הגר"ש קוק זצ"ל

[גביר]

פורים תשע"ג - שירה בבית הרב [ניגון 'ונראהו' שהיה חביב על הרב מאד], תמונה מתוך סרטון.

הניגון ישנו גם כאן -
https://www.youtube.com/watch?v=qK0HIiExKT8

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:

מכל עבר, גם מזכרונותיי, עלו עדויות דומות, בזמן ההלוויה, ועוד ועוד.
הדברים חוזרים על עצמם בבחינת 'הוא היה אומר' - מאור הפנים, אהבת הכל, תקיפות דקדושה (זוכר את המאבק במיסיון?) הובלת מחאות השבת בכבודו ובעצמו,
מעט מדי שמעתי מדברים על אהבתו העזה לארץ ודבקותו בקדושתה. ידעת שבזמן העליות לסבסטיה היה מגיע ומחזק את העולים בהר? וכן בביקוריו אצלנו בנצרים ובגוש קטיף, תמיד מעודד ומחזק ומתמוגג. עשוי ללא חת, אמונה ואמת מבית ומחוץ.
דומני דרך הנהגתו האוהבת והמוכיחה, הדואגת לכל פרט אך מעייניה לכלל כולו, השכלית והלמדנית ובו בזמן מרגשת וסוחפת, ניתן לקבל מושג כלשהו על רבנותו של מרן הראי"ה זצ"ל

סיפור על הרב שמחה קוק בימית. מפי הרב שמחה שטטנר.
עד היום מהדהד באזני קולו של הרב שמחה בימית, לאחר הפינוי, הולך ברחובות שם וממרר בבכי בלי הפסקה. ממש מירר בבכי כתינוק

[גביר]

הספד -
הרב יהושע כ"ץ, ישיבת ברכת משה, מעלה אדומים.

https://www.youtube.com/watch?v=dS6m3j_vyck

[מה שנכון נכון]

בקשוני להכניס:

Screenshot_20220621-002948_Word.jpg (530.3 KiB) נצפה 14180 פעמים

Screenshot_20220621-003005_Word.jpg (591.74 KiB) נצפה 14180 פעמים

זכרונות מהגרש קוק.docx

(25.09 KiB) הורד 225 פעמים

הגרש קוק- מהרב שמעון מן.docx

(15.24 KiB) הורד 176 פעמים

[גביר]

כמה הגיגים לקראת השלושים -

דומה שהרב ייצג זן כמעט נכחד של רבנות-
כזו שבסיסה הוא לוקאלי והיא אינה מעוגנת בשיוך קהילתי או מוסדי.
כזו הנותנת לתואר 'מרא דאתרא' משמעות ממשית.

הדרישה בהלכות קה"ת סימן קלה מחלק בין רב ונשיא שהיחס כלפיו הוא 'כפיפה בטבע' לבין כזה שסמכותו היא 'מחמת מורא ויראתו עליהן' [הבחנה שהיום מקובלת, להבדיל, גם במדעי החברה]. לרב היה אמנם מעמד רשמי ומוכר, אך נראה שסמכותו נבעה במידה רבה מ'כפיפה בטבע', מאישיותו, מתורתו, ממידותיו ומהליכותיו.

הרב עסק רבות בענייני הציבור והכלל, עיסוקיו אלה לא דחו את את דאגתו ומסירותו לפרט -
בהכוונה חינוכית ותורנית, כל אחד לפי המתאים לו, בהצעות שידוכים, באירוח בודדים מכל הגילאים בביתו לסעודות שבת וחג, ועוד ועוד.
בשעתו נראה הדבר מובן מאליו, הרי זהו תפקידו של רב, אולם במבט לאחור ניתן להבין עד כמה השילוב הזה של דאגה לכלל ולפרט גם יחד בלא שהדבר יבוא זה על חשבון זה רחוק מלהיות מובן מאליו.

תנצב"ה

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס

[גביר]

כתבה על רחובות מיתד נאמן תולדות תשע"ה, כולל תיאור מפגש וראיון עם הרב, עם תמונות צבעוניות -

https://tablet.otzar.org/#/b/192923/p/- ... 2/end/36/c

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:

נוסח המצבה

פ"נ
הגאון הצדיק אוהב ישראל ומקרבן לתורה
מורנו ורבנו הרב שמחה הכהן קוק בהרה"ג רבי רפאל זצ"ל
הרב הראשי ואב"ד רחובות כיובל שנים
נשיא ישיבת מאור התלמוד
רב ביהכ"נ החורבה בעיה"ק ירושלים
בשלום ובמישור הלך עם אלוקים ואנשים
בחכמה ובמסירות העמיד בעירנו ובארצנו ישיבות תלמודי תורה בתי חינוך לבנות ומוסדות קירוב על טהרת הקודש
האציל מרוחו הגדולה עליהם ונשא בעול החזקתם
שפך דמעות על חורבן ביהמ"ק ועל גילוי כבוד השי"ת
עמל ויגע בתורה בשקידה
אהב אהבת נפש את הישיבות ולומדי התורה
מסר נפשו על קדושת השבת טהרת השולחן וטהרת ישראל
מסור בכל לב לכל משפחה ויחיד ובקדושתו רוממם לעשות רצון ה' באהבה
הרביץ תורה לרבים בשיעוריו ובדרשותיו בארץ ישראל ובתפוצות ישראל
קידש שם שמים בכל הליכותיו ומעשיו
עלה השמימה בכ"ג אייר ה'תשפ"ב
ת.נ.צ.ב.ה

[גביר]

ראיון של יו"ר המועצה הדתית רחובות, עו"ד ליאור פרישמן, אצל שלומי גולדברג ברדיו כאן מורשת- שלושים יום לפטירת הרב


https://www.youtube.com/watch?v=Tmf1Dn9v02Q

[גביר]

ראיון של יו"ר המועצה הדתית רחובות, עו"ד ליאור פרישמן, אצל שלומי גולדברג ברדיו כאן מורשת-

שלושים יום לפטירת הרב -


https://www.youtube.com/watch?v=Tmf1Dn9v02Q

גיא אלאלוף משוחח עם נכדו ונאמן ביתו של הגאון הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל - הרב אליהו לייזרוביץ -

https://www.youtube.com/watch?v=aPeEAUdu-28

בנו הראי"ה בישיבת בית אל -

https://www.yeshiva.org.il/midrash/49931

הנ"ל ; מתי דן,
בישיבת שילה -

https://www.youtube.com/watch?v=Begzwx10n0U

[קרית מלך]

מצורפת שיחת ניחום אבלים עם פרטים מרתקים מחייו של הגר"ש שכמדומה לא מצאו ביטוי במאמרים שעלו עד עתה.

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס (מתוך הגיליון החדש והנפלא של כתב העת המעין):



