עצה ותושיה למי שפתאום נהיה חזן קבוע

[חבר פורום אוצר החכמה]

הבו עצה ותושיה למי שא' מהוריו נפטר ופתאום נהיה חזן/ש"צ/בעל תפילה קבוע

א. עדיף מנין קבוע או מזדמן?
ב. עדיף מנין מוקדם לשחרית או שמשכימי קום קפדנים מדי?
ג. איך מסתדרים עם אלו שמתלבשים על חזן (כיון שהוא נצרך לבריות ואפשר לרדת עליו)?

[הוה אמינא]

א. ודאי עדיף קבוע, מהרבה בחינות.
ב. איפה שמשיגים עמוד... זה מחשל, לכל מנין יש את הקפדנים שלו... וכשיודעים את התועלת מזה לנשמה, זה נותן כח. ומסתמא גם על קשיים אלו נאמר טוב א' בצער וכו'.
ג. לתת להם יחס שמגיע לאלו שצמאים לזה, ולא לזלזל בהם בהבעה או במילה. אבל להגיע בהחלטה מראש, שרק הש"ץ מנהל את הקצב והמנין, ולא אף אחד אחר.

יש שיטה אחת להסתכל אחורה מדי פעם לראות אם יש 10 בקצב, ויש שיטה שניה לא להסתכל אף פעם ולנסוע בקצב שלך נטו ולצאת מנקודת הנחה שיהיו 10 שיהיה איכפת להם להתפלל במנין. ויש שיטה שלישית, להסתכל, אבל לא אחורה אלא קדימה. לקבוע שעון על דקות כמה דק' פסוד"ז וכמה שמו"ע לחש וכו' וכו'.
וכל אחד בוחר לו מה שמתאים לו / לציבור שסביבו.

[פרנקל תאומים]

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

אם אתה אדם מסודר ובעל משמעת עצמית, כדאי לך מאד להתביית (באופן מתואם עם הגבאי) על מניינים קבועים שיהיו "שלך", ולהגיע כמה דקות לפני תחילת כל תפילה להתייצב ליד העמוד, כדי שידעו גם אורחים מזדמנים שהעמוד בחזקתך.
ועם כל זה מפעם לפעם יהיו אנשים שבמקום לחפש להם מניין אחר הם יגשו בהפתעה ויגידו לך שיש להם יארצייט "בו ביום" וקדימות, ולכן כדאי שהמניינים הקבועים שלך יהיו מוקדמים, באופן שיאפשר לך לנסות לתפוס מניין אחר במקרה שהפתיעו אותך ולקחו לך את העמוד (וכמובן האופציה של להתקוטט או להתרגז במקרה כזה, היא בוודאי לא עילוי נשמה).



שה' ישמח אתכם. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.

[לייבעדיג יענקל]

כל דיני ומנהגי הקדימה אמורים במקום שיש מנין אחד בלבד.
במקום שיש כמה מניינים, יתכבד בעל היא"צ לעבור אל השטיבל השני ולקושש לו עשרה מתפללים ואל יחטוף את אנשיו ומקומו של מי שהגיע קודם לו.

[פרנקל תאומים]

כל דיני ומנהגי הקדימה אמורים במקום שיש מנין אחד בלבד.
במקום שיש כמה מניינים, יתכבד בעל היא"צ לעבור אל השטיבל השני ולקושש לו עשרה מתפללים ואל יחטוף את אנשיו ומקומו של מי שהגיע קודם לו.

נו מה לעשות שישנם אנשים שלא מבינים את זה.

[עזריאל ברגר]

סיפר לי חבר, שהיה בתוך השנה על אמו, ובא מישהו להשיג את גבולו בטענת יארצייט.
תוך כדי הדיבורים - התברר שאין זה יארצייט של הורה, אלא של אדם זר שנלב"ע ערירי רח"ל.

ושאלני החבר - מה ההוו"א של אותו אדם להניח שמתנדב קודם לחיוב אמיתי?! אין זה כי אם חוסר מחשבה!

אבל הוא ב"ה ידע שלא לעורר מריבות אלא לשתוק לע"נ אמו...

ולפני כמה שבועות ראיתי אירוע דומה במדויק (אב שכול שהשיג גבולו של יתום מבוגר (שהוא עצמו כבר זכה להשיא את כל ילדיו), והלה שתק כדג).

