מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל

הפשוט בפשטותו

יהושפט כתב:הגרא"י סולובייצ'יק
הספד על ר' גרשון והמסתעף חומש בהעלותך תשפ''ג1~1.mp3

תודה
יש תמלול?

יהושפט · הודעהעל ידי **יהושפט** » ד' יוני 07, 2023 8:49 pm

הפשוט בפשטותו כתב:
יהושפט כתב:הגרא"י סולובייצ'יק
הספד על ר' גרשון והמסתעף חומש בהעלותך תשפ''ג1~1.mp3

תודה
יש תמלול?

מכאן
חלקי ולא מדויק.:יש מדרש רבנן אמרי ז' דברים אמר שלמה על העצל ומה שאמר ... גדול מכולם אמרו לעצל רבך בעיר אמר מתיירא אני מארי שבדרך אמרו לו רבך בתוך המדינה וכו' ובחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין מהו בחורף עצל לא יחרוש זה שאינו לומד תורה בנערותו כשמבקש ללמוד בזקנותו אינו יכול צ"ב מה השייכות לעצל וכתוב כאן שכשלומדים בעצלות אח"כ בזקנותו אינו יכול ללמוד דאל"כ מה שייך לעצל אם יהודי יכל עד כך ללמוד עד הרגע האחרון עם לומר שיעורים ללמוד עד 100 שנה רואים שלמד תורה בנערותו וישב ולמד בנערותו אצל אביו ר' הירש שהיה וואלאזינער תלמיד מהתקופה השניה של וואלאזין ואביו היה תלמיד התקופה הראשונה בוואלאזין והסבא הגר"ח היה מחשיבו למאוד והיה נקרא כשמו ר' ירחמיאל גרשון, והיה רב בשומיאץ ואביהם [ר' הירש] היו לו ב' בנים ר' יעקב ור' גרשון שהיה צריך לשולחם לבית הספר עפ"י החוק ומסר נפשו וזייף להם תעודות לידה ואח"כ ברחו מרוסיה וגרו ברמ"ש ולמדו ולמדו יומם ולילה וזהו שאל בחורף ואין שאינו יכול בזקנותו להתחיל
וכתוב במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים כזו תמימות של שנותם ועוד ביום ד' אמר שיעור יומי ושיעור כללי ואח"כ ביום ה' בלילה נכנס לבי"ח וא' אמר לי נכנסתי לחדרו בביח וישב שם עם חמצן ואמר שיעור לג' אברכים ואח"כ חזרו ע"ז בישיבה וביום שני גם היה כך ושמעתי מא' שהי' שם ביום ג' שקם בשעה חמש וחצי ואמר תהלים ואח"כ התפלל שחרית ואחז בשבע אחרי התפילה והתיישב להכין השיעור והביאו לו באמצע אוכל מרוכז ועיין בהכשר וראה שזה חלב עכו"ם ואמרו שאין ברירה ואמר זה מאכלות אסורות והלכו להביא אחר ועיין בכשרותו ואחר כך חקר על המעשרות ואם היה מגולה וקצת אח"כ נפטר, ורואים כמה היה הלמד תורה בנערותו מתוך כך,

ולזכותו יאמר שכל קיומה של פוניבז זה בזכותו שמחלוקת יכולה לכלות מהמסד ועד הטפחות וכשהיה בלגן אמר נרד להתפלל באה"ק וכולם רגזו עליו שמחריב הישיבה וזהו סתירת זקנים בנין ובלעדיו אינני יודע מה היה וצריך רחמים להלאה והפשט בזה שאדם בכל דבר מושפע מכל הסביבה והחשבונות ואדם שחי את חייו בלי השפעה מהסביבה הוא אדם ישר שהאלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו וגו' שאדם שאין לו החשבונות הרבים יכול לחשוב ישר והדבר שהיה בתקופה האחרונה שאני יודע שתפס אותו מאוד ענין החינוך שאחרים רצו לקחת [כסף] וגם לקחו ועשו ולהכניס כל מיני לימודים והא צעק אסור וישבו אצלו ח"כ של דגל והסתכלו עליו בתימהון על נחרצותו ואמר להם התורה אומרת לא אני ואמר זה פסוקים זהפסוקים ואלו רצו לדאוג לתורה או שרצו שהתורה תדאג להם זה נקרא לחיות בלי חשבונות וכמו שחשב אביו ברוסיא שיש אנשים שרוצים להעביר על הדת וצריך רחמים ואינני יודע מה עכשיו יהיה, וצריך אפ לערנען ממנו איך שחי את חייו והכל ברוגע ר' גערשונדיג אזוי...

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ה' יוני 08, 2023 1:49 am

אליסף כתב:אביו היה תלמיד מובהק של ר' ברוך בער משנות סלבודקה
וסבו היה תלמיד מובהק של ר' חיים סולובייציק מוולוזין
וראה בהסכמתו הנדירה והנלהבת של הגרי"ד ס' מירושלים לבן אריה חלק ב'
שלוש דורות (כבר ארבע..) של גדולי תורה
עיינתי ב'הוד צבי' ודן שם בענין הדור דחנוכה איך מסתדר עם הדור מצווה עד שליש - בעצם דן בדברי אביו ב'בן אריה'
והנה הגרי"ז מביא הערה זו מ'אחד הרבנים בארה"ק', והשערתי שכוונתו לרצ"י אדלשטיין.
בהוד צבי מביא ששאלו בנו גרשון בשנת הבר מצווה אם להמשיך אחר הבר מצווה לספור עומר בברכה ודן בזה.
שאלה ידועה אך כנראה הבחור הבר מצווה עמד עליה מעצמו..

שו"ר בספר ניצוצי אש על רבי ראובן יוסף גרשונוביץ גיסו של מרן שהשערתי נכונה אודות אחד הרבנים החידושים מרן רי"ז שהכוונה לרצ"י אדלשטיין

אדיר במרום · הודעהעל ידי **אדיר במרום** » ה' יוני 08, 2023 8:34 am

יונת אלם כתב:כבר אחרי השבעה לסילוקו של האי גברא רבא זללה"ה וכמעט ואין כותבים כאן. הלא דבר הוא.
יש ב'קול הלשון' הספד שהתקיים אמש ברמת אלחנן, דברים נכוחים וערבים מהגרח"מ אזבנד שליט"א, שפתיים ישק

כמו כן מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א הספיד בבכי, הספד מרטיט, שאותי אישית מאד חיזק ועורר.
אפשר לשמוע שידור חוזר גם כאן (שלוחה 4).

הראל דביר. · הודעהעל ידי **הראל דביר.** » ו' יוני 09, 2023 11:22 am

מצ"ב רשימת ספרים ומאמרים של מרן זצ"ל, שהכנתי.
אשמח לתיקונים והערות, ובעיקר להוספות.
אי"ה יפורסם בירחון האוצר, גיליון תמוז תשפ"ג.

