שבת כח: - יישוב נפלא לקו' תוס' על רש"י בענין קשר תפילין הל"מ

[כשתילי זיתים]

בגמרא שבת כח: אמרינן, שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. ודעת רש"י שם שהכוונה לא רק לשי"ן, אלא גם הדל"ת ברצועות של ראש, והיו"ד על השל יד, הם הל"מ. והתוס' (שבת סב. ובעוד כמה מקומות) תמהו על רש"י מהגמרא מפורשת שם כח:, שמקשה למה צריכים לדינא דרב יוסף שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד, תיפוק ליה משום למען תהיה תורת השם בפיך, מן המותר בפיך. והגמרא תירץ שזה לעורן (פירוש לעור התפילין, ולא הקלף) ומקשה הגמרא הא כיון ששי"ן הל"מ, א"כ פשיטא דבעינן מן המותר בפיך. ולבסוף משני הגמרא דאיצטריך לרצועות, שלא נכלל במן המותר בפיך, ואיצטריך דין חדש של רב יוסף. ומקשים התוס', דאם הדל"ת ויו"ד הוא גם הל"מ, מה מרויח ברצועות יותר מבעורן, כמו שהשי"ן צריך מן המותר בפיך, גם הדל"ת והיו"ד צריכים. וטרחו האחרונים ליישב קושיא חזקה זו, ולא ראיתי שום תירוץ מתקבל על הלב.
ולע"ד הפשט הוא פשוט מאוד, ופלא על האחרונים שלא עמדו על זה. דהנה, דין זה דמן המותר בפיך נאמר בעיקר על הקלף, וכמש"כ רש"י מכות יא. שהוא דין שאין נכתבים על עור בהמה טמאה. ומבואר גם בגמרא כאן שאילולא דין חדש דרב יוסף, לא היה דין זה על הרצועות, והיינו כנ"ל שהוא רק דין תורת השם בפיך, היינו על מה שנכתב תורת השם, ולא לכל דבר ששייך למצוות תפילין וכיו"ב. וא"כ יש לומר דלדעת רש"י, דין זה הוא רק על הקלף, ולא על הדיו. וא"כ ממילא הרצועות, אף שכותבים אותיות שי"ן ודל"ת, מ"מ זה לא הקלף, ולא שייך כלל דין זה. וכי תימא, א"כ מה מקשה הגמרא מהשי"ן, הרי גם זה הוא לא קלף, אלא אות? אמנם רש"י דקדק היטב בלשונו וז"ל וכיון דאות השם נכתב בקמטין שלו מן המותר בפיך בעינן עכ"ל, היינו דאין הגמרא מקשה מצד האות שי"ן בעצמו, אלא מצד התפילין של ראש שהם כקלף להשי"ן שנכתב עליו. וממילא לק"מ קושיית התוס'.
וארווחנא בזה ליישב קושיית הגרע"א בגליון הש"ס שם שתמה, למה לא אוקי הגמרא דינא דרב יוסף בתפילין של יד, ולמה צריכים לאוקמי ברצועות, והניח בצ"ע. ולהנ"ל א"ש היטב, דגם התש"י הוא כקלף להיו"ד שנקשר עליו, וממילא גם בלא דינא דרב יוסף צריכים עור בהמה טהורה משום למען תהיה וכו'.
והדברים ברורים מאוד, ופלא שלא עמדו בזה.

[אהרן תאומים]

מן שמיא קא זכי למר אכן ישוב נפלא

[HaimL]

דוק בדיבורי רש"י ז"ל, שפירש,
---
שי"ן של תפילין -
אלא לנכרכות בשערן -
בשערן -
לרצועותיהן -

