא חובת ציבור, אלא כנ"ל שבכה"ג שלא שמע לא צריך לחזר אחריה" הוא סותר מיניה וביה. אם יש חובה לשמוע למה לא צריך לחזר אחריה ואם אכן לא צריך אז מה המשמעות של החובה הזו?

[עזריאל ברגר]

יש ראיה ממשנה מפורשת שאין חובה על כל אחד לשמוע שהרי קטן קורא בתורה ולא במגילה

ראיה מוזרה.
מדוע שלא נוכיח ממשנה זו שאף לציבור אין שום חובה?!

[איתן נוי]

א. מ"ש אין היתר בזמן קריה"ת לצאת לטייל או לסידורים - איני יודע מנין לו
אם האדם נמצא בביהכ"נ ודאי שאסור לו לצאת משום כבוד הס"ת אבל אם יש לו ענינים נחוצים ואינו בבית הכנסת או שיצא לפני פתיחת ההיכל - מי אמר שאין היתר לעשות כן (אמנם ככל זה לא קשור לשאלה המקורית).
ב. מ"ש מהמשנ"ב שיש להקשיב לקדושה וכד' ושאין זה הפסק - אין זה דומה לקריאת התורה שהיא הפסק גדול כפי שהביא מהגרש"ז. יתכן שאין צריך לחזור לראש אבל ודי אינו לכתחילה.
ג. מ"ש מדרשו ה"ה ברכת כהנים והבדלה. הבדלה נראה לי תמוה שיכול לשמוע באמצע תפלת לחש אבל ברכת כהנים הלא נתקנה תוך כדי תפילה ולכן יתכן שזה נחשב כחלק מהתפילה.

א. תעיין בסוגיא זו היטב בכל דברי הראשונים ודוק מינה.
ב. הגרש"ז נכון וכנ"ל. אך עם זאת ראה נא מ"ש אז נדברו ועוד מקור שהביא אשי ישראל (שלא הבאתי כאן). כך שאינו עניין תלוש. כמו"כ לחזו"א לא עשה איסור בכך. שהרי כתב אף שיצא יד"ח (אגב מלשון חזו"א זו תלמד שודאי שישנה חובה לשמוע קריאה בתורה גם למ"ד שהיא חובת ציבור, אלא כנ"ל שבכה"ג שלא שמע לא צריך לחזר אחריה, משא"כ בקריאת המגילה).
דרך אגב: אשמח למי שיביא הנה מי מפוסקי הספרדים בדין זה של "עצירה ושהיה באמצע שמונה עשרה למטרת שמיעת קריאה בתורה, הן להקל/להחמיר".
ג. סו"ס אלו דברים שבקדושה ולכן יש צדדים כאמור שבכל דבר שבקדושה ישהה כדי לשמוע. מה כ"כ תמוה לך?!

א. אשמח אם תפנה אותי למקור מדוייק לעיין בו כדי לראות זאת כי "בסוגיא זו היטב בכל דברי הראשונים ודוק מינה" אינו מקור מספיק ממוקד שאוכל לעיין בו.
ב. מ"ש מהחזו"א שיצא ידי חובתו אינו ראיה שלא עשה איסור אלא שעל אף שלא נהג כראוי מ"מ צא ידי חובתו. באמת הלשון הזו "שיצא ידי חובתו" אינה ברורה שהרי אין חובה שלו.
יש ראיה ממשנה מפורשת שאין חובה על כל אחד לשמוע שהרי קטן קורא בתורה ולא במגילה.
המשפט "שישנה חובה לשמוע קריאה בתורה גם למ"ד שהיא חובת ציבור, אלא כנ"ל שבכה"ג שלא שמע לא צריך לחזר אחריה" הוא סותר מיניה וביה. אם יש חובה לשמוע למה לא צריך לחזר אחריה ואם אכן לא צריך אז מה המשמעות של החובה הזו?

א. תעמול.
ב. ודאי חובה וכנ"ל בנפק"מ, עיין היטב בדברים. ואין לדקדק במה שהוציא בלשון יחיד דהוא חובת "יחיד" דווקא.
ג. כנ"ל אות ב'.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לא ראיתי למעלה, זכרוני שיש באז נדברו תשובה בזה.

[כדכד]

יש ראיה ממשנה מפורשת שאין חובה על כל אחד לשמוע שהרי קטן קורא בתורה ולא במגילה

ראיה מוזרה.
מדוע שלא נוכיח ממשנה זו שאף לציבור אין שום חובה?!

הראיה היא שאין חובה לשמוע קריאת התורה אלא יש חובה על הציבור לקרוא. כיוון שכך הקטן יכול לקרוא משום שאינו מוציא מישהו במשהו שצריך שמיעה אלא מקיים את התקנה שיקרא בתורה.

[כדכד]

א. מ"ש אין היתר בזמן קריה"ת לצאת לטייל או לסידורים - איני יודע מנין לו
אם האדם נמצא בביהכ"נ ודאי שאסור לו לצאת משום כבוד הס"ת אבל אם יש לו ענינים נחוצים ואינו בבית הכנסת או שיצא לפני פתיחת ההיכל - מי אמר שאין היתר לעשות כן (אמנם ככל זה לא קשור לשאלה המקורית).
ב. מ"ש מהמשנ"ב שיש להקשיב לקדושה וכד' ושאין זה הפסק - אין זה דומה לקריאת התורה שהיא הפסק גדול כפי שהביא מהגרש"ז. יתכן שאין צריך לחזור לראש אבל ודי אינו לכתחילה.
ג. מ"ש מדרשו ה"ה ברכת כהנים והבדלה. הבדלה נראה לי תמוה שיכול לשמוע באמצע תפלת לחש אבל ברכת כהנים הלא נתקנה תוך כדי תפילה ולכן יתכן שזה נחשב כחלק מהתפילה.

א. תעיין בסוגיא זו היטב בכל דברי הראשונים ודוק מינה.../quote]
א. אשמח אם תפנה אותי למקור מדוייק לעיין בו כדי לראות זאת כי "בסוגיא זו היטב בכל דברי הראשונים ודוק מינה" אינו מקור מספיק ממוקד שאוכל לעיין בו.
....

א. תעמול.
....

נכון שיש ענין לעמול בתורה אבל בפשטות הכוונה לעמול לנסות להבין ולא לעמול לנסות לנחש איפה קימת סוגייא בדברי הראשונים שמישהו הפנה אליה

[בברכה המשולשת]

הנדון כאן קשור גם לאשכול הזה (בייחוד בעמוד השני)
viewtopic.php?f=7&t=13044&sid=e013bbf9be53882bed25fc348265552c#p121740

[איתן נוי]

הנדון כאן קשור גם לאשכול הזה (בייחוד בעמוד השני)
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 2c#p121740

שלח בקשה קישור ממוקד.

[בברכה המשולשת]

כל האשכול קשור, ובמיוחד הדיונים בעמוד השני של האשכול בעניין שתיקה באמצע עמידה ודיבור באמצע עמידה

[בראנסוויל]

כמה מהדיונים באשכול על קדושה עם הש"ץ שייכים לכאן
viewtopic.php?f=17&t=60661