מתי נתקנו רוב התקנות דרבנן

[עושה חדשות]

ז"ל יערות דבש -
...וכבר נודע כי בגלות בית ראשון לרוב עזיבת התורה ולמיעוט תקנות וגדרים מסנהדרין שהיו בימי בית ראשון כמעט נשכחה התורה מהמוני עם ובשובם מהגולה לא ידעו ממצות סוכה ומשמירת שבת שהיא חמישית ליו"ד דברות והתערבו בגויי ארצות ולא ידעו איסור חיתון ובפרטות עם עמון ומואב כמבואר בנחמיה ואילו התמיד הענין עוד מאה או מאתים שנה וקרה לנו הנגזר מאת ה' רוב שמדות ועוצם הטלטול היתה נשכחת התורה מכל וכל מבלי זכר כלל ואם כן היה ח"ו אבדה תקותנו והתחיינה עצמות היבשות כשאין עמן תורה ומצות ה' ולזאת ה' חושב מחשבות לבל ידח נדח מתורתו כאשר הבטיח לנו קרבנו לפקודתו בסוף ע' שנה לארץ ישראל ועודנו חרש ומסגר אלף נביאים קיימים הם אשר מסרו הדבר לכנסת הגדולה וכן בבית שני רבו המלמדים תורה ברבים וגדרו גדר וסייגים ומשמרות וכהנה רבות אשר יד ה' עליהם השכיל לבל תשכח התורה וכאשר שיערו חכמתו העליונה כי כבר נעשה התיקון לבל יהיה שכחת התורה גלה אותנו שנית מעל פני האדמה עבור חטאת ומרי בית הראשון כנ"ל וברוך שמו אשר עינינו ראינו כי אנו בעו"ה היום בגולה יותר מאלף ות"ר שנה לא שכחנו מצות ה' דקדוקי סופרים וחומרי דגאונים והכל מחסד ה' וטובו עלינו...

[חיים שאול]

ראיתי אתמול בחידושי ר׳ גדליה (נדל) שיש תקנות דרבנן שמשום משמרת למשמרתי וכו׳ הם נתקנו כבר במתן תורה, קראתי מהר ואני מקווה שהבנתי טוב את דבריו, אינני זוכר בדיוק באיזה כרך בל"נ אם יזדמן לידי שוב אבדוק (הספר לא באוצר)

[לבי במערב]

הרי גם למ"ד קריה"ת (של מדי שבת בשבתו) מדרבנן - תקנת משה רבֵּנו היא.

[עושה חדשות]

שואל ומשיב רביעאה ג,מ -
ביוה"כ העבר עלה על דעתי דלהפוסקים דשאר ענויים מלבד אכילה ושתיה אינו רק מדרבנן לא נודע מתי תקנו זאת ולפענ"ד אחר החורבן של בית מקדשינו וכיון שט"ב אסור בכל ענויים מדרבנן תקנו גם יוה"כ שאסור באכילה ושתייה מה"ת תקנו שיאסור בשאר ענויים שיהיה זכר לחורבן בהמ"ק שאם הי' לנו בהמ"ק והכה"ג היה מקריב קרבנות הי' לנו כפרה ע"י הקרבנות ועכשיו יהיה זכרון לחורבן שלא נשאר לנו כפרה ווידוי שפתינו תהי' כפרתינו וכן הרגשתי במ"ש הפייט לאחר שהזכיר מה שהי' הכה"ג עושה בעת עבודתו ביוה"כ מה נהדר הי' הכה"ג ואמר אח"כ אבל עוונות אבותינו החריבו וזכר אח"כ היום שאסור בחמשה ענויים ומשמע דהחמשה ענויים מלבד אכילה ושתייה הוא מדרבנן לאחר החורבן ודו"ק.

[עושה חדשות]

ראה גם בלקוטי תורה (לבעה"ת) פרשת מטות פה, א.

יש"כ.

ז"ל שם - והנה בזמן שבהמ"ק היה קיים היה סגי בדאורייתא כי היתה נאמנה את ה' רוחנו ולא משכנו חבלי עבותות אהבתנו לתאוות גשמיות והיה בנקל להיות אהבת ה' קבועה בלב כל איש להיות בהתלהבות לעבודת ה' ותורתו גם מבלי שנתעורר מזה אהבה רבה אך דור אחר דור כי נתמעטו הלבבות השלימות בעבודת ה' באהבה עזה ברשפי אש ונכוינו באש זרה באהבות ותאוות גופניות וכ"כ גברו עלינו עד אשר לא נוכל לעבוד ה' באהבה בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע"י דקדוקי סופרים וחומריהם בכל פרטיהם הן בבחינת סור מרע בכל החומרות שבגמרא ופוסקים והן בבחינת ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות.

