עושה חדשות כתב:איש_ספר כתב:הייתי פעם בניחום אבלים אצל יהודי בר דעת שקבר כמה מבניו רח"ל, המדובר בילדים חולים ששרדו עד גיל עשרים בערך. א' המנחמים פו"א, אח, איזה זכות וכו' וכו'. השיב האב ואמר, שכשאר נולדו לו אותם ילדים בזה אחר זה, הוא היה אצל הסטייפלער ושפך את מרי ליבו, ובין היתר סיפר לו מה שאמר לו פלוני דיבורים כיו"ב, אמר לו הסטייפלער, הכל טוב ויפה, אבל לא מקבלים את זה עבור מצוות שעושים. וד"ל.
הסיפור הזה -ששמעתיו זה מכבר מכלי ראשון- חביב עלי מאד, ויש בו בכדי לאזן את כל הדיבורים שכנגד וכפי שציינת.
אלא שמאז הוקשה לי על זה, שהרי הילדים הנ"ל בעצמם, ודאי לא בחטאם נענשו שיבוא עליהם כל זאת, אלא בסיבות אחרות הנכונות לפני המקום, ולא לנו לנסות להבינם אשר לא היינו ביסדו ארץ ולא ידענו בינה. וא"כ מאי גרע האב הגה"צ הנ"ל, אשר הוכרח לתלות את הגזירה בסיבת מעשיו.
ובהשגח"פ נתקלתי כעת באתר 'אקשיבה' בתשובה שנכתבה היום על שאלה דומה, ומחמת אריכות התשובה עדיין לא עיינתי בה כראוי, אבל עכ"פ העתקתי כולה כאן, וכפה"נ יכול להביא תועלת.אם רואה אדם שייסורים באים עליו
שאלה מקטגוריה:
אמונה, עבודת השם
שלום רב!
מגיל צעיר אנחנו מחונכים להבין שייסורים הבאים על האדם הם עונש על מעשיו הרעים. ובדיוק לכן, אם יש לאדם צרה או מחלה, עליו לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה על חטאיו, שהרי הם היו סיבת העונש. אמנם, יש הרבה מקרים בהם א"א לתלות שהצרה באה בגלל עבירות, שהרי לפעמים אדם נולד נכה וחולה, או שזה אירע לו בילדותו, טרם נתחייב במצוות. ואם כן, במקרים כאלו ודאי ההסבר לצרה אינו בגלל החטאים, אלא בסיבות אחרות שיש לבורא העולם, כמו למשל שזה התפקיד שהוא מייעד לאותו אדם שנולד נכה, ועוד כל מיני חשבונות שמים שאין אדם יכול להשיגם. אם כך אינני מבין למה כאשר אדם נהיה חולה או נכה 'באמצע החיים' זה כאילו ברור שזה בגלל החטאים, והוא צריך לחזור בתשובה וכו', למה לא נאמר שגם זה אירע מחמת חשבונות שמים אחרים וזה התפקיד שלו וזה נסיונות להבא וכד', בדיוק כמו שאמרנו על מי שנולד כך. אני מקווה שהסברתי מספיק את השאלה, ומקווה גם לקבל מענה המניח את הדעת. אמנם השאלה מפריעה לי כבר זמן רב, אבל האירועים האחרונים (ה"י) מציפים לי אותה שוב ושוב.
תשובה:
שלום וברכה...
עזריאל ברגר כתב:בקשר למה שהוזכר בתחילת האשכול ש"אין אדם נתפס על צערו", ובקשר לכותרת האשכול:
לפני זמן-מה שמעתי על אחת שהיתה בירידה רוחנית (כנראה לא לגמרי "פירשה מדרכי ציבור", אבל לא המשיכה בדרך החינוך של בית הוריה), ולילה אחד עלתה עם חברה שלה (במצב רוחני דומה) לגג של בנין וקפצו משם יחד.
ובימי השבעה אבא שלה אמר בראיון שהוא בטוח שהיא נמצאת עכשיו במקום שעכשיו טוב לה.
ואמרתי לעצמי: רבונו של עולם! מדובר בנערה שצ"ע אם בכלל צריכים להתאבל עליה מפני חומרת מעשיה (עכ"פ מדין "מאבד עצמו לדעת" וכו') והאם יש לה חלק בעולם הבא מן-הדין, והוא בטוח שכבר בתוך ימי השבעה היא הגיעה למנוחתה?! אפילו אנשים שהם צדיקים-בדינם (היינו מי שרובו מצוות ויש לו מיעוט עוונות) צריכים לעבור תיקונים שונים בעולם הבא עד שיגיעו למנוחתם!