הל"מ - וכיון דהלכתא רצועות מסיני טהורות נמי הל"מ ומתניתא דרב יוסף לאו הל"מ קאמר:
---
היינו דבשי"ן של תפילין פירש לרווחא דמילתא, דשי"ן ודל"ת ויו"ד ה"ל שם, ותורת השם קרינן ביה ולא בעי מילתיה דרב יוסף. אבל לבתר דבעינן למימר מילתיה דרב יוסף על שערן וגידיהן ורצועות ע"כ א"א לדחות משום דנפקא לן מקרא דתורת השם בפיך, אלא הדיחוי הוא כללי, דכל מה שהוא הלמ"מ לא בעי קרא, ושפיר ה"ל לרש"י ז"ל לפרש כן על שי"ן לחודיה, דפשיטא דה"נ שי"ן לחודיה לא בעי קרא דרב יוסף, משום דהוא הלמ"מ, אבל דרכו של רש"י ז"ל לפרש בה"א ואז לפרש המסקנה. ותוספות ז"ל לא פירשו אלא לפי המסקנה, דכל מה שהוא הלמ"מ לא בעי קרא, כגון שי"ן

[כשתילי זיתים]

הרב חיימל לא הבנתי דבריך, עכ"פ סברא זו שכל שהוא הל"מ צריך מן המותר בפיך הוא רק הו"א, שהגמרא משני נהי דגמירי שחורות טהורות לא גמירי. (לא הבנתי אם באת להקשות או לתרץ, אולי תסביר יותר)

[HaimL]

תורף דבריי הוא שאין כאן קושיא וממילא א"צ ליישוב, דהרי כאן שלוש הלכות. מתניתא דרב יוסף (לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד) וקרא למען תהיה תורת השם בפיך, והלכה למשה מסיני. ופירש רש"י ז"ל דכל מה שהוא הלכה למשה מסיני לאו מדרב יוסף נפיק, דכתב,
---
הל"מ - וכיון דהלכתא רצועות מסיני טהורות נמי הל"מ ומתניתא דרב יוסף לאו הל"מ קאמר:
---
א"כ ע"כ האי דיחוי קאי נמי אשי"ן לחודיה, דבעינן למילף למאי דתני רב יוסף דקאי אעורן, ודחינן דשי"ן של תפילין הלמ"מ, וע"כ כל עורן, דהשי"ן כתיבא ביה, הוא הלכה למ"מ, ולא בעי למילתיה דרב יוסף, וזהו פירוש התוספות ז"ל. אבל רש"י פירש בה"א לא משום דשי"ן הוא הלכה למ"מ, אלא משום דהשי"ן עם היו"ד ועם הדל"ת הן שם, וקרינן ביה תורת השם בפיך ומהאי נפקא, ולא ממתניתא דרב יוסף. ונמצאנו למדים, שלרש"י ז"ל הייתה נוסחא אחריתי, דע"כ לא פירש דדחינן עורן משום שהשי"ן הוא הלכה למשה מסיני, אלא משום שהשי"ן עם שאר האותיות הוא שם, ומקרא נפקא, וא"כ, מוכח דעורן טהור, הוא מקרא דתורת השם בפיך, ולא מדרב יוסף,
---
שי"ן של תפילין - שיהא העור נקמט מבחוץ ג' קמטין ודומה לשי"ן והרצועה נקשרת כמין דלית ויש רצועה כפופה כמין י' דהיינו שדי וכיון דאות השם נכתב בקמטין שלו מותר בפיך בעינן ומקרא נפיק:
---
ועל כרחין לא גרס רש"י ז"ל למילתיה דאביי, ולא גרס לכורכן בשערן ולתופרן בגידן הא נמי הלמ"מ, דעד השתא לא דחינן משום שהוא הלמ"מ, אלא משום דנפק"ל מתורת השם בפיך.
אבל עוד נמצאנו למדים, דרש"י גופיה יודה גם לפירוש התוספות ז"ל, כיוון דלמסקנה, הואיל ובעינן שערות וגידים ורצועות טהורים, וע"כ לאו משום תורת השם בפיך, דשערות וגידים אינם כתב ולא שם, ולאו תורת השם קרינן בהו, ממילא יחזור רש"י לפרש אף על שי"ן דתפילין, דלאו משום צירוף היו"ד והדל"ת דחינן, דה"ל שם, ותורת השם קרינן ביה, אלא משום שכמו שערות וגידים דהלמ"מ ולא בעי קרא, ה"נ שי"ן דתפילין הלמ"מ, ולא בעי שום קרא לעורן.

