פורים תורה

[כדכד]

הוזכר לעיל "שהקול יפה לבשמים"
וקשה
על "חייב איניש לבסומי" אומר רש"י "להשתכר ביין,
הרי שבשמים ויין הם מאותו ענין
והרי על היין שנינו במנחות שהדבור רע ליין
ואיך זה שהקול יפה לו והדיבור רע לו?
ואולי ע"ז נאמר בסף המסכת מגילה "משום דלא ידע (היינו חייב איניש ..עד דלא ידע) לבסומי קלא - משפטים לא יחיו בהם (רמז למעשה דרבה ורבי זירא) קרית ליה"?

[מקדש מלך]

ווארט נפלא ששמעתי אמש.

צ"ע מה טעם הסדר בשבע ברכות. שבתחילה תיקנו שהכל ברא לכבודו ולאחר מכן יוצר האדם. ומדוע לא להיפך?

אמנם הטעם פשוט ומובן, שכן נתאר לעצמנו יהודי עשיר ומכובד, שמתכבד בברכה ראשונה, ובטעות יפתח ב"שהכל ברא לכבודו" לפני יוצר האדם, וכל הקהל יכבשו את צחוקם לנוכח טעותו, הלוא בושה וכלימה תכסה את פניו.
וכיון שחששו חכמים לכבוד הבריות, הלכו לקראתו והקדימו מראש את ברכת שהכל ברא לכבודו לפני יוצר האדם, וכך אותו אדם לא יתבייש, שכן עשה כמו כולם. ודפח"ח.

[יאיר]

אילו באתי לעלמא הדין רק כדי ללמוד וורט זה, היה כדאי ודייני

[כדכד]

הרהרתי מדוע יש במגילה את כל שמות כלי השחמט (מלך, מלכה, רצים, סוסים) ורק שם הצריח/טורא נפקד ממנה.
יישבתי בלבי: מי שיכול ללכת רק ישר אין המגילה מתחשבת בו...

[עזריאל ברגר]

הרהרתי מדוע יש במגילה את כל שמות כלי השחמט (מלך, מלכה, רצים, סוסים) ורק שם הצריח/טורא נפקד ממנה.
יישבתי בלבי: מי שיכול ללכת רק ישר אין המגילה מתחשבת בו...

ומה עם החיילים/רגלים?

[כדכד]

השאלה למה כן נזכרו או למה לא?

[שיג ושיח]

השבת לאחר קריאת זכור עם כל דקדוקיה והכוונות התלויות בה, עלה בליבי הרגש לתת גם אני הסבר לחטאם החמור של עמלק, כדרכם של משגיחים, ראשי ישיבות וכל בר בי רב דחד יומא, והנראה בזה לענ"ד שמהותם של עמלק הוא 'אשר קרך', כידוע, ועברו בזה על איסור מפורש 'לא תשימו קרחה', ואף שלכאו' איסור ה'קרחה' הוא רק בין עיניכם ועלק הרי עשו 'קרך' בדרך, הלא פס' מפורש הוא 'היא בעיניים על הדרך'. ודוק ותשכח כי אמת הוא.
אמנם קצת קשה מה עניין שעמלק עברו דווקא על איסור זה, ויל"ע.

[כדכד]

הרהרתי מדוע יש במגילה את כל שמות כלי השחמט (מלך, מלכה, רצים, סוסים) ורק שם הצריח/טורא נפקד ממנה.
יישבתי בלבי: מי שיכול ללכת רק ישר אין המגילה מתחשבת בו...

ומה עם החיילים/רגלים?

ילדיי יישבו את הקושיא ש"חיל" נזכר רק בסמוך לאוכל "עשה משתה לכל שריו... חיל פרס ןמדי" וכשבאים לאכול חיילים יכולים ללכת לא ישר

[כדכד]

התיישב לי ענין מתנות לאביונים דווקא בימי הפורים
שכן בשו"ע יו"ד רמ"ט ו' נפסק שאם אין גבאי צדקה נוהגים כשורה עדיף לתת צדקה באופן שהנותן יודע למי נותן והמקבל אינו יודע
והרי בפורים גבאי הצדקה אינם נוהגים כשורה לפי שהם שותים יין ואסור להם לנהוג...

[עזריאל ברגר]

השבת לאחר קריאת זכור עם כל דקדוקיה והכוונות התלויות בה, עלה בליבי הרגש לתת גם אני הסבר לחטאם החמור של עמלק, כדרכם של משגיחים, ראשי ישיבות וכל בר בי רב דחד יומא, והנראה בזה לענ"ד שמהותם של עמלק הוא 'אשר קרך', כידוע, ועברו בזה על איסור מפורש 'לא תשימו קרחה', ואף שלכאו' איסור ה'קרחה' הוא רק בין עיניכם ועלק הרי עשו 'קרך' בדרך, הלא פס' מפורש הוא 'היא בעיניים על הדרך'. ודוק ותשכח כי אמת הוא.
אמנם קצת קשה מה עניין שעמלק עברו דווקא על איסור זה, ויל"ע.