בעל התפארת · הודעהעל ידי **בעל התפארת** » ו' יוני 09, 2023 1:51 pm

הספדים על מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, ספר אריד בשיחי, בני ברק תשפ"ג, עמ' ג-ה. יט-כ.
קונטרס לאורם, תשע"א. (נמצא באוצה"ח)

יושב_ודורש · הודעהעל ידי **יושב_ודורש** » א' יוני 11, 2023 6:08 am

מחשב מסלול כתב:ישנה חוברת עבה
של דרכי החיזוק בעניני לימוד מוסר
שנתפרסם באזור חג הפסח
דברים מדהימים למישהו יש את הקובץ

לע״נ מרן זצוק״ל

דרכי החיזוק גיליון ה-600.pdf: (4.3 MiB) הורד 141 פעמים

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » א' יוני 11, 2023 8:56 am

גביר כתב:א. בקשה מהרבנים הראשיים [הראי"ה קוק והראשל"צ דאז הרב יעקב מאיר] למתן סרטיפיקט למשפחת אדלשטיין [טבת תרצ"ב, ר"ג היה כנראה מהאחרונים שעוד ראו את הראי"ה פא"פ]
https://rotter.net/User_files/forum/647 ... c7cdcf.pdf

ב. לבקשת הדרכה מר"ג פנו לפני כעשור גם רבני ישיבת שומריה לצעירים, הדריך אותם שהעיקר הוא ללמוד 'ברוגע ובנועם'.

השבת שמעתי כיצד הגיעו אליו דווקא -

לפני כעשור ראה רה"י דשם בשטיבל כלשהו קונטרס של ר"ג בענייני חינוך ובעקבות הקריאה בו יזם את המפגש עם הרב.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' יוני 12, 2023 12:33 am

קמצן_קדוש כתב:
שיף כתב:האחים הגאונים זצ"ל עם דודם ר' יהודה אלינסון לפני עלותם ארצה

אשמח למקרא על התמונה.
מיהו ר' גרשון?

השמאלי!
ראה: https://files.dirshu.co.il/images/shono ... stain2.mp4

פרנקל תאומים

הצדיק אבד ואין איש שם על לב.

אמרתי לנפשי במקום שאין איש השתדל להיות איש....

קובץ גליונות פרשת שלח תשפג.pdf: (4.57 MiB) הורד 113 פעמים

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ב' יוני 12, 2023 11:36 pm

באמונתו כתב:
קמצן_קדוש כתב:
שיף כתב:האחים הגאונים זצ"ל עם דודם ר' יהודה אלינסון לפני עלותם ארצה

אשמח למקרא על התמונה.
מיהו ר' גרשון?

השמאלי!
ראה: https://files.dirshu.co.il/images/shono ... stain2.mp4

נכתב גם כאן.

דרופתקי דאורייתא

הכי חשוב שהם טשטשו את הילדה רח"ל, הרבנית לימים...

פרנקל תאומים

אוסף 265 שלח תשפ''ג.pdf: (7.13 MiB) הורד 703 פעמים

יש כאן חומרים נפלאים. חלקם אולי כדאי להעלות על דפי האשכול במלואם. אולי בהמשך.

פרנקל תאומים

חמרא למריה וטיבותא לשקייה.

בעזהי"ת מצורף לגיליון מס' 46

שיחות צבא הלוי

פרשת שלח תשפ"ג

זכרונות ומעשים ודברי תורה מרבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה

א.
זכינו וזכה דורינו, שרבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה, העמיד אלפי תלמידים במשך כשבעים שנה
בישיבת פוניבז', והרי כל מי שלמד בישיבת פוניבז' מכמה שנים אחר היוסדה ועד היום הוא תלמידו, עד שלדאבונינו נצחו אראלים
את המצוקים, והוא נלקח לבית עולמו בעת הכנת השיעור, כשהוא בן למעלה ממאה שנה, וגם הפיץ יראת שמים ומוסר לאלפים
ורבבות על ידי השיחות של 'דרכי החיזוק'.
וכל השיעורים והשיחות והדיבורים עמו, היו תמיד בנעימות גדולה, ומתוך מידות טובות, ובענות חן, שהיה נעים לשומעם, ולהיות
בקרבתו.
אבל ברצונני לספר מעשה אחד שהוא מעשה חינוכי ממנו, שהיה בשנת תשל"ט, אחר לויית רבינו הגר"ש רוזובסקי זצוקללה"ה.
שהרי כידוע בשעת הלויה הספידוהו מרנן ראשי הישיבה, רבינו הגרא"מ שך זצוקללה"ה, ורבינו הגר"ד פוברסקי זצוקללה"ה.
ובא אלי אחד מהחברים [שהוא ת"ח מופלג], וביקש שאלך עמו ביחד לכבוד מורינו ורבינו הגרי"ג, לארגן הספד נוסף בהיכל הכולל,
ע"י הרמי"ם שבישיבה, דהיינו רבותינו הגרי"ג אדלשטיין הגר"ש ברמן זצוקללה"ה, ויבחלט"א רבינו הגרב"ד פוברסקי שליט"א.
ובאנו אליו ואמר לו אותו חבר, שהבחורים מרגישים שחסר להם הספד של תלמידים של רבינו הגר"ש, שכן בלויה הספידו רק ראשי
הישיבה שהם אינם תלמידים שלו, ועל כן מבקשים שהרמי"ם שהם תלמידי רבינו הגר"ש יספידו, ולכאורה כל אחד מבין וחושב שזו
בקשה מובנת וצודקת.
אך רבינו הג"ר גרשון ענה בזה הלשון "רעדן אוף דראשי ישיבות?" [לדבר על הראשי ישיבות], והיינו שבדיבור היה נשמע כמו טענה
על ההספד של ראשי הישיבה שלא הספידו כמו תלמידים, ואף שהוא דבר פשוט שראשי הישיבה לא היו תלמידי רבינו הגר"ש
רוזובסקי, וממילא לא יתכן שיספידו כמו תלמידים, אבל לא הסכים ללשון שהיה נשמע כעין ביקורת על רבותינו ראשי הישיבה.
ואנחנו קיבלנו זאת כנזיפה, ולא העזנו לומר עוד דבר, וחצי דבר בענין הזה, [ואף שבודאי בלימוד היינו מתווכחים עמו], אלא פשוט
קמנו והלכנו.
ודבר זה היה בשנת תשל"ט, והג"ר גרשון היה אז בן פחות משישים שנה, אבל כך היתה היראת הכבוד שלו כלפי רבותיו ראשי
הישיבה, וכך היתה היראת הכבוד שלנו כלפיו, [לבסוף אכן נתקיים הספד כזה, אבל לא עלי ידי מה שביקשנו].

ב.
וזכורני שבלומדי בישיבה, מו"ר רבינו הג"ר גרשון זצוקללה"ה היה נשאר להבדלה בישיבה , ומיד אחר כך היה אומר למשגיח זצ"ל
'גוט וואך', והיה הולך, והבחורים היו אחר כך עוברים ליד המשגיח לומר 'גוט וואך' , ופעם אחת אמר המשגיח לרבינו הג"ר גרשון,
שלא ילך, כי מצוה לברך יהודי , ונשאר אז.

