מרחביה כתב:רבא הוא בנו של רב יוסף בר חמא, שהיה במחוזא כמש"כ רש"ג.
סתם רב יוסף הוא רב יוסף בר חייא, תלמיד רב יהודה וראש ישיבת פומבדיתא.
תודה.
מרחביה כתב:רבא הוא בנו של רב יוסף בר חמא, שהיה במחוזא כמש"כ רש"ג.
סתם רב יוסף הוא רב יוסף בר חייא, תלמיד רב יהודה וראש ישיבת פומבדיתא.
נחומצ'ה כתב:נשאלת השאלה, מה לרבי וסעודה עם מין ואפיקורס? 'רצונך' - כביכול מבקש ממנו.
אלא שבהמשך הגמרא, למדים מכאן על שכר ברכה 10 זהובים. [ברהמ"ז כפול 4 = 40 זהובים].
נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה והוא גמר חזוק שדבריו מקויימים ומעמידם על האמת
נחומצ'ה כתב:הגמ' בפ' כיסוי הדם [חולין פז], מספרת על אפיקורס שהתווכח עם רבי. וסיכמו אחר ג' ימים להשיב על הטענות.
רבי צם כל הג' ימים, ובסיומם כשבא לשבור הצום, דפק אפיקורס בדלת. רבי חשב שזה אותו אפיקורס, ואז התברר שזה אַחֵר, שהגיע לבשר על מות האפיקורס הקודם.
רבי מזמין את אותו אפיקורס לסעודה 'רצונך לאכול עמנו?' והלה השיב בחיוב.
נשאלת השאלה, מה לרבי וסעודה עם מין ואפיקורס? 'רצונך' - כביכול מבקש ממנו...
לענ"ד, מידת דרך ארץ שנו, ואולי מדרך רחוקה הגיע, ע"ד מידת אברהם אבינו במלאכים, אעפ"י שכסבור כי הם ערביים משתחווים לאבק רגליהם.שמע רבי נפק לאפיה, אמר ליה: רצונך סעוד אצלי, אמר לו: הן...
חיים שתהא כתב:שלום רב לאוהבי תורתך
במשנה ערכין ה, ו וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".
וידועים דברי הרמבם בהלכות גירושין אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.
והרמבם כתב כך כדי ליישב את הסתירה בין החיוב שהגירושין יהיו לרצונו של הבעל, לבין דברי המשנה שכופין אותו.
ואני שואל בשביל מה צריך את העומק הזה של דברי הרמב"ם, הרי כשכופין אדם באמצעות כליאה, מכות ושאר סנקציות, האדם בשלב מסוים בוחר במודע באפשרות השניה כדי להנצל מהסנקציות, אבל הוא בעצמו בוחר בצד השני, אז מדוע צריך את דברי הרמבם שמסביר שעומק נפשו של היהודי רוצה לקיים את המצוות, מספיק להבין שהוא רוצה להמנע מהסנקציות וממילא רוצה בגירושין, גם ללא העומק הנשמתי?!
חיים שתהא כתב:שלום רב לאוהבי תורתך
במשנה ערכין ה, ו וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".
וידועים דברי הרמבם בהלכות גירושין אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.
והרמבם כתב כך כדי ליישב את הסתירה בין החיוב שהגירושין יהיו לרצונו של הבעל, לבין דברי המשנה שכופין אותו.
ואני שואל בשביל מה צריך את העומק הזה של דברי הרמב"ם, הרי כשכופין אדם באמצעות כליאה, מכות ושאר סנקציות, האדם בשלב מסוים בוחר במודע באפשרות השניה כדי להנצל מהסנקציות, אבל הוא בעצמו בוחר בצד השני, אז מדוע צריך את דברי הרמבם שמסביר שעומק נפשו של היהודי רוצה לקיים את המצוות, מספיק להבין שהוא רוצה להמנע מהסנקציות וממילא רוצה בגירושין, גם ללא העומק הנשמתי?!
חיים שתהא כתב:בס"ד
שלום רב לאוהבי תורתך
מה היחס (אם ישנו ) בין פלגינן דיבורא בו אנו מחליטים להתייחס לחלק אחד של המשפט, לבין הכלל בגמר דבריו אדם נתפס בו אנו מתייחסים לכל חלקי המשפט?
האם יש קשר בין שתי העקרונות? כלומר האם הם סותרים ומי שיסבור אחד לא יוכל לסבור את השני, או שמא הם יכולים לדור בכפיפה אחת כיון שאינם קשורים כלל ועיקר, ואם כן מדוע?
אם יש מקורות שעוסקים בשאלה, אשמח לקבלם.
חיים שתהא כתב:שלום רב לאוהבי תורתך
מובא במסכת חולין פרק ב, משנה י "הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה, לְשֵׁם זְבָחִים, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי, לְשֵׁם פֶּסַח, לְשֵׁם תּוֹדָה {כז}, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה {כח}. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת {כט}, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּמוּרָה {לא}, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל דָּבָר שֶׁנִּדָּר וְנִּדָּב, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, אָסוּר {לב}, וְשֶׁאֵינוֹ נִדָּר וְנִדָּב, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, כָּשֵׁר"
הציע תלמידי בכיתה ח' שמבואר במגילה פרק א משנה י "זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא נִדָּר וְנִדָּב, קָרֵב בַּבָּמָה {לז}. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִדָּר וְלֹא נִדָּב, אֵינוֹ קָרֵב בַּבָּמָה"
והדברים נפלאים, בגלל שדברים הנדרים והנידבים יכלו להיקרב בבמה בשעת היתר הבמות, יש משום מראית עין אם אדם ישחוט חולין לשם עולה, כיון שיחשוב הרואה שמא חזרו הבמות לתפקוד, מה שאין כן בדברים שלא נידרים ונדבים, אין חשש של מראית עין., כי מעולם לא היתה מציאות של היתר קרבנות אלו בבמות.