[HaimL]

בעצם, אין הכרח לומר שלרש"י ז"ל הייתה נוסחא אחריתי, אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא, שלכתחילה פירש רש"י לא מטעם שהלמ"מ לא בעי קרא, אלא כיוון דשי"ן הלמ"מ, ובצירוף היו"ד והדל"ת ה"ל שם השם, ומקרא דתורת השם בפיך נפקא, מוכח דמתניתא דרב יוסף לא קאי אעורן. רק אחרי שהגמרא רצתה ללמוד דרב יוסף איירי בשיער וגידים ורצועות, לא מצי למדחי אלא משום דהלמ"מ לא בעי קרא. ורש"י ז"ל פירש בשי"ן להגדיל תורה ויאדיר.

[כשתילי זיתים]

בגמרא למסקנא מפורש שבהל"מ צריך קרא מיוחד שיהא על עור בהמה טמאה, ומה שהבאת מרש"י הוא רק הו"א של הגמרא.
ולמסקנא שיש דין דרב יוסף גם על רצועות, אה"נ השי"ן נכלל בזה, אבל גם בלא"ה השי"ן צריך מן המותר בפיך מקרא דלמען תהיה, כמפורש בגמרא.
וכתבתי למעלה מה יענה רש"י על קושיית תוספות.

[HaimL]

נכון, במסקנה לומדים דהא דתני רב יוסף הוא על רצועות מעור טהורה, דרצועות שחורות הלמ"מ, אבל לא טהורות. אבל אנחנו לא דנו על המסקנה, אלא על המהלך. וגם לפי המסקנה עורן לא נפקא לן מדרב יוסף, אלא מהא דשי"ן הלכה למ"מ (ובזה פירש"י בהו"א דשי"ן ודל"ת ויו"ד ה"ל שם, ומתורת השם בפיך נפקא, ולא מדרב יוסף). ומה שקשה מהא דרצועות טהורות למסקנה נפקא לן ממילתיה דרב יוסף, וא"כ מוכח דגם הדל"ת והיו"ד הם בכלל זה, ודלא כפירש"י ז"ל, כבר כתבתי דע"כ לא פירש רש"י ז"ל בשי"ן אלא מקמי דידעינן שיער וגידים, דדחינן משום דהלמ"מ לא בעי קרא, ולא מקרא דתורת השם בפיך, וה"נ יפרש רש"י על שין ש"ת לחודיה, דהלמ"מ ולא בעינן קרא, ומה שפירש בשי"ן הוא להגדיל תורה ויאדיר.
עוד יש לתרץ לרש"י ז"ל, לפי מסקנת הגמרא, דשפיר איכא למימר דרצועות טהורות מדרב יוסף נפק"ל, ומיהו דל"ת ויו"ד לא היו בכלל זה, דלרש"י ז"ל מוכח דהיו"ד והדל"ת הם הלמ"מ כמו השי"ן (רק דבהו"א פירש דדחינן להו משום תורת השם בפיך), רק השי"ן שהוא בקמטי העור, וע"כ א"א להיות שי"ן טהור מעור טמא. אבל היו"ד והדל"ת, שמא אפשר להיות רצועות מעור של טמאה, ורק היו"ד והדל"ת יהיו מעור טהורה, ומחוברים לרצועות של הטמאה (משא"כ בשי"ן דצ"ל בקמטי העור). ורק לבתר דרב יוסף קאי ארצועות טהורות, ה"נ יו"ד ודל"ת בכלל זה, ומגופן של הרצועות. אבל בלא"ה כבר כתבתי דפירש"י הוא רק בהו"א של המהלך, ואין כאן פלוגתא.

[HaimL]

ועכשיו עיינתי בדבר, ושמא מה שניסיתי לתרץ החילוק בין הש"ין לבין היו"ד והדל"ת נסתר מצד ההלכה, אבל בלא"ה א"צ לכל זה, כפי שכתבתי, דרש"י ז"ל פירש כן רק בהו"א ולרווחא דמילתא.

