כתב העת למקרא 'פשטות המתחדשים' (י"ח) - שמות תשפ"ג

[עושה חיל]

בגיליון זה נאספו בסייעתא דשמיא מספר חידושים, על דרך דרישת פשוטו של מקרא ועומק הכתוב, ובדגש על מקראות משפטי התורה שבפרשתנו.

כתב העת 'פשטות המתחדשים' - שמות תשפ''ג - גיליון 18.pdf

(1.72 MiB) הורד 338 פעמים

לקבלת כתב העת באופן קבוע למייל, יש לשלוח 'צרף אותי' לדוא"ל: [email protected]

השער הראשון

פותח במאמרו המכונן והמחודש מעטו של הרב אברהם קוסמן, בו הוא מבאר מחדש על פי הפשט ועל פי כמה מדרשים והלכות - מהו ה'חלב' המוזכר בכתוב "ארץ זבת חלב ודבש" ובכתובים רבים. המאמר מסתעף לכמה יסודות ופירושים מרתקים נוספים.
הרב דוד פרסמן עוקב אחר פסוקי התורה לברר מהי המטרה של המכות ויציאת מצרים? האם זו פניה לעם ישראל לדעת את ה', או שמא למצרים, שישובו בתשובה? כך גם מתבהר התהליך שעברו ישראל באמונת היחוד מתחילת יציאתם ממצרים, עד קריעת ים סוף, שירת הים ומתן תורה.
הרב צבי ישי דמן מציע השערה מחודשת אשר תפתור סתירה העולה בפרשיות פדיון בכור - איך מיישבים את מצוות פדיון בכור אדם מספר במדבר, ואת ההנחה כי אלמלא החטא היו הם הכהנים, עם המצווה המקורית בארץ מצרים לפדות את הבכורים? הצעה זו, גם מאירה באור חדש סוגיא במסכת בכורות.
הרב משה גרינהוט מפרש פירוש חדש את פרשת 'אתם ראיתם' ומציע כי היא מתייחסת לקרבנות היחידים הקרבים בעקבות מעמד הר סיני, וקובעת להם חוקים. הוא גם מראה כי חוקים אלו אינם חלים לדורות כמבואר בספר ויקרא.
הרב יחיאל ורטהיימר מבאר עומק דרשת חז"ל על שבועת מודה במקצת הנדרשת מהפסוק "אשר יאמר כי הוא זה". הוא מראה כי דרשא זו מיוסדת בעומק משמעות הכתוב.
הרב מיכאל ספראי מתחקה אחר שינוי לשון הכתוב בחיוב מיתתה של המכשפה משאר חייבי מיתה, ופורס את דברי המפרשים, תוך התמקדות בפירושם המחודש של ר"י בכור שור והחזקוני, ואף מצביע על מקור לשיטתם המחודשת בעיון סוגיות הש"ס.
במאמר ארוך ומקיף, מצביע הרב יחיאל מאיר על מקור חדש בתורה שבכתב לדין 'דיינים סמוכים', ומבאר את משמעות דרשת 'לפניהם ולא לפני הדיוטות', ואיך 'אלהים' מתפרש כדיינים? ומאיר מחדש את הקשר שאנו מוצאים בכמה מקומות בין מזבח וקרבנות לשופטים ומשפטים. מתוך הדברים נתבארו גם לשונות הכתוב, וגם דרשות החכמים והלכותיהם.
הרב שלמה זלמן שיינברגר מראה כי בפרשת תמיד של בין הערביים שבסדר 'פינחס', ישנה כפילות תמוהה. הוא מציע שכדי ליישבה אל נכון עלינו להשוות פרשה זו לפרשת התמיד בתצוה. מתוך הדברים עולה שהתוספת העיקרית בפינחס היא בפסוק 'בקודש הסך נסך שכר לה'', ורוב השינויים בין הפרשיות ממנו הם נובעים. התבוננות בטעמי שינויים אלו פותחת לנו פתח לבקש טעם ולהעמיק חקר במהות עבודת ניסוך היין.
הרב ישראל מאיר בריסקמן מצביע במאמרו כי משבצות הזהב שעל כתפות האפוד של כהן גדול, נזכרו בתורה בשני הקשרים שונים: א' אבני האפוד, שנאמר עליהם "מוסבות משבצות זהב תעשה אותם", ב' שרשרות החושן, שנאמר עליהן "ונתתה את שרשרות העבותות על המשבצות". במאמרו הוא דן, האם אמנם מדובר באותו זוג משבצות עצמו שמשמש לשתי המטרות גם יחד, או שמא הם שני זוגות נפרדים של משבצות שכל זוג מהם משמש למטרה שונה. במסגרת זו גם מתבררים שיטות הראשונים בנושא, ומתוך כך גם מתבהרים כמה מקראות.