בהנחה שהוא מתכוין להפרש בין בית ראשון לבית שני, האם רמוז בדבריו ש"הדור קבלוה מאהבה" זה מבטא גם חיסרון מסויים?

[לבי במערב]

צוין כבר לעיל ללקו"ש חכ"ח ע' 283 הע' 48, וראה בסה"מ תרע"ח ע' עז ואילך.

[הבאר ההיא]

ראה גם בלקוטי תורה (לבעה"ת) פרשת מטות פה, א.

יש"כ.

ז"ל שם - והנה בזמן שבהמ"ק היה קיים היה סגי בדאורייתא כי היתה נאמנה את ה' רוחנו ולא משכנו חבלי עבותות אהבתנו לתאוות גשמיות והיה בנקל להיות אהבת ה' קבועה בלב כל איש להיות בהתלהבות לעבודת ה' ותורתו גם מבלי שנתעורר מזה אהבה רבה אך דור אחר דור כי נתמעטו הלבבות השלימות בעבודת ה' באהבה עזה ברשפי אש ונכוינו באש זרה באהבות ותאוות גופניות וכ"כ גברו עלינו עד אשר לא נוכל לעבוד ה' באהבה בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע"י דקדוקי סופרים וחומריהם בכל פרטיהם הן בבחינת סור מרע בכל החומרות שבגמרא ופוסקים והן בבחינת ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות.

בהנחה שהוא מתכוין להפרש בין בית ראשון לבית שני, האם רמוז בדבריו ש"הדור קבלוה מאהבה" זה מבטא גם חיסרון מסויים?

לא הבנתי איך זה קשור הרי הוא אומר שבבית ראשון היה אהבה חזקה קבועה בלב רק שלא היה צריך הרבה מעשים לעורר אותה
דהיינו שבבית שני היה צריך יותר מעשים להגיע לאותו רמה של פנימיות והדור קבלוה מבטא מעלה פנימית מסויימת ביחס לבית ראשון.

וכמדומה שעיקר הדגש בהדור קבלוה הוא על רצון לעומת כפיה ולא על אהבה.

[חיים שאול]

טומאת ע"ז נתקנה בימי ישעיהו הנביא וחזקיהו המלך, כ"כ מהר"צ חיות שבת פ"ג ב'
וזכורני שמו"ר הגרד"ל שליט"א כתב בגליון הגמ' דמכות (דף כ"ד?) שניתקנו הרבה בזמן משה ויל"ע שם (כמדומה נמצא באוצר)

[מלבב]

הרי כבר בזמן בית ראשון רוב עם ישראל נפוץ על פני כל הארץ, איך הגיעו כל התקנות לכל רחבי תבל.

[חיים שאול]

מי אמר שהגיע? ע"ע אלדד הדני

[מלבב]

הרי תקנה שלא התפשט ברוב ישראל לא מחייב

[עזריאל ברגר]

הרי תקנה שלא התפשט ברוב ישראל לא מחייב

השאלה היא האם עשרת השבטים הם רוב, אחרי "והשארתי בישראל שבעת אלפים" ועוד.

[חיים שאול]

מסתבר שרוב ישראל היינו המצויים במקומם ובמקום חכמי ישראל

[עושה חדשות]

טומאת ע"ז נתקנה בימי ישעיהו הנביא וחזקיהו המלך, כ"כ מהר"צ חיות שבת פ"ג ב'
וזכורני שמו"ר הגרד"ל שליט"א כתב בגליון הגמ' דמכות (דף כ"ד?) שניתקנו הרבה בזמן משה ויל"ע שם (כמדומה נמצא באוצר)

לא מצאתי באוצר. אודה אם תעלה את הקטע המדובר.

[חיים שאול]

אין שבועות-מכות באוצר?
אין לי עותק פיזי תח"י

[עזריאל ברגר]

יבמות מח,א, בחידושי הריטב"א ד"ה "(צא)[לא] עשה רגליו":

ואפי' למאן דאמר וסבר שאסור לגלח בית השחי ובית הערוה לכל אדם איסורה דרבנן הוא ועדיין לא גזרו בדבר.

