אבןטובה כתב:למה לא מצינו כלי שיר אצל הסעודה של אחשורוש?
ואני הקטן והצעיר שבכל חבורתא קדישתא הדין המכונה אבןטובה אומר: כי היה אחר חורבן הבית שהיה אסור בכלי שיר כדאיתא גיטין ו. ואצל הסעודה היתה כרצון איש ואיש מרדכי והמן כדאיתא מגילה יב.
שמואל דוד כתב:כעין זה כתב העקידת יצחק
היא שיחתי כתב:יש לי פשט מחודד, אך תקנו אותי אם יש לי טעות בתאריכים או משהו
הלא המשתה היה לסוף שבעים שנה שראה שלא נגאלו ישראל
והחורבן היה בט' באב אף במקדש ראשון
ובי' באב לאחר שלא נגאלו בט' עשה המשתה לפני חצות או אפי' בלילה שבין ט' לי'
והרי אז אסור לשמוע מוזיקה דדין תשעת הימים קיים עד חצות יום הי'
וכיון שרצה שהיהודים יבואו למשתה לכך לא שם מוזיקה במשתה שהרי אסור להם לשמוע מוזיקה
מאירי כתב:אכן רבים הסוברים שלא היו כלל כלי נגינה במשתה, מדלא נזכרו במגילה, עי' בפי' לקח טוב למהרי"ט צהלון (אסתר א' ח'), שכתב ב' טעמים לזה, והובא במנות הלוי (שם).
יין המשמח כתב:לענ"ד וכפי הזכור לי, המשתה הראשון היה מפסח עד ראש השנה, והשני היה מג' תשרי עד יום הכיפורים.
דורש מבקש כתב:במהר"ם שיף בהגהותיו בסוף מסכת חולין (דרושים נחמדים) שואל זאת ומתרץ " יש אומרים מפני שאינו שוה לכל נפש שבעל כרחו ישמע. ויש אומרים שאין צריך לאומרו שודאי בכל השמחות יש כלי זמר וכמו שלא אומר לך מיני מאכלים. ויתכן שהסעודה היה בלי אונס שלא להעביר ישראל על דתם באונס רק מרצונם הטוב. וכמ"ש לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן. וישראל גזרו על עצמן מיום החורבן בשיר לא ישתו יין. ואם היו שם כלי זמר לא יבאו ישראל על המשתה".
אבןטובה כתב:יש לומר כיון שאי אפשר לעשות שני מוזיקה דתרי קלי לא משתמעי
ושיר שזה אוהב זה שונא וא"כ א"א היה לעשות כרצון איש ואיש
לכך שוא"ת עדיף
שאין כל הדעות שוות בשמיעת הנגון כי יש מהאנשים שלא ירצו לשמוע כלי שיר ויתעצבו בשומעם הנגון ויש מהאנשים ישמחו במין הזה מהנגון ויצטערו בשומעם מין אחר אמנם בחוש הראות וחוש הריח והמשוש כלן מתענגים בו בשווי.
ווהנה הטעם הזה לא יכולתי להולמו יען מצאנו ראינו כמה אנשים מצטערים מאד בקצת דברים מריחים אשר יתענגו אחרים בהם ויתעצבו קצת באחרים ש זולתם יצטערו בהם ויה ההתחלפות יקרה בחוש הריח יותר מבחוש השמע אצל הנגון שכלם מתענגים בו בין רב למעט.
על כן הטעם הנכון אצלי בזה הוא, שהתענוג אצל חוש השמע, הוא סבת הטרדת המתענג בו מהתענג בשאר החושים. כי המתענג בנגון, אם יהיה אוכל לא ירגיש באכילתו בהיותו טרוד בתענוג חוש השמע בנגון, וזה נראה לחוש. אמנם פעולת שום אחד משאר החושים לא יטרידו פעולת חוש אחר, אדרבא יוסיף תענוג. כי המריח ריח טוב, בהיותו אוכל יוסיף תענוג באכילתו, שיראה לו שהמאכל עצמו יש לו הריח הטוב ההוא. וכמו שהמאכל המריח בריח טוב יהיה יותר מענג לאוכל אותו, כן יוסיף תענוג בו הריח הבא מחוץ וההפך בריח הרע. וכן המשוש הטוב, כשהאדם אוכל, אם יהיה יושב במקום טוב ונאות אל המשוש, יתענג יותר באכילתו, ואם יצטער במשוש לא יתענג במאכל. ועל כן השתדל המלך להמציא תענוג החושים כלם שמוסיפים זה לזה כמדובר, והסר תענוג חוש השמע, להיותו סבת מניעת תענוג שאר החושים, והוא טעם נכון ואמתי.