עכ"פ, לא הבנתי מדברי כבודו, איך למד שמאחר ולמסקנת הגמ' רצועות טהורות מדרב יוסף נפק"ל, ה"ל אף השי"ן בכלל זה, אחר שהגמרא דחתה במפורש, דשי"ן ש"ת הלמ"מ. ולא הבנתי מאי קאמר דבלא"ה השי"ן צריך מן המותר בפיך, אם אמרת דהשי"ן הוא בכלל הרצועות, דנפק"ל מדרב יוסף דצ"ל טהורות. ובעיקר העניין, שוב אכתוב, דלבתר דאייתינן שערות וגידים, תו ליכא הוכחה דשי"ן ש"ת הוא מקרא דתורת השם בפיך, דזה הרי לא נתפרש בגמרא, רק דשי"ן הוא הלמ"מ, ורש"י ז"ל פירש דבצירוף הדל"ת והיו"ד (דמפשטות דבריו ה"נ דהם הלמ"מ) ה"ל שם השם ומקרא דתורת השם בפיך נפקא. אבל למסקנה (כוונתי למסקנת המקשן, דדחינן כל הני משום דהלמ"מ לא בעי קרא), א"כ ליכא הוכחה דשי"ן דחינן מתורת השם בפיך, אלא רק משום דהלמ"מ לא בעיא קרא. וזה שפיר מתרץ את הקושייה כביכול על רצועות, וגם אכתי ברירא לן אמאי נקט הגמרא לרצועותיהן, לבתר דנקט שיערן וגידיהן, משום דבשי"ן ורצועות איכא למדחי משום תורת השם בפיך, ולא בשיער וגידים, ולבתר דדחינן שיער וגידים, דהא הלמ"מ לא בעיא קרא, תו מצי למימר דמילתיה דרב יוסף קאי ארצועות, דלמסקנה לא דחינן להו בדיחויא קמא דשי"ן, משום תורת השם בפיך, אלא דחינן שי"ן לחודיה משום דהלמ"מ לא בעיא קרא, וה"נ לשיער וגידים, וה"נ לרצועות (ואם היינו דוחים רצועות טהורות משום תורת השם בפיך, תו לא ה"מ לאוקמי למילתיה דרב יוסף ברצועות, וא"כ מוכח דלרש"י ה"נ לא דחינן לשי"ן מהטעם שפירש בשי"ן, אלא ממה שפירש לקמיה, דהלכה למ"מ לא בעיא קרא).

[כשתילי זיתים]

ומה שקשה מהא דרצועות טהורות למסקנה נפקא לן ממילתיה דרב יוסף, וא"כ מוכח דגם הדל"ת והיו"ד הם בכלל זה, ודלא כפירש"י ז"ל,

לא הבנתי כלל הקושיא

[כשתילי זיתים]

עכ"פ, לא הבנתי מדברי כבודו, איך למד שמאחר ולמסקנת הגמ' רצועות טהורות מדרב יוסף נפק"ל, ה"ל אף השי"ן בכלל זה, אחר שהגמרא דחתה במפורש, דשי"ן ש"ת הלמ"מ. ולא הבנתי מאי קאמר דבלא"ה השי"ן צריך מן המותר בפיך, אם אמרת דהשי"ן הוא בכלל הרצועות, דנפק"ל מדרב יוסף דצ"ל טהורות.

כיום שהשי"ן הל"מ שכותבים שם השם, א"כ צריך מן המותר בפיך כמו קלף ס"ת, כמפורש בגמרא.
למסקנא שרב יוסף מחדש שגם הרצועות צריך מן המותר בפיך, אף שלא כתוב בה שם השם, מסתמא נכלל בזה גם הבתים, בפרט לפמש"כ המג"א (תקפו, ג) דלמסקנא בכל מצוות בעינן מן המותר בפיך א"כ כ"ש מה שנוגע לתפילין.
אך אין שום נפק"מ דשי"ן צריך מן המותר בפיך בלא"ה כיון שכותבים שם השם, כמפורש בגמרא.

[HaimL]

אבל רב יוסף לאו משום מן המותר בפיך תני לה, דהא מפורש בגמרא,
---
ואלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין תפילין בהדיא כתיב בהו (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך
---
הרי לנו מפורש דקרא דתורת השם בפיך הוא דיחוי לדרב יוסף, ולא שרב יוסף למד ממנו.

