גנב עולתו של חבירו ושחטה סתם - עולה לבעלים לשל חובה?

[מיללער]

בירושלמי שקלים פ"ב ה"ב. וקשיא אילו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם, סתמה לא לשם בעלים מכפרת? בתמיה - כלומר בוודאי מכפרת (קה"ע ופנ"מ).

בבבלי בבא קמא פרק מרובה דף עו. אמר רבי יוחנן בשוחט תמימים בפנים לשם בעלים - והרי חזרה קרן לבעלים (הואיל ולשם בעלים נזבחו - רש"י). משמע דוקא אם שחטו מפורש לשם בעלים אבל סתמא לא אמרינן דעולה לשם בעלים - ויש להבין הסברא דאע"פ דאמרינן דסתמן לשמן ולשם בעליהן קאי אבל היכא דנגנב והכהן המקריב חושב בלבו שבעלים של הקרבן הוא הגנב סתמן שלא לשם בעליהן הוא.

האם נחלקו בזה הבבלי והירושלמי או שמא לאו דוקא הוא במרובה והוא הדין בסתמא.

ועי' בתוס' רי"ד בב"ק שכתב, בשוחט תמימים לשם בעליהן. פי' והא דאמרן לעיל (סו:) קרבנו ולא הגזול כגון דאקרביה אדעתא דנפשיה, אבל היכא דאקרביה אדעתא דבעלים הראשונים הכי נמי דעולה להן. - לא ביאר מה יהי' הדין בסתמא.

[עזריאל ברגר]

ראה תחילת זבחים שהשוחט קרבן סתם - כאילו כיוון בו את הכוונה הנכונה.

וכמדומני שהרמב"ם פסק שעלתה לבעלים לשם חובה.

[כדכד]

איני יודע
אבל אולי כשהכהן מכון לשם בעלים אין פירושו שהוא מכוון לשם אותו פלוני שהביא עכשו הקרבן לא שמכוון לשם הבעלים, יהיה מי שיהיה

[מיללער]

ראה תחילת זבחים שהשוחט קרבן סתם - כאילו כיוון בו את הכוונה הנכונה.

וכמדומני שהרמב"ם פסק שעלתה לבעלים לשם חובה.

זה ברור - השאלה הוא אם הוא הדין בקרבן שנגנבה ג"כ

איני יודע
אבל אולי כשהכהן מכון לשם בעלים אין פירושו שהוא מכוון לשם אותו פלוני שהביא עכשו הקרבן לא שמכוון לשם הבעלים, יהיה מי שיהיה

על זה אנו דנים, אם הדין של סתמא הוא משום שהכהן מכוין מסתמא לשם הבעלים ולשם הקרבן - או שהוא מכוין מסתמא להאדם שהביא הקרבן ולכן בקרבן שנגנב צריך הגנב להודיע להשוחט והמקריב שאכן הוא הביאו אבל לא הוא הבעלים של הקרבן.

[עזריאל ברגר]

הכהן המקריב חושב בלבו שבעלים של הקרבן הוא הגנב סתמן שלא לשם בעליהן הוא...

קיי"ל עקירה בטעות לאו שמה עקירה (ריש פט"ו מהל' פסולי המוקדשין, אלא שמשום-מה לא כתב במפורש לגבי שינוי שם הבעלים, ואולי כבר עמדו בזה נושאי כליו).

[עזריאל ברגר]

ראה תחילת זבחים שהשוחט קרבן סתם - כאילו כיוון בו את הכוונה הנכונה.

וכמדומני שהרמב"ם פסק שעלתה לבעלים לשם חובה.

זה ברור - השאלה הוא אם הוא הדין בקרבן שנגנבה ג"כ

הלכות איסורי מזבח פרק ה הלכה ח:

הַגּוֹנֵב עוֹלַת חֲבֵרוֹ וְהִקְרִיבָהּ סְתָם נִתְכַּפְּרוּ בָּהּ הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים:

[מיללער]

הלכות איסורי מזבח פרק ה הלכה ח:

הַגּוֹנֵב עוֹלַת חֲבֵרוֹ וְהִקְרִיבָהּ סְתָם נִתְכַּפְּרוּ בָּהּ הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים:

תודה רבה!

ועיי"ש בכסף משנה וז"ל:

הגונב עולת חבירו והקריבה סתם וכו'. ירושלמי פ"ב דשקלים (הלכה א') ובפרק מרובה (דף ע"ו) גבי מתני' דר"ש אומר גונב קדשים שחייב באחריותן חייב בשוחט תמימים לשם בעלים פריך והרי חזרה קרן לבעלים פי' שהבעלים נתכפרו בו. ומ"ש שם לשם בעלים לאו דוקא דסתמא נמי כשר כדאיתא בריש זבחים לאפוקי שלא לשמו נקט הכי:

[מיללער]

בספר המפתח על הרמב"ם הנ"ל מציינים לדברי הגאון ר' מרדכי קאלינא בספר מכתבי תורה מכתב ע' שרוצה לומר שהבבלי חולק כאן על הירושלמי "דכיוון דנסתלק שם הבעלים צריך מפורש לשם הבעלים" עיי"ש המשך דבריו.

וע"ע שם תשובת הגאון הרוגוצוב'ר במכתב מענה סי' ע"א שמחלק בין סתמא דלשם קרבן מסתמא דלשם בעלים, וציין שנראה שנחלקו בזה רש"י ותוס' בזבחים עא: עיי"ש תוד"ה לשם מי שהוא, ובעירובין לז. תוד"ה לאיזו שירצה כהן.