עיונים בהסוגיא דאי עביד לא מהני

[לוי]

רבא סובר דכל היכא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני, ואפ"ה לוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא.

לכאו' נראה פשוט מסברא שרק במקום שכל הטעם דלא מהני הוא מחמת עצם הדבר שעבר על מימרא דרחמנא, בזה אנו אומרים דאע"ג דלא מהני מ"מ לוקה על דעבר אמימרא דרחמנא. אבל אם לא חל המעשה מטעם אחר, שיש איזה חסרון צדדי בעצם המעשה, אינו לוקה על דעבר אמימרא דרחמנא. וכ"כ המנחת חינוך מצוה של"ט אות כ"ד, ומצוה שס"א אות ג'.

ומעתה צריכים ביאור דברי הרש"ש בב"ק דף ס"ח ע"א, בביאור שיטת רב נחמן שגנב שמכר הגניבה לפני יאוש חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, אע"פ שלא חלה המכירה, שהרי אין הגניבה שלו עדיין, וכתב הרש"ש דנראה דרב נחמן סובר כרבא דאע"ג דלא מהני מ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, וגם כאן חייב דו"ה משום דעבר אמימרא דרחמנא. והרי גם לולי האיסור אין חלה המכירה כלל מפני שאין הבהמה של הגנב.

[רחמים]

גברא אגברא כרמית?!

[לוי]

השאלה היא, כמובן, האם אפשר הסברא הנ"ל אינה מוכרחת.

[רון]

קיי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה, אמנם אם שחרר אף שאסור, בודאי שחל השחרור. אך יש לע' מדוע לא נימא אי עביד לא מהני כתמורה ד' ב'.
והנה נראה לומר עפ"י מה שייסד הגרע"א בהא דאי עביד לא מהני, אשר במושכל הפשוט היינו משום דס"ל לאביי דאין כח לאדם לפעול נגד התורה ולכן לא מהני אם עבר אמימרא דרחמנא. אך רע"א לא מבאר כן, אלא דאביי ס"ל ללמוד כן בפשט הכתוב, שכאשר אמרה התורה לא לעשות, כתוב כאן תרתי, א' לא לעשות, ב' שאם עשה "שלא יחול".
ואשר לזה היה נראה לומר דה"מ באיסור לאו, שבזה כייל תרתי כמשנ"ת, אבל באיסור עשה דאנו רק מבינים מה רצון התורה, אך לא כתוב כאן להדיא שלא יחול, הרי שבכה"ג אי עביד מהני, ואשר לזה מיושב היטב הא דמשחרר עבדו, דאינו באיסור לאו רק באיסור עשה "לעולם בהם תעבודו" ולכן ליכא בזה חיסרון של אי עביד לא מהני. עד כאן אמרתי בצעירותי כד הוינא טליא.
אלא שכבר אז הגאון המופלא הרב נחום לבה שליט"א, כתב לי שדבר זה נסתר מגמ' מפורשת בתמורה ה' ב' מהא דמפריש מן הרע על היפה ששאלה הגמ' דנימא אי עביד לא מהני. והתם הרי אינו איסור לאו רק איסור עשה "והרמותם את חלבו ממנו" ודייקינן חלבו אין גירועין לא ותנן תרומתו תרומה. הרי שאף באיסור עשה אמרינן אי עביד לא מהני.
והשתא בשנה זו, ביארתי בשיעור בס"ד, דהנה הגרע"א בכתובות ל' כתב להוכיח דאף באיסור עשה אמרינן אי עביד לא מהני לענין בתולה לכהן גדול מהא דתרומה הנ"ל. ואינו מובן מה ס"ד לחלק עד שהוצרך הגרע"א להוכיח דבר זה מגמ' מפורשת. אך למשנ"ת הוא נפלא בע"ה, דלפי ההבנה של הגרע"א באעל"מ, ודאי שיש מקום גדול לחלק בין איסור עשה לאיסור לאו, אלא שמוכח מגמ' דגם באיסור עשה הוא כך ומסתמא משום דחשיב שהדבר כתוב.
אשמח לשמוע חו"ד הרבנים הגאונים המופלגים דפה אשר קטנם עבה ממתני מתחילה, וידיעתם בתורה מבהילה, ופותחים מן הקטן תחילה, עד אשר פני שבת נקבלה

[מנחם כהן]

יש ליישב קושיתך הנפלאה בפשיטות, על פי מאי דאיתא בגמ' גיטין לח: דר' אליעזר שחרר עבדו לצורך השלמת מנין משום דעשה דרבים דוחה עשה דיחיד. וכתב שם הרמב"ן וז"ל, וכי מפני מצוה להתפלל בציבור דחו עשה שבתורה ואפשר שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא ליתן להם מתנות חנם כענין דכתיב בגוים לא תחנם, אבל כשהוא משחררו מפני שנותן דמי עצמו או משום מצוה וצורך הרב דליכא חנינה מותר. עכ"ל. והעולה מדבריו דאין האיסור בגוף השחרור אלא במאי דנותן לו מתנת חינם [ואף דלא כל מתנת חינם אסורה בו אלא שחרור דוקא, היינו דמתנה גדולה כזו אסורה]. וכיון דאין האיסור בגוף העשיה לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני.