שער ראשון חותם במדור מאמרים קצרים והערות שנתקבלו במערכת ונבחנו בידי העורכים.

השער השני המכונה 'ספרים וסופרים' מחולק לשני חלקים:

השער פותח במדור 'מתורתו של הרב יהודה קופרמן זצ"ל'.
בגיליון זה נערך מחדש מאמרו - עיון בסוגיית "עין תחת עין" - פשש"מ מלמד את הראוי דאורייתא, המתפקד כפשוטו במישור ההלכתי.
למדור זה מצורף נספח – ליקוט מראשי הישיבות על סוגיא זו, מדברי הגאונים:
א. הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל. ב. הגאון רבי צבי קושלבסקי שליט"א. ג. הגאון רבי יונתן דוד דיויד שליט"א

הקובץ חותם במדור 'ספרים שנתקבלו במערכת' בו סקרנו בקצרה את דרכם של שני ספרים שהובאו בפנינו ואשר יצאו לאור בחודשים האחרונים, הלא המה:
א. קונטרס "לעשות את השבת" - ענייני שבת קודש באגדה ומחשבה – מאת הרב יחיאל משה ורטהיימר שליט"א.
ב. ספר 'להתהלך' – ספר שמות - משיעוריו של הרב אורי הולצמן על ספר שמות.

הגיליון הבא יופיע אי"ה בחודש ניסן תשפ"ג הבעל"ט. הגיליון ייסוב על ספר ויקרא. ניתן לשלוח מאמרים לקובץ הנ"ל לא יאוחר מראש חודש ניסן תשפ"ג.

[גנזאי]

מזל טוב על הגיליון החדש!
נפלא ומרנין לב, ממש תורה מפוארת בכלי מפואר.
יישר כוחכם, והמשיכו להגדיל תורה ולהאדירה!

[עקביה]

יישר כח!
כתב העת מלא מזן אל זן בכל טוב, כדרככם.
חזקו ואמצו!

לגבי עין תחת עין, מעניין מאד שבכל מה שקראתי על הנושא [ובראשם מאמרו הגדול והמקיף של הרב משה גרילק, בספרו 'סיני מאז ולתמיד'] אין שום איזכור והתייחסות לכתוב בפרשת שופטים לגבי עדים זוממים (דברים פרק יט, כא): וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל:
הלא העדים לא זממו להוציא לנדון עין, אלא לחייבו דמי עין, ומדוע כותבת התורה 'עין בעין' כמו 'נפש בנפש'?

[הבאר ההיא]

לגבי עין תחת עין, מעניין מאד שבכל מה שקראתי על הנושא [ובראשם מאמרו הגדול והמקיף של הרב משה גרילק, בספרו 'סיני מאז ולתמיד'] אין שום איזכור והתייחסות לכתוב בפרשת שופטים לגבי עדים זוממים (דברים פרק יט, כא): וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל:
הלא העדים לא זממו להוציא לנדון עין, אלא לחייבו דמי עין, ומדוע כותבת התורה 'עין בעין' כמו 'נפש בנפש'?