(ויש תירוצים נוספים שם ובראשונים נוספים, ולא הבאתי אלא הנוגע לענייננו)

[איש_ספר]

קדושת לוי קדושות לחנוכה קדושה שלישית

והנה הרמב"ן כתב שרומז לנר חנוכה. והנה בימי משה רבינו ע"ה עדיין לא היה, רק כפי דעתו של הרמב"ן דעתו הקדוש שכל התורה מרומז לדורות, וכן פירש בששת ימי בראשית (בראשית ב, ג), וכן פירש במעשה אבות (בראשית יב, ו; כו, א; שם, כ; לב, ד; מז, כח), עיין שם דעתו הקדושה. ולפי דברינו יתכן, שזה שאמר המדרש 'נרות לעולם', קאי על נרות בית הכנסת ונר שבת שהיה בימי משה רבינו ע"ה שהם לעולם. ולפי מה שכתבתי, אלו המצות דנר שבת ובית הכנסת גורמין להנס דמנורה, ודעת הרמב"ן הקדושה ודעתי הקלושה נוטין לדבר אחד, שלכך היה רצויה מצות המנורה מכל העבודות, שנוהגת אפילו בזמן שבית המקדש חרב, לכך בזכות המנורה נעשה הצלה ובה נעשה הנס:

!!!

[א איד]

יש מקור לזה במדרש לקח טוב (צוין כאן).

[איש_ספר]

יש מקור לזה במדרש לקח טוב (צוין כאן).

(מן הסתם אתה יודע שזה אינו מדרש אלא חיבור מקורי של רבי טוביה. ולגופו של דבר יש להתבונן בדברים אם לא נכתבו לתשובת המינים).

[בברכה המשולשת]

יש מקור לזה במדרש לקח טוב (צוין כאן).

(מן הסתם אתה יודע שזה אינו מדרש אלא חיבור מקורי של רבי טוביה. ולגופו של דבר יש להתבונן בדברים אם לא נכתבו לתשובת המינים).

viewtopic.php?t=38518
(לגבי הלק"ט)

[מקדש מלך]

בגליוני הש"ס לרבי יוסף ענגיל
קדושין לח.

ל"ח א' תוד"ה אקרוב כ' בירושלמי מקשה כו'. נ"ב ע' בעה"ת עה"ת האזינו ד"ה ירכיבהו וע' שו"ת חיים שאל סי' ג' וסי' ד' ומ"ש התוס' דגזיר' כזית ראשון כו' ע' תוי"ט כלאים פ"ח מ"ב ד"ה בהמה וע"ש בתוספת ר' עקיבא עש"ה וע' ס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער היסודות פל"ח דכ' דמשה ויהושיע לא גזרו שום דבר כו' וע"ש דמוכח מדבריו דהגזירות הותחלו רק בימי שלמה ע"ש וע' ע"ז ל"ז ב' דדוד גזר אייחוד פנוי' וב"ד של שם גזרו אביאת עכו"ם ע"ש ואחרי שלמה מצינו כמה גזירות בימי בית ראשון ע' יבמות ז' ב' גזירות יהושפט וע' סנהדרין י"ב ב' דאיסור דרבנן שלא לעבר השנה יום ל' דאדר הי' עדיין בימי חזקיהו ע"ש בחידושי הרמ"ה וע' רש"י יבמות ע"א ב' ד"ה הזאה דלפי' אחד שהביא שם הית' גזירת הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר עדיין בימי יהושיע ע"ש וע' תוס' סנהדרין שם י"ב א' ד"ה שעיבר דגזירת עכו"ם שיטמא כמת בימי חזקי' גזרו ע"ש וע' ס' עץ הדעת טוב מס' שבת ב' א' על רש"י בד"ה פשט העני וכו' שכ' דגזירת שבות דעקירה בלא הנחה והנחה בלא עקירה הי' עוד בימי משה עש"ה ועמ"ש על הגליון ר"ה כ"ט ב' וע' שו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קמ"א מה שהביא דברי הסמ"ג דמרע"ה גזר שבות דהזאה בשבת ע"ש וס' הסמ"ג איננו בידי וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע"ב הביא ראי' דנידוי דאורייתא מדהי' נוהג במדבר ע"ש ומשמע דס"ל דלא הי' עוד עניין דרבנן במדבר וע' רוקח סי' ר"ט הביא אגדה דשמואל ויפדו העם את יהונתן ולא מת שאמרו מטעמת אינה צריכה ברכה עכ"ל ומשמע דברכות הנהנין דרבנן היו נוהגים עוד בימי שאול אולם משם אין לדון לשאר דרבנן כיון דשם הדרבנן משום סברא דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה כמבואר ריש כיצד מברכין והסברא הרי היא מאז וע' תוס' ב"מ ע' ב' ד"ה תשיך דשלמה גזר אריבית דעכו"ם:

