יש"כ.דרומי כתב:ראה גם בלקוטי תורה (לבעה"ת) פרשת מטות פה, א.
עושה חדשות כתב:יש"כ.דרומי כתב:ראה גם בלקוטי תורה (לבעה"ת) פרשת מטות פה, א.
ז"ל שם - והנה בזמן שבהמ"ק היה קיים היה סגי בדאורייתא כי היתה נאמנה את ה' רוחנו ולא משכנו חבלי עבותות אהבתנו לתאוות גשמיות והיה בנקל להיות אהבת ה' קבועה בלב כל איש להיות בהתלהבות לעבודת ה' ותורתו גם מבלי שנתעורר מזה אהבה רבה אך דור אחר דור כי נתמעטו הלבבות השלימות בעבודת ה' באהבה עזה ברשפי אש ונכוינו באש זרה באהבות ותאוות גופניות וכ"כ גברו עלינו עד אשר לא נוכל לעבוד ה' באהבה בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע"י דקדוקי סופרים וחומריהם בכל פרטיהם הן בבחינת סור מרע בכל החומרות שבגמרא ופוסקים והן בבחינת ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות.
בהנחה שהוא מתכוין להפרש בין בית ראשון לבית שני, האם רמוז בדבריו ש"הדור קבלוה מאהבה" זה מבטא גם חיסרון מסויים?
מלבב כתב:הרי תקנה שלא התפשט ברוב ישראל לא מחייב
לא מצאתי באוצר. אודה אם תעלה את הקטע המדובר.חיים שאול כתב:טומאת ע"ז נתקנה בימי ישעיהו הנביא וחזקיהו המלך, כ"כ מהר"צ חיות שבת פ"ג ב'
וזכורני שמו"ר הגרד"ל שליט"א כתב בגליון הגמ' דמכות (דף כ"ד?) שניתקנו הרבה בזמן משה ויל"ע שם (כמדומה נמצא באוצר)
(ויש תירוצים נוספים שם ובראשונים נוספים, ולא הבאתי אלא הנוגע לענייננו)ואפי' למאן דאמר וסבר שאסור לגלח בית השחי ובית הערוה לכל אדם איסורה דרבנן הוא ועדיין לא גזרו בדבר.
והנה הרמב"ן כתב שרומז לנר חנוכה. והנה בימי משה רבינו ע"ה עדיין לא היה, רק כפי דעתו של הרמב"ן דעתו הקדוש שכל התורה מרומז לדורות, וכן פירש בששת ימי בראשית (בראשית ב, ג), וכן פירש במעשה אבות (בראשית יב, ו; כו, א; שם, כ; לב, ד; מז, כח), עיין שם דעתו הקדושה. ולפי דברינו יתכן, שזה שאמר המדרש 'נרות לעולם', קאי על נרות בית הכנסת ונר שבת שהיה בימי משה רבינו ע"ה שהם לעולם. ולפי מה שכתבתי, אלו המצות דנר שבת ובית הכנסת גורמין להנס דמנורה, ודעת הרמב"ן הקדושה ודעתי הקלושה נוטין לדבר אחד, שלכך היה רצויה מצות המנורה מכל העבודות, שנוהגת אפילו בזמן שבית המקדש חרב, לכך בזכות המנורה נעשה הצלה ובה נעשה הנס:
א איד כתב:יש מקור לזה במדרש לקח טוב (צוין כאן).
איש_ספר כתב:א איד כתב:יש מקור לזה במדרש לקח טוב (צוין כאן).
(מן הסתם אתה יודע שזה אינו מדרש אלא חיבור מקורי של רבי טוביה. ולגופו של דבר יש להתבונן בדברים אם לא נכתבו לתשובת המינים).