[עזריאל ברגר]

תגובה שקיבלתי בפרטי:

הייתי מוסיף שגם לריב עם האשה כדי להגיע למניין הקבוע זה לא עילוי נשמה. צריך לדעת להתגמש ומידי פעם לנשום עמוק וללכת לשטיבל.. (יש שטיבלאך שפחות תפוסים בדרך כלל. כמו קומארנע בגאולה מאחורי הפיס. או זהרי חמה מול השוק, בסופי שבוע)

[דורשי יחודך]

ג. לתת להם יחס שמגיע לאלו שצמאים לזה, ולא לזלזל בהם בהבעה או במילה.

החכמתי הרבה ממשפט זה (בלי קשר לנושא האשכול הספציפי). ייש"כ.

[זיז שדי]

כל דיני ומנהגי הקדימה אמורים במקום שיש מנין אחד בלבד.
במקום שיש כמה מניינים, יתכבד בעל היא"צ לעבור אל השטיבל השני ולקושש לו עשרה מתפללים ואל יחטוף את אנשיו ומקומו של מי שהגיע קודם לו.

אין נפק"מ אם יש מנין אחד או כמה מנינים, אם אדם ניגש וטוען שיש לו 'קדימה' אל תעשה מזה עסק, כמו שהוא יוכל למצוא 10 מתפללים, גם אתה תוכל למצוא, ואם לא תוכל גם הוא לא יוכל.
אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה

[עזריאל ברגר]

אין נפק"מ אם יש מנין אחד או כמה מנינים, אם אדם ניגש וטוען שיש לו 'קדימה' אל תעשה מזה עסק, כמו שהוא יוכל למצוא 10 מתפללים, גם אתה תוכל למצוא, ואם לא תוכל גם הוא לא יוכל.
אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה

צריך לזכור שיש הרבה יהודים "משונים" שאם תאמר להם שכך וכך הוא הדין - הם יקבלו עליהם עול מלכות שמים בשתיקה ולא תהיה מזה שום מריבה.

ולכן יש מקום רב לדון מהו עיקר הדין.

[זיז שדי]

צריך לזכור שיש הרבה יהודים "משונים" שאם תאמר להם שכך וכך הוא הדין - הם יקבלו עליהם עול מלכות שמים בשתיקה ולא תהיה מזה שום מריבה.
ולכן יש מקום רב לדון מהו עיקר הדין.

אתה צודק, אבל יענקעל בא וטען כאילו יש לך 'זכות' ותעמוד על 'זכויותיך'. בדר"כ הגורם למריבות על דברים זוטרים כאלה זה עקשנות וחוסר וויתור, ויותר ראיתי כשאחד מוותר מיד השני מוותר ג"כ. וגם הלום ראיתי אצל הרבה מרבותי, שכשנעשה דבר כזה מיד הם וויתרו בלי לומר שכך הוא הדין, וכך הוא הדין, ושמחו מאוד שניתן להם עת וזמן להעביר על מידותיהם

[דרומי]

לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

[פרנקל תאומים]

לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

viewtopic.php?f=17&t=41000&sid=a1a467b3acda25fcffc73684be5748a5#p786963

[כדכד]

לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

עם קשר מיוחד לאשכול הספציפי הזה-
א. גם אם הוויתור הוא לטובת מישהו אחר, גם אם מצטרף לזה השיקול שלמוותר הוא לא כל כך חשוב, עדיין מגיע לו (ולנשמה שאותה מבקש להעלות) שכר וויתור כי סוף סוף הועיל לאדם אחר.
ב. מקובל, ואיני זוכר כרגע מקורות אבל יש כמה מעשים בזה, שוויתור על העמוד לאדם אחר גם אם מבחינה הלכתית לא היה קודם מעלה אתץ הנשמה יותר מתפילה לפני העמוד.

[החוזר]

לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

אמת. אך יש לזכור שבאותה מידה לא תמיד ההתעקשות מלמדת על כיבוד הורים יוצא מן הכלל. כולנו מכירים "בעלי מוסף" שבכל שבת יש להם שני יאהרצייטן, מה שמאפשר להם לכבד את ה' מגרונם ולהנעים לציבור בסלסוליהם.

[כדכד]

נזכרתי בוורט על "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" שכשיהיה "אבל אבי" יהיה לי תירוץ להרוג את יעקב אחי בוויכוח על העמוד למי יהיה...