זאת מלבד הלגיטימציה הנוראית שהוא נותן בדבריו לכל מי שמתלבט אם לעשות כמעשיה וכו'...
ואכן ראוי לקרוא על דברים אלו את כותרת האשכול!
אלא שלא הערתי בשעתו לאבי-הבת (למרות שיכולתי ליצור עמו קשר) מפני שאין אדם נתפס על צערו...
פולסברג כתב:ואכן ראוי לקרוא על דברים אלו את כותרת האשכול!
אלא שלא הערתי בשעתו לאבי-הבת (למרות שיכולתי ליצור עמו קשר) מפני שאין אדם נתפס על צערו...
שמואל ב פרק יט
(א) וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל־עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה׀ אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:
(ב) וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל־אַבְשָׁלֹֽם:
(ג) וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל־הָעָ֑ם כִּֽי־שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל־ בְּנֽוֹ:
(ד) וַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה:
(ה) וְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת־פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:
והרעה הגדולה שבאה עלי באחרונה, שהיא רעה מכל רעה שעברה מיום היותי עד היום הזה, והיא פטירת הצדיק זכר צדיק לברכה שטבע בים הודו ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים, והניח בת קטנה ואלמנותו אצלי, ונשארתי אחריו כמו שנה מיום שהגיעה השמועה הרעה נופל על המטה בשחין רע ובדלקת ובתמהון לבב, וכמעט קט הייתי אובד. ואחר כך עד היום הזה כמו שמונה שנים אני מתאבל ולא התנחמתי. ובמה אתנחם? והוא היה על ברכיי גדל והוא היה האח והוא היה התלמיד והוא היה נושא ונותן בשוק ומרויח ואני הייתי יושב לבטח, והבין בתלמוד ובמקרא והבין בדקדוק הלשון, ולא היתה לי שמחה אלא בראותו. ערבה כל שמחה והלך לחיי העולם והניחני נבהל בארץ נכריה. כל עת שאראה כתב ידו ספר מספריו יהפך עלי לבי ויעורו יגוניי. כללו של דבר ארד אל בני אבל שאולה, ולולי התורה שהיא שעשועי ודברי החכמות שאשכח בהם יגוני אז אבדתי בעניי.
והולכתיו אלי קברו ומדיי קרועים ועטיפתי שמאלה, וישבו אוהביי סביב וקמתי וירדתי והורדתיו שאולה, ואמרו - עוד ייטיב הזמן לך ותנוח, השיבותים בחילה - עליי טוב הזמן הזה, ועל כל מנוחה אחרי אחי קללה, איילותי קחה נפשי למען נשוא יגון כמו זה לא יכולה.
כעת בעו"ה אין דעתי צלולה, רפו ידיי מלמהר לכתוב בזריזות כדרכי, וכעת אף כי באתי להשיב לא ידעתי מה להשיב, רעיוניי נבוכים לבי סגור ידי קצרה מלהתיישב בשום עניין, והנני רק כשופך דבריי במרירות לב בגנוחי גנח וילולי יליל. וכו' האם נתתוני לאביר ורוע לב כי אמהר לעשות שידוך בימי אבלי, האם אשכח אהבת אשת נעורים יונתי תמתי אשר חנן אלקים את עבדו וכו'. עתה כי שבה אל בית אביה בנעוריה, היא מלחם אביה תאכל ומפרי מעשיה תשבע בעונג ובנחת, ואנכי השכול נגוע ומוכה כלי שבור ידי כבדה על אנחתי, איה איפוא ירעו גדיותיי, את מי אשיח דאגותיי וירווח לי, מי ישגיח וישים לב עליי, ואיך אשכח יד ימיני ואתן הפוגות לעיניי בפנות ימין ושמאל ואין עזרתי בי. וכו' גדול כים שברי, מכתי אנושה, עולם חשך בעדי, ערבה ממני כל שמחה וגיל, צדיק הוא ה' וגו' כי כל דרכיו משפט. וכו' לעשות קניין וכו' איך תבקשו דבר זה ממני בעוד אנכי מלא עצב יגון ואנחה, וממש מת מוטל לפניי, וכו' ואחרי כי נאספה אל עמיה ועלתה למרום שבתה, לגודל צערי ויגוני נחלשתי למאד והייתי בסכנה, חכי לא יטעם אוכל ומשקה, מעיי לא החזיקו דבר כמעט רגע, בקושי היה בידי לברך ברכה אחרונה, עיניי נדודים משינה, ועסקתי ברפואות ותהל"י שב ורפא לי מעט, ממש אין רעיוניי סובלים להתפלל מבלי טשטוש או ללמוד בעיון קצת סוגיה קלה, וידמה זה ממש כנוטל קניין מאדם שאין בו דעת.
