הערות - פרשת קרח

[שמואל דוד]

ואם בריאה יברא ה׳ כו׳

וברש״י בריאה - חדשה.

לא הבנתי, יש בריאה חדשה ויש בריאה שאינה חדשה?

[שמואל דוד]

ולא יהיה כקרח וכעדתו כו׳

פירש״י כדי שלא יהיה כקרח
ועיין שפתי חכמים דהיא נתינת טעם ולא לאו ואזהרה.

האם הכוונה כאן לו׳ במקום שי״ן?
viewtopic.php?f=29&t=31375

[ארזי ביתר]

ואם בריאה יברא ה׳ כו׳

וברש״י בריאה - חדשה.

לא הבנתי, יש בריאה חדשה ויש בריאה שאינה חדשה?

כך כתב המזרחי (רא"ם):
ואם בריאה חדשה יברא ה' להמיתם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה. ומה היא הבריאה, ופצתה וכו' אז וידעתם כי נאצו הם הקדוש ברוך הוא, ואני מפי הגבורה אמרתי. תקן בזה כמה עניינים: שהוא פירש, שאין פירוש הבריאה הזאת כפירוש הבריאה בכל מקום, שפירושה שנברא דבר שעדיין לא נברא כמוהו, כי כתוב (קהלת א, ט) "אין כל חדש תחת השמש". ועוד, שלא נברא בו שום דבר חדש, רק שהפועל הזה, שנהיה פה להמית אדם במיתה כזו שלא מת בה אדם עד הנה, היא בריאה חדשה. וזה הוא שהוסיף מלת חדשה, להורות שהפעולה היא חדשה, לא שהנברא הוא חדש. ופירש עוד "ומה היא הבריאה ופצתה", כאילו אמר: ואם בריאה יברא ה', שתפצה האדמה את פיה, לא שהבריאה לחוד ופצתה לחוד, כפי המובן מהלשון. אחר כך אמר "אז וידעתם", להורות שמלת "וידעתם" נשוא המאמר. והוי"ו כוי"ו "ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ד) שהוי"ו בהם אינו רק להפוך העתיד עבר והעבר עתיד, לא לחבור. ומפני שצריך הוי"ו להפוך העבר לעתיד, ואינו נוסף לגמרי, כתב "אז וידעתם" לא אז תדעו. גם הוסיף אחר "כי נאצו הם הקדוש ברוך הוא, ואני מפי הגבורה אמרתי", מפני שבתחלה פתח "אם כמות כל האדם ימותון אלה, לא ה' שלחני", ומהראוי לסיים: וידעתם כי ה' שלחני, לא "וידעתם כי נאצו את ה'", לפיכך הוכרח לומר שממאמר "וידעתם כי נאצו... את ה'" מובן, כאילו אמר: וידעתם כי ה' שלחני. ומפני שמאמר "נאצו האנשים האלה את ה'", מורה על החולקים עליו, והמתחייב ממנו, שהוא, כי ה' שלחני - מורה על עצמו, והם נושאים מתחלפים, הוכרח להוסיף מלת "ואני" על המתחייב ממנו, ואמר "ואני מפי הגבורה אמרתי", כאילו אמר: הם נאצו, ואני ה' שלחני:

[שמואל דוד]

יישר כח!
ועי׳ רשב״ם שציין לפסוק בירמיה ל״א כ״א עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה׳ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.
ובגור אריה:

AABF0DD9-BD71-406E-8081-9644D9F8C575.jpeg (44 KiB) נצפה 4191 פעמים

ומבואר מדבריו שיש ״בריאה״ ויש ״בריאה חדשה״ ועדיין צ״ע.

[שמואל דוד]

רש״י ד״ה ודתן ואבירם כו׳ באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.

לכאורה הלשון אינו מדוקדק והכי הול״ל ׳חייבת בתכלת או פטורה׳ וצ״ע

[דרך ישרה]

אני מבין שהמטרה של הלבן שבציצית הוא כדי שהתכלת יהיה בולט, אם אין צורך בתכלת ממילא אין צורך בלבן. (ולא דמי להיום שיש צורך בתכלת אלא שאין לנו).

[דרך ישרה]

מובא הרבה בשמו של החוזה מלובלין ז"ל שהיה אומר 'דער הייליג'ע זיידע קרח'. האם יש מקור מוסמך לזה שאמר כך?
ומה הפשט בזה? כיצד אפשר אחר כזה מעשה וכזה עונש 'להחשיבו' ולהשתבח בו?

[שמואל דוד]

רש״י ד״ה ודתן ואבירם כו׳ באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.

לכאורה הלשון אינו מדוקדק והכי הול״ל ׳חייבת בתכלת או פטורה׳ וצ״ע

אני מבין שהמטרה של הלבן שבציצית הוא כדי שהתכלת יהיה בולט, אם אין צורך בתכלת ממילא אין צורך בלבן. (ולא דמי להיום שיש צורך בתכלת אלא שאין לנו).

אשמח במקור לדברים הנ״ל.

[ישראליק]

מובא הרבה בשמו של החוזה מלובלין ז"ל שהיה אומר 'דער הייליג'ע זיידע קרח'. האם יש מקור מוסמך לזה שאמר כך?
ומה הפשט בזה? כיצד אפשר אחר כזה מעשה וכזה עונש 'להחשיבו' ולהשתבח בו?