בילדותי שמעתי על זה עפ"י דרשת רז"ל לא תקחו כופר לנפש רוצח אבל לראשי איברים אתה לוקח כופר, שמבואר שבעצם יש כאן חיוב על עצם העין ומשולם תמורתו כופר, וחיוב זה עובר אל העדים זוממים שכמובן גם אצלם ניתן להתקיים בפועל רק בכופר.

זכורני שמתורצת בזה גם קושיא בתוס' הראשון של מכות ולא עיינתי כעת.

[עקביה]

בילדותי שמעתי על זה עפ"י דרשת רז"ל לא תקחו כופר לנפש רוצח אבל לראשי איברים אתה לוקח כופר, שמבואר שבעצם יש כאן חיוב על עצם העין ומשולם תמורתו כופר, וחיוב זה עובר אל העדים זוממים שכמובן גם אצלם ניתן להתקיים בפועל רק בכופר.

מילא אצל זה שהוציא עין, אבל למה אצל העדים זוממים חיוב זה יכול להתקיים רק בכופר? הלא הם זממו רק לחייב ממון!

[עושה חיל]

לפי מה שהאיר הרב קופרמן זצ"ל [במאמר המכונן המודפס בגיליון] בשיטת הרמב"ם, ובכל בית בריסק, אתי שפיר:

החיוב של דמי העין, הוא כופר ועונש על חבלתו תחת עינו. ובזה מתקיים הדין 'עין תחת עין'.
ועל כן נפקי כמה נפק"מ הלכתיות - שמודה ב'נזק' פטור! שתחילת חיובו הוא התשלום עצמו ונשבעים על זה, שאין זה מוגדר כ'תשלומים' אלא כעונש - ולוקה ומשלם! ועוד כמה נפק"מ שהובאו במאמר.

ויש כאן מסר נוקב, מלבד הנפק"מ ההלכתיות המשתלשלות מעומק דין העונש.

כך גם עדים זוממים, אשר רצו להענישו ב'עין תחת עין' - על ידי השתת דמי העין על הצדיק,
עושים להם כאשר זממו, ומשיתים עליהם את הדין המקורי - 'עין תחת עין' אשר מתקיים גם אצלם על ידי השתת דמי הכופר.

[עקביה]

ויש כאן מסר נוקב, מלבד הנפק"מ ההלכתיות המשתלשלות מעומק דין העונש.

כך גם עדים זוממים, אשר רצו להענישו ב'עין תחת עין' - על ידי השתת דמי העין על הצדיק,
עושים להם כאשר זממו, ומשיתים עליהם את הדין המקורי - 'עין תחת עין' אשר מתקיים גם אצלם על ידי השתת דמי הכופר.

בשלמא אצל המוציא עין מובן שאמרה תורה 'עין תחת עין' כדי ללמד על חומרת מעשיו ועל מה שראוי היה לבוא עליו, ומכך משתלשלות גם נפק"מ הלכתיות. אבל לגבי העדים כל זה לא שייך, שכן הם לא הוציאו עין.

האם יש נפק"מ להלכה אצל עדים זוממים מכך שכתבה התורה 'עין בעין'?

[אור עולם]

ייש"כ ותודה על הגיליון המושקע.

[עושה חיל]

ויש כאן מסר נוקב, מלבד הנפק"מ ההלכתיות המשתלשלות מעומק דין העונש.

כך גם עדים זוממים, אשר רצו להענישו ב'עין תחת עין' - על ידי השתת דמי העין על הצדיק,
עושים להם כאשר זממו, ומשיתים עליהם את הדין המקורי - 'עין תחת עין' אשר מתקיים גם אצלם על ידי השתת דמי הכופר.

בשלמא אצל המוציא עין מובן שאמרה תורה 'עין תחת עין' כדי ללמד על חומרת מעשיו ועל מה שראוי היה לבוא עליו, ומכך משתלשלות גם נפק"מ הלכתיות. אבל לגבי העדים כל זה לא שייך, שכן הם לא הוציאו עין.