ארבעה כתרים
מחשבות וזיכרונות לזכרו של רבינו הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל / הרב יהושע ויסינגר
קשה לכתוב דברי הספד על מורינו ורבינו זצ"ל ימים ספורים אחרי פטירתו, וקשה שבעתיים הדבר כיוון שמדובר על סיכום קצר של שנים ארוכות ומלאות, יובל שנות הנהגה, תורה וחסד. כמו אברהם אבינו שנאמר עליו "זקן בא בימים", ואומרים חכמים שהוא בא לגילו המופלג עם כל ימיו איתו, כך רבינו סיים את חייו כאשר הוא "בא בימים", בא עם כל יום, עם כל שעה, עם כל דקה.
ידועים דברי חז"ל על הפסוק "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹ' הוּא" (מלאכי ב, ז): "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו" (מו"ק יז, א). חז"ל משווים בין תפקיד המלאך לתפקיד הרב, והדברים מתאימים לרבינו מילה במילה. אם הרב נדמה כמלאך, כשליח ה', מסור כל כולו למטרה אחת לשמה נוצר, ללא פניות וללא נגיעות אישיות - "שאין מלאך עושה שתי שליחויות" (בראשית רבה נ), אם דומה הרב למלאך ה' בכך שכולו קודש למסירת התורה מדור לדור ולמסירות לכלל ללא כל חשבון אחר, יבקשו תורה מפיו. כך היה הרב שמחה זצ"ל, כל כולו מסור לכלל, בכל רגע משעות היום והלילה, השבת והחול, תמיד טובת הכלל והציבור עמדה לנגד עיניו. תמיד חשב איך הוא יכול להוסיף טוב, עוד יוזמה ועוד שיעור, עוד חסד ועוד דאגה לנצרך, בלי סוף.
זכיתי כבר מילדותי להיות קרוב אליו, עד ימיו האחרונים. אבקש לשתף את הקוראים בכמה סיפורי הוד, הנהגות נפלאות של הרב זצ"ל שזכיתי וראיתי במו עיניי. הכל אמת. נוסף על כך, לצד סיפור פעולותיו הגדולות, נכון להאיר את העולם גם בכמה סיפורים קטנים מאישיותו האדירה. פתחתי כאן פתח כפתחה של מחט, ועוד חזון למועד.
* * *
אומרים חז"ל שקיימים בעולם שלושה כתרים "כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהם" (אבות ד, יג). רבינו זצ"ל, זכה לארבעה כתרים אלו, בגדלות וברוממות מיוחדות.
כתר תורה: הרב שמחה זצ"ל היה שקוע כולו בתורה. כל בוקר כאשר קם בשעה ארבע הוא היה מתחיל בחדרו הקטן והקדוש עם תפילות ובכיות על חולים מול ארון הקודש הפתוח. כל אחד שביקש תפילה, הרב היה מבקש שירשום את שם הנזקק לתפילה, והוא התפלל עליו. הוא לא בירך את הפונים כדי לצאת ידי חובה, אלא לקח כל שם וכל סיפור עמוק ללב. בשעה חמש, עוד לפני שנכנס החברותא, הרב היה מניח על השולחן שתי כוסות קפה חמות, שילוו אותם עד שחרית, ואף אני זכיתי לכך לפעמים. עוד קודם חבש את משקפיו, ומשקפיים מיוחדים היו לו, שמבפנים היה מודבק עליהן מעל העדשה פתק קטנטן ובו כתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". משקפי השגחה. כך הוא הסתכל על המציאות לאורך היום, כל יום כל היום. שיוויתי ה' לנגדי תמיד!
הרב זצ"ל העביר עשרות שיעורים בשבוע לציבורים מגוונים, כשכל יום תוכניתו שונה מחברו. פעם ליוויתי אותו בבוקר, לאחר שיעור הדף היומי הקבוע, להרצאה שהעביר לאנשי אקדמיה בכירים, לאחר מכן נסענו לבי"ס נועם והוא נתן שיחה לילדים, מיד לאחר מכן עברנו לתיכון חילוני בעיר ושם ריתק את בני הנוער בדברים היוצאים מן הלב, אחה"צ מסר שיחה בסניף בנ"ע, ובערב העביר שיעור ב'ירחי כלה' בפונוביז'. לכל קבוצה דיבר בסגנון מיוחד עבורה. הוא עצמו היה אדם מגוון, מכיל, מקבל, ובעיקר – אוהב, אוהב ישראל. הוא גם אהב לכתוב, הוא כתב תשובות בהלכה ובהנהגה. כל ספר בספריה שלו עמוס בסיכומים וחידושים התחובים בין דפיו, וכל ספריו מסומנים ומקווקווים עם הערות ומראי מקומות רבים ומפורטים.
פעם אמר לי, ברגע אינטימי ואישי, משהו בערך בנוסח הזה: "כל אדם צריך לעשות חשבון נפש, להסתכל אחורה ולבחון את מעשיו. אני מסתכל שנים אחורה ולא מוצא סיבה להתחרט על דבר אחד שעשיתי. אולי טעיתי, אבל הכל היה מתוך מחשבה ובחירה. רק דבר אחד הייתי מבקש לחזור ולעשות שוב".... העזתי פניי ושאלתי מה הדבר, והוא היסס, ואז השיב לי: "יצאתי מהישיבה בגיל מוקדם יחסית, ועד היום אני מתחרט על כך!". ואז לתדהמתי הוא התחיל לבכות: "כל רגע ורגע בלימוד", אמר, "כל רגע בישיבה, בשבילי זה חיים, נצח. אם הייתי יכול הייתי חוזר לאותו רגע ובוחר להמשיך בישיבה, אפילו רק עוד קצת"...
למרות התמדתו ובקיאותו הוא לא החזיק טיבותא לנפשיה, כאשר שאלו אותו שאלה בהלכה, גם שאלה שנראתה פשוטה, הוא עיין מחדש בסוגיה ובפוסקים. הוא לא התבייש לומר שהוא צריך לברר, להעמיק, ללמוד שוב את הנושא. הוא סיפר לי שבעת הגיעו לרחובות, לפני כיובל שנים, באו מבני העדה התימנית לשאול אותו שאלות שונות בהלכות שחיטה וטריפות, בשר ומליחה, וכדי שלא לפגוע בזקני העדה בעיר הוא הפנה את השואלים אליהם, ואף נהג בעצמו להתייעץ איתם בשעת הצורך.
צ"ב שנות תורה.