ויש לעיין איך לקשר זאת עם "שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך מפוזרין הם בין העמים" (מגילה יג,ב)

[עזריאל ברגר]

מעשה שלא היה כך היה:
בבואי לטבול ראיתי שלט תלוי "חובה להת..לח לפני ה..ילה", ומפאת קוצר ראייתי בהילוכי ללא המשקפיים הוקשה עלי להבחין באותיות המדויקות הכתובות שם, ועל כן שאלתי מישהו מה כתוב שם, ונעניתי "חובה להתגלח לפני התפילה".
ותהיתי במחשבתי: מדוע יש חובה להתגלח דווקא קודם התפילה ולא אחריה?!
ובתחילה סברתי שזהו משום "היכון לקראת אלוקיך ישראל", שלאלו המקפידים על יפי תארם ומלבושיהם - מסתמא לא היו עומדים לפני מלך בלא להתגלח, ועל כן אסור להם להתפלל קודם הגילוח.
אלא שרוב אלו המקפידים לגלח את זקנם בקביעות - אינם רגילים ללכת למקווה, ועל כן חיפשתי ביאור יותר טוב להבין חובה זו.

ויש ליישב על פי מעשה אחר שלא היה:
שפעם ישבו אנשים בסעודת "שבע ברכות", ולא מצאו "פנים חדשות".
אמר אחד לחברו: אם תגדל זקן - נוכל לומר ש"פנים חדשות באו לכאן".
ענה לו חברו: לא אספיק לגדל זקן תוך כדי הסעודה. אם אתה תגלח את זקנך יהיו כאן פנים חדשות!
השיב לו: אם אגלח את זקני - לא יהיו אלו פנים (וכפירש"י (ב"מ פד,א) "הדרת פנים - זקן")!

ומדבריהם למדנו, שפנים מגולחות - לאו פנים מיקרו.
ובזה יש ליישב את חובת הגילוח לפני התפילה, דהא יש שחוששים שלא להיות דובר שקרים בתפילתם לפני המקום, ואיך יעמדו בתפילתם ויאמרו "פנים אין לנו" טרם השחיתו את פניהם לגמרי?!
ואמנם לא בכל תפילה אומרים לשון כזו, אבל לא פלוג רבנן.


נ.ב. לדעתי באמת לא ראוי להתפלל בזיפי זקן למי שלא יעמוד כך לפני מלך.

[כדכד]

התקשיתי בפסוק "ויין מלכות רב, הלא רב אורויי הוה מורי בדרשה שלו כדאיתא בכריתות י"ג ומשם ברש"י ביצה ה. והרי שתוי אסור להורו?
וחשבתי ליישב ע"פ הכתוב "יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש" שלרב היה יסוד מיוחד מהמלך לעשות כרצונו ולא לשתות הרבה אבל הגמרא בביצה שם אומרת שרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות, משמע שכן היה משתכר וצ"ע

[עושה חדשות]

התחדש לי היום ספק הלכה למעשה ספק פורים תורה, ולחומרא הנחתיו כאן.

ואם אמר לו הלוה אעפ"כ אני רוצה ליתנם לך מותר לקבל ממנו, ובפ' השולח קאמר דתלי ליה עד דאמר הכי.
ירושלמי יאמר לו משמט אני בשפה רפה והימין פשוטה לקבל שנאמר וזה דבר כלומר דיבור בעלמא ומדכתיב זה דריש שאין צריך אלא דבור אחד כדמוכח בתוספתא במכות גבי רוצח דקתני לא יאמר את הדבר וישנה שנאמר וזה דבר הרוצח אין לך אלא דיבור ראשון.
רוצח אני - ירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה בר נש דתני חדא מכילא פי' מסכת אחת והוא אזיל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתין צריך למימר להון מכילא אנא חכים.

ונפקא ע"פ הירושלמי דהא דצריך למימר דאינו בקיא בתרי מכילתין, זהו רק דיבור ראשון, ואף הוא צריך להיות בגדר "בשפה רפה והימין פשוטה לקבל", ולחומרא י"ל דתלי להו עד דיכבדוהו בגין תרתין.