האם יש נפק"מ להלכה אצל עדים זוממים מכך שכתבה התורה 'עין בעין'?

שורש החיוב (ללא גזרת הכתוב והגזירה שווה שחייבתנו לקחת כופר) הוא הוצאת העין.
ועל זה קאי ו"ועשיתם לו כאשר זמם".

[עקביה]

שורש החיוב (ללא גזרת הכתוב והגזירה שווה שחייבתנו לקחת כופר) הוא הוצאת העין.
ועל זה קאי ו"ועשיתם לו כאשר זמם".

מי הוציא עין בסיפור של עדים זוממים?

[עושה חיל]

הם זממו להוציא עין לצדיק,
אז מוציאים להם את העין.

כמובן שההלכה בפועל איננה מתירה להוציא את העין, אלא דורשת כופר. אבל שורש החיוב הוא עין.

[צופה_ומביט]

הם זממו [אילו היתה עדותם מתקבלת] להוציא לו עין, שזה חיובו [אלא שהיה מומר בכופר ממון].
וכך בדיוק אצלם.
[ומה שהם ידעו או לא, חישבנו או לא, לא רלוונטי. הם העידו על מישהו שהוציא עין חברו, ודין תורה אומר שצריך להוציא לו עין, א"כ זה מה שהם זממו לעשות לו. החלק של ההמרה לכופר הוא שלב ב' שמסור לבי"ד (פרוצדורה שקבעה התורה, והיא עניינו של הבי"ד ולא של העדים) ולא מעניינם].

בקיצור, יסוד העניין הוא ההבנה הלמדנית שהתורה לא כתבה כאן מילים סתם, ולא באה רק לומר את חומרת העניין ומה ראוי היה לעשות לו בתור "ראוי" גרידא, אלא שבאמת שורש החיוב הוא להוציא למזיק עין, זהו הצדק האמיתי, אלא שקבעה תורה להמיר בכופר ממון [מסיבות שכתבו הראשונים]. אבל החיוב בשורשו הוא [לא ממון אלא] להוציא למזיק עין, ויש מזה נפק"מ כמו שציינו לעיל.

[עקביה]

הם זממו להוציא עין לצדיק,

ידידי היקר, הם לא זממו להוציא עין לאף אחד. הם זממו לחייב ממון את הצדיק. זה הכל.

[עושה חיל]

ידידי היקר, הם לא זממו להוציא עין לאף אחד. הם זממו לחייב ממון את הצדיק. זה הכל.

כפי שהסביר הרב צופה_ומביט בטטו"ד.

[עושה חיל]

הם זממו [אילו היתה עדותם מתקבלת] להוציא לו עין, שזה חיובו [אלא שהיה מומר בכופר ממון].
וכך בדיוק אצלם.
[ומה שהם ידעו או לא, חישבנו או לא, לא רלוונטי. הם העידו על מישהו שהוציא עין חברו, ודין תורה אומר שצריך להוציא לו עין, א"כ זה מה שהם זממו לעשות לו. החלק של ההמרה לכופר הוא שלב ב' שמסור לבי"ד (פרוצדורה שקבעה התורה, והיא עניינו של הבי"ד ולא של העדים) ולא מעניינם].

בקיצור, יסוד העניין הוא ההבנה הלמדנית שהתורה לא כתבה כאן מילים סתם, ולא באה רק לומר את חומרת העניין ומה ראוי היה לעשות לו בתור "ראוי" גרידא, אלא שבאמת שורש החיוב הוא להוציא למזיק עין, זהו הצדק האמיתי, אלא שקבעה תורה להמיר בכופר ממון [מסיבות שכתבו הראשונים]. אבל החיוב בשורשו הוא [לא ממון אלא] להוציא למזיק עין, ויש מזה נפק"מ כמו שציינו לעיל.

ייש"כ! אמת ומלא בדעת!