[HaimL]

ומה ששי"ן צ"ל מן המותר בפיך, משום דבצירוף הדל"ת והיו"ד הוא שם, ותורת השם קרינן ביה, לא אתפרש בגמרא, אלא הוא בפירוש רש"י ז"ל, ושפיר איכא למימר כפירוש התוספות ז"ל דאין הוא משום שם השם ומן המותר בפיך, דקאי אשי"ן לחודיה. וכמו שיער וגידים, דאין בהם שם, ולאו תורת השם קרינן בהו, וצריכים טהורים רק משום הלמ"מ דלא בעי קרא, וא"כ פשיטא דשי"ן של תפילין ורצועות, דהן הלכה למ"מ, ה"נ דליבעו טהורים רק משום שהם הלמ"מ (ולמסקנת הגמרא שם אין רצועות טהורות הלמ"מ אלא שחורות. ומדתני רב יוסף הוא דנפקא לן רצועות טהורות).

[כשתילי זיתים]

אבל רב יוסף לאו משום מן המותר בפיך תני לה, דהא מפורש בגמרא,
---
ואלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין תפילין בהדיא כתיב בהו (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך
---
הרי לנו מפורש דקרא דתורת השם בפיך הוא דיחוי לדרב יוסף, ולא שרב יוסף למד ממנו.

אה"נ זה הפשטות, אבל לכאורה המג"א בע"כ לומד שרב יוסף מחדש שהכל נכלל במן המותר בפיך. דאל"ה האיך כתב ששייך מן המותר בפיך בכל המצוות? הרי מפורש דלא קאי אפילו ארצועות!
אי נימא דלא כהמג"א, א"כ מן המותר בפיך לא קאי רק אס"ת, או מה שכותבים שם השם בתפילין, כמו השי"ן, ורב יוסף מחדש דין חדש גם על רצועות (ומסתמא דין זה היה כולל גם הבתים, אך אין שום נפק"מ דבלא"ה צריך מן המותר בפיך משום שם השם שכתוב בה)

[HaimL]

לא עיינתי במג"א שהביא כבודו, אבל אנחנו דנים בסוגיא דשבת, שהביא כבודו, ושם אתפרש הכי. ושמא הגאון המג"א זצ"ל למד כן ממק"א.
ומ"ש כבודו לחלק בין הבתים לרצועות נראה דא"א לחלק באופן הנ"ל. משום דשם השם כתיב גם בבתים, היינו השי"ן וגם ברצועות, היינו הדל"ת והיו"ד, ומאי אולמיה דשי"ן מרצועות. ומה שנשמע מרש"י דאיירי דווקא בשי"ן דכתוב בקמטיו, הוא משום דבעינן למדחי לעורן, וזה שייך רק בשי"ן, ואכתי לא איירי כלל ברצועות. והחילוק שאני רציתי לחלק בין הבתים לרצועות נסתר מהא דבעינן קשירה תמה, והא דשי"ן לחודיה אינו שם, זה נלמד מהא דהכותב שי"ן מש"ין דל"ת יו"ד אי נמחק או לא.

[כשתילי זיתים]

לא עיינתי במג"א שהביא כבודו, אבל אנחנו דנים בסוגיא דשבת, שהביא כבודו, ושם אתפרש הכי. ושמא הגאון המג"א זצ"ל למד כן ממק"א.

עיי"ש במג"א נראה שמקורו מסוגיין

ומ"ש כבודו לחלק בין הבתים לרצועות נראה דא"א לחלק באופן הנ"ל. משום דשם השם כתיב גם בבתים, היינו השי"ן וגם ברצועות, היינו הדל"ת והיו"ד, ומאי אולמיה דשי"ן מרצועות

הוא קושיית התוספות, ויישבתי בטוטו"ד בהודעה הראשונה כאן

[HaimL]