[כדכד]

עלה בדעתי:
מדוע אסתר המתינה י"א חודש לבקש שיהרגו את בני המן ולא ניצלה הזדמנות כעס המלך על המן לבקש להרגם כבר אז?
כדי שי"א חודש יוכלו להגיד קדיש על המן

[אור עולם]

עלה בדעתי:
מדוע אסתר המתינה י"א חודש לבקש שיהרגו את בני המן ולא ניצלה הזדמנות כעס המלך על המן לבקש להרגם כבר אז?
כדי שי"א חודש יוכלו להגיד קדיש על המן

מוכר להיפך - שלא הרגו אותם מייד, כי אמרו להם - קודם תהיו 'חיוב' י"א חודש, ואז נהרוג אתכם...

[סגי נהור]

מוכר להיפך - שלא הרגו אותם מייד, כי אמרו להם - קודם תהיו 'חיוב' י"א חודש, ואז נהרוג אתכם...

מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא.

[זיז שדי]

וכבר הקשתי היאך יש דין לומר 'ברוך המן' 'ארור מרדכי' והכתיב מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם.
ותרצתי דתרי המן הוו, כדכתיב המן הרע הזה ודרשינן מכלל דאיכא אחרינא. ועפ"ז תירצתי כל מחלוקת במגילה.
ולגבי מרדכי כבר הקשתה כן הגמרא דכתיב איש יהודי... איש ימיני.
ועברתי כך על כל המגילה החל ממלך פקח, מלך טיפש.
עד שהגעתי למסקנא דתרי מגילות הוו, דכתיב לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית,
ומשו"ה איכא תרי אדר ותרי דגים.
ותני רב יוסף שתי מנות ושתי מתנות ושני אביונים חד לכל פורים.

[כדכד]

עלה בדעתי:
מדוע אסתר המתינה י"א חודש לבקש שיהרגו את בני המן ולא ניצלה הזדמנות כעס המלך על המן לבקש להרגם כבר אז?
כדי שי"א חודש יוכלו להגיד קדיש על המן

מוכר להיפך -......

פורים או לא פורים"?

[HaimL]

ראיתי שחקרו פה בלהשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם וגומר.
ונ"ל משום דמפורש בגמרא דהדור קיבלוה בימי אחשוורוש. ונחלקו בעלי המסורת אי קיבלוה מכוח לוחות הראשונות, דשם הייתה כפיית ההר כגיגית, או קיבלוה מכוח לוחות האחרונות, שהרי הראשונות נשתברו. ומאן דס"ל לוחות האחרונות, גריס ולהרג ולאבד, משום דבלוחות האחרונות כתיב לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב וגו', ובראשונות נאמר לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וגו'.

[עליך עיננו]

ברוח הימים וענייני דיומא ביאור נפלא של המלבי"ם על הרפורמה המשפטית בזמן אחשורוש:
אם על המלך טוב. אחר שהציע כל מה שעותה ושתי וההפסד שנמשך על ידה, וגלה דעת המלך כל מה שהיה עם לבבו במשתה הזאת וכי ושתי הפרה עצתו, בא כיועץ חכם והודיעו איך יתוקנו שני הקלקולים האלה ע"י מיתת ושתי, וראשון יעצו איך יחזיק במעוזו שמעתה תהיה מלכותו מלכות בלתי מוגבלת, ועל זה אמר יצא דבר מלכות מלפניו, יעצו שמעתה יעמיד חוק חדש אשר כל דבר מלכות לא יצאו עוד מן השרים המחוקקים כמו שהיה עד הנה שלא היה רשות להמלך לשפוט או לתקן דבר בעצמו אם לא ע"פ השרים ויועצי המדינה. מעתה לא יהיה כן רק כל דבר מלכות אשר יצא, מלפניו לבדו יצא, ולא זאת אלא ויכתב בדתי פרס ומדי, שכל פסק שיצא מן המלך יכתב בדתי פרס ומדי להשאר דת קבוע שע"פ יפסקו כל דין כיוצא בו, ולא יעבור רק ישאר דת קבוע לנצח, כמו שהוא גם היום אצל המלכים שפסקיהם ישארו דת קיים במדינה (גאבינעטס ארדערע) והדבר מלכות הראשון יהי אשר לא תבא ושתי לפני המלך, [ויכתב בדתי פרס ומדי, הוא מאמר מוסגר ומוסב על כל הפסקים שיצאו מן המלך להבא], וגם בזה יעץ נכונה כי אם ימית את ושתי עדיין יאמרו הלא מ"מ לא באתה לפני המלך, והמלך לא יכול להכריחה שתבוא לפניו, לכן יעץ שהמלך יתן דת שלא תבוא ושתי לפניו, שעי"ז יאמרו שלא היא היתה המעכבת, רק שאח"כ היה ברצונה לתקן עותתה ולבוא ולא יכלה לבוא לפניו מפני דת המלך שלא תבוא. ונוסף לזה ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. כלל בזה שתי כונות, אחת כמ"ש המפרש שלא יביט עוד על יחוס אבותיה, רק שתהיה טובה ממנה בעצמה לא מצד אבותיה, וזאת שנית, אמר אליו בל תירא פן גם השנית תמרוד בך, כי השנית תלמד מוסר מן ושתי ותתירא לעשות כמוה פן כמקרה ושתי גם היא יקרנה, וזהו שאמר הטובה ממנה, המ"ם הוא מ' הסיבה שעל ידה תוסר ותהיה טובה