תפס אותי הגדרתך:
"יסוד העניין הוא ההבנה הלמדנית שהתורה לא כתבה כאן מילים סתם,
ולא באה רק לומר את חומרת העניין ומה ראוי היה לעשות לו בתור "ראוי" גרידא,
אלא שבאמת שורש החיוב..."

[עקביה]

הם זממו [אילו היתה עדותם מתקבלת] להוציא לו עין, שזה חיובו [אלא שהיה מומר בכופר ממון].
וכך בדיוק אצלם.
[ומה שהם ידעו או לא, חישבנו או לא, לא רלוונטי. הם העידו על מישהו שהוציא עין חברו, ודין תורה אומר שצריך להוציא לו עין, א"כ זה מה שהם זממו לעשות לו. החלק של ההמרה לכופר הוא שלב ב' שמסור לבי"ד (פרוצדורה שקבעה התורה, והיא עניינו של הבי"ד ולא של העדים) ולא מעניינם].

מאחר שהעדים יודעים שאם תתקבל עדותם הנדון יחויב בתשלומים, זה כל מה שהם זממו. אני לא מבין איך אפשר להתווכח על כך.

בקיצור, יסוד העניין הוא ההבנה הלמדנית שהתורה לא כתבה כאן מילים סתם, ולא באה רק לומר את חומרת העניין ומה ראוי היה לעשות לו בתור "ראוי" גרידא, אלא שבאמת שורש החיוב הוא להוציא למזיק עין, זהו הצדק האמיתי, אלא שקבעה תורה להמיר בכופר ממון [מסיבות שכתבו הראשונים]. אבל החיוב בשורשו הוא [לא ממון אלא] להוציא למזיק עין, ויש מזה נפק"מ כמו שציינו לעיל.

ללא ספק. אבל זה נוגע למי שהוציא את עין חברו. לא לעדים זוממים.
------

לאחר שכתב ר' צו"מ את דבריו אלה, כתבתי לו משהו באישי, וחזר וכתב לי את הדברים הבאים, שברשותו אני מעלה לכאן:

זה היה נכון אילו הייתי אומר כן מעצמי. במקרה הזה, התורה כתבה במפורש שעונש העדים הוא עין תחת עין, ואתה מקשה קושיה, ואני אומר מה כתוב כאן - שוב, להדיא - בתורה.
אתה מעדיף להישאר בקושיה עצומה על התורה? מעדיף לומר שמה שמסבירים המפרשים על אותו הלשון בדיוק שכתוב בפרשת מזיק - לא מתאים בשופו"א לאומרו כאן וממילא התורה בקושיה? לחיי.
אבל מבחינתי, אחרי שיש לנו יסוד ידוע ומפורסם בסוגיית מוציא עין חברו, ואנו רואים את הלשון הזה בתורה בעדים זוממים, נשאר רק לעשות 1+1, ולהבין שכתוב כאן שעד כדי כך החיוב של המזיק הוא הוצאת עין, עד שגם עדים שהעידו על מישהו שהוציא עין חברו - נמצא שהם זממו להוציא לו עין. ואילו הכופר הוא שלב ב.

אני לא מעדיף להישאר בקושיא. אני מעדיף לומר 'לא הבנתי' על מה שלא הבנתי, ולא להתעקש שהבנתי רק בגלל שיש איזו משמעות כזו מהכתוב.
אולי יתכנו הסברים אחרים ללשון הכתוב בעדים זוממים. מ"מ ההסבר הזה נראה לי רחוק מאד מההיגיון.

[עושה חיל]

הרב עקביה, אולי הנוסח דלהלן ישכנע:

בדברי הרי"ד סולוביצ'יק שהובאו בגיליון [בנספח למאמרו המכונן של הרב קופרמן זצ"ל],
הוא מסביר שהתורה שבכתב זה ה'דינא תקיפא', והתורה שבעל פה, בפועל, זה ה'דינא רפיא'.
זאת אומרת, מבחינת ה'דינא תקיפא' [שזה גם שורש החיוב בתושבע"פ וכלעיל] - הדין הוא 'עין תחת עין'!
דהיינו שבשפת התורה שבכתב זה עדיין 'עין תחת עין', ולכן העדים זוממים גם כן זממו עונש 'עין'.

