הודעהעל ידי סייג לחכמה » ד' פברואר 28, 2024 12:08 am
זבחים י"ט:
שיעור מים בכיור כדי לקדש ארבעה כהנים
בגמ' זבחים (י"ט:) אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו שנאמר (שמות ל לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו.
וברש"י (ד"ה משה ואהרן) תרין ובניו תרין שאף משה כהן היה בשבעת ימי המילואים ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא להכי מידריש.
וברמב"ם (הל' ביאת מקדש פ"ה הי"ג) כמה מים צריכין להיות בכיור אין פחות מכדי לקדש ממנו ד' כהנים שנאמר (שמות ל יט) אהרן ובניו והיו אלעזר ואיתמר ופינחס עמהם הרי ארבעה, (ופירש הר"י קורקוס שפנחס נכלל במה שכתוב ובניו מפני שבני בנים הרי הם כבנים).
ואי משום דלא נתכהן פנחס עדיין, כבר תירצו האחרונים דהרמב"ם ס"ל כר' יהודה ור' שמעון דס"ל דפנחס נתכהן כבר והיה עמהם, ע' בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קע"ג) ובהר המוריה (שם על הרמב"ם).
ובכסף משנה (שם) תמה על הרמב"ם שהביא את הפסוק של פרשת כי תשא, שהרי באותו זמן שנאמרה פרשה זו עדיין לא מתו נדב ואביהוא וא"כ היה לנו להצריך שיהיה בכיור כדי קידוש של חמשה אהרן וארבעת בניו, או ששה אם נכלול עמהם גם פנחס.
ובשיטה מקובצת (שם אות ג) כתב על רש"י, אע"ג דמשה היה לוי, מ"מ היה משמש בז' ימי המילואים, וא"ת ליבעי שיתא דד' בנים היו לאהרן, וי"ל דכבר מתו נדב ואביהוא, וא"ת והרי ארבע נמי לא שימשו ביום אחד דבז' ימי המילואים ששימש משה לא שימש אהרן, ואח"כ ששימש אהרן שוב לא שימש משה, ואפ"ה קחשיב להו ד' כמו כן ליבעי שיתא אע"פ שנדב ואביהוא לא שימשו, וי"ל דמיעוט בניו שנים.
ונראה לתרץ ונקדים חידושו הנפלא של המשך חכמה (שמות כ"ט, ל) עה"פ ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, בשו"ת שער אפרים (סימן מ"ח) הקשה מהא דמגילה (ב:) אי הוה כתב את יום י"ד וט"ו כדקאמרת, השתא דכתיב ואת, אתא את ופסיק, והנראה לי על פי מה ששנינו בספרי (פרשת קרח פיסקא קטז) שאכילת קדשים כעבודה למיטען קידוש ידיו, אי מה להלן קידוש ידיו ורגליו אף כאן ידיו ורגליו, אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שאינו צריך אלא ידיו, מקדש ידיו, ולכן אמר ירחצו ממנו אהרן ובניו את ידיהם בין לקידוש לעבודה, בין לקידוש לאכילה, ואת רגליהם לעבודה, ולכן פסיק קרא, עיי"ש.
ונקדים עוד עד היכן היא השיעור לקידוש ידים ורגלים, בתוספתא (פ"ב דידים הי"א) איתא הכהנים מקדשים במקדש בידים עד הפרק, וברגל עד הסובך, ומייתי לה בחולין (ק"ו:) ובערכין (י"ט:) ונחלקו הראשונים מהו אותו הפרק שאמרו שעד שם מקדש, רוב הראשונים פי' דהוא סוף כף היד במקום חיבורה לקנה, כן היא דעת התוס' בחולין (ק"ו: ד"ה אמר) ורש"י ורמב"ן וריטב"א ורשב"א שם, ורא"ש (שם סי' י"א) ובתשו' (כלל מ"ה סי' ד') וראב"ד בתמים דעים (סי' ס"ו) ועוד, וכן נקט לדינא בזבח תודה זבחים (י"ט: ד"ה עד לפרק).
ולגבי שיעור הקידוש ברגלים, בתוספתא הנ"ל אמרו עד הסובך, ופי' הגר"א שם דהוא פרסת הרגל עד הקרסול והוא כמו הפרק ביד, עיי"ש וכן נקט בזבח תודה הנ"ל.
א"כ אפשר לחדש ולומר בהגמ' 'כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו' ולשלב בדרך חדש, דהא בשבעת ימי המילואים מפורש בקרא דאכלו אהרן ובניו קדשים, דכתיב (שמות כט לב) ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם, נמצא דעל אף דלא שמשו ועבדו אהרן ובניו עבודה במשכן בשבעת ימי המילואים, אבל הלא אכלו קדשים, ולפי הספרי והמשך חכמה הנ"ל צריכין אהרן ובניו לקדש את ידיהם, א"כ אפ"ל דמשה רבינו ששימש ועבד בשבעת ימי המילואים הי' צריך קידוש "ידים ורגלים", ואהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר ופנחס שאכלו קדשים הי' צריכין קידוש רק "לידים" א"כ השיעור מים להני ששה כהנים שהיא רק לידים הוה כעין השיעור של מים לשלשה כהנים לצורך ידים ורגלים, וביחד עם משה הם ארבעה, ודו"ק.