ג.
ואיתא במסכת ברכות (דף ל"ב ע"ב), "תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה
אחת, וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתן היאך נעשית, אלא מתוך שחסידים הם, תורתם
משתמרת, ומלאכתן מתברכת".
ושמעתי מכבוד מו"ר מרן הג"ר גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה, לדקדק שגבי מלאכתן אמרו 'מתברכת', וגבי תורתן אמרו 'משתמרת', ולא
אמרו גבי תורתן, מתברכת, וביאר על פי מה דאיתא במסכת מגילה (דף ו' ע"ב), "ואמר רבי יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי,
אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין, הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא,
ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא", ופרש"י לאוקמי גירסא. שלא תשתכח ממנו".
ואם כן יש לומר דלענין עיקר הלימוד, אי אפשר לסמוך על סייעתא דשמיא, אלא צריך יגיעה, ורק אחר שלמד כדי שיתקיים בידו, על
זה מהני סייעתא דשמיא, ועל כן חסידים הראשונים כבר למדו ונתייגעו, והסייעתא דשמיא הייתה שתורתם תשתמר.

ד.
ואיתא במסכת נדרים (מ"ט ע"ב), שרבי יהודה אמר שאחר ששותה ד' כוסות של פסח, יש לו כאב ראש עד עצרת, ובירושלמי
(שבת פ"ח ה"א ), הובא ג"כ "ר' יהודה בי ר' אלעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פסחא וחזק רישיה עד חגא", ומשמע עד חג הסוכות.
ומקשים בשם כבוד מו"ר הגר"ש רוזובסקי זצוקללה"ה, למה היה צריך לצער עצמו, והרי היה יכול לשתות יין מגיתו, ומכח זה רצה
לחדש שיין הוא הידור יותר, ומשום הידור זה ציער את עצמו, ואמר לו רבינו הג"ר גרשון זצוקללה"ה, דלא שייך בליל פסח יין מגיתו,
כיון שאין זה זמן גדילת ענבים שהוא בקיץ, וענבים לא היו מתקיימים עד פסח, ומה שיש היום מיץ ענבים שמתקיים גם אחר כך, הוא
דבר חדש, שלא היה ידוע באותם שנים.

ה.
כתב הרמב"ם ב סוף הלכות שכירות, "וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר 'כי בכל כחי עבדתי את אביכן', לפיכך נטל
שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד" (פרק י"ג הלכה ז').
ושמעתי ממו"ר רבינו הג"ר גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה שלכאורה צריך ב יאור מנליה להרמב"ם שד בר זה שכתוב 'ויפרוץ האיש מאוד
מאוד', היה משום שעבד בכל כוחו, דילמא משום מצוות אחרות שהיו בידו.
ואמר שהרמב"ם למד כן מהפסוקים דהנה אחר שנאמר 'ויפרוץ האיש מאוד' וכו' , כתיב (ל"א א) "וישמע את דברי בני לבן לאמר ,
לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה", והיינו שבני לבן היו תמהים על הצלחתו של יעקב וחשדוהו
שגנב מאביהם, וכתיב עוד (פסוק ב ') "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום", והיינו שגם הוא חושדו בזה, ובאמת
שיש להפליא על כך שלבן חשד בו שנתעשר ממנו, והרי לבן אמר מעיקרא (ל' כ"ז) "נחשתי ויברכני ד' בגללך" , ואם כן הכיר בזה
שהוא עצמו נתברך בזכות יעקב , וא ם כן הכי נמי שיעקב עצמו נתברך, אבל עכ"פ כך הוא המשך הפסוקים שלבן חשד בו גם כן ,
דכתיב עוד ( פסוק ד' ) "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו", וכתיב עוד ( פסוק ה' ) "ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן
כי איננו אלי כתמול שלשם וא-לקי אבי היה עמדי", והיינו שאמר להם שלבן חושד בו איך נתעשר כל כך ומסתמא גנב ממנו, וכתיב
עוד (פסוק ו') "ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן", ולכאורה מהו המשך הדברים, וצריך לומר ש'אתנה ידעתן' את הסיבה
להצלחה משום שבכל כחי עבדתי את עבדתי, ומזה יצא להרמב"ם שנתעשר משום שעבד בכל כוחו , עכ"ד.

ו.
ומעשה באדם שלא נפקד בזש"ק ואמרו לו הרופאים שצריך לעשות טיפול שעולה שלש מאות אלף שקל, ועשיר א' אמר לו שיעשה,
והוא יפרע לו בתשלומים, וכך זכה לזש"ק, ועשה כן ארבע פעמים שלוה כסף ואותו עשיר היה פורע לו בתשלומי ם, אלא שאותו עשיר
מת קודם שפרע לו את כל החובות, ונשאר עם הרבה חובות, והלכו לכמה רבנים וכתבו מכתב לפנות לנדיבי עם לעזור לו לפרוע
חובותיו, ובאו גם לרבינו הגדול הג"ר גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה, ואמר להם שהרי אותו עשיר אמר לו שיוציא הוצאות והוא יפרע,
ואם כן נתחייב מדין ערב, ויש לתבוע את היורשים.
[ויש לדון בזה שהרי אם ראובן אמר לשמעון בנה לך בית ואני אתן לך את ההוצאות, אין לחייב את ראובן מדין ערב, דזה לא חשיב
שהוציא הוצאות על פיו, שהרי הבית נשאר של ראובן, ואמנם הוציא כסף לבנות הבית אך קיבל במקום הבית כסף, והכל נשאר
אצלו, ולא חשיב הוציא הוצאות, ודמי' למש"כ הרשב"א ( בקידושין דף ח' ע"ב ), תנם ע"ג סלע לא חשיב ערב , וכמו אילו ראובן אמר
לשמעון הוצא שקלים וקנה דולרים ואני אשלם לך, דל"ש לערב כיון שאף שהוציא שקלים הרי קנה דולרים, ודמי ל'אמר לו הוצא מצד
זה של הבית והנח בצד זה', ושוב ראיתי בשו"ת מהרי"ל דיסקין (בחלק הפסקים אות רל "ב), שכתב נסתפקנו מי שאמר לחבירו קנה לך
חפץ זה, ואני אתן לך כך וכך, והלך וקנה, אם נתחייב הלה בכך ע"ש, והכי נמי כאן הרי הוציא את המעות לצורך רפואה לעצמו,
וחשיב כנתשמש לעצמו, ולא כהוציא מעות ולכאורה לא שייך כאן ערב].

ז.
ומו"ר מרן הג"ר גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה, נסתפק בראובן שהלוה לשמעון, ושמעון ניזוק מלוי, ונמצא לוי חייב לשמעון חוב של
נזק, ושמעון חייב לראובן חוב של הלואה, ויש בזה שעבודא דר' נתן, האם יתן ממיטב כדין מזיק, או בינונית כדין בעל חוב, [כן שמעתי
מהגאון רבי יחזקאל לוי שליט"א], ואמר שנמצא ספק זה בתפארת יעקב (גיטין מ"ט), וע"ע בקצה"ח (סי' פ"ו ס"ק ב'), [ולכאורה אם
הוא שהשעבוד נשתעבד, הרי נתשעבד מיטב, אבל אם משום אפוכי מטרתא צ"ע].

ח.
עוד שמעתי מהג"ר איתמר גרבוז שליט"א, שכבוד חמיו מרן הג"ר גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה, עשה סיום בערב פסח בבוקר, ואחר
כך רצה לאכול בצהריים ועשה סיום שנית, ונודע הדבר להחזו"א, ואמר שלא היה צריך לעשות עוד סיום, משום שאפשר לעשות
סעודת סיום כל ז' ימים, וכמו שמצינו במסכת מועד קטן (דף ט' ע"א), שעשו ז' ימים ימי שמחה, כשגמרו לבנות את בנין בית המקדש,
[והעירו על זה שאם כן יעשה סיום ערב ר"ח אב, ויהיה מותר בבשר ז' ימים].