כתר כהונה: כנצר למשפחת כהונה מפוארת הוא תמיד כסף והתפלל לבניין המקדש, לחזרת עבודת הכהנים ולשירת הלוויים. הוא קיים בשלמות את דברי הכוזרי "ירושלים תיבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף" (כוזרי ה, כז). עשרות פעמים ליוויתי אותו לכותל המערבי, כל פעם במעמד אחר ולעיתים גם בסתם יום של חול, וכשהגיע לכותל הוא עמד לפניו כבן המתחנן לפני אביו, התרפק בבכיות ותפילות על המקדש וירושלים. לפעמים עמד בשערי הכניסה להר הבית, בוכה וכוסף למקדש שייבנה. כל בני עירו רחובות זוכרים את מעמדי השיא במוצאי שביעי של פסח וסוכות בביתו, כאשר הרב היה כולו נתון בשרעפי קודש, בריקודי דבקות בניגון המיוחד שלו "ונראהו עין בעין בשובו אל נווהו", ובהמשך "א-ל בנה", "בנה ביתך כבתחילה" ועוד. כך אז, וכך גם בתפילות הימים הנוראים כשעמד, מלא רגש והתרוממות, כשליח ציבור בעירו רחובות, אבל היה ברור לכל המתפללים עמו שבלבו ובמחשבותיו הוא עומד בבית קודשי הקודשים.
פעם כששימש כשליח ציבור בתפילת מוסף ביום הכיפורים בישיבת 'מאור התלמוד' ברחובות, ראיתי שהוא מניע את אצבעו ימינה ושמאלה. לאחר התפילה שאלתיו מה עשה, והוא לא ענה. בהפסקה, בין מוסף למנחה, ירד לחדרו, והתמוטט על המיטה מרוב עייפות. הרבנית אמרה לי שהוא חזר עכשיו מבית המקדש. 'כשיצא בבוקר לתפילה', כך סיפרה, 'הוא אמר לי שהוא הולך כעת לעבודת המקדש, וכולו היה נתון שם, וכעת חזר משם עייף ומותש אחרי שסיים את סדר העבודה'. אחר כך אמר לי שבאצבעותיו סימן "אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים...", כחלק מעבודת הכהן הגדול.
לחתימתו, תמיד התלווה הכיתוב: "בברכת כהנים באהבה". הוא חי את זה. כהן חייב לברך את הציבור באהבה. הוא באמת אהב את כולם. הוא בירך באהבה, הוא דיבר באהבה, אבל הוא גם הוכיח באהבה. הוא עמד על קיום ההלכה, אבל באהבה. תוכו רצוף אהבה. אוהב שלום ורודף שלום.
אהבתו, דאגתו, לתושבים, לזולת, הייתה עזה. בצידי דפי הלימוד והסיכומים האישיים שלו היו רשומים מספרי טלפון, משימות לביצוע ובקשות קצרות, הכל בכתב ידו המעוגל והיפה. אלו היו בקשות ומשימות שקיבל תוך כדי הלימוד, שרשם אותן כדי שלא לשכוח, והן היו לנגד עיניו עד לביצוען. היה מי שביקש תפילה, היה מי שביקש מכתב המלצה או הלוואה, יש שביקשו לקבל עצה, או אפילו לתת תזכורת להזמנה לבר מצווה של הנכד. מבחינתו גם זה היה תורה, תורת חסד, וכך שתי התורות היו רשומות יחד זו לצד זו על אותו הדף. "רשומים בשמך הושע נא". שניהם בעדיפות עליונה, בזכות שניהם "הושע נא".
צ"ב שנות כהונה ורוממות.
כתר מלכות: מאן מלכי, רבנן. רבינו כיבד תלמידי חכמים, והם כיבדו אותו. הוא היה מחובר לכל גדולי ישראל, מכל החוגים והזרמים, אהב אותם באמת, והם השיבו לו אהבה. היה בן בית אצל הרב יוסף שלום אלישיב כמו אצל הרב אברהם אלקנה שפירא, אצל האדמו"ר מצאנז ואצל הרב מרדכי אליהו, ועוד ועוד. פעם נכנסתי איתו למרן הרב אברהם שפירא ראש ישיבת מרכז הרב. רבינו היה כבר כמעט בן 80, והוא ביקש לעזוב את רחובות ולעבור לירושלים ולכהן כרב בית הכנסת ה'חורבה'. הוא בא לקבל את ברכת הדרך, אך הרב שפירא ממש התנגד. הוא אמר לו: "מקומך ברחובות, הציבור צריך אותך שם, אסור לך לעזוב!" כשרבינו יצא, הרב שפירא קרא לי ואמר: "זוהי דמות של רב. תלמד, זהו רב אמיתי! יש הרבה רבנים בישראל, אבל זהו רב אמיתי"! הרבנית פנינה שפירא, אשתו, שהיתה נצר למשפחת רענן-קוק, הייתה מספרת שהיא רואה דמיון גדול בתווי הפנים בין רבינו לבין מרן הדוד הגדול הראי"ה זצ"ל.
"כְּחֶסֶד הַנִּתָּן עַל פְּנֵי חָתָן מַרְאֵה כֹהֵן", פניו זרחו, הוארו באור יקרות, במעמדי דרשות שבת הגדול ושבת שובה, מאות תושבים הצטופפו בבית כנסת הגדול, שנה אחרי שנה, במשך חמישים שנה. כל האולם היה מלא מפה לפה, רחש והתרגשות, ואז שקט, הרב נכנס, צועד מעט כפוף לקדמת ההיכל. נושק לפרוכת ומתעטף בטלית. את הדרשה פתח בדברי הלכה עמוקים כשיושבים לצידו רבני, דייני וזקני העיר. אבל ההמשך היה העיקר. מהר מאוד הוא עבר לדברי התעוררות מעומק הלב, דברי תפילה וכיסופים, שירה והתרוממות. עין לא נותרה יבשה בשירת "והשיב לב אבות על בנים". לא מעט בנים שבו לאביהם שבשמים בזכותו.
צ"ב שנות מלכות.
כתר שם טוב: יותר מכתר תורה, יותר מכתר כהונה ומכתר מלכות, זכה רבינו לכתר שם טוב. את הכתר הזה הוא קיבל מהציבור שאותו הוא כל כך אהב, והוא אהב אותו. הציבור של העיר רחובות, והציבור בארץ ובעולם. הרב שמחה זצ"ל, שבעת לידתו קיבל את ברכת דודו הגדול מרן הראי"ה קוק שיוסיף כבוד לאומה בנועם ובחן, אכן זכה להמשיך את דרכו הגדולה. בסיעתא דשמיא מיוחדת ובהשראתו הישירה לא היו ברחובות, במשך שנים רבות, מאבקי דת או הפגנות, לא היו מתחים בין דתיים וחילונים ולא בין חרדים לדתיים, תמיד נהגו כולם כבוד והדדיות זה עם זה. גם כאשר היו חילוקי דעות הרב ביקש תמיד להדגיש את החיוב, וכך למשל במקום הפגנה נערכה תפילת קבלת שבת מול קניון שנפתח בשבת. הוא הדריך את הכואבים את חילול השבת לצעוק "שעבס" בלב, רק בלב. וכך במקום מחאה על מכירת חמץ בפרהסיה במרכז העיר, ארגן 'שמחת חג' ותפילת חול המועד למול הפיצרייה. הכל בנועם, בחן ובתבונה.