[כדכד]

ראיתי לחקור מדוע מרדכי התעקש לשלוח את אסתר דווקא מוקדם לאחשורוש ומדוע באה דווקא לחצר בית המלך הפנימית
והנראה בס"ד לבאר זאת ע"פ הלכה בהלכות עירובין שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה ולכן חצר פנימית שיש לה דריסת הרגל על החיצונה אוסרת על החיצונה אם בני הפנימית לא עירבו אף שהחיצונה כן עירבה.
והנה המן בא לחצר בית המלך החיצונה ולפי זה כדי לאסור על המן את חצר המלך היתה אסתר צריכה להיות רגל האסורה בפנימית
לכן דווקא לא ביקשה אסתר רשות מהמלך אלא נכנסה לחצר בית המלך הפנימית כדי להיות רגל האסורה במקומה וכך יכלה לאסור על המן שהיה בחיצונה
ובזה שפיר יובן שמרדכי אמר לה שאם היא לא תאסור במקומה "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" דייקא

[כדכד]

עוד התבוננתי בהא דמקשים הלא רכוב ומנהיג למסקנא מנהיג עדיף ברכוב במקום מנהיג והרי מרדכי רכוב והמן מנהיג ואיך יתכן דהמן עדיף אא" הגיעו כבר לעד דלא ידע וכו'
והתבוננתי בזה דהעדיפות של מנהיג הוא דאזלא מחמתיה וכאן הלא אזלא מחמת מרדכי שהרי המלך חפץ ביקרו ולכן אמר להמן להרכיב אותו ונמצא שפיר דמרדכי עדיף כי יש לו גם ה"אזלא מחמתיה".

[כדכד]

מה ראתה אסתר שזימנה את המן?
ואע"פ שכמה תנאים ואמוראים הסבירו כוונתה
מכל מקום הניחו לי מקום להתגדר בו ויוסבר בכמה הקדמות
הנה כתבנו לעיל באשכול זה שמזה שאסתר אמרה שאין הצר שווה בנזק המלך מוכח שמשלם חצי נזק וזה משום שהיה משרי המלך הפרתמים דהיינו הפר- תמים = שור תם.
והנה, כתוב שמרדכי היה עם הגולה אשר הגלתה ובחו"ל אין דנים דיני קרן אולם קיי"ל בשו"ע חו"מ סי' א' שאם תפס הניזק מדברים שאין דנים בחו"ל אין מוציאים מידו.
נחלקו בזה ר"ת והרא"ש האם תפיסה מועילה בכל דבר או רק אם תפס דבר המזיק עצמו והמרדכי הכריע בשם רבנו ברוך שבקרן כר"ת שדווקא אם תפס המזיק עצמו ובשאר דברים כרא"ש שיכול לתפוס כל דבר.
הרי את מאמר מרדכי אסתר עושה וכ"ש שדברי המרדכי הם בשם רבנו ברוך וברוך מרדכי היהודי ולכן הבינה אסתר שאם ברצונה "לתפוס את המזיק" היא תצטרך לתפוס את המן בעצמו וכדי שיהיה זמין לה הזמינתו למשתה.
לכן היא אומרת לאחשורוש ,איש צר ואויב המן הרע הזה, היינו שהוא בעצמו כאן ולכן יכולה לתפסו
ובאמת נתקיימה מחשבתה שהרי המן נפל על המטה אשר אסתר עליה וזה כתפיסה

[כשתילי זיתים]

יפה מאוד!
כמדומה לי שיש לו מוח בכדכדו

[עזריאל ברגר]

כתוב שמרדכי היה עם הגולה אשר הגלתה ובחו"ל אין דנים דיני קרן

מרדכי היה סמוך מיושבי לשכת הגזית, ויכול לדון אפילו דיני נפשות אפילו בחו"ל, אלא שייתכן שהוא היה יחיד ולא היו איתו עוד דיינים כדי להיות "בית דין סמוך" (ואין סמיכה בחו"ל).

[כדכד]

ברור שכת"ר צודק
אבל מרדכי לא יכול לשבת בדין על המן מדין שונא
ומה שכתבתי שמרדכי היה עם הגולה היה כדי להוכיח שהם היו בגולה ולכן לא יכלו לדון

[HaimL]

משרי המלך הפרתמים דהיינו הפר- תמים = שור תם.

