כדכד כתב:האוהב ישראל מדבר על נקיבת חלה במפתח ולעשות לחלה צורת מפתח,
הוא לא מזכיר בכלל את הדמיון למצות ונותן טעמים אחרים
לא סגולה לפרנסה אבל כן תפלה לפתיחת שערי פרנסה.
אגב, לא ברור לי למה העטרת ישועה מוזכר לפני האוהב ישראל
מה שרגילים לצטט מספר "אוהב ישראל" של הצדיק מאפטא (והועתק לספר טעמי המנהגים), לא מדובר שם על חלה בצורת מפתח, אלא על ניקוב הבצק באמצעות מפתח. אלא שכאמור, כותבי המקורות למנהג כיום עושים הכל כדי למצוא מקור יהודי למנהג הזה שבמקורו הוא נוצרי...
לשון ה"אוהב ישראל":
"טעם למה
שמנקדין את הלחם משנה במפתח... ולזה אנו מנקדים הלחמים הקדושים בשבת זו במפתחות".
בספר אמרי פנחס מקוריץ (אות רי"ז) ביאר את המנהג:
"בשם הרב ז"ל בשבת אחר הפסח
עושין החלות כעין מצות, רמז למצות הנאכלות עם פסח שני,
ומנקבים החלה במפתח ודרך רמז שהשערים פתוחים עד פסח שני".
מנהגם היה לעשות את החלות כעין מצות, וכשם שהמצות מנוקדות (-מנוקבות) כך גם ניקבו את החלות, ואת הניקוב היו עושים באמצעות מפתח (ולא בצורת מפתח).
ה"אוהב ישראל" כותב "ונעשה על החלה צורת מפתח", "ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות", דהיינו שמנקבים את החלה במפתח גם לרוחב (שמטביעים את המפתח).
אבל חלה בצורת מפתח התחדשה בדורנו.
נראה כי כך היא השתלשלות המנהג: הוא מתחיל בחלות כעין מצה, זכר לפסח שני, וניקוב החלות עם מפתח, ללא סגולה כלשהי. פה ושם מנסים למצוא רמזים נוספים למנהג. המנהג ממשיך בהטבעה של המפתח על החלות, ולא סתם ניקוב (פה כבר מתחיל להקביל למנהגי הנוצרים). ממשיך בדורנו עם "חלה בצורת מפתח" ללא שום מקור, ושפע סגולות והבטחות בצידו.
ושוב אדגיש: "סגולה לפרנסה" אין כאן אלא רק רמז. והיום אתה רואה פרסומים על סגולה בדוקה ומנוסה. לזה מתאים הפתגם "לא דובים ולא יער" - לא חלה בצורת מפתח ולא סגולה.