[ביליצר]

ברשות רבינו רון שליטא ,,

רבינו מנחם ,לא ברור כונתך ,האם על עצם השיחרור אין איסור עשה ,?
נניח שהבעלים החליטו לא להעבידו ללא גט שחרור האם יעבור על עשה?כמדומני שלא
כי אם אכן כך מצאנו עוד תירוץ לקושיית אי עביד לא מהני ,דהרי לדעת הרמבם הקונה חמץ בפסח לוקה ,ונימא אי עביד לא מהני ,וכתב רע"א וז"ל ומה דהקשה מעלת כבוד תורתו בפסקי הרמב"ם בקנה חמץ נימא אי עביד לא מהני להסוברים בדעת רבינו דקיימא ליה כרבא, זכורני שרציתי לחלק, דכל היסוד אי עביד לא מהני, היינו כמו לאו דתמורה, דלולי דכתב ואם המר ימיר היינו אומרים בפירוש דלא ימיר, דהתורה נטלה הכח ממנו שאי אפשר לו לעבור ולהמיר, וכן כיוצא בזה משאין כן בקנה חמץ דאי אפשר לומר דהתורה נטלה הכח שאי אפשר לו להיות החמץ ברשותו, דהא בחמצו לעיסתו יש לו חמץ ברשותו ועובר בבל יראה, וכיון דבידו לעבור הלאו באיזה ענין שיהיה ממילא גם בעובר על ידי קנין ל"ש לומר...ומיושב בזה גם בקונה קנין בשבת, אף דחז"ל אמרו אין קונים, מ"מ שורש הענין דהוא בכלל איסורי שבת שלא לחלל שבת במלאכה וחז"ל הוסיפו מלאכות דרבנן כמו קנין וכדומה, וכיון דשורש הלאו דלא תעשת מלאכה, דודאי יש בכחו לעבור לבשל וכדומה, ובזה גם רבא מודה דמהני...

והיוצא מדבריו דהיכי דאפשר לעבור על הלאו ללא גט שחרור לא אמרינן אי עביד לא מהני,,

[עושה חדשות]

אינני לומד כעת האי סוגיא במס' תמורה, אבל נצרך לי מאד לדעת נקודה אחת פשוטה, אשמח אם מישהו שיודע 'מבפנים' יוכל לעזור לי. (השערות וסברות אוכל לנסות גם לבד, אולם אני זקוק לידיעה מבוססת).

שיטת רבא דאם אמר רחמנא לא תעביד, "אם עביד לא מהני", ואילו אביי ס"ל דאם עביד מהני.
בפשטות מדובר על דבר שאמור לחול אם זה היה היתר, אבל כיון שזה אסור, סובר רבא שזה גם לא חל.
ואילו אביי חולק על סברת רבא, וס"ל דלמרות האיסור אם עביד מהני. כך היא הפשטות.

האם יש מקום לומר/לחדש/להוכיח דלפי אביי יש דין חיובי של "אם עביד מהני",
והיינו דאפילו במקום שבדברי היתר אין לו יכולת וסמכות, מ"מ כאשר התורה אסרה אז היא גילתה ונתנה כח לפעול איסור?

תודה מראש.

[הוה אמינא]

בדומה לשאלה:
לשיטה שחל הפרשת תרו"מ מחומץ על יין, לומדים את זה מבהרימכם את חלבו ממנו שאסור להפריש מהרע על היפה, כלומר שאם הפריש מהרע חל. ע"י הפסוק שצריך להפריש מ"חלבו" [מהיפה] דוקא, ואסור להפריש מהרע, לומדים שבעצם הפרשה מרע על היפה כן חל.
שאל"כ לא נעשה איסור.
(גמ' בפ' הספינה)

[עושה חדשות]

אולי יש למישהו ידיעה ברורה בענין?

[עושה חדשות]

הקצות בסי' רפא לכאו' נוקט שזה סיבה חיובית, וכן קוב"ש ב"ק אות ק.

-

למה הפלוג' על מתנה על מש"כ בתורה תנאו קיים או לאו, אינה תלויה בפלוג' "אי עביד מהני" או לאו?