ט.
ושמעתי מכבוד מו"ר מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה, לדייק שבשמונה עשרה אמרינן "על הצדיקים ועל החסידים, ועל זקני שארית
עמך בית ישראל, ועל פליטת סופריהם, יהמו נא רחמיך ד' אלקינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת".
ושכר הוא דבר שמגיע בדין, ורחמים הוא דבר שמגיע שלא מן הדין, אלא ממידת הרחמים, ונמצא שעל הצדיקים והחסידים וכו', אין
מבקשים שכר בדין, אלא רק מבקשים רחמים, ואילו 'על הבוטחים בשמך באמת', מבקשים שכר שהוא מגיע להם בדין , וכמו כן אנו
אומרים "אנו עמלים ומקבלים שכר", והיינו שעל מה שאנו עמלים, על זה מקבלים שכר שמגיע לנו בדין.

([email protected])

הפשוט בפשטותו

שווה צפיה: נהגו ומשמשו הרב שמעון מרגלית.
https://www.kolhalashon.com/new/Media/P ... ang=Hebrew

אדיר במרום · הודעהעל ידי **אדיר במרום** » ו' יוני 16, 2023 3:08 pm

בגליון קול ברמה החדש, יש מלא דברים נפלאים על מרן ראש הישיבה זצוק"ל

אדיר במרום · הודעהעל ידי **אדיר במרום** » ו' יוני 16, 2023 3:16 pm

הפשוט בפשטותו כתב:שווה צפיה: נהגו ומשמשו הרב שמעון מרגלית.
https://www.kolhalashon.com/new/Media/P ... ang=Hebrew

תודה שזיכיתנו. ראיתי ושמעתי כמעט הכל, ונהניתי מאד, מדבר מתוך הלב.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ו' יוני 16, 2023 6:21 pm

בס"ד, עש"ק קרח, יש לי כמה דקות. אנסה להמשיך מעט.
כבר סופרו מאות סיפורים בעיתונים, וכבר יצא ספר ראשון. אקוה שבכל זאת יימצא משהו באפרקסתו של עני דילי.
כדאי להזכיר תמיד, שאין לסמוך על סיפורים כלל, מתוך שהטעות מצוייה גם כשיש רצון גדול לדייק.

ט.
לא נתקלתי שהזכירו את זה. רבינו היה מתפלל במבטא החולם של בני ליטא, הנשמע אצלינו כציירי.
גם בברכות השופר וכדומה.
מן הסתם לא היה קשה לו לשנות, וידע שזה נשמע מוזר ותלוש, אבל סבר שגם בכגון דא זה בגדר מנהג אבות ואין לשנות.

י.
סיפר לי יהודי בשם ר"ח שטרנברג שאביו היה מראשוני המשתתפים בירחי כלה.
וזוכר מילדות שאביו היה מאד ממהר כל בוקר לשיעור הראשון ובקושי שתה כוס קפה ורץ.
והסביר שאם באים קצת מאוחר מוצאים את ר' גרשון בכבודו ובעצמו מסדר את הספסלים, וזה לא נעים לו.
כמובן שר' גרשון לא הבין מה הבעיה, עושים מה שצריך. כעת צריך ספסלים מסודרים. עוד מעט יצטרכו למסור שיעור. מאי נפ"מ?

יא.
עוד סיפר לי אותו יהודי שבעצמו למד בפוניבז' אצל רבינו, שהיה בשיעור להם בחור שהיה לועג לרבינו באמצע השיעור, עושה אחריו תנועות וכדומה.
היה ברור שרבינו נתקל בזה וקולט את זה, ובכל זאת מסירת השיעור המשיכה באותה מנוחת הנפש וללא שום קפידה. מדת ההשתוות.
אצ"ל שכמובן מעולם לא מצא שום טעם להעיר על כזה דבר.
כבר סופר על ידי נכדתו איך שפעם העיר לנכד בעדינות ואח"כ התנצל. הנכד אמר לו למה להתנצל, אדרבא, עד שפעם סבא מעיר משהו, זו כבר מציאה.

יב.
סיפר לי ר"א הילמן - שאביו הג"ר דוד היה ידיד נפשו של רבינו - כמה עובדות על ההווי שביניהם.
למשל, כשאמו היתה קרובה לילד היתה נוסעת לשבת לתל אביב לשהות קרוב לבית החולים שלה.
ואז היה פשוט ש"הולכים לאכול אצל גרשון". בטבעיות גמורה ובפשטות עצומה שאפיינה את שני האישים המרוממים הללו.
כשבגר מעט שם לב שלא דיברו מילה דברים בטלים. כל הסעודה היתה כל כולה ממש בדברי תורה, ובכל זאת האוירה היתה של שמחה ועליצות.

יג.
עוד סיפר שקבע חברותא לבין הזמנים להכין עמו מסכת יבמות לקראת לימודה בישיבה.
היות שידוע שכדאי ללמוד את ה50 דף הראשונים, כהכנה ללימוד המסכתא, אבל אפשר לדלג קטעים.
הוא נכנס לשאול מה כדאי ללמוד.
רבינו אמר לו יש לך גמרא אתך? מיד לקח עיפרון ותוך כמה דקות ציין לו בכל תוס' אם ללמוד, ומהיכן עד היכן.
הלה שהיה כאמור קרוב מאד, שאל את רבינו אם הוא יכול לעשות "קונץ" כזה בכל הש"ס.
רבינו אמר לו יבמות זה יוצא מהכלל כיון שלמדתי זאת עם אבא כמה פעמים, ואחר כך בלומז'א ושוב בפוניבז', לכן "במקרה" הוא קצת מתמצא...
כששב הביתה וסיפר זאת לאביו הגאון ר' דוד זצ"ל [לשמו ולזכרו תאוות נפש] אמר לו מיד, הוא יכול לעשות זאת בכל מקום אותו דבר.

יד.
ועוד סיפר לי שנכנס פעם בפורים לרבינו וראה את רבינו יושב ומולו בחור חשוב [בשם מז"א] שיכור כלוט, מדבר בשטף.
רבינו סימן לר"א שישתוק ולא יפריע.
הוא נעמד והוא שומע שהבחור חוזר על מסכת בבא קמא שקלא וטריא, ובכל פעם שהוא "נתקע" ומשתתק, רבינו - בלי גמרא לפניו - ממשיך אז מה שואל אביי? או מה התירוץ השני בתוס', והבחור ממשיך.
היה נראה שיש לרבינו נחת מיוחדת איך נראה בחור בן עלייה בעת שכרותו, ואולי בדלת האחורית זו הזדמנות לחטוף עוד קצת לימוד בין הטרדות דיומא.
[הבחור היום מרביץ תורה ידוע באחת הישיבות החשובות ומחבר כמה ספרים חשובים].

