עושה חדשות כתב:שאלה נוספת; מכיון שעם ישראל שקעו כ"כ בטומאת מצרים עד שהיו גם הללו עע"ז, במה מתקיים הענין של כור הברזל והזיכוך שנעשה במצרים, האם בכך שלא שינו את שמם ולשונם? או שמא איה"נ ולא התקיים הזיכוך הנדרש וזו רק היתה מטרה מלכתחילה? או שההרגל להיות עבד הוא הזיכוך שמדברים עליו?
אכתוב בס"ד מהידוע לי, ובקיצור, כי הדברים באמת ארוכים בספרים.
בפשטות, שפיל לסיפא דמדרש: תשובת הקב"ה למלאך: שהיה בשוגג ובאונס ובטירוף הדעת.
כך מבארים בספרים את החידה/סתירה הגדולה שמצינו ב"דור דעה", ואת אחיזת פרעה בעורף וכו'. שבפנימיותם היו טובים ונזדככו עוד ועוד בעינוי ושעבוד [ובכלל זה גם יצירת טבע כנוע שאח"כ נכנע לקב"ה] אבל היו אחוזי רוח שטות [כמו התמכרות], והמידות לא נשמעו למה שהשכל ידע, והחיצוניות לא נשמעה לפנימיות. כי טומאת מצרים וכישופיהם וכו' היו אדירים [והריכו בזה המפרשים ודייקו בפסוקים. בדיוק השבת ראיתי בספר בית אהרן עה"ת לר"א כהן ר"י חברון ריש פרשת שמות שהביא מתרגום המיוחס ליונתן שאם היה נשאר אפילו מצרי אחד חי - עדיין היה קיים שם "עם המצרים" ולא היו יכולים ישראל לצאת משם, והדברים נוראים, עיי"ש]. אבל כור הברזל זיכך את קדושת ישראל זרע האבות, ואכן היו מצויינים שם כגוי בפני עצמו - העברים, צאצאי האבות, ועשו חסד זה עם זה וכו' כמשפחה אחת זרע אברהם [ולשיטה אחת במדרשים שמרו ברית מילה במצרים, היא המצוה של אברהם שמייחדת את ישראל מהגויים], וזכות ארבעה דברים שהיו בהם שכללותם ששמרו על זהותם כזרע אברהם נבדלים מהגויים.
[בדעות של אברהם לא החזיקו, עבדו ע"ז, אבל היות זרע אברהם שמרו בקנאות ואף אחד לא התחתן עם מצרים. והוא ממש כעין מה שאברהם שלח לקחת אשה לבנו ממשפחתו הגם שהיו עובדי ע"ז, וכידוע. וזה אמרו חז"ל על הפסוק "גוי מקרב גוי", שמצד אחד היו מצויינים שם כנ"ל, גוי בתוך גוי, ומצד שני היו בלועים בתוך המצרים כעובר במעי ("קרבי") בהמה, והיציאה ממצרים נמשלת בנביא יחזקאל ללידה. והפירוש, שהיו מצויינים שם כגוי בפני עצמו, מוצא אחר, זרע אברהם, אבל במעשיהם ודעותיהם היו בלועים במצרים ועשו כמעשיהם. התוצאה של שילוב כזה היא דברי הקב"ה למלאך: בשוגג, באונס, בטירוף הדעת].
עבור יציאת מצרים זכות זו של היות "זרע אברהם" הספיקה, כי היציאה היתה משום ההבטחה והשבועה והברית לאבות, כמפורש בריש פרשת וארא, וכל עוד נקראים הבנים "זרע האבות" - אף אם אינם עושים כמעשיהם - הברית והשבועה חלה עליהם. כי רק בחירת אברהם היתה תלויה במעשיו ["עקב אשר שמע" וגו'] אבל הבחירה בזרעו אינה תלויה במעשיהם, וכך או כך יביאם לתכלית המיועדת להם, כפי שהאריכו בספרים.
בירור קדושת ישראל שלהם, זרע אברהם, במצרים - הכין אותם למצב שבו כאשר גאל אותם הקב"ה משליטת פרעה והמצרים כנ"ל - נמצאו מוכנים ועומדים אל התכלית. הגם שעוד היו צריכים עבודה, ועדיין נשארה בהם טומאת ע"ז שפלטם הענן, והתלוננו וכו', ומשה אומר ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם, ואף כי אחרי מותי, ופוק חזי בנביאים - כל זה כי העבודה טרם נגמרה [אילו לא חטאו בעגל כבר היתה נגמרת בסיני ושכינה וכניסה לא"י], וכפי שכתב רצ"ה שככל שמתקדמים הדורות קדושת ישראל הכללית מתבררת והולכת.