בפשטות, לפי היסוד בדברי הרא'ש לפי באור האחרונים, אם אסר בשעה 9 לחם בנדר, בשעה 10 אכל ממנו כזית, ובשעה 11 התיר את הנדר אצל חכם, ולא הספיקו להלקותו, שוב לא ילקה, כי לגבי כל הנפק'מ שמכאן ולהבא חשיב כמי שלא אכל איסור מעולם.
ולכאורה קשה, מאי שנא מאשה שבעלה הפר לה את נדרה ולא ידעה, ועברה על איסורה, שצריכה כפרה על מעשיה, ובאר רבינו הגרי'ז זצ'ל בחידושים על נזיר דף כ'ג, שלא נענשת על כוונתה אלא שזה נחשב ל'מעשה אסור' שעברה.
ואם כן, למה גם בהתרת חכם לא נימא שיקבל עונש גם מכאן ולהבא על שעשה אותו 'מעשה אסור'. הרי גם הוא כשעבר על דיבורו חשב שהלחם אסור ובכל אופן אכלו. ואדרבה כל שכן שייענש גם מכאן ולהבא, כי אצלו באמת באותה שעה היה הלחם אסור, משא'כ באישה שבאותה שעה הלחם היה בעצם מותר ובכל אופן צריכה כפרה ומקבלת עונש.