הוה אמינא כתב:שיעורין חציצין ומחיצין הלמ"מ,
לכאו' הלמ"מ זה דאורייתא ולא דרבנן.
אם "דרבנן" היינו תקנות ופירושים מחודשים של רבנן - אזי ברור שהלל"מ היא דאורייתא ולא "דרבנן", הרי יצאה מפי הגבורה [ואינה תקנה/פירוש של משה], אלא שהיא בעל פה ולא בכתב.
אבל אם "דרבנן" כולל גם מה שמסורת ביד החכמים שכך נאמר מפי הגבורה, כי אין לזה רמז בכתוב וכולו מסורת בעל פה ביד חכמים - אזי גם הלל"מ היא דרבנן [וכ"כ הרמב"ם שהלל"מ הוא רק מה שאין לו רמז בכתוב, והכוונה רמז אמיתי, דרשה, ולא אסמכתא, והאריכו בזה המפרשים].
ונפקא מינה לשאלה מה התוקף של הלל"מ לעניין ספיקות, ובזה נחלקו, וי"א שספיקה לקולא.
ולהעיר שהמימרא הנ"ל נאמרה ב"פ בש"ס, אבל שו"ט לגביה והמסקנה [לגבי שיעורין] שהפסוק שהביאו [לשיעורין] הוא רק אסמכתא נאמרו ג"פ. פעמיים מתוכן (עירובין ד, א, סוכה ה, ב) נפתחת הסוגיא בנוסח הנ"ל ששיעורין הלל"מ והמסקנה אחרי השו"ט נשארת ש"הלכתא נינהו", ופעם אחת (מא, ב) הנידון הוא הפסוק של שיעורין והמסקנה היא בלשון ששיעורין
דרבנן.
המאירי עומד בזה בריש עירובין ואומר שמצינו פעמים שהלכה למשה מסיני נקראת "דרבנן", עיי"ש.
להעיר עוד, שבשתי הפעמים שהובאה המימרא הנ"ל ששיעורין חציצין ומחיצין הלל"מ - מיד שאלו בגמרא "[והלא] שיעורין דאורייתא הוא, חציצין דאורייתא נינהו, מחיצות דאורייתא נינהו", ומכאן: או שהלל"מ נחשבת דרבנן, או שעיקר הכוונה למה תאמר שאין לו מקור בכתוב והרי יש. וכלומר שכאן נקרא דאורייתא מה שיוצא מן הכתוב ודרבנן מה שאין לו רמז בכתוב. ולכאורה צ"ל שיש מזה נפקא מינה, אחרת מה אכפת לך השם, והנפק"מ צ"ל לגבי ספיקות, ואולי יש לדחות, לא עיינתי בזה כעת.
עוד יש להעיר שלגבי חציצין ומחיצין מצאו סוגי חציצין ומחיצין שאינם כלולים בדאורייתא והם מהלל"מ, אבל לגבי שיעורין לא הזכירה הגמרא שיש איזה שיעור שאינו כלול בפסוק ולגביו נאמרה ההלכתא.
ולכאורה זו ראיה עצומה ששיעור
הגיל של י"ג שנים אינו כלול בהלכתא, שאם היה כלול - הרי הוא בוודאי לא נרמז בפסוק של פירות שנשתבחה בהם א"י, והיתה הגמרא צריכה לענות - כעין מה שענתה לגבי חציצין ומחיצין" - "כי קאי הלכתא לבן י"ג שנים"!
ויש לדחות בתרתי:
א. לגמרא היה תירוץ יותר טוב, שתמהה על המקשן: ותסברא שיעורין מכתב כתיבי? שיעורין בהדיא מי כתיבי? השאלה לא מתחילה וזה מה שענו לו. במקום להצדיק את השאלה ולהזדקק לעוד שיעור שלא נאמר בפסוק והוא מהלכתא/דרבנן.
ב. תירוץ כזה אינו דומה לתירוצי הגמרא לגבי חציצין ומחיצין, ששם אמרו שההלכתא לימדה
כללים וגדרים בחציצין ומחיצין: בחציצין - רוב ומיעוט ומקפיד ואינו מקפיד, ובמחיצין - גוד ולבוד ודופן עקומה. משא"כ שיעור י"ג שנים אינו כלל וגדר בשאר השיעורים אלא הוא עוד שיעור בתחום אחר, של גיל, וממילא קשה לומר שהוספת שיעור אחד בתחום אחד זו הכוונה "שיעורין הלכה למשה מסיני", לכן לא תירצו כך את לשון המימרא שעליה הקשו.