[עושה חיל]

שלח לי ת"ח אחד שלמד כן גם בתורת החסידות.

וז"ל של הישמח משה:

ומכל מקום קשה למה לא כתבה התורה בפירוש כסף או דמי עין?

ונראה לי על פי מה שכתב האר"י זצוק"ל

דתורה שבכתב הוא דין מפי הגבורה שמענו (מכות כ"ד ע"א),
ותורה שבעל פה הוא רחמים,

אם כן שורת הדין היה עין ממש,
רק שבפעל פה מיקל מצד הרחמים,

ועל כן לא נכתב בפירוש, והבן.

ויעויין ב'שפתי צדיק' שכתב שבתחיית המתים יחזור הדין כפי שכתוב..!!!
[אשמח אם למישהו יש גישה לאוצר החכמה כדי להוריד את הקטע הזה ולהעלות כאן. שפתי צדיק על פרשת משפטים 'עין תחת עין']

[עושה חיל]

להלן דברי ה'שפתי צדיק' - שאין מקרא יוצא מדי פשוטו דקרא עין תחת עין, אולי קאי על לאחר תחיית המתים!
ולכאורה דברים אלו מתיישבים היטב עם הדברים שהבאנו לעיל שהתורה שבכתב היא 'דין'.. וממילא לעתיד לבוא יכול להיות כפי מידת הדין.

שפתי צדיק פרשת משפטים אות כט.png (35.23 KiB) נצפה 4215 פעמים

[צופה_ומביט]

למה האשכול הזה נמצא ב"עזר אחים"??

[עושה חיל]

למה האשכול הזה נמצא ב"עזר אחים"??

הועבר על ידי המנהלים.

אצרף את תחינתי לשאלתך.

האשכולות של 'פשטות' היו מאוד פוריים!

[עקביה]

בדברי הרי"ד סולוביצ'יק שהובאו בגיליון [בנספח למאמרו המכונן של הרב קופרמן זצ"ל],
הוא מסביר שהתורה שבכתב זה ה'דינא תקיפא', והתורה שבעל פה, בפועל, זה ה'דינא רפיא'.
זאת אומרת, מבחינת ה'דינא תקיפא' [שזה גם שורש החיוב בתושבע"פ וכלעיל] - הדין הוא 'עין תחת עין'!
דהיינו שבשפת התורה שבכתב זה עדיין 'עין תחת עין', ולכן העדים זוממים גם כן זממו עונש 'עין'.

לומר שהעדים זממו עונש עין אי אפשר, פשוט כי זה לא מה שהם זממו.

אמנם על לשון התורה בפני עצמו אין שום קושיה. מובן שאם התורה כותבת 'עין תחת עין' אצל מזיק, מתבקש לכתוב 'עין בעין' אצל עדים זוממים.
הקושי מתעורר כאשר מבינים שלא נכתב 'עין תחת עין' אצל מזיק אלא למטרות מאד מסוימות, ולא משום שכך היא ההלכה למעשה, והיות ואצל עדים זוממים מטרות אלה אינן קיימות, מתבקש היה לפרש שם את ההלכה למעשה.
אולי הקושי לא מאד גדול. ובכל מקרה, משאלות לא מתים..

[עושה חיל]

להלן דברי ה'שפתי צדיק' - שאין מקרא יוצא מדי פשוטו דקרא עין תחת עין, אולי קאי על לאחר תחיית המתים!
ולכאורה דברים אלו מתיישבים היטב עם הדברים שהבאנו לעיל שהתורה שבכתב היא 'דין'.. וממילא לעתיד לבוא יכול להיות כפי מידת הדין.