יהושפט · הודעהעל ידי **יהושפט** » ו' יוני 16, 2023 6:52 pm

הרב השוחט יש"כ על כל הסיפורים המסולאים בפז שאתה מעלה באשכול זה ובשאר אשכולות

כיון שהזכרת את הגרד"צ הילמן וידידותו עם רבינו זצ"ל, אציין שאצל רד"צ "ר' גרשון" היה כמין מודד לגדלות, וזכורני שפעם בקשר לאיזה נידון הזכירו דעת אחד מהאחרונים שאינם ידועים, ורד"צ לא נתפעל מדבריו, ושאלוהו מה היתה חשיבותו? השיב כר' גרשון ודאי לא, אולי כרב פלוני. ותמיד היה מדבר עליו בהערכה עצומה גם מדיליה וגם בשם ידידיו הגר"י צוקרוב זצ"ל, ויבדלח"ט הגרד"ל, ופעם אמר לי שר' גרשון לא היה אף פעם בחור, וכשהיה כבן 20 היה לו כבר יישוב דעת של בן 40.
ומהרבנית הילמן תבדלחט"א שמעתי בשעתו, שר' גרשון פגש ברחוב את אחד מבניה שבאותה תקופה עדו איזה הרפתקי עליה, ומיד התקשר לביתם [היה זה עוד בחיי בעלה] והיא הרימה את הטלפון, ואמר לה שכעת פגש את בנה ודיבר עמו וראה שהוא בטוב וכו' וכו'.

עוד נזכרתי ששמעתי מהגרא"י צוקר לרפוא"ש שר' גרשון סיפר לו שבבחרותו ראוהו אביו לומד בספר המורה, ולקח לו את הספר, אמר לו שיסביר לו אחד המושגים שם [כמדו' ענין השכל המשכיל והמושכל שנזכר גם במשנ"ת, אבל אני לא בטוח], ומשנחה דעתו מההסבר, השיב לו את הספר.

דוב גרין · הודעהעל ידי **דוב גרין** » ש' יוני 17, 2023 2:18 am

.השוחט כתב:ט.
לא נתקלתי שהזכירו את זה. רבינו היה מתפלל במבטא החולם של בני ליטא, הנשמע אצלינו כציירי.
גם בברכות השופר וכדומה.
מן הסתם לא היה קשה לו לשנות, וידע שזה נשמע מוזר ותלוש, אבל סבר שגם בגכון דא זה בגדר מנהג אבות ואין לשנות.

שאר בני ליטא שינו הברתם בבואם ארצה?

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ש' יוני 17, 2023 9:35 pm

.השוחט כתב:נחת מיוחדת איך נראה בחור בן עלייה בעת שכרותו...

לפי תיאורך - אכן זהו אחד הדברים המתוקים ביותר!
ואכמ"ל.

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ש' יוני 17, 2023 9:36 pm

דוב גרין כתב:
.השוחט כתב:
ט.
לא נתקלתי שהזכירו את זה. רבינו היה מתפלל במבטא החולם של בני ליטא, הנשמע אצלינו כציירי.
גם בברכות השופר וכדומה.
מן הסתם לא היה קשה לו לשנות, וידע שזה נשמע מוזר ותלוש, אבל סבר שגם בגכון דא זה בגדר מנהג אבות ואין לשנות.

שאר בני ליטא שינו הברתם בבואם ארצה?

מסתמא חלקם כן וחלקם לא...

בעל התפארת · הודעהעל ידי **בעל התפארת** » ש' יוני 17, 2023 9:45 pm

עזריאל ברגר כתב:מסתמא חלקם כן וחלקם לא...

ראה במדובר בזה ב"ניגונים ליטאיים" בסוף, לגבי אחיו הג"ר יעקב זצ"ל.
(איני יודע לעשות קישור לשם)

עץ הזית · הודעהעל ידי **עץ הזית** » א' יוני 18, 2023 12:29 am

בעל התפארת כתב:
עזריאל ברגר כתב:מסתמא חלקם כן וחלקם לא...

ראה במדובר בזה ב"ניגונים ליטאיים" בסוף, לגבי אחיו הג"ר יעקב זצ"ל.
(איני יודע לעשות קישור לשם)

קישור

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' יוני 18, 2023 3:08 am

טו.
בישיבת פוניבז' לאחר התפילות בשבת, עוברים כנהוג לומר "גוט שבת". תור ארוך שעולה משמאל לימין.
בתחילת המזרח משמאל נמצא מקומו של הבר פלוגתא, אבל כולם עברו לפני כולם.
סיפר לי עד ראיה, בתקופה שהחל המתח בישיבה, הלכו כמה חמי מזג והניחו ספסל באופן כזה שהוציא את החכם ההוא מחוץ למסלול...
לפתע רבינו שם לב לזה, ובאמצע התור הארוך, ללא שום אומר ודברים, עזב את מקומו והלך.

טז.
יש לי חבר שמתפלל עד היום שחרית בישיבה כל בוקר.
הלה משתייך במידה מסויימת לצד השני, אבל כדרך בני תורה אמיתיים, הוא נוהג כבוד בכל רבותיו.
יום אחד ניגשו אליו לאחר שחרית שני תלמידים קרובים של רבינו ונזפו בו בתקיפות. אני לא מפרט, כמובן.
הלה ניגש לרבינו וסיפר לו שפלוני ופלוני נזפו בו, והוא שואל האם הוא נהג פעם בחוסר דרך ארץ.
רבינו השאיר אותו במקום וקרא לאותם שנים, ואמר להם (קרוב לגערה) שהלה נוהג כראוי, ושלא כדת דיברו עמו, ועליהם לפייסו !

יז.
לפני כשנה או שנתיים מישהו ממשפחתי המורחבת קרה אצלם בעיה חמורה בהריון שהיתה כרוכה בשאלות חמורות.
עלה להתייעץ עם רבינו.
אמר לו רבינו בשאלה כזו צריך גם הבנה טובה ברפואה, וגם להיות פוסק בהלכות חמורות, והוא אין בו את שניהם.
ולכן כדאי שישאל את חכם פלוני מעיר פלונית (שלא שייך בשום צורה לחוגו של רבינו) שהוא חזק בשני התחומים.
השואל קיבל ופנה לצאת, רבינו מעכבו ואומר לו, חכה רגע, אולי יהיה לך קשה להשיג את הטלפון הפרטי שלו, זה רשום לי ואני אתן לך אותו...

יש מקום להרחיב מעט על כל ההנהגה הזו של רבינו לומר איני יודע בקלות, ולשלוח גם לקטנים, ובלבד שהם מומחים בתחומם. אולי בהזדמנות.

יח.
שמעתי מהרה"ג ר' אליהו קלרמן, לאחר שרבינו מינה אותו לתפקיד משגיח בישיבה.
הוא נתקל באיזו שאלה חינוכית ופנה לשאול את רבינו כדת מה לעשות.
רבינו שואל אותו "מה אתה חושב"... [בזה לבד כבר טמונה חכמה נפלאה לתת לאדם תחושת ביטחון וערך עצמי, אבל אכמ"ל בזה כרגע].
ר' אליהו אומר לו, אני לא חושב כלום. אני עובד של ראש הישיבה, ואפעל על פי הוראותיו.
עונה לו רבינו, אתה לא עובד שלי בכלל. אני עצמי קיבלתי רשות לומר כאן שיעורים, ולאחרונה גם שיחות. לא יותר.
ולכן, כשבישיבה יש נידון חינוכי, צריך לעשות כפי רצון השם, וזה אתה יכול אולי לחשוב לבד. אני לא בעל הבית יותר ממך.
אומר ר' אליהו מנין לי לדעת מה רצון השם, זה בדיוק מה שאני שואל את רבינו.
אומר לו רבינו אם זו השאלה עדיף שתשאל את ר' אהרן לייב, הוא יודע יותר טוב ממני מה רצון השם. לא צריך לדבר איתי בכלל...