והשתא, מיסוד כת"ר, אפשר לתרץ מה שנתקשו חז"ל ביחזקאל, דכתיב בראשון באחד לחודש תיקח פר בן בקר תמים וגו' היכא כתיבא באורייתא. אבל מדדרשינן הפרתמים, פר תמים, וקי"ל דאסתר מן התורה, א"כ פשיטא דהפר תמים דיחזקאל גם מה"ת.
והא דהוצרכו לפרשו בעניין אחר, י"ל דס"ל דהוו אסתר, מרדכי והמן ג' כתובים הבאים כאחד, ואין מלמדים.

[עזריאל ברגר]

משרי המלך הפרתמים דהיינו הפר- תמים = שור תם.

והשתא, מיסוד כת"ר, אפשר לתרץ מה שנתקשו חז"ל ביחזקאל, דכתיב בראשון באחד לחודש תיקח פר בן בקר תמים וגו' היכא כתיבא באורייתא. אבל מדדרשינן הפרתמים, פר תמים, וקי"ל דאסתר מן התורה, א"כ פשיטא דהפר תמים דיחזקאל גם מה"ת.
והא דהוצרכו לפרשו בעניין אחר, י"ל דס"ל דהוו אסתר, מרדכי והמן ג' כתובים הבאים כאחד, ואין מלמדים.

או דלמא אסתר למדה מיחזקאל לדון את המן כ"פר תמים", ובפרט שכל המעשה הזה היה בחודש הראשון!

[עזריאל ברגר]

ואין מלמדים.

אחרי חידוש זה - אולי אפשר להקל במשלוח-מנות למלמדים?

[כדכד]

תמיד הוקשה לי מדוע בסוף המגילה כתוב שאחשורוש שם מס על הארץ
וראיתי לבאר ע"פ המבואר בפוסקים (חו"מ סי' ד) שגובי המסים הם כיד המלך
והנה במשתה אסתר כתוב "ויתן משאת כיד המלך" משמע שאז היתה לו יד
אבל אח"כ כתוב שנתן הטבעת להמן ואח,כ למרדכי והרי חתימת הטבעת היא כיד המלך
נמצא שהיה המלך צריך יד חדשה ולזה המציא המסים
מה גם שהיהודים הפרזים כבר לקחו את יד למשתה ושמחה

[HaimL]

תמיד הוקשה לי מדוע בסוף המגילה כתוב שאחשורוש שם מס על הארץ

יש לתרץ את קושיית כבודו, דאחשוורוש רצה לערבב את שמחת היהודים ושלא יאמרו הלל בפורים כמו בפסח ושאר י"ט דאמרינן הללויה הללו עבדי השם, ולא עבדי פרעה. ומה כתיב בפרעה בשעבוד מצרים וישימו עליו שרי מסים וגו', ואתיא מס מס בגז"ש ללמד דאכתי עבדי אחשוורוש אנן. וא"ת דה"ל לשים מס רק על היהודים כמ"ש בפרעה וישימו עליו וגו', התירוץ הוא, כדי שתהיה גזירה שווה.

[כדכד]

יש להקשות: היאך ידע המן איך למדוד את החמשים אמה שאמרה לו זרש? הרי "שתי אמות היו בשושן הבירה. אחת יתירה על של משה חצי אצבע". ואיך ידע באיזו מהן למדוד?

[כדכד]

עוד רראיתי להקשות מדוע רב אחשורוש עם ושתי ולא קבל התירוץ שהי' לה צרעת וי"ל שסבר כמ"ד מקשינן ריבים לנגעים

[ענ'י לעצמי]

יש להקשות: היאך ידע המן איך למדוד את החמשים אמה שאמרה לו זרש? הרי "שתי אמות היו בשושן הבירה. אחת יתירה על של משה חצי אצבע". ואיך ידע באיזו מהן למדוד?

יש לומר בב' אופנים:
א) לא היה צריך למדוד באלו, שהרי איתא בברכות (לג.) שמרחיקים משור תם חמשים אמה, והוא הביא א' מהפרתמים, אשר כתב כת"ר לעיל שהיה שור תם, וקירבה ליהודי ומדד עפ"ז.
ב) מדד ע"פ תבת נח, שהיה נ' אמות רוחב. [נ.ב. בתחילה כתבתי תירוץ ב' סתם בלי שום ראיה, אבל שוב ראיתי שבאמת זו ענין רציני:
ראה בילקוט שמעוני (אסתר, תתרנו) בזה"ל:
"עשו עץ גבוה חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא (א.ה. אונקלוס תרגם 'על הרי אררט' - 'על טורי קרדו') ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה".]

[תורת המן]

יש להקשות: היאך ידע המן איך למדוד את החמשים אמה שאמרה לו זרש? הרי "שתי אמות היו בשושן הבירה. אחת יתירה על של משה חצי אצבע". ואיך ידע באיזו מהן למדוד?

