הדמגוג כאן הוא הולצמן ואחריו הוא גורר כאן כמה חכמים
נעלה שוב את התמונה
- עקידה ותובנות.PNG (148.74 KiB) נצפה 10144 פעמים
אכן הקב"ה לא מבקש מאדם שיקריב את בניו וגם לא את עצמו כקרבן לשם קרבן, אברהם כנראה ידע זאת גם קודם, רק שבעקידה הוא התנסה האם יבטל את ידיעתו, אמונתו ותפיסתו, מפני רצון הבורא, ועמד בנסיון. אני לא יודע מה אברהם הסיק מהעובדה שלבסוף נאמר לו אל תשלח ידך וכו', את העובדה שה' לא מצווה להקריב את הילדים לקרבן, הוא כנראה ידע גם קודם, אך בכ"ז שמע מה ששמע ועשה את מה שנצטווה.
אבל הולצמן משער מה אברהם הסיק וכך הוא (כלומר העורך שלו) מתנסח: מטרתה [של התורה] אינה להקריב את החיים ולבטלם מפני ה'.
הנוסח
המוחלט הזה צרם למבקר. אכן התורה לא מצווה להקריב קרבנות אדם, אבל היא בהחלט מצווה במקרים מסוימים, - בכל נפשך- לבטל את החיים מפני ה'.
כשאדם מצווה למסור את חייו מפני קדושת ה', לעיתים הדבר מכונה בל' חז"ל כ"קרבן," כך חנה מתוארת כמי שהקריבה את שבעת בניה, כמובן אין המדובר בקרבנות אדם, אלא בחיוב של מסירת נפש שבדיעבד היא מכונה קרבן, וההבדל ברור.
זו הערתו של המבקר, לא פחות ולא יותר. לא קרבנות אדם ולא בטיח. יתכן שזו רגישות מופרזת ויתכן שזה ביקורת נכונה, התגובה של הולצמן היא קשקוש בגרוש.
אני מקווה שהעורך שמסגנן את הספר "להתהלך", עושה גם עבודה בנוגע לתוכן, כי אם כאלה אבחנות והבנות, הספר לא הולך אפילו על משענתו.