"השפה הטמאה"
כהמשך לפולמוס על שיטת סאטמר קיימת גם התנצחות על "השפה הטמאה" .[משפט -שנמחק] גם דבר זה נדוש ונדרש באופנים רבים.
אך למעשה בעניין זה רבו גם רבו - הנדרשים לשפת העברית. גם אם לגבי הציונות הם דוגלים \ קרובים לשיטת סאטמר. כאן לכאורה הרימו ידיים.
. ויש כאלה שיסבירו זאת על רקע החיים בארץ ישראל. והקושי להימנע מכך. דהיינו זה בדיעבד וההכרח לא יגונה. אך אין דינה להישרף.
אבל יש גם דעה אחרת ושונה - שהיה כאן תהליך על טבעי מהשמיים .ולולא זאת היו מוכרחים להשתמש במונחים לועזיים ובשפת עם נכר. ובפרט שהיה צורך לנחש ולהמציא מילים חדשות רבות לכך.
היו גם שראו בכך פתיחת פתח [כחודו\כפתח של..] להכשיר את הקרקע ולהקל על היקלטותם של אלפי יהודים החוזרים בתשובה. והמאור שבה מחזירן למוטב .
. .ועוד מספרים על הריו"ח זוננפלד שבשמעו מאן דהו שקילל את בן יהודה ימ"ש ! הגיב שאכן בחייו היה צורך להילחם בו וכו. אולם כשהוא בעולם הבא מהסתם יש לו זכות במה שהנהיג את הדיבור בלשון הקודש.ואין עבירה מכבה מצוה.. וזה על פי עדותו של ר משה בלוי[על חומותיך, קטו].
כמו"כ הגרי"ח והחזון איש הכריעו שבחידרים ביישוב החדש ילמדו בעברית כדי לקרב את החדשים המתקשים באידיש. גם בקול תורה כשהחלו ללמד שם בעברית היו שרצו להפגין , וכשפנו לחזו"א נענו:
המלחמה הזאת היא כבר מאחורינו.
וההסבר של החזו"א - אותו נימוק הנשמע היום לגבי הציונות: שבזמנו היתה זו מלחמה בחפשים וכו.
אבל - לא עוד! כיום אין היא סממן לשום דבר , אלא שפת המדינה המדוברת.
וברוח זו אמר הר מאזוז על בן יהודה - שבא לקלקל ונמצא מתקן. הוא רצה לחלל \ לחלן את לשון הקודש [כמו שניסו לעשות עם מצוות יישוב א"י]אבל הקב"ה חשבה לטובה . ורבים מעמי הארץ מתייהדים ומתקרבים לאוצר הספרים היהודי ונתמכים בשפה המוכרת והגרוסה על לשונם.
וזכור לטוב - מעשה דר סעדייה גאון שנזקק לתרגם את התורה לערבית, בשל היות לשה"ק בלתי מובנת ליהודים דאז, והעיר ...נבוכה, למול טענות וסילופי הקראים. והוא במעשהו הציל רבים מעוון ושמד. וההיפך קורה כאן -בשל הכרת השפה העברית!
. .נכון - יש סילופים שיבושים טעויות והטעיות ביצירת מילים חדשות. ופעמים גרוע מכך בהמצאת מילים בעלי משמעויות הפוכות, נחותות וגסות , היפך משמעות לשה"ק לדעת הרמבם שאין בשפה מילים מגונות.
ובוודאי שיש "כאן אליה וקוץ גדול בה" ויש מה והיכן לתקן: "החשמל" חולל, ה"כנסת" חוללה.
אבל לעצם התהליך כבר כתב הרדק" הלשון קצר אצלנו ,וטוב הוא להרחיבו כדמיון הנמצא בפסוק".
והרי גם רבותינו המובהקים נהגו כך, ומי לנו גדול מרשי שהוסיף ללשוננו כאלף וחמש מאות מילים והטיות .
. .וגם כאן נאמר - איש לפי רבותיו ואיש על דגלו. ולא לצדד בדעה זו או אחרת באנו. ויבואו אחרים ויעלו את הגיונותיהם מצדדים שונים.