אגב. שמעתי ממנו הספד מופלא ביותר על דרכו החינוכית המדהימה של רבינו, ורשמתי לעצמי ראשי פרקים. אולי אזכה לכתוב זאת לתועלת הרבים.

יט.
יש לי חבר טוב שקרו אצלו שני מקרים רח"ל אצל הילדים. (באותה תקופה נפטרה ילדה מוות עריסה, וגם נולדה תסמונת).
רבינו טרח ובא אצלו לביתו בירושלים. ישב עם כל בני המשפחה וסיפר להם שני סיפורים. דומני שזה ממש לא כדרכו, ועשה כן מפני הצורך.
[יתכן שרבינו סיפר זאת בעוד הזדמנויות וזה כבר פורסם. ואולי יש גירסאות אחרות. אני מספר ממקור ראשון].

מעשה בימי הבעש"ט שנולד ילד ללא ידיים ורגליים, אבל עם ראש עילוי. עוד לפני הבר מצוה קיבל היתר הוראה עם תנאי שלא יורה למעשה עד היכנסו למצוות.
הבעש"ט הגיע לשמחת הבר מצוה והביא עמו עוף עם שאלה. ביקש מהנער להורות. הנער הביט והורה להיתר.
הבעש"ט ביקש שהנער יאכל מזה בעצמו. הנער ניסה לסרב, אבל הבעש"ט אמר שמו"צ צריך לעמוד מאחורי ההוראות שלו, ועליו לאכול.
בלית ברירה אכל הנער, ותוך כדי אכילה נחנק למוות רח"ל.
הבעש"ט הסביר שהנער היה היה מו"צ חשוב בגלגול קודם, ובאה לפניו שאלה זו בע"ש ואסר בטעות, ונגרם צער ורעב לאותה משפחה.
כשדנוהו בבי"ד של מעלה לא נמצא בו אלא עוון זה. גזרו דינו לירד עד שתבוא לפניו שאלה זו ויורה בה כדין, ואז יתוקן.
בכה החכם וטען שהרי אם יירד יוכל חלילה לקלקל הכל. הבטיחו לו שיורידוהו כל כך נכה שלא יוכל לקלקל כלום, רק להתעלות.
וסיים הבעש"ט, היה חבל להניח לו להתעכב שנים רבות עד שתבוא שאלה זו לידו בדרך הטבע, וזרזתי את הענין.

ומעשה שני עם הסטייפלר זצ"ל.
אצל משפחה מרחוב רשב"ם נפטר ילד צעיר לאחר שנות סבל.
הסטייפלר עלה לנחם, ואמר שיש נשמות גדולות מאד מדורות קודמים שעולים עוד ועוד, ובמקום עליון מאד הם נתבעים על איזה דקות, וחייבים לחזור.
וכדי שלא יפסידו מורידים אותם חולים מאד לכמה שנים בלבד. ויש לאותן נשמות הכרת הטוב עצומה למי שמשמש להם "אכסניא".
ואילו היו אנשים שומעים איך בשמים מחפשים משפחה להוריד אליה את נשמת אותו ראשון או אחרון, היה תור מכאן עד העמוד חשמל בקצה הרחוב של משפחות שהיו מתחננות לקבל.
רק אין לנו אזניים לשמוע, אבל צריך לדעת שזה כך !

ארי שבחבורה

עזריאל ברגר כתב:
דוב גרין כתב:
.השוחט כתב:
ט.
לא נתקלתי שהזכירו את זה. רבינו היה מתפלל במבטא החולם של בני ליטא, הנשמע אצלינו כציירי.
גם בברכות השופר וכדומה.
מן הסתם לא היה קשה לו לשנות, וידע שזה נשמע מוזר ותלוש, אבל סבר שגם בגכון דא זה בגדר מנהג אבות ואין לשנות.

שאר בני ליטא שינו הברתם בבואם ארצה?

מסתמא חלקם כן וחלקם לא...

הגרמ"ש שפירא למשל לא שינה. אפשר לשמוע את זה במגוון שיריו וניגוניו המצויים ב"קול הלשון".

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' יוני 18, 2023 4:12 pm

גם מו"ח זצ"ל היה מבני ליטא והמבטא נשאר. אבל לא כל כך קיצוני. הוא נתן לעצמו להיות מושפע מהסביבה.
אבל רבינו היה אומר במתינות ובהדגשה, ...אלייקינו מלך העיילם ... במצוייתיו וצינו לשמייע קייל שייפר.
דומני שהיה ניכר שהוא מתאמץ שזה לא ישתנה מכיון שכך מנהג אבותיו, ולאו טעות הוא.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ה' יוני 22, 2023 4:15 pm

כ. מהספדו של הרב אי"ש גיזבורג

בהספד הגראי"ש גיזבורג שליט"א בישיבת שע"ת, סיפר בתוך הדברים.

א. התמדה. למרות שרבינו היה לכאורה מיקל בדרכי הלימוד, ללמוד בניחותא ולפי טבעו וכדומה, עם זאת היה מחמיר מאד בביטול תורה לעצמו ולאחרים. והיה תובע שצריך אדם להרגיל את עצמו להתחיל לחשוב בלימוד תיכף כשמתעורר משנתו. שאלוהו הרי זה לפני ברכת התורה ויש דעה שאסור להרהר אז בד"ת. אמר רבינו הרי זה מחלוקת, ולפי הצד שא"צ ברכה על הרהור הרי יש חיוב להרהר, וספק דאורייתא לחומרא. [כלומר גם אם ברכת התורה דאורייתא, והנידון ללמוד בלי ברכה"ת הוא ספק איסור תורה, גם הנידון אם מותר במצב מסויים להתבטל מדברי תורה הוא ספק איסור תורה].

ב. רבינו נהג בבחרותו לברך ברכת המפיל בבית המדרש מיד עם סיום לימודו בלילה, כדי לאסור על עצמו לשוחח, ובכך לא תהיה לו אפשרות להיכנע ליצר הרע לדבר דברים בטלים בחדר השינה עם חברים.

ג. הרבצת תורה. הקפיד מאד לא לבטל שיעור בשום פנים ואופן. וגם בימים שהם ספק יומא דפגרא היה מוסר שיעור אף שידע שכמעט לא יהיו תלמידים. אירע פעם שאמר שיתן שיעור בשושן פורים לבני הפרזים, ובא ומסר את השיעור אף שהיו פחות ממנין שומעים.

ד. ענווה. היה לו מהלך מחודש שהיה אומרו כל השנים, והראוהו שיסוד הדברים נמצא בספר קהילות יעקב. מאז היה אומרו בשם אחרונים, למרות שרבינו חידשו מעצמו ואף הרחיב והעמיק בזה הרבה משלו יותר ממה שכתוב בקה"י.