נראה לתרץ ע"פ מקרא מפורש במגילה ב, ז: "וְאַמָּ֔הּ לָקְחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ". הרי שמרדכי לקח אמה לו, ודרשו לו לעצמו, שעד שבא מרדכי משה רבינו לא אגמריה, ואתא מרדכי והוסיף על אמת משה רבינו חצי אצבע. א"כ כשהמן בא (ו, ד) לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ, ע"כ ר"ל כנ"ל לו - להמדה אשר חידש מרדכי, האמה הגדולה.
והה"ד (אסתר ט) כִּֽי־גָ֤דוֹל מָרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ, שיסד מרדכי אמה החדשה הגדולה בבית המלך, וְשָׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכָל־הַמְּדִינ֑וֹת למדוד באמה זו, כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מָרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל ר"ל על ידיו כל אמה ואמה הולך וגודל.
והלא הוא (אסתר י) פרָשַׁת֙ גְּדֻלַּ֣ת מָרְדֳּכַ֔י, הפרשה של התגדלות האמה ע"י מרדכי.

[ענ'י לעצמי]

איש צר ואויב המן הרע הזה
וצע"ג, הלא קיי"ל דאין אומרים שבחו של אדם בפניו?
ודוחק לומר דהוא רק מקצת, דהא דדא ביה כולא ביה?

ושמעתי לבאר,
דהלא כבר הק' מאי "רוב בניו" דממ"נ אם היו רק עשרה הוי כל בניו, ואם היו 208 לא הוי רוב בניו.
ומבארים עפ"י תוס' ביומא שכתבו דניתלו קטועי ראש, וא"כ הוי רוב מבניו שניתלו אך לא כל כיון דראשם לא ניתלה.

ומעתה,
הלא ידוע לכל דיפה כח הבן מכח האב, ואם בני המן ניתלו קטועים דין הוא שאף המן נתלה בלי ראש, וכיון שגדולים בחייהם הרשעים יותר ממיתתן, הלא שאף בחייו היה ללא ראש, ומעתה א"ש כמין חומר, דהא לא ק"מ מה ששאלנו דאיך אפשר לומר שבחו בפניו, דכיון דלא היו "פניו" דהא היה חסר ראש לא שייך "בפניו".

ודברים עמוקים אלו הם על דרך הדרש,
ומה שיש להוסיף בזה על פי הסוד אין בידי רשות לגלותם

על עיקר הקושיא, לק"מ, דהרי 'אתם' קרויין אדם, ואף שבמגילה (יא.) אמרו ש'בקום עלינו אדם' מיירי בהמן, פשוט שהכוונה שם הוא רק ביחס למלך, כמו שברור לכל לומד הגמ', ופשוט. [שו"ר שכבר ציין בגלהש"ס לתוס' ע"ז ג. ד"ה כהנים שכ': "והא דכתיב בקום עלינו אדם רוצה לומר אדם ולא מלך ומדריש גבי המן (מגילה יא.), א"נ ר"ל בקום עלינו אדום" ע"כ.
והמן שהיה עבד כנעני, אף אם נאמר שמל וטבל (ראה יערות דבש ח"א דרוש יז), מ"מ כבר ייסד הגר"ח (אסו"ב יג, יב) בדעת הרמב"ם דעבד כנעני יש לו רק קדושת ישראל של הפרט, ולא של הכלל, ולכן אינו נכלל ב'אדם' שהוא מתייחס רק ל'כלל' ולא ל'פרט', והדברים עתיקים.

ואני הולך רכיל אגלה סוד, שלכאורה קשה שהרי מיד אחר כך נאמר "ופני המן חפו", הרי שהיה לו פנים. אלא על כרחך אין לקושיא זו תירוץ אלא על על פי סוד, ואין רשות לגלותו.

צ"ע דהרי ידוע שיש לנו פרד"ס, וא"א שיחסר ה'פשט' או 'רמז' או 'דרוש', דהלא אם חסר אחת מכל פרדסיה חייב מיתה, ולכן ע"כ צ"ל שכבר ידוע שכל הטעם שאין אומרים כל שבחו של אדם בפניו הוא משום שיקבל עין הרע, ולכן, כוונת אסתר היתה להטיל בו עין הרע, [מדה כנגד מדה, עין תחת עי"ן, שהרי ידוע דהמן החליף האגרות 'להשמיד להרג ולאבד' מאות עי"ן (לשון עבדות) לאל"ף (לשון כליון)] ולכן, נענתה בקשתה ומיד אח"כ אכן קיבל עין הרע וחפו פניו.

