לאחרונה קיבלתי דברים אלה, שנכתבו ע"י ר' חיים גריינמן [נדמה לי שכבר ראיתים כאן בעבר היכנשהו].
לענ"ד דברים אלה סותרים מאמרי חז"ל רבים, ואצ"ל דברי ראשונים רבים, וצ"ע.
מן המורגלות לחשוב כי קידום הרפואה מוסיפה חיים, ופלוני שחלה במחלה פלונית היום - יזכה לרפואה, לא כן אתמול. ואלמלא פורעניות תאונות הדרכים היו הרבה אנשים אתנו כיום, ו"נס שנתארגנו מצילים" לכך נשאר פלוני בחיים, כי הגיעו בעוד מועד וטיפלו בו כהוגן. וכל אלו מחשבות שיסודם כפירה בהשגחה פרטית, ומעולם לא נשאר בחיים זה שנגזר עליו למות, ולא מת זה שלא כלו ימיו.
וכשם שאין לעשות צירוף מן הטובע בנהר בדרום - עם זה שמת על מיטתו בצפון - לומר שכך וכך נספו, כי בידוע שכל אחד עניין לעצמו, כמו כן אין לצרף שניים שחלו במחלה אחת או שנסעו באותה מכונית שבה אירע מה שאירע.
והאמת בהיפוך, כי פלוני נגזרה עליו מיתה, ולכן חלה במחלה שאין לה מזור, או שנזדמן במקום הפגע בשעה שאין מצילין, ואילו חברו שלא כלו ימיו חלה במחלה שכבר יש לה תרופה ואיחר ברגע את מקום הפגע, או שנפגע בשעה שהמצילים מצויים.
והמצרפים וסופרים ומונים כמה מתו במיתה זו בחודש זה, וכמה לקו בתאונות בירח פלוני וכיו"ב, הרי הם עוסקים בכפירה בשוגג, ומטעים את הקוראים לייחס את הכל למקרים, כאילו ח"ו עולם של הפקר לפנינו.
ומלבד שלהתקדמות הרפואה אין לייחס שום הוספת חיים או מניעת סבל, כי כל סבל של אדם נגזר בר"ה, ואין מספר למאורעות המייסרים את האדם, וכולם בחשבון יבואו כפי הנגזר עליו, ורואים במציאות שכל מחלה שנתחדשה לה רפואה מתרבים החולים בה, כי בעוד שהיתה חשוכת מרפא לא הגיעה אלא לאנשים שבקיצם, הנה משנמצא לה מזור הרי רבים הם שלוקים על ידה.
ולעומת זה שלא הרווחנו בהתקדמות הרפואה, הרי במציאות כיום הסבל מרובה עשרת מונים ע"י ה"יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כי בעוד שלפני כיובל שנים לא היה פחד המחלות על האנשים, והדורשים ברופאים היו מועטים, ועיירות רבות היו שאין בהם הקרוי רופא, הנה כיום כמעט כל יושבי תבל דורשים ברופאים, וכולם רעדה יאחזון אם אולי כבר נפל בחלקם מחלה פלונית או פלונית, ונשללה השלווה והרגיעה מכל החיים על פני האדמה.
ומלבד שההשקפה המוטעית היא עבירה לעצמה, הנה יש לה גם תולדות, כמו שיש המחפשים היתר להימנע מלערב אל תנח ידך בגלל צער גידול בנים, וכאילו הצער הוא נגרם ע"י הבנים, ולא דעת ולא תבונה לו לדעת כי הצער והסבל שהגיע לו נגזר עליו בר"ה על מעשיו, והוא מצטרף מכל המאורעות הסובבים אותו, חלק מכאבי הגוף, וחלק מעול מלכות ומעול ד"א, וחלק מקנאה ותחרות, ומשכן רע ומפגע רע וכו', ובזכות צער גידול בנים נבצר מהם אחת הנה ואחת הנה, והרי הוא בא לחסוך צער - ע"י מיעוט הזכויות המצילים אותו מהן.