ועל זה השבתי, דלא בעי יישוב כלל, ושוב אסביר כאן את הפשט, דבר דבור על אפניו.
רצינו ללמוד למילתיה דרב יוסף אתפילין היינו קלף, ודחינו דהא נפקא מתורת השם בפיך. אז רצינו לעורן, ודחינו דשי"ן הלמ"מ, ואכתי לא ידעינן שערות וגידים, ולכן פירש"י ז"ל כמו גבי תפילין, דעיקר הדיחוי הוא דנפקא לן מתורת השם בפיך. ואז רצינו ללמוד על שיער וגידים, ודחינו דהוא הלמ"מ, וע"כ רק משום הכי, דהלמ"מ לא בעי קרא (דשיער וגידים ל"ה שם). ולבתר הכי, אחרי שדחינו דמה שהוא הלמ"מ לא בעי למילתיה דרב יוסף, וממילא גם שי"ן ע"כ אידחיא מהאי טעמא, ולא משום שהוא שם בצירוף הדל"ת והיו"ד, א"כ עכשיו שייך ללמוד על רצועות, ולדחות באותו האופן (ואז להסיק שאין לדחות, משום דרק שחורות הוא הלמ"מ ולא טהורות), וע"כ רש"י יודה לכל זה במסקנה, ואין כאן קושיא, ולא פלוגתא, ולא בעי יישוב.

[כשתילי זיתים]

לרש"י מבואר בהו"א דכל דבר שהוא שם נכלל בלמען תהיה כו', כמו השי"ן, והגמרא לא חזר מזה כלל וכלל, וקושיית תוס' במקומה עומדת

[HaimL]

לרש"י מבואר בהו"א דכל דבר שהוא שם נכלל בלמען תהיה כו', כמו השי"ן, והגמרא לא חזר מזה כלל וכלל, וקושיית תוס' במקומה עומדת

הגמרא לא חזרה מזה, משום שזה לא נתפרש בגמרא, אלא רש"י ז"ל פירש כך את הגמרא, ובניגוד לשאר הלמ"מ שבסוגיא.
ולטעמך, אחרי שהגמרא דחתה שיער וגידים, משום שהם הלכה למשה מסיני, מה החילוק בין שי"ן של תפילין (שדוחה את לעורן) לבין שיער וגידים, הרי כולם הלמ"מ, והדיחוי של שיער וגידים ה"נ שייך גם בשי"ן עצמה.

[כשתילי זיתים]

לא קרב זה אל זה, הדיחוי של שיער וגידים היינו נהי שבעצמו הוא הל"מ, אך מהי"ת שצריך מן המותר בפיך?
אבל השי"ן, כיון שכותבים שם השם, א"כ צריך מן המותר בפיך משום הכתיבה, כמו ס"ת. דכיון שכותבים שם, הויא ממש כמו כתיבת ס"ת שצריך מן המותר בפיך. ולא שייך כלל להגיד שרק עצם השי"ן הוא הל"מ ולא מן המותר בפיך, דאם השי"ן הוא הל"מ א"כ צריך מן המותר בפיך כמו ס"ת.
וא"א להגיד כלל שהגמרא חזר מזה.

[HaimL]

ובמג"א שהביא כבודו מפורש דכה"ת הוקשה לתפילין, כמו שציין לגמרא בקידושין, והוא שאמרתי דנפק"ל ממק"א. והתפילין עצמן נפק"ל מתורת השם בפיך, כדאתפרש בסוגיין. ונראה דלמסקנה לא ס"ל כרב יוסף, דאם כה"ת כולה הוקשה לכתבן של התפילין, רצועות התפילין לא כ"ש, ולא בעינן להא דתני רב יוסף לרצועות (דלא כמסקנת הגמרא בסוגיין).

[HaimL]

לא קרב זה אל זה, הדיחוי של שיער וגידים היינו נהי שבעצמו הוא הל"מ, אך מהי"ת שצריך מן המותר בפיך?
אבל השי"ן, כיון שכותבים שם השם, א"כ צריך מן המותר בפיך משום הכתיבה, כמו ס"ת. דכיון שכותבים שם, הויא ממש כמו כתיבת ס"ת שצריך מן המותר בפיך. ולא שייך כלל להגיד שרק עצם השי"ן הוא הל"מ ולא מן המותר בפיך, דאם השי"ן הוא הל"מ א"כ צריך מן המותר בפיך כמו ס"ת.
וא"א להגיד כלל שהגמרא חזר מזה.