[כשתילי זיתים]

והה"ד (אסתר ט) כִּֽי־גָ֤דוֹל מָרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ, שיסד מרדכי אמה החדשה הגדולה בבית המלך, וְשָׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכָל־הַמְּדִינ֑וֹת למדוד באמה זו, כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מָרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל ר"ל על ידיו כל אמה ואמה הולך וגודל.
והלא הוא (אסתר י) פרָשַׁת֙ גְּדֻלַּ֣ת מָרְדֳּכַ֔י, הפרשה של התגדלות האמה ע"י מרדכי.

אולי תמצא איזה רמז בה"איש" מרדכי לשיעורי החזון איש

[כדכד]

אחר העיון נראה דלק"מ מה שהקשיתי לעיל מהיכן ידע המן באיזו אמה למדוד
שכן מה שהקשיתי לעיל היה ע"פ מה שזכרתי מרש"י שהביא הברייתא דשתי אמות
אבל היום הראני בני שליט"א את המקור בגמ' פסחים פ"ו. ושם איתא שאמה אחת היתה יתירה חצי אצבע והשניה יתירה עליה חצי אצבע ונועד לאומנים כדי שימדדו בגדולה כשמחזירים ובקטנה כשלוקחים "נוטלים בקטנה ומחזירים בגדולה" ושתי האמות הן א' לכסף וזהב וא' לחמרי בנין
והנה כל זה כשלוקחים לצורך הקדש אבל המן "תנא אשר הכין לו - לו הכין" וא"כ הרי לא נטל שכר כלל וא"כ לא היה לו ליטול בקטנה ולהחזיר בגדולה אלא באשר לקח שם נפל וממילא מדובר באמה בינונית

[עזריאל ברגר]

פורסם במ"א, ע"י "הצמ'א":

עיון בפיוט הליצן הק'

כל בר בי גננתא מכיר וכל זאטוט מדקלם את דברי [המשוררת] (התנא[י]) המפורסמים:
ליצן קטן נחמד
רוקד עם כל אחד
ליצן קטן שלי,
אולי תרקוד איתי,
אולי, אולי,
אולי תרקוד איתי.
ומיום עומדי על דעתי תמהתי דהרי קשיא רישא אסיפא. דאם הליצן רוקד עם כל אחד, מדוע יש להתחנן ולחזור ולהתחנן ולעמוד על נפשנו שירקוד איתי?
ובכלל אם יש צורך להתחנן בפניו כ'כ הרבה מה עושה אותו 'נחמד'?
והשלישית אם צריך להתחנן בפניו מדוע קוראים לו 'שלי'? מה עושהו 'שלי' אם הוא לא רוצה לרקוד עימי?
וכשהרצתי את שאלותי בפני כמה ת'ח מובהקים עמדתי נפעם מול התירוצים והישובים שנאמרו, אך לא נחה דעתי בדבריהם.
אבוה דר' ישי רצה לומר שני ליצנים הם, האחד 'נחמד רוקד עם כל אחד', והאידך 'קטן שלי'.
אך לאחר המחילה, זהו תירוץ של 'בעלבטיש', וכי בשביל זה יש פילפולי פורים בשביל לומר תירוצים בעלבטישר?
הרה'י של ישיבת (תופסת) [מחניים] העמיק לח(פ)[ק]ור ורמז לקב'ה בהנהגותיו בעולם. ואחר המחילה הרבה ממעלתו דבריו קשים להולמם.
ואפן כה וכה ואראה כי אין איש, ע'כ אזרתי כגבר חלצי, ו'במקום שאין איש השתדל להיות', ולכן אומר מה שנראה לענ'ד בביאור העניין.
ואקדים ואומר מה שאמר ר' יחזקאל לוינשטיין זצ'ל בבאור דברי רבותינו 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'. ובאר ר' חצ'קל שכמו במלחמה, האויב מעדיף לפגוע בקצין ולא בחייל פשוט, כך היצה'ר מעדיף להפיל את הגדולים ולא את פשוטי העם. לכן הוא מרכז את מאמציו כנגד הגדולים ולכן יצרם גדול.
כתיב 'זד יהיר לץ שמו' ומיהו לץ זה - הוי אומר הוא היצה'ר האורב לאדם להפילו.
ואמרו חז'ל דלעתיד לבוא הקב'ה שוחט ליצר הרע, לצדיקים נראה להם כהר גדול ולרשעים כחוט השערה, ע'כ הרשע קורא ליצר הרע ליצן 'קטן' דכלפיו קטן הוא. וקורא לו 'שלי' כי לכל אחד יש את היצר שלו שיסגור איתו מעגל וד'ל.
והרשע הנ''ל רואה את כל סביבותיו רשעים כמוהו, אם משום עינו הרעה שרואה רק רע כל היום, אם משום דאוי לרשע ואוי לשכנו, וממילא נראה לו דהיצר הרע הקטן הנ''ל 'רוקד עם כל אחד'.
ורק כלפי עצמו הוא מרגיש שאין לו אותו יצר הרע, כי באמת אין ליצר טעם לבזבז כוחותיו עליו, שכבר נלכד ברשתו הרעה.
ומיודענו הרשע מתקנא בכך ומתחנן כלפי יצרו שאולי יבוא לרקוד עימו.
ריקוד זה הפך ה'מחול לצדיקים' דעוה'ב, הוא ריקוד הרשעים בעוה'ז רח'ל.
ולכאו' יש להקשות לפי זה מדוע מלמדים שיר זה לתשב'ר, וכי יש ללמדם על הרשעים ויהצ'ר?
אך באמת אין זו קושיא, שאנו רוצים לאלפם חכמה קדומה זו, דלבסוף אין לרשע הנאה מרשעו והוא מתחנן כלפי יצרו הרע דיתן לו 'ריקוד' דהיינו שמחה במעשיו.
והכי אתי שפיר נמי האי דשרים שיר זה בפורים, והוא לכאו' תמוה מדוע שיר זה מושר בפי כל בימי הפורים דווקא.
אך בהנ'ל מיושב היטב, היטב מיושב. שידוע עניין עמלק בקירור האמבטיה, ולכאו' תמוה, מדוע עמלק נכנס לאמבטי זו, וכי יש הנאה באמבטיה רותחת כל כך? אלא שעמלק ידע שלא יהיה לו הנאה ואף על פי כן נלחם בישראל כאותו שנכנס לאמבטיה על דעת להכוות העיקר כדי לקררה. וזה שלא כרשע דהשיר, שהוא מחפש הנאה בחטא, מחפש את ה'ריקוד' והשמחה. ממילא שיר זה מלמדנו דאף דהרשע הגיע לדיוטא התחתונה ויש לרחוק ממנו, עדיין יש זכות גדולה לרשעי ישראל שהם רק לתאבון ולהנאה ולא הגיעו חלילה למדרגות רשעי עכו'ם.
ושמחתי בדברים אלו כי נהירים וברורים הם.