פעם התלוויתי אליו ל"משמרת השבת". כל יום שישי לפני כניסת השבת וכל שבת אחר הצהרים נהג להסתובב בעיר ולומר לעסקים הפתוחים "שבת שלום", בצירוף חיוך אוהב ואמיתי. הוא לא הוסיף מילה. לא היה צריך להוסיף מילה. פעם אירע שכאשר הרב התקרב בשבת לאחת החנויות, כיוון בעל החנות את צינור המים של כיבוי האש אל הרב, ושטף אותו... הרב לא הביע שום כעס. הוא חייך, הודה לו על המקלחת הקרה ביום השרב, ואמר: "ציננת אותי והקלת עליי", ואחר כך הוסיף: "אשמח אם תשמח אותי בעוד דבר אחד... סגור את החנות בשבת". בעל החנות הסתכל על הרב מופתע ומרותק, וכעבור כמה דקות סגר את החנות והלך לביתו. אהבה שלא מן השורה.
פעם בליל שבת הרב קרא לי, ואמר שיש לנו משימה מיוחדת. צעדנו יחד לרחוב הרצל, הרחוב המרכזי בעיר, ונכנסנו למועדון ריקודים ששהו בו עשרות ואולי מאות חוגגים, עם ריקודים, אלכוהול ומוזיקה רועשת וכו'. הרב נעמד באמצע רחבת הריקודים, עלה על כיסא, הוציא מכיסו בקבוק מיץ ענבים קטן וגביע, והתחיל לומר קידוש. שקט השתרר באולם, וכולם הסתכלו עליו מופתעים. הרב סיים את הקידוש והתחיל לשיר שירי שבת: "חביבי, יא חביבי", והמשיך "כל העולם כולו גשר צר מאוד" ועוד, וכולם הצטרפו אליו למעגל אחד גדול. ואז הוסיף הרב משפט אחד, משפט משמעותי, שעדיין מהדהד בראשי: "כולנו אנשים אחים אנחנו, כולנו עם אחד, בני איש אחד אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, אני אוהב כל אחד ואחד מכם"... ואז הוסיף: "אני מזמין כל אחד מכם, ומבקש מכל אחד מכם לבוא לסעודת שבת אצלי בבית". לאחר שיצאנו שאלתי את הרב מה מיוחד במקום הזה, ולמה דווקא עכשיו? והוא סיפר לי שבעל המקום נמצא בשלבי התחזקות, והוא התקשר אליו היום וביקש ממנו שיבוא לעשות קידוש במקום. הוא לא יכול לסגור בשבת כי זו הפרנסה שלו, אבל הוא מבקש שמכאן ואילך בכל ליל שבת יהיה קידוש במועדון, ובעזרת ה'... ובאמת בשבועות הבאים חלק מהנוכחים הגיעו אל הרב לסעודת ליל שבת עם מנהל המועדון, ואחריה הם יצאו לחגוג. כעבור חודשיים המקום נסגר בשבת. הכל נעשה מתוך אהבה, על פי המדרגות העולות "כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת ואז קיום הדת" שקבע דודו מרן הראי"ה זצ"ל.
כתר שם טובה עולה על גביהם.
* * *
בימי השבעה אמר אחד המנחמים, רב מפורסם בעל השפעה ציבורית רחבה, שדמות דיוקנו של הרב זצ"ל נראית לו בחלון: 'בכל עת שאני מתלבט מה נכון לעשות, איך לענות, האם לעמוד על עיקר הדין, האם לוותר, אני מהרהר בדמותו של הרב, מה הרב שמחה היה עושה, ומה היה אומר לי לעשות, איך נכון לפעול בתבונה ובמתינות בתוך המורכבות הכל כך גדולה של ימינו ואיך להלך בין הטיפות'. וכאילו לחיזוק דברים אלו מצאתי תוך ימי השבעה פתק בין כתביו: "חנני ה', שאזכה למצוא חן ושכל טוב בעיני בשר ודם, ולכוון לעשות רצונך בלב שלם ובטהרה". זה היה רבינו. מי יתן לנו תמורתו.
שבוע לפני עלייתו לגנזי מרומים, לישיבה של מעלה, עמדנו סביב מיטתו, בנו וכלתו, חבר קרוב ואני. היה זה בערב שבת בין השמשות, דקות ספורות לפני כניסת השבת. הרב שכב לפנינו על המיטה כשהוא מזוכך ומיוסר, טהור בכל מיני טהרה. שרנו חרישית, באיטיות, בבכי, בחשש, בהתרגשות, אבל עם אמונה גדולה. שני שירים שרנו, שירים שאותם הרב אהב במיוחד. כמה היה הרב מדבר על רבי אהרן הגדול מקרלין וכמה אהב את שירו "י-ה אכסוף נועם שבת"... הוא היה מתרגש ובוכה ומתפלל בעיקר כשהגיע לקטע "ויהיו רחמיך מתגוללים...", וכמה אנחנו בכינו באותה שעה. מיד לאחר מכן הדלקנו נרות שבת תוך כדי שירת "ידיד נפש אב הרחמן", שיר ערגה נשגב לקב"ה, וכפי שתמיד הדגיש ביחס למשפט "מהר אהוב, כי בא מועד, וחוננו כימי עולם" - אנחנו לא מבקשים שה' יאהב אותנו, אלא מודיעים לו ית' שהוא אהובנו. תוכו רצוף אהבה. אוהב שלום ורודף שלום. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
זכיתי לקרבה מיוחדת לרב זצ"ל, יהי רצון שנזכה להמשיך את דרכו הגדולה, לדעת להלך בין הטיפות בענווה אבל בגדלות, ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים. "כי שפתי כהן... כי מלאך ה' צבאו' הוא", "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו". עלינו להמשיך ולבקש, להמשיך לדרוש, להמשיך ללמוד מדמותו מלאת ההוד, מתורתו הגדולה, מאהבת ישראל האמיתית שמילאה את לבו ומהעין הטובה שלו.
תנצב"ה.

