ד"מ בית דין

[דרומי]

כמה שאלות מסקרנות על דיני נפשות שבטלו מישראל זה מזמן רב.

1) האם היתה איזו ברכה על קיום מצות הסקילה / שריפה / וכו'?

2) האם מצינו שנתקבצו קהל רב או מועט בעת המעשה, או שהיה זה בצינעא?

3) האם מי שנתחייב על פי עדי שקר וכיו"ב, רשאי למלט נפשו על ידי בריחה, או שחלה עליו המצוה לשתף פעולה עם שלוחי הדין?

והשי"ת יזכנו לחידוש הסנהדרין במהרה בימינו

[עזריאל ברגר]

1. כמדומני שמובא בספרים שאין מברכים על מצוה של השחתה, אפילו לא על מחיית עמלק.
2. בסקילה - מסתמא התאספו עם רב, שהרי רגימתו בכל ישראל. וכן בזקן ממרא (ולכאורה כל הצריכים הכרזה) - יש ענין להמיתו בפרסום. וכן במינים ואפיקורסים וכיו"ב (כשאינם תינוקות שנשבו) - כתב הרמב"ם שמיתתם בסיף בפרהסיא. ולגבי השאר - לא זכור לי שכתוב במפורש.
3. כמדומני שהילכו בזה נמושות לכאן ולכאן, ואולי גם בפורום כבר עסקו בזה.

[סגי נהור]

ואולי גם בפורום כבר עסקו בזה.

עסקו (ובין העוסקים גם השואל כאן).

[עזריאל ברגר]

עוד עונשים מצאנו בהם צנעא ופרהסיא:
מלקות ונידוי - כתוב שתלמיד חכם שחטא מלקים אותו בצנעא, וכן אם מנדים אותו - אומרים לו היכבד ושב בביתך. משמע שלשאר העם אין מקפידים בזה.
סוטה - משקים אותה בפרהסיא וכו'.

ויה"ר שנזכה בקרוב לחידוש הסנהדרין, אלא שמסתמא לא יהיה צורך להעניש וכו׳ כי כבר יחזרו כולם בתשובה.