הרואה כתב:הבאר ההיא כתב:בשופטים פרק ב' מפורש בדיוק כמו שכתבתי ופלא איך ניתן לומר אחרת.
אחרי אריכות גדולה בפרק א' איזה גויים לא הורישו השבטים מגיעים דברי מלאך ה' בפרק ב'
וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקוֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃ וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ
הרי שלא הוזכר חטא אי השמדת הגויים אלא רק בדסמיך ליה אי השמדת הע"ז שלהם, וזה בדיוק מה שאמרתי שמטרת ההשמדה היא שלא ילמדו ממעשיהם (ניתן להוכיח יותר שלא הוזכרה אי ההשמדה אלא כריתת הברית ואכמ"ל).
שמא תאמר שזה עדיין לא מוכח נלך להמשך הפרק כשמתחיל לספר מחטאי ישראל הרי זה בלשון הזו
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃ וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־יְהֹוָֽה
ובהמשך
וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃ וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי׃ גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃ לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהֹוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא.
הרי מפורש שאחרי שהתחילו ללמוד ממעשיהם אז נגזר עליהם שישארו הגויים תמיד לנסותם בע"ז, והוא מה שנקרא שאלוהיהם יהיו להם למוקש.
אין לי זמן כרגע להתייחס לכל המקומות שהבאת (שחלקם לא קשורים בכלל, למשל על חיתון וממון, וכמובן כמו שכתבתי לפני כן אני לא חולק שזו אחת מהסיבות למצות השמדת העמים, רק שמוכח שאין זה כל הסיבה)
אענה רק על המקורות שאני הבאתי
שופטים ב מפורש ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם, וגם אמרתי וגו' ואלהיהם יהיו לכם למוקש, ועיין שם ברש"י וגם אמרתי באפי, ואין זה דרוש אלא זה מוכח בפשט הפסוקים שם.
ועבודה זרה זה גם עונש וכמו בואתחנן כי תוליד בנים וגו' ועבדתם שם בגוים וגו', ובעוד מקומות כנ"ל.
וגם אם היה נכון לומר שטעמא דקרא הוא כדי שלא יחטיאו את בני ישראל, בכל אופן יש גם טעמא דקרא להרבה מצוות וכשבטל הטעם לא בטלה המצוה (ואין לזה קשר לתקנה), וכל שכן שהטעם הזה כלל לא בטל, הערבים ימ"ש רוצחים גנבים ופרוצים לאין ערוך מעם ישראל.
לסיכום אני לא מבין מה אתה רוצה.
יש כאן אי הבנה, ברור שאת מצוות השמדת הגויים יש לקיים עפ"י תנאיה ההלכתיים בכל זמן ואופן שהיא נוהגת ומעולם לא אמרתי אחרת, הדיון עיקרו על מה הוזהרו בעונש וגם על מה נענשו בפועל האם על אי ההשמדה או על ההליכה בדרכי הגויים, והסתעף גם למהות המצוה האם באמת טעמה העיקרי הוא שלא ללמוד ממעשיהם או שיש כאן שני ענינים.
אתה אמרת שאנו נענשים בימינו על אי קיום המצוה בתשכ"ז ובשנים שלאחריה.
על כך אמרתי שהעונשים המוזכרים בתורה הם על העבירות שייגרמו כתוצאה מהשארת הגויים שהם עבירות ע"ז החמורות שבתורה ולא על ביטול מ"ע של השמדתם.
אתה טענת בתגובה שתי דברים
1. שהשמדת הגויים והלימוד ממעשיהם הם שני נושאים ובכמה מקומות הזהירה התורה על זה לחוד ובכמה מקומות על זה לחוד
2. שבשופטים מבואר שמה שלמדו ממעשי הגויים זה עצמו עונש על כך שלא השמידו אותם.
על אלו השבתי ואני משיב שוב
1. חיפשתי את המקומות שבהם התורה מצווה על השמדת הגויים ובכל המקומות שמצאתי צמודה השמדת הע"ז להשמדת הגויים, מלבד זאת בחמשה מקומות (כולל יהושע ואת כולם הבאתי למעלה) בהם מוזכר העונש הוא מוזכר במפורש כעונש על התוצאה שתיגרם שילמדו ממעשיהם ועל זה יענשו, מלבד בפסוק במסעי ששם כתוב שאם לא יורישו את הגויים הם יהיו לשכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם וגו', אני טוען שברור שהפשט הפשוט הוא ללמוד עפ"י המבואר בכל המקומות האחרים. אבל בכל אופן מהות המצווה ברורה גם בפרשת מסעי שבפסוק אחד הוזהרו על זה יחד עם השמדת הע"ז.
2. הבאת את הפסוק ואלוהיהם יהיו לכם למוקש אבל התעלמת ממה שהבאתי שבאותו הפרק יש שתי חלקים את נבואת מלאך ה' ואת תיאור העובדות שהתרחשו, בחלק השני מבואר במפורש שאחרי שלמדו ממעשיהם אז נגזר עליהם שישארו הגויים בשביל שיהיה להם עוד נסיונות להיכשל.
גם בנבואת המלאך הערתי שמפורש שהעונש הוא על "לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן" וראה שלא מוזכר במפורש עצם השארת הגויים אלא ההתחברות איתם והשארת הע"ז והרי זה כהמבואר בהמשך הפרק.
ןמש"כ שע"ז עצמה זה עונש מפרשת ואתחנן, אמת שזה בדיוק כמו בואתחנן ששם כתוב שאחרי שיעבדו ע"ז חלק מהעונש יהיה ועבדתם שם וגו'
אבל האמת שיהיבנא לך שהיית צודק שאלהיהם יהיו לכם למוקש הוא על עצם השארת הגויים, סו"ס כל העונש הוא שיהיה להם נסיון ויבואו לידי מכשול, אבל אין ויכוח שכל הצרות שבאו על ישראל בתקופת השופטים היו כבר עונש על המכשולות של חטאי ע"ז בעצמם שכל זה מקראות מפורשים, אם כן מה טעם לומר בימינו שנענשו על השארת הגויים ולא על המעשים המקולקלים שנלמדו ממקומות אחרים שזה היפך כוונת התורה.
