אחד הרבנים שהתעסק בענין אמר לי פעם
כי בעיניו הראיה הכי גדולה נגד העולים היא סתימת המגן אברהם והמשנ"ב שסתמו לאסור את העליה בזה"ז ולא חילקו בין המקומות ומשמע שכל ההר אסור
והרי הנדון כבר היה בזמנם ומדלא חילקו ש"מ ס"ל דאסור
אבקש מהחו"ר
א.לידע איפה המג"א והמשנ"ב שאפשר לדיק כך מדבריהם
ב.מה דעתכם על הראיה מצד סתימת הלשון
ג.האם באמת שייך להוכיח ענין שכזה כפסק בגלל דעת המג''א אפי' אם הראשונים מראים אחרת