ראה אריכות בזה בגליון המצורף:

נחלת יעקב יהושע תז, לפרשת קרח תשפ, דער הייליגער זיידע קרח.pdf

(300.99 KiB) הורד 478 פעמים

[ישראליק]

יישר כח!
ועי׳ רשב״ם שציין לפסוק בירמיה ל״א כ״א עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה׳ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.
ובגור אריה:

AABF0DD9-BD71-406E-8081-9644D9F8C575.jpeg

ומבואר מדבריו שיש ״בריאה״ ויש ״בריאה חדשה״ ועדיין צ״ע.

כנראה שחדשה קאי על בני אדם, שאצל בני אדם היא חדשה.

[דרך ישרה]

מובא הרבה בשמו של החוזה מלובלין ז"ל שהיה אומר 'דער הייליג'ע זיידע קרח'. האם יש מקור מוסמך לזה שאמר כך?
ומה הפשט בזה? כיצד אפשר אחר כזה מעשה וכזה עונש 'להחשיבו' ולהשתבח בו?

ראה אריכות בזה בגליון המצורף:

נחלת יעקב יהושע תז, לפרשת קרח תשפ, דער הייליגער זיידע קרח.pdf

אין שם מקור מוסמך, רק כמו שכולם כותבים 'ידוע'...

[ישראליק]

אכן כך, וכפי שקיבלתי ממו"ר זצ"ל לאו מר בר רב אשי חתים על אימרה זו וד"ל

[ישראליק]

כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה', ופירש"י, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלקיך, כל העדה שמעו.
לכאורה, מהיכי תיתי שבגלל ששמע בסיני אנכי ה' אלקיך נבחר משה להיות מנהיגם של ישראל?

במושכל ראשון חשבתי שטענה זו אכן אינה טענה כלל, אלא זוהי הכח של ליצנות, שחושבים אולי יש צדק בדבריו וכו', אפילו בלי הגיון

ואולי זה דומה להמצו"ב, מש"כ בשיחות הר"ן, סימן לב:

ובאמת הקושיות והחקירות של ההמון עם הם שטותים גדולים ואינם קושיות כלל. ויש בני אדם שהולכים עם איזה קושיא זמן רב ובאמת הקושיא שלו הוא תרוץ רק מחמת שאין לו דעת נדמה לו לקושיא.
כמו למשל ששואלין את התינוק, שנשבר הזכוכית של החלון ולקחו הזכוכית השני שאצלו וקבעוה כאן ואם כן יפרח הצפור דרך החלל הזה של זכוכית השני?! וכששואלין את התינוק כך, דהינו שכוללין לו התרוץ עם הקושיא ביחד אזי נדמה לו לקושיא גדולה, ואינו יודע מה להשיב כלל כי נדמה לו לקושיא גדולה, ובאמת הכל שטות, כי אדרבא, הקושיא - שיפרח הצפור הוא תרוץ על קושיא הראשונה של שטות. כי באמת אין לוקחין בשביל זה הזכוכית השני לסתם, כי יפרח דרך שם. רק התינוק מחמת חסרון הבנתו אינו מבין שכוללין לו הקושיא עם התרוץ ביחד ונדמה לו לקושיא גדולה. כמו כן ממש בני אדם שנכנס בלבם קושיות של שטות כאלו שבאמת זאת הקושיא הוא תרוץ אך מחמת חסרון הבנתו נדמה לו שהוא קושיא גדולה והבן היטב. על כן צריך האדם לסלק מדעתו ולברח מקושיות וחקירות ושטותים ובלבולים רק לחזק את עצמו באמונה לבד כנזכר לעיל:

[ביקורת תהיה]

טז, לב-לה

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל־הָרְכוּשׁ.
וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.

בין בליעה לשריפה עוררו השמש והירח מהומה בשמים ודרשו בתקיפות עשיית דין עם קרח ועדתו, כדדרש רבא בפרק חלק:

מַאי דִּכְתִיב 'שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָה, לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ'? מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ (בִּשְׁעַת בְּקִיעַת הָאָרֶץ שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע) לִזְבוּל, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם (מִקֹּרַח וַעֲדָתוֹ) - נֵצֵא, וְאִם לָאו - לֹא נֵצֵא! עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצִּים, אָמַר לָהֶן: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם?!

ללמדך, כי בכבדות ולא בחמה שפוכה שולחה האש ממרום בנשמותיהם של קורח ור"ן רבי העם.

[שמואל דוד]

רש״י ד״ה ודתן ואבירם כו׳ באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.

לכאורה הלשון אינו מדוקדק והכי הול״ל ׳חייבת בתכלת או פטורה׳ וצ״ע

הקפצה

[מצליח]

ברש"י ד"ה והקריב - אותם אליו. כ' בכמה דפוסים כאן 'תנחומא' וכו', קשה דבתנחומא לא מצינן דבר בעני"ז, ועוד רש"י כבר הקדים בריש פירושו לפרשה דנן כי פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא, ואכן העתיק קטעים משם ולמה לי' לציין כאן במיוחד, ונראה דתיבת 'תנחומא' צ"ל 'תוספות' (והיה כתוב בר"ת תו' כבכל מקום) והוא מתוספות רבי שמעיה עי' באתר 'על התורה' שכך הוא.

[שמואל דוד]

בפסוק ז ״רב לכם - אשר יבחר ה׳ - ומשה היה רואה - תנחומא״

[מצליח]

בפסוק ז ״רב לכם - אשר יבחר ה׳ - ומשה היה רואה - תנחומא״

יפה דייק מר כי אכן גם כל קטע זה אין ברש"י במקורו, עי' באתר על התורה, ומי שהכניסו ציין מקורו 'תנחומא' או שגם בזה צ"ל 'תוספות'.