[נושא ונותן]

ב' עניינים הם.
אי עביד מהני ענינו הוא שעשה מעשה שע" דין התורה דינו שלא להיות, והאיסור עצמו מחייב שלא יחול, וכמ"ש רעק"א בתמורה שם דבכלל הלאו דלא תעביד נא' נמי דלא אהני.
אבל במתנה עמ"ש בתורה הרי גוף מעשה הקידושין אין בו סתירה לדין התורה, אלא דהנידון אם הוא יכול לקבוע קידושין אף שלא כדיני הקידושין שבתורה, ובזה ייתכן דיש בכוחו שיהיו לו קידושין כלאו.
וכן להיפך, דגם אם מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל, ואינו יכול להחיל קידושין שלא כדין קידושין שבתורה, אבל היכא דעשה מעשה אסור ומהני, וכפי שזכרת מהקוב"ש דבהא גופא דעובר על האיסור מחוייב המעשה האסור להועיל, או מכל טעם אחר, הרי ממילא חל הדבר כפי המעשה. ובקיצור, האם המעשה עצמו הוא האסור בלאו או שהמעשה עצמו אין בו בעיה ורק הגברא קובע שיהיה דין אחר מדין התורה.

[ישנו]

השאלה היא בעיקר הפוכה, הרי מתנה עמש"כ בתורה זה דין מוסכם במשנה, ואי עביד מהני זה מח' אמוראים.
והאריך בזה הגרחי"ש בכמה מקומות.
(תורף דבריו - תנאי יכול להתבטל כשהוא נגד התורה, כי תנאי זה תביעה של בעלים (כמו לא יירשני בני) ונגד התורה אין לו כח של בעלים, אבל "עביד" זה עשייה נגד התורה, ועשייה אינה יכולה להתבטל בגלל שהיא נגד התורה, שהרי העובדה היא שהדבר נעשה, ורק בגלל שהעושה מצווה שלא לעשות את הדבר, מתבטלת העשייה).

[נושא ונותן]

כפה"נ לכיוון זה חתרתי.
אמנם מה שכתבת דעשיה שהיא נגד התורה א"י להתבטל לא נהירא, דהרי אין אנו דנים על הפקעת גוף העשיה אלא על דין התורה הקובע שעשיה זו אינה נכונה בדיני אותה עשיה, וכגון המקדש חי"ל, דלא באנו להפקיע את גוף מעשה הקידושין אלא דבדיני קידושין אין דין קידושין כאלו להיות, וא"כ לעולם הנידון על דין הקידושין איך יהיו.
ועל נידון זה הרי מיירי הקוב"ש, במקום שאין דין העשיה לחול מחמת דין התורה באותה פרשה, וכמו מעשה גזילה שלא ראוי לחול מחמת בעלות הנגזל, והפרשה המבטלת מתנו"ע וכדו'.

[אוצר החכמה]

זה לא משנה. נקודת הטענה הפשוטה היא שכדי להתנות תנאים אני צריך להיות בעלים על הדבר, במילים אחרות משפטי התנאים חידשו שמאחר שאני בוחר אם לעשות את הדבר או לא אני יכול גם להגביל את העשייה שלי. וכיוון שזה סוג של זכות על זה אמרינן דזכות זאת אינה קיימת אם רצוני להגביל נגד התורה כך שביכולתי לא לעשות את המעשה אבל לא לעשות אותו ולהגבילו. אבל לטעון שהמעשה והחלות שעשיתי אינו חל כי התורה אינה מרשה לעשותו זו סברא אחרת ואינה קשורה לזה.

[נושא ונותן]

קבלתי.

וחשבתי לפי דבריך, דהנה בגמ' בתמורה אמרו דטעמא דמ"ד מהני משום דאל"ה אמאי לקי, והא לא עבר כיוון דלא אהני, ורבא אמר דעבר אמימרא דרחמנא, ומקובל לבאר דלרבא לקי אף על המעשה האסור בלבד, אע"פ שאין בו את תוכן העשייה. והוא דוחק, דהיכן נזכר זה בדבריו ד'עבר אמימרא דרחמנא'.
אמנם להנ"ל, הרי מצד מעשה העבירה לעולם הוא ראוי לחול, אלא דיש כאן מניעה אחרת מצד דין צדדי המחייב שלא יהיה, וא"כ כאשר נדון על עבירת מימרא דרחמנא, שהיא כלפי מה שסתר את הדין, הרי לפי"ז יש כאן קידושין גמורים, וכל הנידון הוא רק שיימנעו הקידושין רק מחמת הא גופא שהם סותרים.
וכפה"נ דלסברתך הדברים פשוטים.


ומ"מ, אף שהחילוק למתנה עמ"ש בתורה הוא ישר וראוי, מהו באמת הנכון בעיקר הנידון עניין מעשה קידושין שאינו נכון ע"פ דין תורה, איך יוכל לחול ע"פ משפטי פרשת קידושין?