[גביר]

דברים שכתב דודו הגדול בשנת תרס"ד על פגישתו עם צעירי המושבה רחובות דאז, ויש בהם הרבה בכדי לשקף גם את דרכו ופעילותו במקום, שהפך בינתיים לעיר, עשרות שנים מאוחר יותר -

'באתי לרחובות ושם מצאתי הצעירים בעוה"ר בדעות ומתסמא הוא הדין במעשים, ולא דחיתים כי אם קרבתים, גם דיברתי לפניהם דברי חכמה ושכל טוב שמתוכם הבינו על כל פנים הבנה כללית איך אורה של תורה דוחה את כל צללי החושך והרשעה של הדעות הרעות שנתרבו בעוה"ר בזמן הזה, ופעל עליהם הרבה לחבב את התורה ולהתקרב הרבה, עד שספרו שבשבת אחרי היותי שם לא גלחו את זקנם, אף על פי שלא דיברתי עמהם אפילו רמז אחד מפרטי תוכה של פרצה מעשית כי אם בכללות. ואני סומך שאחרי שהניצוץ האלקי של אהבת השי"ת ויראתו האמיתית יכנס בתוך הלב יעשה פעולתו יותר הרבה ממה שאפשר לו לעשות אם נכניסהו אנחנו בזרוע כח מעשי מן הצד, ויותר ממה שנראה בחוש יש תיקון ברגשי הלב שהוא העיקר.'

