כדכד כתב:דילמא דילמא ארגשה ולאו אדעתה
עזריאל ברגר כתב:א. כתמים הנמצאים בגופה - לא דנים בהם דין זה של "אינו מקבל טומאה", שלא נאמר דין זה אלא בכתמי בגדים.
ב. יש לדון האם פנים הגוף באמת נחשב ל"אינו מקבל טומאה", או רק שאין מגעו מטמא, אבל גוף האדם כולו מקבל טומאה.
האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:דילמא דילמא ארגשה ולאו אדעתה
מאי שנא מכל כתם?
עזריאל ברגר כתב:א. יש כמה חילוקים בין כתמי הגוף לכתמי הבגדים, ולכן הדעת נותנת שלא כל מה שנאמר באחד נאמר בשני.
ב. אפשר למצוא חילוקים. וצריך ראיה לכאן או לכאן.
ועוד שני ענינים:
ג. חז"ל דיברו על דם הנמצא ב"פרוזדור" וטמאוהו.
ד. בחזרה לסעיפים א-ב - נראה שעיקר טומאת כתמים היתה לטמא את החפץ שעליו הדם, ואגבו - מטמאים את האשה. וכאן החפץ שעליו הדם - הוא האשה עצמה...
כדכד כתב:האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:דילמא דילמא ארגשה ולאו אדעתה
מאי שנא מכל כתם?
כשם שבבדיקת עד אומרים דילמא ארגשה וסברה הרגשת עד היא
או בדם הנמצא לאחר שהיתה בבית הכסא - דילמא ארגשה וסברה הרגשת מ"ר היא
כך גם בבדיקת רופא או בודקת - כיוון שיש משמוש בא"מ - יש מקום לומר דילמא ארגשה וסברה הרגשת משמוש בדיקה היא
משא"כ בכל כתם שאין בו את החשש הזה
כדכד כתב:איני מסכים לכך
אמרינן דילמא ארגשה וכו' כל היכא דיש לתלות שאולי לאו אדעתה ואף כשלא היתה הכנסת דבר פנימה
כדכד כתב:האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:דילמא דילמא ארגשה ולאו אדעתה
מאי שנא מכל כתם?
כשם שבבדיקת עד אומרים דילמא ארגשה וסברה הרגשת עד היא
או בדם הנמצא לאחר שהיתה בבית הכסא - דילמא ארגשה וסברה הרגשת מ"ר היא
כך גם בבדיקת רופא או בודקת - כיוון שיש משמוש בא"מ - יש מקום לומר דילמא ארגשה וסברה הרגשת משמוש בדיקה היא
משא"כ בכל כתם
מה שכתבתי אח"כ:כדכד כתב:איני מסכים לכך
אמרינן דילמא ארגשה וכו' כל היכא דיש לתלות שאולי לאו אדעתה ואף כשלא היתה הכנסת דבר פנימה
אדרבה, אם היתה הכנסת דבר פנימה ונראה דם יש מקום להקל יותר ולומר שעצם ההכנסה גרמה לדם לצאת
כדכד כתב:לא בא לרבות כל כתם שהוא אלא בא לרבות אופנים שבהם יתכן שהיתה הרגשה ולא שמו לב אליה
זה לדעתי בכל בדיקה של רופא או בודקת גם כשאין הכנסה של משהו פנימה יתכן שלא תשים לב להרגשה בגלל הבדיקה
אבל כשלא היה משהו שיכול להסיח דעתה מההרגשה א"א זאת ובכתמים כאלה מקילים
כדכד כתב:לא חידוש
לא נפלא
ולא צריך מקור
פשוט הוא שכל אופן שבו יש משהו שעשוי להסיח דעת האשה מההרגשה אנו חוששים לזה
כדכד כתב:כשאשה ישנה אינה יכולה להרגיש
כדכד כתב:אנו מדברים באשה שכן מרגישה רק שיש סיבה שלא תשים לב להרגשה
האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:כשאשה ישנה אינה יכולה להרגיש
יש מקור לזה?
ועיין שבט הלוי חלק ג סימן קיט אות ז.