אסביר שוב. מקמי דבעינן למימר שיער וגידים, פירש רש"י ז"ל דשי"ן הלמ"מ, הכוונה היא דהשי"ן, עם הדל"ת והיו"ד הם שם. ומכיוון שהשי"ן הוא הלמ"מ לכתבו בקמטיו של העור (ואת היו"ד והדל"ת בקשרי הרצועות - מה שלא נכתב בגמרא, כי זה לא שייך לעורן), ושם השם אי אפשר לכתבו על עור בהמה טמאה, לא משום הלכה למ"מ, אלא משום קרא דתורת השם בפיך, ממילא לא תני רב יוסף לעורן. שוב, רש"י ז"ל הבין בכוונת הגמרא לדחות לעורן, לא מצד שהשי"ן היא הלכה למ"מ ולא בעיא קרא, אלא משום שהיא הלכה למ"מ שיהיה השם כתוב בקמטיו של העור (ובקשרי הרצועות), וכבר יש לנו בשביל זה פסוק אחר, ולא מדרב יוסף.
אבל, אחרי שרצינו ללמוד מדרב יוסף על שיער וגידים, דחינו את זה משום שהלמ"מ שנכרכין בשיערן ונתפרים בגידיהן. לא משום תורת השם בפיך, דאינו תורת השם כלל ועיקר, אלא רק משום שההלכה למ"מ היא שיערן וגידיהן של הבהמה הטהורה בלבד. וכאן כבר אין רש"י ז"ל יכול לפרש כמו בשי"ן, שעיקר דין הטהורה הוא משום תורת השם בפיך, דאינו תורת השם, וע"כ הוא משום דמילתיה דרב יוסף נפק"ל מקרא - אבל לא מקרא דתורת השם בפיך, כדמוכח מהדיחוי דתפילין עצמן, והלמ"מ לא בעיא קרא. ואם אין רש"י יכול לפרש בשיער וגידים שעיקר הדיחוי הוא משום תורת השם בפיך, ה"נ דאותו הדיחוי קאי אף על שי"ן, ולא מתורת השם בפיך, אלא רק משום שהוא הלמ"מ, ולא בעי קרא.

[HaimL]

ואגב, התוספות שכבודו ציין אליו, או לאחד מדיבורי התוספות, השייכים לענייננו, בשבת ס"ב., הוא, להבנתי,

---
שי"ן של תפילין. ול"ג דלי"ת ויו"ד של תפילין כו' כדמוכח בפ' במה מדליקין (לעיל כח:) גבי הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים כו' ומוקי לה לרצועותיהן ולא פריך דלי"ת של תפילין הלכה למשה מסיני כדפריך גבי שי"ן:
---

האם יש דיבורי תוספות אחרים, במק"א, שכבודו התכוון אליהם.

[כשתילי זיתים]

האם יש דיבורי תוספות אחרים, במק"א, שכבודו התכוון אליהם.

עתוס' עירובין צז. ד"ה קשר, מגילה כו: ד"ה תשמישי, מנחות לה: ד"ה אלו
(שאר דבריך עדיין לא הבנתי כלל אבל אני לא רואה סיבה לחזור עוד פעם על מה שכבר כתבתי)

[HaimL]

לדעתי, יש רק דרך אחת שבה נוכל להגיע אל עמק השווה, והיא, שנלמד את הסוגיא שורה שורה, ונראה אם אנחנו מסכימים או חולקים בפירושה, וממילא במהלך כל הסוגיא כולה. אם כבודו מסכים, הרי טוב. ואם אין כבודו מסכים, אז גם אני את דבריי כבר כתבתי.

[תורת המן]

עי' רש"י מסכת מגילה דף כד: על הא דתנן "ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו - הרי זה דרך החיצונים".

נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות יג) שיהא הכל מבהמה טהורה.