ודפח"ח!
לצערי לא מצאתי את הביאור הפשוט והנפלא הזה במפרשים.
אשמח אם מישהו מוצא קדמון שכתב כך
כיו"ב בשאר מקומות.מתני'. אמר רבי יהושע: שמעתי, שהסריס חולץ וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש. א"ר עקיבא, אני אפרש: סריס אדם - חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכושר; סריס חמה - לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שלא היתה לו שעת הכושר...
ר"ש מפרש = מפרט דין סוריה, הסתום בלשון התנא קמא.אין מוציאין שמן שרפה ופירו' שביעי' מהארץ לחו"ל - א"ר שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוץ לארץ:
אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ - אר"ש שמעתי בפירוש שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוצה לארץ:
רבי יהושע פירש ר"ל שפירט חילוק אשר סתום בדברי ר"א.רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור - אמר ר' יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העיקרים מותר - בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי:
ר' אליעזר אומר הגולל מטמא במשא, רבי יהושע אומר אינו מטמא, אמר רבי שמעון אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שהוא טמא, אמר לו ר' יהושע שמעון אחי איני יכול להכחישך מפני ששמעת סתם - ואני שמעתי בפירוש [בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא.
שמואל דוד כתב:חגיגה יז:
רש״י ד״ה האמר אביי - במסכת מנחות מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי
מה כוונת רש״י בזה? ואם כוונתו לציין למסכת מנחות מדוע העתיק המשך לשון הגמרא, הול״ל האמר אביי במסכת מנחות ותל״מ.
yankev כתב:בגמרא סוטה מ. ...רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. האם יש הסבר מה כל כך היה חשוב לגמ' לציין פרט זה?
בערקע חייט כתב:מעניין מספר הרב של פעמים שמצינו בש"ס, "רב ושמואל, חד אמר...וחד אמר..."
מדוע זה ככה? האם בכל כך דברי אגדה לא ידעו אמוראי בבל מי מרבותיהם אמר מה? או אולי היתה כאן כוונה מיוחדת להעלם הדברים? ולמה דווקא באלו שני חכמים?
דרומי כתב:לא בטוח שזה להעלים. מקובל ללמוד שכן יודעים: תמיד ה'חד אמר' הראשון הוא רב והשני הוא שמואל.
ואולי ההקדמה 'רב ושמואל, חד אמר כו'', באה להדגיש שמדובר בשני דיעות שקולות (שלא תחשוב שהדיעה הראשונה קודמת ועדיפה על הדיעה השניה, ולכן נקטו בלשון זו לומר שאין כאן ראשון ושני אלא שני צדדים).
בערקע חייט כתב:מעניין מספר הרב של פעמים שמצינו בש"ס, "רב ושמואל, חד אמר...וחד אמר..."
מדוע זה ככה? האם בכל כך דברי אגדה לא ידעו אמוראי בבל מי מרבותיהם אמר מה? או אולי היתה כאן כוונה מיוחדת להעלם הדברים? ולמה דווקא באלו שני חכמים?
המקדש שבי-ם כתב:yankev כתב:בגמרא סוטה מ. ...רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. האם יש הסבר מה כל כך היה חשוב לגמ' לציין פרט זה?
כתוב כבר בירושלמי שלמה נקראו סופרים מפני שעושים את התורה סימנים סימנים בדרך הספירה. כעין ל"ט אבות מלאכות, מ"ח קנייני תורה וכו' כך שכנראה על זה הדרך רצתה הגמ' לתת סימן לזיכרון בדברי ריו"ח ב"ז.
תלמוד ירושלמי שם:ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו נמנו ורבו ב"ש על ב"ה, וי"ח דברים גזרו בו ביום:
בבא קמא פב, א:תני, שמונה עשר דבר גזרו, ובשמונה עשרה רבו, ובשמונה עשרה נחלקו...
רב גביהה מבי כתיל מתני לה בהדיא: ר' תנחום ור' ברייס אמרי משום זקן אחד, ומנו? ר' יהושע בן לוי: עשרה תנאין התנה יהושע. עשרה תקנות תיקן עזרא...
אפילו הם בשני כיסים - הכל חולין.
פ"ק דביצה (דף י') רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר בשני כיסים מחלוקת, אבל בכיס אחד ד"ה חולין, וחד אמר בכיס אחד מחלוקת, אבל בשני כיסים דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל.
ופסק רבינו כמ"ד בשני כיסים מחלוקת, חדא דסתמא דמילתא כיון שהתלמוד הקדימו, דברי רבי יוחנן הם, ותו דאמרי' בשלמא למ"ד בשני כיסין מחלוקת וכו', ודחיק רב אסי לתרוצי אליבא דמ"ד בכיס א' מחלוקת, ומוקי לה בגוזלות מקושרין וכיסין מקושרין, והיינו דלא מהדר תלמודא לפרושי מאן אמר הכי ומאן אמר הכי, דמסתמא רבי יוחנן הוא דאמר בשני כיסים מחלוקת:
אהרן תאומים כתב:בריש חגיגה גבי חצי עבד וחצי בן חורין שכופים את רבו לשחררו כדי שיוכל לישא אישה וממילא חייב בעליה לרגל, האם כשהעבד סריס או שאינו רוצה להינשא האם ג"כ כופין
עזריאל ברגר כתב:מפורש בגמרא וברמב"ם שבשפחה אין כופין את רבה, וק"ו הדברים לעבד כשאינו עומד להינשא ולפרות ולרבות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 70 אורחים