[מיללער]

קיי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה, אמנם אם שחרר אף שאסור, בודאי שחל השחרור. אך יש לע' מדוע לא נימא אי עביד לא מהני כתמורה ד' ב'.
והנה נראה לומר עפ"י מה שייסד הגרע"א בהא דאי עביד לא מהני, אשר במושכל הפשוט היינו משום דס"ל לאביי דאין כח לאדם לפעול נגד התורה ולכן לא מהני אם עבר אמימרא דרחמנא. אך רע"א לא מבאר כן, אלא דאביי ס"ל ללמוד כן בפשט הכתוב, שכאשר אמרה התורה לא לעשות, כתוב כאן תרתי, א' לא לעשות, ב' שאם עשה "שלא יחול".
ואשר לזה היה נראה לומר דה"מ באיסור לאו, שבזה כייל תרתי כמשנ"ת, אבל באיסור עשה דאנו רק מבינים מה רצון התורה, אך לא כתוב כאן להדיא שלא יחול, הרי שבכה"ג אי עביד מהני, ואשר לזה מיושב היטב הא דמשחרר עבדו, דאינו באיסור לאו רק באיסור עשה "לעולם בהם תעבודו" ולכן ליכא בזה חיסרון של אי עביד לא מהני. עד כאן אמרתי בצעירותי כד הוינא טליא.
אלא שכבר אז הגאון המופלא הרב נחום לבה שליט"א, כתב לי שדבר זה נסתר מגמ' מפורשת בתמורה ה' ב' מהא דמפריש מן הרע על היפה ששאלה הגמ' דנימא אי עביד לא מהני. והתם הרי אינו איסור לאו רק איסור עשה "והרמותם את חלבו ממנו" ודייקינן חלבו אין גירועין לא ותנן תרומתו תרומה. הרי שאף באיסור עשה אמרינן אי עביד לא מהני.
והשתא בשנה זו, ביארתי בשיעור בס"ד, דהנה הגרע"א בכתובות ל' כתב להוכיח דאף באיסור עשה אמרינן אי עביד לא מהני לענין בתולה לכהן גדול מהא דתרומה הנ"ל. ואינו מובן מה ס"ד לחלק עד שהוצרך הגרע"א להוכיח דבר זה מגמ' מפורשת. אך למשנ"ת הוא נפלא בע"ה, דלפי ההבנה של הגרע"א באעל"מ, ודאי שיש מקום גדול לחלק בין איסור עשה לאיסור לאו, אלא שמוכח מגמ' דגם באיסור עשה הוא כך ומסתמא משום דחשיב שהדבר כתוב.
אשמח לשמוע חו"ד הרבנים הגאונים המופלגים דפה אשר קטנם עבה ממתני מתחילה, וידיעתם בתורה מבהילה, ופותחים מן הקטן תחילה, עד אשר פני שבת נקבלה

בענין אי באיסור עשה אמרי' אעל"מ, ובפרט בענין שחרור עבד, עי' מה שהאריך בזה הגאון בעל נזר הקודש עמס' תמורה ו' ע"א בסוף הסוגיא.

[פלוריש]

פרופ' אליאב שוחטמן כתב ספר מעניין ומקיף על סוגיה זו: "מעשה הבא בעבירה".
הנה קישור אליו: https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... &pagenum=1

[ORI929]

מכל הנ''ל נראה שנעלמו דברי רעק''א בשו''ת קצ''ד ששאל את השאלה משחרור עבדים ודחה את הת' דהוי איסור עשה מגמ' דרעה על היפה ולא נראה שתירץ שם את השאלה

[ORI929]

ואגב ענין לא מהני
נשמח שיאירו את עיני הלומדים
האם למ''ד אי עביד לא מהני חל חלות האיסור ורק אח''כ נפקע או שמעיקרא לא חל כלל מעיקרא
בתודה ובברכה

[ORI929]

בדומה לשאלה:
לשיטה שחל הפרשת תרו"מ מחומץ על יין, לומדים את זה מבהרימכם את חלבו ממנו שאסור להפריש מהרע על היפה, כלומר שאם הפריש מהרע חל. ע"י הפסוק שצריך להפריש מ"חלבו" [מהיפה] דוקא, ואסור להפריש מהרע, לומדים שבעצם הפרשה מרע על היפה כן חל.
שאל"כ לא נעשה איסור.
(גמ' בפ' הספינה)

מחילה לא הבנתי כוונתך מה באתם ליישב להקשות לא ברור כלל

[הוה אמינא]

מחילה לא הבנתי כוונתך מה באתם ליישב להקשות לא ברור כלל

זו היתה דוגמא נוספת שיש עליה אותו דיון של פותח האשכול, וכמ"ש "בדומה לשאלה".