דרומי כתב:דברי ריה"ל אינם ענין לכאן.
פשוט שלהצטער בצרת חבירו או בצרת השכינה הוא מעלה גדולה.
והדיון כאן הוא האדם כלפי עצמו.
צופה_ומביט כתב:וגם זה צ"ע, מדוע כלפי עצמו חייב אדם [או מעלה היא] לומר שהכל לטובה ולהיות בשמחה [לשיטת הנוקטים כך], ואילו כלפי חברו יש "עיקרי אמונה" אחרים שמחייבים להצטער.
והתינח חיובי צדקה וגמילות חסדים שחייבה התורה לעשות עבור השני ולא להתחזק בביטחון שהקב"ה יספיק לו, ואדרבה, הקב"ה הספיק ללויים במה שציוה על ישראל להחזיק אותם.
אבל כלפי תחושת הלב, של הרגשת צער יגון ואנחה - וכי לבעל הצרה יש רבש"ע אחר מאשר לשאר היהודים?
צופה_ומביט כתב:נכון מאד.
סגי נהור כתב:צופה_ומביט כתב:נכון מאד.
אבל אין כן מדת ר"ע (ברכות ס, ב, ובאופן אחר סנהדרין קא, א), נחום איש גמזו (תענית כא, א), אבא יהודה (ירושלמי הוריות פ"ג ה"ד), ועוד.
ואינו כן ענין המתקת הדינים והחסד הגנוז בדין המבואר בתורת האר"י ובמקורות הנמשכים אחריו (ומקצתם צוינו באשכול זה לעיל).
הא למדת, שיש בדבר זה כמה מדות זו למעלה מזו. ואמנם צריך אדם להכיר את מקומו, ומכל מקום הדברים כפי שהוצגו אינם התמונה השלימה של הענין.
זיז שדי כתב:ודייק במה שאמר ר"ע כל דעביד 'רחמנא' רחמנא דווקא, ואין זו מידת כל אדם.
זיז שדי כתב:סגי נהור כתב:צופה_ומביט כתב:נכון מאד.
אבל אין כן מדת ר"ע (ברכות ס, ב, ובאופן אחר סנהדרין קא, א), נחום איש גמזו (תענית כא, א), אבא יהודה (ירושלמי הוריות פ"ג ה"ד), ועוד.
ואינו כן ענין המתקת הדינים והחסד הגנוז בדין המבואר בתורת האר"י ובמקורות הנמשכים אחריו (ומקצתם צוינו באשכול זה לעיל).
הא למדת, שיש בדבר זה כמה מדות זו למעלה מזו. ואמנם צריך אדם להכיר את מקומו, ומכל מקום הדברים כפי שהוצגו אינם התמונה השלימה של הענין.
אמירת כדרלעמר היא סוגיא שונה לחלוטין, ודייק במה שאמר ר"ע כל דעביד 'רחמנא' רחמנא דווקא, ואין זו מידת כל אדם. ופוק חזי כמה בנ"א שנתכבה נרם ולא ראו בבוקר דאתו גנבי, ודייק ממילותיו של נחום איש גמזו שלא אמר 'זו לטובה' אלא גם זו, ועיקר כינויו על שם כך הוא איש גם זו, והוא מענין הנה עין ה' על יריאיו שכל הנהגתו איתם הוא באופן 'גם' והבן זאת
אך לכל אדם אחר אשר הנהגתו יתברך עמו הוא באופן של צדיק וישר הוא, ודאי אינו נכלל בהא.
ודייק מלשון הגמרא שהתחיל בלשון כל דעביד רחמנא לטב עביד. וסיים אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה. ועיקר פירוש לטב עביד קאי אגברא וכמו שביארנו בס"ד.
ובפירושי לקל"ח פתחי חכמה פתח לז הארכתי בזה
צופה_ומביט כתב:גם אני תהיתי כן כבר כמה פעמים. מה העניין להזכיר שכתבתי וחיברתי והארכתי והרי הוא בספרי זה ובספרי זה - אם לא יצא לאור ואף לא הובא כאן שמץ מינהו.
אין בזה שום רווח שהוא ושום תועלת ושום ידיעה.
מלבד כמובן הידיעה שפלוני [לטענתו] רב גובריה ומחבר ספרים רבים.
ידיעה שנשמעת שוב ושוב מפיו הוא.
וצ"ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 325 אורחים