ירושלמי עירובין פרק י

משביתה אחת למדו כמה שביתות. נ"ב הארכתי בביאור הירושלמי בחידושי ואך מ"ש בשירי קרבן בשם הסמ"ג דשבות דהזאה הי' עדיין בימי משה מובן בזה בבלי שבת ל' א' ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות כו' ואין בזכרוני מש"ס גזירות שגזר משה [ומה שגזר על הנתינים הי' רק לדורו ע' יבמות ע"ט א'] אך להנ"ל הרי גזר על שבות דהזאה וכן בזכרוני מפנ"י ריש שבת ועוד מאחרונים דגזירת שמא יעבירנו על תקיעת שופר בשבת הי' עדיין בימי משה, ומה שאמרו דתיקן תקנות ע' מגילה ד' א' משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין כו' וע' ירושלמי מגילה פ"ד ה"א משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים כו' וע' בבלי ב"ק פ"ב א' וע' ירושלמי כתובות פ"א ה"א משה התקין שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל כו' וע"ע ירושלמי מגילה פ"ג ה"ז משה התקין מטבע של תפלה כו':

[איש_ספר]

בישורון האחרון (מו) מאמר כביר 'הדור קבלוה ועשו סייג לתורה' עמ' תשס"ח ואילך. מאת הגאון ר' מרדכי (בהגרי"ד) אילן שליט"א, כולל הרבה דברים נפלאים ומתוקים ושם אותיות גד"ה בענין האשכול כאן.

ולפי האמור כאן, הרי שבסמיכות מפתיעה, התפרסם שם מאמר בענין זה ממש. ולא ראיתיו עד הנה.

אשתדל לעלות כאן את המאמרים בל"נ

[איש_ספר]

בישורון האחרון (מו) מאמר כביר 'הדור קבלוה ועשו סייג לתורה' עמ' תשס"ח ואילך. מאת הגאון ר' מרדכי (בהגרי"ד) אילן שליט"א, כולל הרבה דברים נפלאים ומתוקים ושם אותיות גד"ה בענין האשכול כאן.

אילן 1-21.pdf

(141.42 KiB) הורד 65 פעמים

ולפי האמור כאן, הרי שבסמיכות מפתיעה, התפרסם שם מאמר בענין זה ממש. ולא ראיתיו עד הנה.

TAKONOS.pdf

(5.04 MiB) הורד 95 פעמים

[פלוריש]

בישורון האחרון (מו) מאמר כביר 'הדור קבלוה ועשו סייג לתורה' עמ' תשס"ח ואילך. מאת הגאון ר' מרדכי (בהגרי"ד) אילן שליט"א, כולל הרבה דברים נפלאים ומתוקים ושם אותיות גד"ה בענין האשכול כאן.

יישר כח! אכן אוצר בלום.

[פולסברג]

.

[יעקל]

עיי' שערי תורת התקנות ושערי המעלות מר' משה ארי' בלאך ז"ל, ראש בהמ"ד לרבנים בבודאפעסט באריכות גדולה

[אלון בן שמרי]