[אחד הרבנים]

לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

עם קשר מיוחד לאשכול הספציפי הזה-
א. גם אם הוויתור הוא לטובת מישהו אחר, גם אם מצטרף לזה השיקול שלמוותר הוא לא כל כך חשוב, עדיין מגיע לו (ולנשמה שאותה מבקש להעלות) שכר וויתור כי סוף סוף הועיל לאדם אחר.
ב. מקובל, ואיני זוכר כרגע מקורות אבל יש כמה מעשים בזה, שוויתור על העמוד לאדם אחר גם אם מבחינה הלכתית לא היה קודם מעלה אתץ הנשמה יותר מתפילה לפני העמוד.

יעויין בספר עמק ברכה שהביא בשם החתם סופר על המוותר לחבירו שלא כדין על לגשת שליח ציבור שהריהו גוזל את המתים,
(מובא שם נפק"מ הלכתית לגבי האם לפרסם שאדם איבד עצמו לדעת , ואכמ"ל)
וסייג את זה בצער גדול , והאריך שם
אמנם ח"ו לריב על זה ובוודאי הכוונה שהוא מוותר לגמרי על האפשרות לגשת שליח ציבור ולא שהוא הולך לבית כנסת אחר.
וכל אדם יודע מרת נפשו האם כמו שהוא מוותר על העמוד ש"ץ בשביל אביו למען השלום, הוא יוותר גם כן על תור ארוך במכולת למען שלום.

ודרך אגב רעיון שלי מנסיוני להמנע מאנשים המטרידים אחר התפילה בהערות הוא להישאר בעמוד כמה דקות בלימוד משניות או אמירת תהילים , ורוב המטרידים מאופיים לא יטרחו להישאר עוד זמן בשביל להעיר אף שבנפשם להעיר.

[כדכד]

איפה זה בחת"ם סופר?

[אחד הרבנים]

איפה זה בחת"ם סופר?

שו"ת חת"ס יו"ד שכ"ו
וז"ל ואם כן אם הבנים יודעים בעצמם באמת שאביהם איבד עצמו לדעת אפי' אין האבלים האחרים יודעי' מזה כלום אם אומרים קדיש הרי הם גוזלים המתים הכשרים וק"ו ממה שכתב מג"א סימן קל"ב בשם תשו' בנימין זאב בשני אונסי' שא' נהרג וא' מת שבן הנהרג דוחה לבן המת שזה איתכפר לי' בהריגתו מכ"ש שבני הכשרים ידחו לבן מי שאין הקב"ה חפץ שיתכפר לו ואין כאן לחוס על כבוד משפחה במקום גזילת מתים האחרים.

(וכן יעויין באליה רבה או"ח קל"ג,ז' שכתב לשון זו של גוזל את המתים על מי שלא ניגש ש"ץ בימים שאין אומרים תחנון, יעו"ש)

[אחד הרבנים]

לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

אולי המדד שאדם יוכל למדוד את עצמו יהיה האם כמו שהוא מוותר בקלות לגשת חזן להעלות נשמת אביו או אמו משום תירוץ השלום, כמו"כ יוותר על תור ארוך שהוא מחכה שעה בחנות מפני השלום,
או שמפני השלום מוותרים רק על עילוי נשמת אביו ולא על זמנו היקר.
וכמובן יש את האפשרות היותר פשוטה לוותר ולגשת חזן בבית כנסת אחר.

[צופה_ומביט]

יש לחלק שבעילוי נשמה גם הוויתור הוא עילוי נשמה, ואולי אפילו יותר גדול, וכמובא.
ולא פשוט כלל [למי שסדר יומו קבוע וצריך להיות בעבודה או להוציא ילדים מהמוסדות וכיו"ב] להתחיל לחפש עכשיו על המקום מנין אחר בבית כנסת אחר [ומי יודע אם שם לא תפוס כבר].

[עזריאל ברגר]

בקיצור: יש בדבר צדדים לכאן ולכאן, והרי זה מדברים המסורים ללב, שעליהם מתאימה לשון הרמב"ם "שאי אפשר לכוון הדעות הכתב", אלא כל אחד צריך לשקול את הדברים באופן אישי, אם בעצמו ואם בעזרת "עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות".

[כדכד]

לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

אולי המדד שאדם יוכל למדוד את עצמו יהיה האם כמו שהוא מוותר בקלות לגשת חזן להעלות נשמת אביו או אמו משום תירוץ השלום, כמו"כ יוותר על תור ארוך שהוא מחכה שעה בחנות מפני השלום,
או שמפני השלום מוותרים רק על עילוי נשמת אביו ולא על זמנו היקר.
וכמובן יש את האפשרות היותר פשוטה לוותר ולגשת חזן בבית כנסת אחר.

