חסיד חבד כתב:בס"ה הבלבבי הוא ספר טוב, כתוב טוב, 'לעוס' טוב, טוב מאד אפילו. וזאת מניין לי? משום שכבודו במקומו מונח - בכל 'מקומו', מופץ בבתי מדרשיות הקטנים עם הגדולים. ושאלתי ובקשתי הצנועה מכלל המו"לים של כאלו ספרים שיואילו להפיצם ביעקב ולחלקם בישראל, כי איננו מצויים תמיד ברדיוס המתאים.
חקר כתב:אחרי ראותי את התיאור הנלהב של הגר"ד יפה בעמוד שהעלה לכאן 'שמואל מאיר', קשה להאמין שפתאום מצא בספר פגמים כ"כ מהותיים כדי למשוך את ההסכמה, וברור שמשיכת ההסכמה אינה עניינית לגופו של ספר אלא לריצוי המתנגדים.
ירושלמי כתב:חקר כתב:אחרי ראותי את התיאור הנלהב של הגר"ד יפה בעמוד שהעלה לכאן 'שמואל מאיר', קשה להאמין שפתאום מצא בספר פגמים כ"כ מהותיים כדי למשוך את ההסכמה, וברור שמשיכת ההסכמה אינה עניינית לגופו של ספר אלא לריצוי המתנגדים.
במחילה, התיאורים הנלהבים הנם עדותו של המחבר, ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה.
אפרקסתא דעניא כתב:ניסיתי היום לקנות את הספר בחנות של "אור החיים", ונאמר לי כי אין להשיגו, משום שההפצה בידי פלדהיים ז"ל. האם מישהו יודע היכן בכל אופן ניתן להשיגו?
צניעומעלי כתב:זאת ועוד, ידוע המעשה על מרנא ר' מאיר שמחה שחפץ להוציא לאור את ה'משך חכמה', וזקנו יעץ לו שיוציא לאור את ה'אור שמח', כי רק לאחר שיתקבל ויתפרסם בעולם כגדול בתורה יתקבל ג"כ כמרא דאגדתא.
ישראל הר כסף כתב:בעלזער כתב:כל אברך יש לו מהלך בעבודת השם ואבוי לנו אם כל אחד ינחה אותנו במעגלי צדק שלו.
כך קבלתי באישי מחכ"א שליט"א מבאי המקום-
"...ברם, חושבני שהטעות כאן היא אחת: אין דרך שווה לכל. כל אחד קיבל מהקב"ה יעדים, וכנגדם כוחות. לטעמי, על האדם לברר בכל תוקף וחוזק מה תפקידו בעולם (וישנם דרכים לברר זאת!), ואז לסגל לעצמו את הכוחות ע"מ לעמוד בתפקידו בשלמות בס"ד.
עכשיו אמור לי: איך בדיוק יועילו הדרכים שלי - בעוד אני קיבלתי תפקיד X וכוחות Y - לאברך אחר, שקיבל תפקיד A וכוחות B? לכן אני נוטה מעט להסכים עם הביקורת שהועלתה על אברכים צעירים שמאלפים את הציבור מנסיונם. פשיטא לי שהם צודקים, ודבריהם טובים ואמיתיים, ברם לי, לך ולכל העולם כולו - הם לא בהכרח מתאימים.
רק גדולים ביראה ודרכי השלמות, דזכו לעלות למעמד של משפיע ונותן, להם ואך להם הזכות וההיגיון לומר ולאלף אחרים על דרכם הנכונה.
משל למה הדבר דומה, למורה למוזיקה המלמד תלמידים. הלא תסכים עמי, שגם גדולי התלמידים, לא יוכלו ללמד ולהעמיד תלמידים בעצמם, וכ"כ למה? שכן התלמיד כעת קיבל את הכלים לפתח את עצמו לפי כוחותיו ומה שהוא. המקסימום מבחינת התלמיד הוא, למצות את כישוריו וכוחותיו הוא.
המורה לעומת זאת, מוכשר ומסוגל לתת לתלמיד את הכלים הנ"ל, תפקידו הוא לאבחן את התלמיד, לגלות את כוחותיו ויעדיו, ולכוונו נאמנה למיצויים והוצאתם לפועל.
אברכים יקרים אלו (שאחד מהם אני זוכר מהישיבה...), הרי הם בבחינת תלמידים מעולים. הם הפיקו מעצמם גבהים, וזכו להתעלות. כל זה עוד לא מכשירם לספר לי על תפקידי וכוחותי. לזה, כאמור, זקוקים לדרגת 'מורה'.