אלא שלאחר השמחה, שאלתי ל[שמחה] (רוטמן) מה זאת עושה, והיה ליבי נוקפי ומחשבתי טרודה. דאף לשיטתנו דשיר זה מסביר על פחיתות הרשע, אכתי מדוע לא תיקנו לשיר על מעלת הצדיק? וכדרכה של תורה שעיקמה אותיות רבות כדי לא להוציא דבר שאינו נאה.
ושבתי ואתבונן במילות הפיוט ורעד אחזני. לא היה זה רעד טורקי, היה זה רעד בבחינת 'גילו ברעדה'.
דהנה כל עוד האדם לא מזמין אליו את היצה'ר הוא עדיין בגדר 'רוקד עם כל אחד' אבל ברגע שהאדם מזמנו 'אולי תרקוד איתי', היצר עוזבו לנפשו.
וא'כ נוכל לומר דבאו ללמדנו כיצד לגרש את היצה'ר, בבחינת 'כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח הימנו'.

אך באמת יש לעיין מדוע היצה'ר נוטש את האדם כשהוא מזמנו אליו? אף על פי שעדיף לו להפיל צדיק ברשתו וכדלעיל, היה לו לעזור לרשע ליפול, וכדאמרינן 'מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה' דהרי היא מצוותו, ומדוע כשהרשע ממש ברשתו היצה'ר עוזבו?
עוד קשה, דהרי מצינו רשעים רבים דניחא להו ביצר הרע, ואין היצר עוזבים אלא ממשיכים ברשעם. ומדוע כאן היצר עוזבו?
ונלע'ד שאה'נ היצה'ר מכשיל גם רשעים, אלא הכא שאני שקורא לו הרשע 'שלי', ודבר זה נוגד לאחד מחוקי היסוד של היצר הרע דהוא 'חוק יסוד כבוד האדם וחרותו'. דהיצה'ר אינו מוכן לתת למישהו בעלות עליו, אפילו למראית עין בלבד.
ואין להקשות, וכי מה זה משנה ליצה'ר, העיקר להכשיל בני אדם? שזה אינו, דההכשלה היותר גדולה היא להטמיע בהם את חוקי היסוד שלו. שכך האדם חושב שבאמת יש לו 'כבוד' ו'חירות' ואינו זוכר ש'אין כבוד אלא תורה' ו'אל תיקרי חרות אלא חירות'.
העולה, דשיר זה חשוב מתרי טעמי, ראשית דיש בזה לימוד זכות על הרשעים וזאת ועוד דיש בזה שמירה מהיצר.
וה' יצילנו משגיאות.


עכ"ל, ודפח"ח.

[ענ'י לעצמי]

עבר זמנו בטל קרבנו...