ל"ח א' תוד"ה אקרוב כ' בירושלמי מקשה כו'. נ"ב ע' בעה"ת עה"ת האזינו ד"ה ירכיבהו וע' שו"ת חיים שאל סי' ג' וסי' ד' ומ"ש התוס' דגזיר' כזית ראשון כו' ע' תוי"ט כלאים פ"ח מ"ב ד"ה בהמה וע"ש בתוספת ר' עקיבא עש"ה וע' ס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער היסודות פל"ח דכ' דמשה ויהושיע לא גזרו שום דבר כו' וע"ש דמוכח מדבריו דהגזירות הותחלו רק בימי שלמה ע"ש וע' ע"ז ל"ז ב' דדוד גזר אייחוד פנוי' וב"ד של שם גזרו אביאת עכו"ם ע"ש ואחרי שלמה מצינו כמה גזירות בימי בית ראשון ע' יבמות ז' ב' גזירות יהושפט וע' סנהדרין י"ב ב' דאיסור דרבנן שלא לעבר השנה יום ל' דאדר הי' עדיין בימי חזקיהו ע"ש בחידושי הרמ"ה וע' רש"י יבמות ע"א ב' ד"ה הזאה דלפי' אחד שהביא שם הית' גזירת הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר עדיין בימי יהושיע ע"ש וע' תוס' סנהדרין שם י"ב א' ד"ה שעיבר דגזירת עכו"ם שיטמא כמת בימי חזקי' גזרו ע"ש וע' ס' עץ הדעת טוב מס' שבת ב' א' על רש"י בד"ה פשט העני וכו' שכ' דגזירת שבות דעקירה בלא הנחה והנחה בלא עקירה הי' עוד בימי משה עש"ה ועמ"ש על הגליון ר"ה כ"ט ב' וע' שו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קמ"א מה שהביא דברי הסמ"ג דמרע"ה גזר שבות דהזאה בשבת ע"ש וס' הסמ"ג איננו בידי וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע"ב הביא ראי' דנידוי דאורייתא מדהי' נוהג במדבר ע"ש ומשמע דס"ל דלא הי' עוד עניין דרבנן במדבר וע' רוקח סי' ר"ט הביא אגדה דשמואל ויפדו העם את יהונתן ולא מת שאמרו מטעמת אינה צריכה ברכה עכ"ל ומשמע דברכות הנהנין דרבנן היו נוהגים עוד בימי שאול אולם משם אין לדון לשאר דרבנן כיון דשם הדרבנן משום סברא דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה כמבואר ריש כיצד מברכין והסברא הרי היא מאז וע' תוס' ב"מ ע' ב' ד"ה תשיך דשלמה גזר אריבית דעכו"ם:
משביתה אחת למדו כמה שביתות. נ"ב הארכתי בביאור הירושלמי בחידושי ואך מ"ש בשירי קרבן בשם הסמ"ג דשבות דהזאה הי' עדיין בימי משה מובן בזה בבלי שבת ל' א' ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות כו' ואין בזכרוני מש"ס גזירות שגזר משה [ומה שגזר על הנתינים הי' רק לדורו ע' יבמות ע"ט א'] אך להנ"ל הרי גזר על שבות דהזאה וכן בזכרוני מפנ"י ריש שבת ועוד מאחרונים דגזירת שמא יעבירנו על תקיעת שופר בשבת הי' עדיין בימי משה, ומה שאמרו דתיקן תקנות ע' מגילה ד' א' משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין כו' וע' ירושלמי מגילה פ"ד ה"א משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים כו' וע' בבלי ב"ק פ"ב א' וע' ירושלמי כתובות פ"א ה"א משה התקין שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל כו' וע"ע ירושלמי מגילה פ"ג ה"ז משה התקין מטבע של תפלה כו':
איש_ספר כתב:בישורון האחרון (מו) מאמר כביר 'הדור קבלוה ועשו סייג לתורה' עמ' תשס"ח ואילך. מאת הגאון ר' מרדכי (בהגרי"ד) אילן שליט"א, כולל הרבה דברים נפלאים ומתוקים ושם אותיות גד"ה בענין האשכול כאן.
איש_ספר כתב:ולפי האמור כאן, הרי שבסמיכות מפתיעה, התפרסם שם מאמר בענין זה ממש. ולא ראיתיו עד הנה.
איש_ספר כתב:בישורון האחרון (מו) מאמר כביר 'הדור קבלוה ועשו סייג לתורה' עמ' תשס"ח ואילך. מאת הגאון ר' מרדכי (בהגרי"ד) אילן שליט"א, כולל הרבה דברים נפלאים ומתוקים ושם אותיות גד"ה בענין האשכול כאן.
עקביה כתב:שמא באשכול זה?
עקביה כתב:הגמ' בפסחים (קכ.) אומרת שמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן - מכיון שכתוב 'על מצות ומרורים יאכלוהו' חובת מרור היא כאשר יש פסח, אבל על מצה יש פסוק אחר המחייב אותה גם ללא קשר לפסח.
מה יהיה הדין באדם החי בזמן שביהמ"ק קיים והקריב קרבן פסח כדת וכדין, אבל אין לו מרור.
לכאורה פשוט שהוא לא חייב באכילת הפסח מדאורייתא, שכשם שהמרור תלוי בפסח כך הפסח תלוי במרור.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה ב
ואין מצה ומרור מעכבין, אם לא מצאו מצה ומרור יוצאין ידי חובתן באכילת בשר הפסח לבדו, אבל מרור בלא פסח אינו מצוה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 361 אורחים