נפש הרב: לשלושה באלול, ירושלים תשע"ג, עמ' קיא.

[גביר]

סיפור שהתפרסם לאחרונה - https://www.inn.co.il/news/576967

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס
תמונה בחתונה, ולצידו הגה"צ רבי יצחק גיטלמן זצ"ל מרחובות, משגיח ישיבת ההסדר שעלבים, מתלמידי מיר שנחאי

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:
בהלוייה של הגר"ש זצ"ל השתתף אחד מחשובי רבני השכונות בירושלים, ושמעו אותו אומר כמה פעמים על הנפטר: "אש! אש!"....
באמת מילה אחת, וזה הוא. אש בוערת, במסירות נפש לכל קדשי ישראל, ואש מחממת ומאירה.

הזכירו מספר אירועים שהיו לשם דבר ברחובות, וכמדומה שכחנו להזכיר את שיחתו הנפלאה והמעוררת בליל תשעה באב, שהיה מעביר בקביעות בכולל הרב בר שאול. הגר"ש ותשעה באב, נפשי יצאה בדברו, בחיות פנימית והתעוררות נפלאה את אבילות וצער החורבן.

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס

[גביר]

הספד במלאת שלושים בישיבת תורת החיים יד בנימין -

https://www.youtube.com/watch?v=F-7rNlebffM

[גביר]

הספדים בקול הלשון -

https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim ... enus=False

[פרנצויז]

פורים תשע"ג - שירה בבית הרב [ניגון 'ונראהו' שהיה חביב על הרב מאד], תמונה מתוך סרטון.

הניגון ישנו גם כאן -
https://www.youtube.com/watch?v=qK0HIiExKT8

בעיתון יתד נאמן מיום שישי כ"ד מרחשון תשפ"ג, עמ' 11, יש כתבה על "מעמד מרומם של סיום מסכת קידושין על ידי מאות בחורי ישיבת מאור התלמוד רחובות", (שנלמדה לע"נ הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל).
הגרי"ג אדלשטיין שליט"א שלח מכתב מיוחד שהוקרא במעמד, והג"ר דב לנדו שליט"א בא במיוחד לשם והשמיע את דבריו. ראה שם כתבה ארוכה על כמעט עמוד שלם.
כותב המאמר מוסיף בתוך דבריו: "לאחר מכן שרו בני הישיבה את שיר הציפיה לגאולת ישראל "ונראהו עין בעין" שהיה רגיל לשורר הגר"ש קוק זצ"ל בעיתות רצון בערגה רבה, בניגון המקובל מהגאון רבי זבולון גרז זצ"ל אב"ד רחובות, כאשר מרן הגר"ד שליט"א יליד העיר רחובות שמע זאת בעצמו מפיו כפי שקיבלו ממרן המשגיח דמיר הגה"צ רבי ירוחם זצוק"ל".

[דרך אגב, כמדומה שהגר"ד לנדו נולד בפולין, אך הגיע לארץ בגיל קטן, וגדל בעיר רחובות].

[גביר]

משום מה נזכרתי הבוקר -

ביקש משליחי הציבור שלא ימתינו שיסיים עמידה כדי להתחיל בחזרה.
עם זאת ביקש שהש"ץ יקפיד לומר בקול 'קדוש' ו'ברוך' כדי להוציאו ידי עניית 'קדושה'.

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:

השבת שמעתי מאאמו"ר נ"י, מנהג הגר"ש זצ"ל, שכשהיו מפריעים לחתן בדרשה, כנהוג, ולא היה יכול להמשיך, היה הגר"ש לוקח את הדף ממנו וקורא בעצמו בקול, לכבדו על העמל [לו לא היו מפריעים כמובן]

[שיבר]

מהו הארוע בתמונה הראשונה משלישיית התמונות האחרונות?

(ואגב, הזקן הגוראי הנראה משמאל להגר"ש קוק, אם הנני מזההו אל נכון, הוא עוד חי עמנו לאוי"ט. הוא לא היה אז זקן כפי שהוא נראה בתמונה)

[גלאגוזים]

זה לא זקן גוראי.
זה רבי מנחם יהודה אושפיזאי זצ"ל רבה של רמת גן.

[שיבר]

זה לא זקן גוראי.
זה רבי מנחם יהודה אושפיזאי זצ"ל רבה של רמת גן.

התכוונתי ליושב בשורה השלישית חבוש ספודיק ומרכיב משקפים בעלי מסגרת כהה, ובתמונה הוא 'נראה' בצד שמאלו של הגר"ש קוק - ולמתבונן בתמונה בצד ימין של התמונה.
לראות עיני זהו רבי דוד יהושע שיינפלד שליט"א.