האפשרות הפשוטה הזו אםהאבל גר בירושלים וב"ב וכד'.
יש מקומות שהמנינים שם יותר מוגבלים.
ויתור עלתור במכולת אינו ענין לכאן כלל כי בכל מקרה הוא צריך להיות במכולת ואם יחכה זה רק יקח יותר זמן ושמוותר על החזנות מוותר לגמרי

[כדכד]

איפה זה בחת"ם סופר?

שו"ת חת"ס יו"ד שכ"ו
וז"ל ואם כן אם הבנים יודעים בעצמם באמת שאביהם איבד עצמו לדעת אפי' אין האבלים האחרים יודעי' מזה כלום אם אומרים קדיש הרי הם גוזלים המתים הכשרים וק"ו ממה שכתב מג"א סימן קל"ב בשם תשו' בנימין זאב בשני אונסי' שא' נהרג וא' מת שבן הנהרג דוחה לבן המת שזה איתכפר לי' בהריגתו מכ"ש שבני הכשרים ידחו לבן מי שאין הקב"ה חפץ שיתכפר לו ואין כאן לחוס על כבוד משפחה במקום גזילת מתים האחרים.

(וכן יעויין באליה רבה או"ח קל"ג,ז' שכתב לשון זו של גוזל את המתים על מי שלא ניגש ש"ץ בימים שאין אומרים תחנון, יעו"ש)

בחת"ס אין דבר ממה שאמרת
כאן כתוב שהאומרים קדיש (הדיון על קדיש ולא על ש"ץ) שלא כדין על חשבון אחרים הם גוזלים את אלו שכן צריכים לומר עליהם. לא על מי שלא ניגש שהוא גוזל.

[בעל התפארת]

בד"כ לכל מנין יש את הקצב שלו, והוא ידוע למתפלליו הקבועים, ולכן אם הש"ץ יברר לפני זה אם המנין הזה מהיר או איטי, והוא ישתדל להתאים את עצמו, הוא כבר פתר את רוב הבעיות. (חוץ ממי שחיוב באותו יום או שסתם אוהב לגשת)

[אחד הרבנים]

בחת"ס אין דבר ממה שאמרת
כאן כתוב שהאומרים קדיש (הדיון על קדיש ולא על ש"ץ) שלא כדין על חשבון אחרים הם גוזלים את אלו שכן צריכים לומר עליהם. לא על מי שלא ניגש שהוא גוזל.

אתה צודק
טעיתי בניסוח הראשוני
אנסח שוב
כתוב בהעמק ברכה עפ"י החת"ס וכו' , יעו"ש

[נחומצ'ה]

אגב, מה הטעמים שתפילה בציבור [לעבור לפני התיבה], מועילה יותר לעי"נ, מאמירת קדיש?
[כך מובא במשנ"ב, סי' נג סעי' כ. וכן שמעתי בע"פ בהוראות מו"צים]

[מי אנוכי]

יכול היות (בדרך אפשר) שכשעובר לפני התיבה יש כמה וכמה קדישים ועוד דברים שבקדושה כגון קדושה וברכו, ואולי גם כן מפני שמזכה את הרבים ומוציאן יד"ח.

[נחומצ'ה]

יכול היות (בדרך אפשר) שכשעובר לפני התיבה יש כמה וכמה קדישים ועוד דברים שבקדושה כגון קדושה וברכו, ואולי גם כן מפני שמזכה את הרבים ומוציאן יד"ח.

כי על אמירת הקדיש, המשנ"ב מביא דברים נשגבים ביותר.

[נחומצ'ה]

[כך מובא במשנ"ב, סי' נג סעי' כ. וכן שמעתי בע"פ בהוראות מו"צים]

והראוני היום שזה רמ"א מפורש ביורה דעה סימן שע"ו, וכדלהלן:
אבל בימות החול מי שיודע להתפלל -- יתפלל, ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים.

ועדיין אבקש לברר הטעמים..

[חבר פורום אוצר החכמה]

יש עצה בענין אימתא דציבורא?

[עקביה]

יש עצה בענין אימתא דציבורא?

לקרוא מתוך הסידור.

[לייבעדיג יענקל]

זו לא עצה עבור השואל, אבל נזכרתי בסיפור שהיה אצל אחד מאדמו"רי דז'יקוב שביקש ממישהו לגשת לעמוד והלה טען שיש לו אימתא דציבורא, נם לו הרבי 'תחשוב שאתה מתפלל לפני הקב"ה, ממנו הרי אינך מפחד' ...

[ישיבה מאן דהו]

יש עצה בענין אימתא דציבורא?

הכוונה לפחד קהל?