ובזה יתורץ ג"כ מה שמקשין כי למה לא זכר שהיה לו כלי זמר במשתה היין שהוא עיקר השמחה שנאמר בשיר לא נשיתה יין ושמע מינה שדרך להיות שיר במשתה היין וא"כ למה לא זכר הכתוב שהיה לו משוררים וכלי זמר?
שאין בזה קשיא לפי שאין בזה טורח וגם אין בו הוצאה מרובה כי עשרה הם משוררים לאלפים ולכך לא מנה הכתוב רק דבר שהיה בו טורח למצוא והוצאה מרובה ויותר!
יין המשמח כתב:היא שיחתי כתב:יש לי פשט מחודד, אך תקנו אותי אם יש לי טעות בתאריכים או משהו
הלא המשתה היה לסוף שבעים שנה שראה שלא נגאלו ישראל
והחורבן היה בט' באב אף במקדש ראשון
ובי' באב לאחר שלא נגאלו בט' עשה המשתה לפני חצות או אפי' בלילה שבין ט' לי'
והרי אז אסור לשמוע מוזיקה דדין תשעת הימים קיים עד חצות יום הי'
וכיון שרצה שהיהודים יבואו למשתה לכך לא שם מוזיקה במשתה שהרי אסור להם לשמוע מוזיקה
לענ"ד וכפי הזכור לי, המשתה הראשון היה מפסח עד ראש השנה, והשני היה מג' תשרי עד יום הכיפורים.
ועפ"ז נראה שצ"ל באו"א..
יודע_ספר כתב:בספר ידי משה (לרבי משה אלמושנינו (המאה ה16, היה רב בסלוניקי יוון) הביא ---
והוא עצמו תירץ:על כן הטעם הנכון אצלי בזה הוא, שהתענוג אצל חוש השמע, הוא סבת הטרדת המתענג בו מהתענג בשאר החושים. כי המתענג בנגון, אם יהיה אוכל לא ירגיש באכילתו בהיותו טרוד בתענוג חוש השמע בנגון, וזה נראה לחוש. אמנם פעולת שום אחד משאר החושים לא יטרידו פעולת חוש אחר, אדרבא יוסיף תענוג. כי המריח ריח טוב, בהיותו אוכל יוסיף תענוג באכילתו, שיראה לו שהמאכל עצמו יש לו הריח הטוב ההוא. וכמו שהמאכל המריח בריח טוב יהיה יותר מענג לאוכל אותו, כן יוסיף תענוג בו הריח הבא מחוץ וההפך בריח הרע. וכן המשוש הטוב, כשהאדם אוכל, אם יהיה יושב במקום טוב ונאות אל המשוש, יתענג יותר באכילתו, ואם יצטער במשוש לא יתענג במאכל. ועל כן השתדל המלך להמציא תענוג החושים כלם שמוסיפים זה לזה כמדובר, והסר תענוג חוש השמע, להיותו סבת מניעת תענוג שאר החושים, והוא טעם נכון ואמתי.
אמר הרופא אחי אמי נ"ע למלך ארגון שהיה מתרעם לחולשת עכולו, והיו מנגנים לפניו בכל כלי שיר, כי זה יהיה סבה לחולשת עכולו, כי החום היסודי היה נוטה לערבות השיר אל הכחות המרגישות ולא היה פונה לכלי המזון לעזור לכח הזן.
מצפה כתב:כיון שהיה אחשורוש יודע מעלת הניגון אצל בני ישראל, וחשש פן יתעוררו לתשובה על ידי הניגונים.
דורש מבקש כתב:במהר"ם שיף בהגהותיו בסוף מסכת חולין (דרושים נחמדים) שואל זאת ומתרץ " יש אומרים מפני שאינו שוה לכל נפש שבעל כרחו ישמע. ויש אומרים שאין צריך לאומרו שודאי בכל השמחות יש כלי זמר וכמו שלא אומר לך מיני מאכלים. ויתכן שהסעודה היה בלי אונס שלא להעביר ישראל על דתם באונס רק מרצונם הטוב. וכמ"ש לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן. וישראל גזרו על עצמן מיום החורבן בשיר לא ישתו יין. ואם היו שם כלי זמר לא יבאו ישראל על המשתה".
מצפה כתב:כיון שהיה אחשורוש יודע מעלת הניגון אצל בני ישראל, וחשש פן יתעוררו לתשובה על ידי הניגונים.
הבאר ההיא כתב:אין אומרים שירה אלא על היין, ועוד דכתיב הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם והיה כינור ונבל וגו'
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 66 אורחים