[בברכה המשולשת]

מהו הארוע בתמונה הראשונה משלישיית התמונות האחרונות?

נתבקשתי להשיב:
מה ששאלו על התמונה, זה היה בהפגנה הידועה נגד המורמונים

[אליסף]

נתבקשתי להכניס:

מרגש.
אגב שמתי לב בקובץ תשובות יש תשובה אליו מהרב אלישיב ומתארו 'נועם המידות'

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:

מרגש.
אגב שמתי לב בקובץ תשובות יש תשובה אליו מהרב אלישיב ומתארו 'נועם המידות'

נתבקשתי להכניס:
קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן עה
ב"ה ח' תמוז תשל"ה,
כבוד ידידי הרב הגאון נעים הליכות ונועם המידות ר' שמחה הכהן קוק שליט"א הרב הראשי ואב"ד רחובות,
יהי נועם ד' עליו ועכא"ל
מכתבו מיום א' סיון קיבלתי....

[גביר]

דברי תורה של הרב שפורסמו בחוברת של כולל 'קול יהודה' בשעריים לקראת פסח לפני כמה שנים

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:

יום א' הקרוב יום השנה הראשון לפטירת רבינו הגר"ש זצ"ל

הנהגה נחמדה שלו:
".... בענין זה חשוב לציין את כמיהתו העזה לימי הגאולה. בכל שמחה משפחתית, היה מוציא פנקס ואומר: בעז"ה כשיבנה המקדש נביא קרבן תודה גם על האירוע הזה שזכינו לו בחסדי השם".

[י. אברהם]

כמדומה דבפלוגתא קאי אי יכול להביא קרבן תודה מלבד על הד' דברים

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להוסיף:

והדברים מיוסדים ע"פ חידוש רבינו בחיי שגם חתן וכלה צריכים להביא קרבן תודה, למרות שלא "הצלה", וה"ה כל טובה]

[עתניאל בן קנז]

כמדומה דבפלוגתא קאי אי יכול להביא קרבן תודה מלבד על הד' דברים

האם איכא מ"ד דתודה אינה באה בנדבה?

[י. אברהם]

ברש"ש מנחות פ: נסתפק בזה וע"ע בגרי"פ על רס"ג מ"ע נט-ס

[גביר]

א.
מעשה ובאחת השבתות הקימה אחת מתנועות הנוער [כמדומה שהיתה זאת תנועת הצופים] 'מחנה' במגרש שהיה מאחורי ביתו [באותה תקופה עוד היו ברחובות מגרשים ריקים, כיום בנוי שם בניין]. הרב טרח וירד אליהם, קידש 'קידושא רבה' ושוחח עמם.
הדבר עשה רושם וביום ראשון אף שוחח על כך המורה בכיתה [אם אני זוכר נכון הייתי אז בכיתה ו]


ב.
ראה חשיבות בקשר הממשי ובהכרות עם תלמידי חכמים וגדולי ישראל, ועל כמה וכמה מהם שמעתי, ומסתמא כך גם אחרים, לראשונה, ממנו. כך למשל, במלאת שנה לפטירת הרב אהרן וייס, תלמיד חכם מופלג משרידי ישיבת נייטרא, מורה, מנהל בית ספר תחכמוני בעיר ומרביץ תורה במסגרות שונות, סיפר שיש לנפטר בן משפחה, בשם ר' אשר, אותו הכיר כבחור בישיבת צאנז בימי מגוריו בנתניה, שבלט כבר אז כת"ח גדול, וכדאי שיבוא וידבר באזכרה שהתקיימה ביום השנה [בבית הכנסת מרכז אברהם - פרינס] והוא אכן הגיע ודיבר. מאוחר יותר התפרסם ר" אשר וייס מאד, אולם אז לא היה מוכר כל כך ולי לפחות היתה זו הפעם הראשונה ששמעתי עליו.
[על ר' אהרן וייס יצא ספר זיכרון - ללמוד וללמד: ספר זיכרון להרב אהרן נתן וייס זצ"ל, קובץ מאמרים תורניים ותולדותיו, כולל 'סדר היחס למשפחת וייס' ].


ג.
כשהיה חוזר ממסעותיו בחו"ל, ביחוד בארה"ב, תאר מחד גיסא בכבוד ובחיבה את הקהילות היקרות ואת גדולי ישראל שפגש שם, ומאידך גיסא את ההתבוללות שישנה שם עד כדי כך ש'כל הגולה כולה כמדורת אש' כדבריו.

ד.
הצטיין באהבת א"י ונהג להזכיר את היותו יליד הארץ. פעם הציעו לו משרה מכובדת בחו"ל, אאל"ט בבלגיה, אולם לא הסכים לעזוב את א"י.