אין לנפטר מנוח כל עוד שנשארו לו חובות בעולם הזה

[אוהב עמו]

מה המקורות הקדומים לזה?
(מלבד הסיפורים על נשמות שחזרו כדי להורות לצאצאיהם וכדו' לשלם את חובותיהם)

[עובדיה חן]

צריך מקור לזה שבבן אדם לחבירו עד שלא מוחל אין לו תשובה?

[אוהב עמו]

צריך מקור לזה שבבן אדם לחבירו עד שלא מוחל אין לו תשובה?

צודק כת"ר ולא!
אך גם עבירות שבין אדם למקום אינם מתכפרות עד שעושה תשובה, ואעפ"כ אם מת בלא תשובה גיהנום וייסורים ממרקים ל"ע.
ואני זקוק למקורות שבבין אדם לחברו - ובפרט לעניין חוב ממוני אין זה כך

[עזריאל ברגר]

ראה viewtopic.php?f=72&t=61383

[אלון בן שמרי]

וז"ל הקצות סי' ע"ג ה' "ואינו קושיא, דכיון דאח"כ אין ידו משגת לפרוע ודינו דפריעת בע"ח מצוה אינו אלא על פי סידור"
ופשוט דאחר שמת לא גרע מזה ונמצא שאין כאן שום חטא (כמובן באופן שלא תבע ממנו בעודו חי ולא שילם כשהיה לו) של בין אדם לחבירו.

[אהרן תאומים]

מענין לענין באותן ענין!
האם שייך למשל לתרום ספר תורה וכדומה ולומר שכל הזכויות ילכו לטובת אותם שהוא חייב להם כסף גם אם אינו זוכר שמותיהם עד שהנשמה בשמיים תסכים למחול, והאם כל ענין החזר החוב הוא רק אם מי שחייבים לו חי לאחר מות החייב

[אוהב עמו]

ראה viewtopic.php?f=72&t=61383

שכוייח על המעשה המוכיח את עניין ירידת הנשמה בגלגול לשלם חובותיה
אבל גדרי החיוב והעניין שאין לנשמה מנוח לא כ"כ מפורטים

וז"ל הקצות סי' ע"ג ה' "ואינו קושיא, דכיון דאח"כ אין ידו משגת לפרוע ודינו דפריעת בע"ח מצוה אינו אלא על פי סידור"
ופשוט דאחר שמת לא גרע מזה ונמצא שאין כאן שום חטא (כמובן באופן שלא תבע ממנו בעודו חי ולא שילם כשהיה לו) של בין אדם לחבירו.

ראשית כל, מסברא זה קשה לומר שלא יהיה כל סרך חטא של בין אדם לחברו בכה"ג
ועוד, עדיין לא מצאתי מקור שאפילו תבעו ולא שילם לו כשהיה לו בחייו יש עליו תביעה על כך יותר משאר עבירות שבין אדם למקום (כמובן באופן שהיורשים לא ממהרים לשלם או לא משלמים את חובו)

[אלון בן שמרי]

מ"ש ראשית וכו'
הנה נחלקו רש"י והרמב"ן במוקר לכך שפריעת בעל חוב מצוה לדעת רש"י הוא מטעם שיהא הן שלך צדק לדעת הרמב"ן הוא מקרא של והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וכו' והנה לפי הרמב"ן פשוט שאין המצוה אלא לפי גדרי הדין של והאיש וכו' וגם לפי רש"י מסתבר מאוד שאין בכלל ההן שלו שיפרע אלא לפי גדרי חיובו דהיינו ע"י כללי הסידור וכל שמת וכבר אין לו כסף כלל אין זה בכלל לוה רשע ולא ישלם וכן מפורש בטור סי' צז
"וכן אסור ללוה לקחת הלואה ולהוציא שלא לצורך ולאבדה עד שלא ימצא המלוה ממה יגבה חובו ואם עושה כן נקרא רשע"
אבל כל שהתנהג באופן ישר ונעשה עני ועתה אין לו מה לשלם לא נקרא רשע כלל ואדרבה על המלוה יש לאו שלא לנגוש כה"ג. וכמו כן במי שמת בוודאי על כל מי שיש לו עליו חוב ויודע שאינו יכול ליפרע ממנו (וכגון שאין לו ראיה שיוכל ליפרע בה מהיתומים) אסור לו לתבוע החוב, וכל שאינו תובע בוודאי אינו מוטל על הלווה לפרוע.
וכל זה פשוט וברור וכל הסיפורים שיש בזה אולי הם רק על פי סוד אבל על פי הלכה אין להם שום מקום כלל.