זהו, אם תרצה, תקציר מתוך פרק א', של הלהיט החדש: "עצתו אמונה"/"חובתו בעולמו"/"רצונך שתכיר"/"אומר לו גדל" - או איך שלא נקרא לזה....". עכ"ל החכ"א שליט"א.
נוטר הכרמים כתב:ד. הביקורת על הספר היא בנקודות רבות, כמו ענין שכר ועונש המוצג באופן מאוד 'מרוכך', קיום מצות התשובה בזה"ז, הנהגת ה'עזר כנגדו' כשהאברך אינו לומד כראוי, העמדת עבודת היום של חג השבועות ועוד, ושותפים לה רבים, כמו הג"ר טוביה נוביק המשגיח דחדרה, הג"ר דוד מנחם שניידר משגיח דגרודנא באר יעקב, הישיבה שהמחבר למד בה, שהביע את התנגדותו עוד טרם צאת הספר לאור.
צביב כתב:במקום שאני מתגורר שמעתי שני סיפורים על צדיקים בני המקום
אשת ת''ח ובת ת''ח שבעלה עסק יום אחד לפני הצהריים בענייני ציבור
חזר לביתו בצהריים ואשתו הודיעה לו שאין לו כניסה הביתה עד שילך לבית המדרש
וילמד כמה שעות וכך עשה
עשוי לנחת כתב:מה למשל היתה הביקורת בנושא "הנהגת ה'עזר כנגדו' כשהאברך אינו לומד כראוי"?
[זה ממש נפ"מ לי....]
שיבר כתב:עשוי לנחת כתב:מה למשל היתה הביקורת בנושא "הנהגת ה'עזר כנגדו' כשהאברך אינו לומד כראוי"?
[זה ממש נפ"מ לי....]
הוא אומר שאין זו מתפקידה של אשה לשלוח את בעלה ללמוד, רק זכותה גדולה אם מסייעת לו. מאידך, חובה עליה לגבות את בעלה בכל דרך שיבחר, וע"ז המכוון איזוהי אישה כשרה כל העושה רצון בעלה (ולא השולחת אותו ללמוד...)
שיבר כתב:עשוי לנחת כתב:מה למשל היתה הביקורת בנושא "הנהגת ה'עזר כנגדו' כשהאברך אינו לומד כראוי"?
[זה ממש נפ"מ לי....]
הוא אומר שאין זו מתפקידה של אשה לשלוח את בעלה ללמוד, רק זכותה גדולה אם מסייעת לו. מאידך, חובה עליה לגבות את בעלה בכל דרך שיבחר, וע"ז המכוון איזוהי אישה כשרה כל העושה רצון בעלה (ולא השולחת אותו ללמוד...)
ירושלמי כתב:אכן, אין לאשה לזרז את בעלה ללימוד, ועאכו"כ שלא להעיר לו או לגעור בו. כן מחובתה, להראות לו כמה חביב עליה הדבר, וכמה מוכנה היא למסור נפשה על כך, ולקוות שהבעל ירגיש מחוייב (חיוב מרומם) מחמת כן.
חובה עליה לגבות את בעלה בכל דרך שיבחר
כרם כתב:כנראה שהשוללים, שוללים את הסיפא של המשפט, בו נאמר:חובה עליה לגבות את בעלה בכל דרך שיבחר
זה קיצוני מדי לצד השני!
ישיבה מאן דהו כתב:נוטר הכרמים כתב:{למנוע לזות שפתים, החיבור לאינט' הוא בהוראת רבותי בהכרח פרנסת ביתי שתחי' העובדת מהבית, מזה שנים, וכמובן בחסימה המהודרת ביותר}.
שאלה הלכתית: האיסור להתחבר למרשתת הוא איסור גברא או חובת הדר? כי מדבריך משמע שאם הותר שיהיה בבית חיבור לאינטרנט, השימוש בו אינו מוגבל למי שהותר בשבילו, אלא מותר בשופי לכל הדרים באותו בית. כלומר, שהאיסור אינו אלא איסור שהייה, שאסור שיהיה אינטרנט בבית, אבל לא איסור הנאה מהשתמשות בו. וכיון שהותר להשהות, הותר השימוש. ויל"ע.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 277 אורחים