הנה הלכה פסוקה דאין הבדל בין כתמי לילה לכתמי יום דאפי' ראתה בשינה ולא הרגישה ובבקר מצאה דרך כתם דינו ככתם לכל דבר וכבר הרעיש התורת השלמים סי' ק"צ ס"ק נו"ן וס"ק כ' על הלבוש שהחמיר בכתמי לילה מכח דילמא ארגשה ולאו אדעתה, דזה נגד ש"ס מפורש נדה ג' ע"א,
האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:אנו מדברים באשה שכן מרגישה רק שיש סיבה שלא תשים לב להרגשה
קינחה עצמה בבית הכסא (לאחר השיעור שחוששים משום הרגשת מי רגלים) למה לא נימא גם כן שזהו סיבה שעל ידי שעסוקה בקינוח לא שמה לבה ודילמא ארגשה?
כדכד כתב:האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:כשאשה ישנה אינה יכולה להרגיש
יש מקור לזה?
ועיין שבט הלוי חלק ג סימן קיט אות ז.
ושם מפורש כמו שכתבתי
שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קיטהנה הלכה פסוקה דאין הבדל בין כתמי לילה לכתמי יום דאפי' ראתה בשינה ולא הרגישה ובבקר מצאה דרך כתם דינו ככתם לכל דבר וכבר הרעיש התורת השלמים סי' ק"צ ס"ק נו"ן וס"ק כ' על הלבוש שהחמיר בכתמי לילה מכח דילמא ארגשה ולאו אדעתה, דזה נגד ש"ס מפורש נדה ג' ע"א,
כדכד כתב:סוגיית הגמרא בנדה שם היא שאגב צערה מיתערה
כלומר בשינה רגילה אין אפשרות שתרגיש ולא תשים לב לכך משום שאם תראה - תתעורר
כדכד כתב:וגם בעת יציאה לשרותים או בשעת בדיקת עד - ודאי היתה שמה לב אם היתה מרגישה ואיך אמרו "דילמא ארגשה ולאו אדעתה"?
כדכד כתב:מה שהבאת זה הסבר ל"דילמא סברה הרגשת עד היא" אבל זה לא הההסבר ל"דילמא ארגגשה ולאו אדעתה" ששם הכוונה שלא ידעה כלל שהרגישה ולא שתלתה את ההרגשה בדבר אחר
כדכד כתב:באופן כללי ודאי לא חוששים אבל אם יש סיבה לחשוש שלאו אדעתה - חוששים.
כל הדיון פה אם בכה"ג יש מקום לחש זה אבל ברור שחוששים אליו כאשר יש סברא לומר כן
אולם שכיח טובא דהנשים לוקחות כדורי וסמי שינה ועי"ז נשתקע האדם בשינה עד בלי הרגש גם הרגשה רבה בכזה אין בידינו להקל דדילמא ארגשה, וכבר כ' הרמב"ם ריש פ"ט מאיסורי ביאה דחזקת דם שבא בהרגשה, א"כ בכה"ג טמאה בכ"ש. ועיין בשו"ת תשורת שי מהדו"ת סו"ס ק"א כ' דכמו דאמרו בנדה ג' ע"א שוטה אינה מבינה להרגיש ה"נ לכ"ע בזה"ז דהשתא אין אנו בקיאין במה דצריך הבחנה א"כ מאד צ"ע אם עכ"פ אפשר להקל בזמן הזה בכתמי לילה ע"פ יסוד ש"ס נדה ג' הנ"ל +ע"ע ח"ט סי' קע"ו - א+ ודו"ק.
ושו"ר בס"ט סי' קפ"ג הביא ממהר"ם מלובלין בתשובה סי' ב' להחמיר בכתם של לילה דילמא ארגשה ולאו אדעתה והס"ט הקשה עליו מש"ס נדה הנ"ל, וכנראה דמהר"ם לובלין חשש כמש"כ בעניי דאולי בזה"ז בלילה עכ"פ צריך להחמיר לדונו כספק הרגשה וצ"ע לדינא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 66 אורחים