ה. יראת חטא. נכדו בן ביתו ראה שמתקשה להרדם בחוה"מ במקום שהיה האור דלוק, והתפלא מדוע לא כיבה את האור. והתברר שנהג כל השנים בצינעא, ואף בביתו לא הרגישו בכך, שלא לעשות מלאכה בחוה"מ שלא לצורך, ואף שהפריע לו קצת לישון חשש שזה עדיין נחשב שלא לצורך.

ו. פרישות. רבינו אמר שיש גדולי ישראל שנהגו בפרישות בענייני אכילה ושינה, ויש שנהגו אחרת, ואלו ואלו דא"ח. שאלו נכדו איך סבא נוהג, וענה לו כמו הדרך השניה. ובכל זאת נתברר שכל ימיו היה אוכל פת ישנה טבולה במים, ואת ה"תה" היה שותה ללא תמצית וללא סוכר, ואת הגלידה רק לאחר שהיתה נמסה כבר לגמרי, וכדומה.

ז. אהבת תורה. רבינו הקשה שכתוב במשנה באבות בין קנייני התורה, "מיעוט שיחה", וידוע שהגר"א מפרש שהכוונה שאדם צריך לשוחח מעט כדי שתתיישב דעתו ותנוח נפשו. וקשה שהרי דוד אמר על עצמו "כל היום היא שיחתי", משמע שלא היה משוחח כלל בדברים בטלים, ולכאורה הרי צריך לקיים בנפשו מיעוט שיחה. ואמר רבינו שהמושג שיחה זה לדבר על מה שמושך אותו, [כמבואר ברשב"ם ב"ב בסוגיא של בואו חשבון בענין שיחה נאה], ובאופן טבעי המשיכה היא לדבר בדברים בטלים, אבל דוד קיים בנפשו "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", והרגיל את עצמו להיות סקרן לדברי תורה, ולזה היה נמשך, וממילא קיים את ענין השיחה גופא בדברי תורה, וזה עומק כוונת הכתוב שגם "שיחתי" היתה בדברי תורה. וסיים רבינו שכמעט כל אחד יכול להביא את עצמו לפחות במידה מסויימת למצב זה.

ח. היה מרבה מאד לחזור על הלימוד, פעמים רבות מספור, גם בעניינים שלא התכונן לדבר על זה ולחדש בזה, רק מתוך אהבת תורה וקיום מצות ושננתם.

ט. אהבת ישראל. דיבר בשיחה אחת על כך שיש לאהוב כל אדם מישראל ולרחם עליו, אפילו רשעים גמורים. וזה עשה רעש גדול, והיו גם ת"ח שעוררו ודנו בדבריו. ובשבוע שאח"כ חזר רבינו שוב על דבריו והוסיף ראיות מוכרחות שהמצוה של שנאו רע, זה לשנוא את הרוע, אבל לא את הגברא שהוא בר ישראל.

י. במוצאי יום כיפור האחרון לחייו, שעבר את היום עם עירוי, נשאר במקומו בסוף ערבית כרבע שעה, ושמעו שחוזר שוב ושוב על המילים "וכל בני בשר יקראו בשמך".

יא. ידוע שעורר הרבה על לימוד מוסר בכל יום. דעתו היתה שאף שיש ספרים טובים הרבה, מכל מקום ב"סדר מוסר" יש ללמוד רק בספרים חוה"ל, שע"ת, מס"י ואורחו"צ. ואמר שאחר ההרגל כל אחד יוכל למצוא טעם לפחות באחד מהספרים הללו.

יב. כידוע היה תובע ללמוד עם הספק. שאלוהו הרי הוא עצמו אומר שכל אחד צריך ללמוד לפי טבעו, א"כ איך אפשר לתבוע ללמוד מהר ממי שטבעו ללמוד לאט. וענה רבינו שאין טבע כזה. שהקב"ה ברא את האדם עם מידות טובות, כמו שאמרו שאומה זו רחמנים וכו' מטבעם, ומי שלומד לאט זה בא רק מתוך חיקוי לאחרים שעושים כך, אבל האלוקים עשה את האדם ישר, והוא צריך לשמור את עצמו לא לקלקל ולחשב חשבונות רבים.

יג. יישוב הדעת. בערב שבועות האחרון לחייו, סבל כבר מכאבים, ורצה מאד לטבול לכבוד הרגל, ובדק עם עצמו ומצא שהוא יכול ומותר לו, ואכן במאמץ גדול הלך לבית הטבילה. ואח"כ התקשר כדרכו לאחל 'גוט יו"ט' לכמה אלמנות ממשפחתו שהיה נוהג להתקשר אליהם, ואח"כ לידידו מרן הרב פוברסקי שליט"א.

בליל יו"ט כבר החל המצב להתדרדר. בשלב מסויים הוא התיישב בדעתו שצריך לפנות אותו לבית חולים, אבל על ידי גוי. לאחר זמן קצר הוא אמר שהמצב החמיר ושלא יתעכבו להביא גוי. והכל ברוגע גמור כדרכו כל ימיו ללא שום בהילות ולחץ. בסעודת הלילה בביתו ולמחרת בבית החולים אף שר זמירות כדרכו, למרות שהלב פעל רק על עשרה אחוזים, וכאביו היו קשים מנשוא.

ביום האחרון, מכיון שלא היה מסוגל לאכול ונחלש מאד, הביאו לפניו אוכל מיוחד מרוכז (הנקרא "אינשור"). רבינו ביקש לראות את הקופסא אם יש הכשר טוב, בפרט שיש בזה מוצרי חלב וזו שאלה של חלב עכו"ם. אמרו לו ש"כולם" אוכלים מזה. רבינו עמד על דעתו ובדק בעצמו באותיות הקטנות ולא מצא הכשר, והתברר שזה של חברה מסויימת שהורידו לה את ההכשר לאחרונה, והזדרזו להביא משל חברה אחרת עם הכשר, ובזמן שאחרים היו בהולים ולא שמו לב, רבינו עדיין שומר על יישוב דעתו הגמור למרות שכבר היה ברגל אחת למעלה.

ובההוא יומא קם ב5 בבוקר, והחל לכתוב מ"מ לשיעור. ב6 התפלל כדרכו תפילה שלימה במתינות כולל קרבנות, ואח"כ שב לכתיבת המ"מ, וממש באמצע הכתיבה נשמט ראשו ונח נפשיה דרבי מתוך כתיבת חידו"ת.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' יוני 22, 2023 5:03 pm

.השוחט כתב:כ. מהספדו של הרב אי"ש גיזבורג
בהספד הגראי"ש גיזבורג שליט"א בישיבת שע"ת, סיפר בתוך הדברים.
א. התמדה. למרות שרבינו היה לכאורה מיקל בדרכי הלימוד, ללמוד בניחותא ולפי טבעו וכדומה, עם זאת היה מחמיר מאד בביטול תורה לעצמו ולאחרים. והיה תובע שצריך אדם להרגיל את עצמו להתחיל לחשוב בלימוד תיכף כשמתעורר משנתו. שאלוהו הרי זה לפני ברכת התורה ויש דעה שאסור להרהר אז בד"ת. אמר רבינו הרי זה מחלוקת, ולפי הצד שא"צ ברכה על הרהור הרי יש חיוב להרהר, וספק דאורייתא לחומרא. [כלומר גם אם ברכת התורה דאורייתא, והנידון ללמוד בלי ברכה"ת הוא ספק איסור תורה, גם הנידון אם מותר במצב מסויים להתבטל מדברי תורה הוא ספק איסור תורה]...