שפתי צדיק פרשת משפטים אות כט.png

העירני הרב סעדיה בפרטי (בענוונותו),
שכמובן אין כוונתו שלעת"ל ישתנה הדין ח"ו.
אלא שכשהחובל יקום בתחיית המתים, יקום לתחייה חסר עין, ובזה יתקיים פשוטו של מקרא.

ובודאי הוא צודק
ויישר כח על העמדה על האמת!


ואם כן, אצרף לזה את מה ששמעתי מר' ליב זצ"ל, שאם לא ישלם יהיה הדין עין תחת עין בידי שמיים, כמו שאמרו חז"ל על "וגם בעליו יומת".
והדברים דומים.

[צופה_ומביט]

באמת חשבתי על זה אתמול, שעוד נפק"מ ממה שעין תחת עין ממש מעיקר הדין היא שכשבטלו דיני בי"ד מישראל אזי כמו שדין ד' מיתות לא בטלו כך גם דיני נזיקין לא בטלו, אלא אם זהו חיוב ממון הקב"ה נוטל מזה ונותן לזה ואם הוא מזיק עין חברו אזי יחסר גם המזיק עין, בידי שמים. כי זהו עיקר חיובו והקב"ה בוודאי יודע כיצד לעשות בדיוק ובמידה. [ובזה אולי יש ליישב גם את קושיית הרב עקביה לגבי עדים זוממים היכי משכחת לה נפק"מ מעיקר החיוב]. אמנם התקשיתי שלא ראינו כן שמי שהוציא עין חברו יאבד את עינו בידי שמים, וחשבתי כי אולי בכלל לא מצויה בינינו מציאות של מוציא עין חברו במזיד וכיו"ב. אבל כעת יתכן לומר שהמציאות הזו אכן תיראה לעתיד לבוא בתחיית המתים, [וצ"ע מדוע לא בעוה"ז כמו לגבי מיתה].

[עקביה]

[ובזה אולי יש ליישב גם את קושיית הרב עקביה לגבי עדים זוממים היכי משכחת לה נפק"מ מעיקר החיוב].

כלומר עדים שהעידו שראובן הוציא עין לשמעון והוזמו, ומסיבה כל שהיא לא נענשו ע"י בי"ד, יאבדו את עינם בידי שמים, או יקומו בתחיית המתים ללא עין?
זה נראה לי עוול משווע [לא עלה על דעתם להוציא עין לראובן].

[סעדיה]

ויש כאן מסר נוקב, מלבד הנפק"מ ההלכתיות המשתלשלות מעומק דין העונש.

כך גם עדים זוממים, אשר רצו להענישו ב'עין תחת עין' - על ידי השתת דמי העין על הצדיק,
עושים להם כאשר זממו, ומשיתים עליהם את הדין המקורי - 'עין תחת עין' אשר מתקיים גם אצלם על ידי השתת דמי הכופר.

בשלמא אצל המוציא עין מובן שאמרה תורה 'עין תחת עין' כדי ללמד על חומרת מעשיו ועל מה שראוי היה לבוא עליו, ומכך משתלשלות גם נפק"מ הלכתיות. אבל לגבי העדים כל זה לא שייך, שכן הם לא הוציאו עין.

אוצר החכמה_קובץ שיעורים - א - וסרמן, אלחנן בונם בן נפתלי בינוש_95.pdf

(2.51 MiB) הורד 113 פעמים

[עושה חיל]

אוצר החכמה_קובץ שיעורים - א - וסרמן, אלחנן בונם בן נפתלי בינוש_95.pdf

אשמח שכת"ר יוכל להסביר הפנייתו.
יישר כח!

[סעדיה]

הג"ר עקביה מק' אמאי עיקר הדין של עדים זוממים הוא הוצאת עין, ולא ממון בעלמא שזהו מה שזממו.
לדברי הקובץ שיעורים מובן מאד, שהרי גדר חיוב עדים זוממים הוא 'חיוב נפל עליהם כמו בירושה מהנידון', וא"כ כיון שהחיוב של הנידון הוא ביסודו 'עין' ולא 'ממון', ממילא ה"ה אצל העדים.