הרי שהציפוי שעל גבי הבתים פסול משום שאינו מותר בפיך. ולכאורה שם - על הציפוי - לא נכתב שום אות, ואם כדבריך שהוא דין בהקלף בלבד, למה יפסל?

[HaimL]

הנה נמצא המקור לדבריו דהמג"א ז"ל, דכל המצוות הוקשו לתפילין, דבעינן (בכתיבתן) למען תהיה תורת השם בפיך. ואם כה"ת הוקשה לתפילין, כ"ש דכל מעשה התפילין עצמן איתקש לכתיבתן, וסוגיא דאתינן מינה לא ס"ל הכי, דבעי למילף מילתיה דרב יוסף לרצועות טהורות.

[כשתילי זיתים]

עי' רש"י מסכת מגילה דף כד: על הא דתנן "ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו - הרי זה דרך החיצונים".

נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות יג) שיהא הכל מבהמה טהורה.

הרי שהציפוי שעל גבי הבתים פסול משום שאינו מותר בפיך. ולכאורה שם - על הציפוי - לא נכתב שום אות, ואם כדבריך שהוא דין בהקלף בלבד, למה יפסל?

אני הבנתי שמדובר שעשה הבתים מזהב.
וכן נראה שלמד רעק"א שם, שהקשה למה כתב רש"י משום מן המותר בפיך, תיפוק ליה שיש הל"מ דבעינן עור. (ועוד הקשה שהרי זהב הוא מן המותר בפיך).
כת"ר למד שהניח זהב על גבי הבתים של עור?
(אגב רעק"א כתב שיש סתירה ברש"י, שבסנהדרין מח: פירש משום הל"מ)

[תורת המן]

הדרנא בי, נראה שהדין עמך. וכן מבואר בפסקי הרי"ד שכתב ע"ז שציפן זהב פסול, שהלל"מ היא שיהו מצופות עור.

ואגב, ראה זה מצאתי:

רמז.png (7.33 KiB) נצפה 2396 פעמים

הרי שמעשים בכל יום שאוכלים זהב, וכן הוא מנהג היום שבמסעדות החשובים משימין gold flakes על כל מיני מאכל.

ולעצם הענין, עי' היטב בשו"ת איש מצליח ח"א סי' ח.

[תורת המן]

עי' רש"י מסכת מגילה דף כד: על הא דתנן "ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו - הרי זה דרך החיצונים".

נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות יג) שיהא הכל מבהמה טהורה.

הרי שהציפוי שעל גבי הבתים פסול משום שאינו מותר בפיך. ולכאורה שם - על הציפוי - לא נכתב שום אות, ואם כדבריך שהוא דין בהקלף בלבד, למה יפסל?

אני הבנתי שמדובר שעשה הבתים מזהב.
וכן נראה שלמד רעק"א שם, שהקשה למה כתב רש"י משום מן המותר בפיך, תיפוק ליה שיש הל"מ דבעינן עור. (ועוד הקשה שהרי זהב הוא מן המותר בפיך).
כת"ר למד שהניח זהב על גבי הבתים של עור?

אחרי שובי ניחמתי, כי למדתי ענין זה בבית יוסף [סי' לב] וז"ל:

וכתב המרדכי בהל׳ תפילין דבעור של גוף הבתים איירי. ומשמע מדבריו שאם עשה עור הבתים מבהמה טהורה, ואח״כ ציפן זהב או חיפן בעור בהמה טמאה כשר הוא. וכן נראה מלשון רבינו גבי עור בהמה טמאה שכתב, 'או שעשאן מעור בהמה טמאה'...
ואח״כ חזר המרדכי עצמו וכתב, 'ומיהו קצת נראה הלשון שרוצה לומר עור אחר טולה, דבעי למימר עור על גבי עור הבתים', וכ״נ מדברי בעל התרומה, וכ״נ מדברי הרמב״ם ז״ל, וגם רבינו אפשר שכן דעתו אלא דלא דק בלישניה.

הרי שכבר עמד על שאלה זו המרדכי והב"י, והסיקו שהכוונה שציה זהב או עור טמאה ע"ד העור הטהורה, וכמשנה ראשונה שלי.