רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה ב כתב:ועל השמן בתחלה הוא מברך בורא פרי העץ. בד"א שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן שהרי נהנה בשתייתו, אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו, מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן.
שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד כתב:שמן זית אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל, משום דאזוקי מזיק ליה. ואם אכלו עם פת אינו מברך עליה דפת עיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה. ואם שתאו מעורב עם מי סלק"א (הנקרא אניגרון) שאז אינו מזיק, אדרבא הוא מועיל לגרון, אם הוא חושש בגרונו הוה ליה שמן עיקר ומברך עליו בורא פרי העץ ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה הוה ליה אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון (שהכל).
[יז] לרפואה. עבה"ט וע' מח"ב האוכל חלמון ביצה כמות שהיא חי לצחצח הקול שאף שאינה נהנה בטעם אכילתו הוא נהנה במזונו ע"ש בשם קונטרס ישן כת"י
כדכד כתב:איני זוכר איפה
אבל היה לי כאן בפורום ויכוח ם מישהו אם מברכים על ביצה חיה
עד כמה שזכור לי הוא הביא תשובות שונות של פוסקים וטען שמחלוקת יש בדבר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 385 אורחים