[עקביה]

הג"ר עקביה מק' אמאי עיקר הדין של עדים זוממים הוא הוצאת עין, ולא ממון בעלמא שזהו מה שזממו.
לדברי הקובץ שיעורים מובן מאד, שהרי גדר חיוב עדים זוממים הוא 'חיוב נפל עליהם כמו בירושה מהנידון', וא"כ כיון שהחיוב של הנידון הוא ביסודו 'עין' ולא 'ממון', ממילא ה"ה אצל העדים.

אם יש נפק"מ הלכתית לדבר זה אצל העדים זוממים, יש לזה מקום. אבל אם לא, לא.

[יהושפט]

הג"ר עקביה מק' אמאי עיקר הדין של עדים זוממים הוא הוצאת עין, ולא ממון בעלמא שזהו מה שזממו.
לדברי הקובץ שיעורים מובן מאד, שהרי גדר חיוב עדים זוממים הוא 'חיוב נפל עליהם כמו בירושה מהנידון', וא"כ כיון שהחיוב של הנידון הוא ביסודו 'עין' ולא 'ממון', ממילא ה"ה אצל העדים.

אם יש נפק"מ הלכתית לדבר זה אצל העדים זוממים, יש לזה מקום. אבל אם לא, לא.

חשבתי נפק"מ אליבא דר"א שעין תחת עין דמי עין המזיק, האם בכה"ג בעד"ז ישלמו שווי עינו של זה שהעידו עליו, שהרי ממון זה באו לחייבו, או שישלמו שווי עיניהם, שהרי התחייבו בהוצאת העין, וכופר הוצאת העין לר"א הוא דמי העין המחויבת הוצאה, ולפי"ז לכאורה גם העדים ישלמו פעמיים, כל אחד כשווי עינו, שהרי אין זה חיוב ממון שמתחלק בין שניהם, אלא כופר עיניהם. ואני בחפזי בחפש"י באוצר לא מצאתי לפו"ר שדנו בזה.

[עקביה]

הג"ר עקביה מק' אמאי עיקר הדין של עדים זוממים הוא הוצאת עין, ולא ממון בעלמא שזהו מה שזממו.
לדברי הקובץ שיעורים מובן מאד, שהרי גדר חיוב עדים זוממים הוא 'חיוב נפל עליהם כמו בירושה מהנידון', וא"כ כיון שהחיוב של הנידון הוא ביסודו 'עין' ולא 'ממון', ממילא ה"ה אצל העדים.

אם יש נפק"מ הלכתית לדבר זה אצל העדים זוממים, יש לזה מקום. אבל אם לא, לא.

חשבתי נפק"מ אליבא דר"א שעין תחת עין דמי עין המזיק, האם בכה"ג בעד"ז ישלמו שווי עינו של זה שהעידו עליו, שהרי ממון זה באו לחייבו, או שישלמו שווי עיניהם, שהרי התחייבו בהוצאת העין, וכופר הוצאת העין לר"א הוא דמי העין המחויבת הוצאה, ולפי"ז לכאורה גם העדים ישלמו פעמיים, כל אחד כשווי עינו, שהרי אין זה חיוב ממון שמתחלק בין שניהם, אלא כופר עיניהם. ואני בחפזי בחפש"י באוצר לא מצאתי לפו"ר שדנו בזה.

הברקה יפה מאד!

[עושה חיל]

המערכת נכנסת לשלבי העריכה של גיליון מס' 19 [!] על ספר ויקרא
[ואולי גם על פסח. תלוי אם ייצא לאור טרם החג]

אנחנו עדיין מקבלים חומרים בשבוע וחצי הקרוב.
נשמח לקבל מחבר הת"ח המומחים דאתרא הדין,
חידושים ומאמרים ערוכים בתורת הקרבנות וספר ויקרא.
בעומק פשט המקראות ובהבנת הדרשות בעומק הכתוב.

דוא"ל: [email protected]

בכבוד רב