ויש לעיין במה שנקט הפרי חדש ועשה מזה כלל שאין לנו לגזור גזירות מדעתינו, והזכיר הדבר באו"ח סי' ס"א (על הרמ"א שאסר להרהר בד"ת שמא ידבר); תנא (על הנחת כלים הבלועים מחמץ במקום גבוה); תנ"ג (לענין קטניות); תס"א (לענין גבראקס) וביו"ד בסי' נה (לענין להושיט אבר מן החי דרבנן לבן נח); בסי' פ"ו (לענין אפרוח הנולד מביצת נבילה); ובסי' פ"ז (לענין מראית עין בחלב אשה) צ"ז (להגעיל כלי מבשר לחלב). וכנראה שכ' כן בעקבות הרמב"ם שכ' פרק טז הלכה ט
הרי שלא כתב כך בשטר הכתובה אלא נשא סתם, אם היה יודע בתקנה זו של גאונים גובה, ואם לאו או שנסתפק לנו הדבר מתישבין בדבר זה הרבה, שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה * אף על פי שלא נתפרשה כדין תנאי כתובה שהם תקנת הסנהדרין הגדולה עד שנוציא בה ממון מן היורשים.
וכן מתבאר מהקדמת הרמב"ם שרק התקנות של התלמוד בבלי שנתקבל על כל ישראל יש להם תוקף. ונראה שכל זה לשיטתו שהעובר על תקנה דרבנן עובר על לאו דלא תסור.

אך לכאורה בכל המקומות הנ"ל מדברי שאר הפוסקים מבואר דלא ס"ל כהך טעמא וס"ל דגם בזמן הזה אפשר לתקן תקנות וכנראה טעמם כי סייגים אלו הם אסורים בעצם ואין החכמים האוסרים אלא שהם קובעים שחשש זה מילתא הוא, וכן מצינו בהגעלת כלים שחז"ל אסרו להגעיל כלי חרס דלמא פקע והפוסקים (המנהיג) הוסיפו כל הכלים שיש בהם חשש קלקול ע"י הגעלה... ואני משער שיש עוד הרבה מקומות שהאחרונים (ובפרט חכמי אשכנז) נוקטים לאיסור בדבר שיש חשש קרוב לבא לידי איסור אפי מבלי שיהא הדבר מוזכר בתלמוד.

[עקביה]

נדמה לי שהשאלה דלהלן נדונה כבר בפורום בעבר. אני לא זוכר היכן, שמא באשכול זה.

האם כל מה שאנו מתייחסים אליו כחובה מדרבנן היה מושב בי"ד מיוחד שתיקן אותו, או שמא יש דברים שמובן מאליו שצריכים להיות, ולכן מתייחסים אליהם כאל מצוות דרבנן.

אמחיש את השאלה ע"י דוגמה:
הגמ' בפסחים (קכ.) אומרת שמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן - מכיון שכתוב 'על מצות ומרורים יאכלוהו' חובת מרור היא כאשר יש פסח, אבל על מצה יש פסוק אחר המחייב אותה גם ללא קשר לפסח.
מה יהיה הדין באדם החי בזמן שביהמ"ק קיים והקריב קרבן פסח כדת וכדין, אבל אין לו מרור.
לכאורה פשוט שהוא לא חייב באכילת הפסח מדאורייתא, שכשם שהמרור תלוי בפסח כך הפסח תלוי במרור. אבל האם הוא חייב לאכול את הפסח מדרבנן (ולברך על אכילתו)?
מחד, לא הייתה תקנת חכמים לאכול פסח ללא מרור כי אין להם סיבה לתקן כזו תקנה, ומאידך, פשוט שכשם שחשוב לאכול מרור כשאין פסח כך חשוב לאכול פסח כשאין מרור.

[עושה חדשות]

שמא באשכול זה?

[עקביה]

שמא באשכול זה?

יכול להיות.
יישר כח!

[עקביה]

הגמ' בפסחים (קכ.) אומרת שמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן - מכיון שכתוב 'על מצות ומרורים יאכלוהו' חובת מרור היא כאשר יש פסח, אבל על מצה יש פסוק אחר המחייב אותה גם ללא קשר לפסח.
מה יהיה הדין באדם החי בזמן שביהמ"ק קיים והקריב קרבן פסח כדת וכדין, אבל אין לו מרור.
לכאורה פשוט שהוא לא חייב באכילת הפסח מדאורייתא, שכשם שהמרור תלוי בפסח כך הפסח תלוי במרור.

דברים שאמרתי טעות הם בידי, שכן כתב הרמב"ם:

רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה ב
ואין מצה ומרור מעכבין, אם לא מצאו מצה ומרור יוצאין ידי חובתן באכילת בשר הפסח לבדו, אבל מרור בלא פסח אינו מצוה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו.

ומקורו במכילתא, כפי שכתב הכס"מ שם.

[הפשוט בפשטותו]

קידושין לח. תוד"ה אקרוב מתבאר שבימי יהושע כשנכנסו לא"י היו גזירות כבר