תודה רבה על העניינים הנפלאים, מפעימים ומעוררים!!
מקיימים אתם מצוות "אל תמנע טוב מבעליו" בהידור.

בסעיף א' יש להעיר, שלכאורה לפי החשבון ההוא, אשר ספק דאורייתא לחומרא, להלכה המסקנה אמורה להיות דווקא שב ואל תעשה עדיף, כי אם חייב מדאורייתא בהרהור בברכה, נמצא עובר בקום ועשה, ואם א"צ לברך בהרהור, מבטל בשב ואל תעשה, אלא לפי שגם אם חייב בברכה, נחלקו הפוסקים אם מדאורייתא א"ל, נמצא ספק ספיקא לחומרא היא בדאורייתא, לחומרא ר"ל להרהר דווקא בד"ת, שהלא ביטול תורה ודאי מדאורייתא, בעוד הברכה היא ספק דאורייתא בלבד, כנ"ל.

גם אפשר, שהעוסק בדברי תורה ללא ברכה, נחשב ג"כ כעובר בשב ואל תעשה, היות ואין עבירה ואיסור כזה, ללמוד ללא ברכה, אלא יש מצווה וחובה חיובית לברך.

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ה' יוני 22, 2023 5:23 pm

אין איסור ללמוד בלי ברכות התורה
זו לא ברכת הנהנין שאסור ליהנות מהעולם בלא ברכה

מה שנכון נכון

כדכד כתב:אין איסור ללמוד בלי ברכות התורה

יש כמובן, כמפורש בפוסקים בסי' מז וע"ע חינוך מ' תל.

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ה' יוני 22, 2023 5:50 pm

לא מצאתי שכתבו שם לשון איסור למוד לפני שמברך
כתוב שצריך להזהר מאד בברכת התורה ושהאזהרה היא גם בגלל חשיבות הברכה וגם בגלל נטייה של תלמידי חכמים להתחיל ללמוד מיד
מה שהתכוונתי הוא שלי נראה פשוט שאדם שמסתפק אם הוא חייב לבך ברכת התורה אין עליו איסור ללמוד בלי לברך בינתיים משום ספק איסור ללמוד בלי לברך אלא עדיף שילמד או בנידון דידן יהרהר בדברי תורה ולא יחשוש לספק הנ"ל ואין זה דומה לברכת הנהנים שיש איסור לאכול בלי ברכה

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' יוני 22, 2023 6:43 pm

אמנם חידוש מצאנו בתשובת מרן החזו"א זצ"ל לגאון ר"ח קניבסקי, כמצורף פה, והוא אשר גם אם ברכת התורה היא מן התורה, האיסור של ללמוד ללא ברכה הוא מדרבנן:

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ה' יוני 22, 2023 6:52 pm

באמונתו כתב:
.השוחט כתב:כ. מהספדו של הרב אי"ש גיזבורג
. [כלומר גם אם ברכת התורה דאורייתא, והנידון ללמוד בלי ברכה"ת הוא ספק איסור תורה, גם הנידון אם מותר במצב מסויים להתבטל מדברי תורה הוא ספק איסור תורה]...

תודה רבה על העניינים הנפלאים, מפעימים ומעוררים!!
מקיימים אתם מצוות "אל תמנע טוב מבעליו" בהידור.

בסעיף א' יש להעיר, שלכאורה לפי החשבון ההוא, אשר ספק דאורייתא לחומרא, להלכה המסקנה אמורה להיות דווקא שב ואל תעשה עדיף, כי אם חייב מדאורייתא בהרהור בברכה, נמצא עובר בקום ועשה, ואם א"צ לברך בהרהור, מבטל בשב ואל תעשה, אלא לפי שגם אם חייב בברכה, נחלקו הפוסקים אם מדאורייתא א"ל, נמצא ספק ספיקא לחומרא היא בדאורייתא, לחומרא ר"ל להרהר דווקא בד"ת, שהלא ביטול תורה ודאי מדאורייתא, בעוד הברכה היא ספק דאורייתא בלבד, כנ"ל.

גם אפשר, שהעוסק בדברי תורה ללא ברכה, נחשב ג"כ כעובר בשב ואל תעשה, היות ואין עבירה ואיסור כזה, ללמוד ללא ברכה, אלא יש מצווה וחובה חיובית לברך.

יתכן מאד שהוא סבר שיש להקל בהרהור בלי ברכה"ת ועל כך סמך, אבל רצה להעמיד את השואלים על כך גופא, מדוע הם "עירניים" שללמוד בלי ברכות התורה זה עלול להיות שאלה של ספק דאורייתא, ומדוע אינם שמים על ליבם שלהיבטל מד"ת אם אין סיבה, זו שאלה דאורייתא לא פחותה. פשוט שאם לאחר הבירור והעיון ייצא למישהו שאסור ללמוד מספק, שפיר דמי. והבן.

מה שנכון נכון

באמונתו כתב:אמנם חידוש מצאנו בתשובת מרן החזו"א זצ"ל לגאון ר"ח קניבסקי, כמצורף פה, והוא אשר גם אם ברכת התורה היא מן התורה, האיסור של ללמוד ללא ברכה הוא מדרבנן:

מפורש בחינוך שציינתי ההיפך.

ושו"ר בגליון הנ"ל, והמדובר שם רק בניעור כל הלילה ולמד.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' יוני 22, 2023 9:28 pm

לא משמע הכי כלל. בדקתי גם בדעת נוטה, ושם מפורש להיפך.

מה שנכון נכון

באמונתו כתב:לא משמע הכי כלל.

נכון, זה לא משמע זה מפורש.

: חזוא.PNG (122.13 KiB) נצפה 4390 פעמים

גם בדעת נוטה מובא מכת"י רח"ק רק שהחזו"א הורה "שהניעור כל הלילה יכול ללמוד גם לאחר עלוה"ש". ואין נפ"מ במה שכתבו שם בעלי ההערות או בדיוק לשונם הטהור של עורכי העלון בקטע הקודם.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' יוני 22, 2023 10:24 pm

אכן לא ברור, כי הרי מרן סמך ידו על בנו ושאר מהדירי הדעת נוטה.
העניין נמצא אף בשם מרן הרב שטיינמן, ראה המצורף פה.
הוראת רב שטיינמן, הביא תלמידו המובהק רמ"י שניידר שליט"א, בפרי חיים 12.
מלבד זה, הרי הגאון רש"ז זצ"ל במנחת שלמה ועוד, וכן הרב אלישיב בקובץ תשובות ועוד, כתבו בפירוש שעכ"פ מדאורייתא אין איסור כזה.

וונדרבר · הודעהעל ידי **וונדרבר** » ב' יולי 03, 2023 3:55 pm

בעיתון יתד נאמן של יום שישי האחרון עש"ק פ' בלק, צורפה חוברת זכרון מיוחדת לרגל השלושים של הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל.
האם מישהו יכול להעלות אותה כאן.

יושב_ודורש · הודעהעל ידי **יושב_ודורש** » ו' יולי 07, 2023 8:30 am

ממערכת קובץ גליונות

קובץ זכרון במלאת השלושים למרן ראש הישיבה זצוקל.pdf: (2.78 MiB) הורד 121 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר