תוכן כתב:למה ללמוד על עכברים?
כי זה קשור להלכות טומאה וטהרה, ועם ישראל צריך להיות עם טהור, וצריך לדעת אם עכבר כזה מטמא.
מי רוצה בכלל לגעת בעכבר כזה.
אפשר להמשיך את הכיוון ולענות:
חכמה אנושית, פרי רוחו של בשר ודם - היא מוגבלת כמוהו. אין לו זמן ולא משאבים [כולל משאבי מוח] לעסוק במה שלא נוגע למעשה.
אבל חכמה אלוקית, מטבעה היא אינסופית, וממילא היא עוסקת בכל נושא עד תומו ומיצויו, הן מבחינת ההגדרה [מה שמצריך לפעמים לתאר היכי תמצי לא מעשיים] והן מבחינת דינו של כל פרט שיתכן ואפשרי שיהיה במציאות [גם אם לא יזדמן לפני שום יהודי עד עולם].
עוד אפשר לקחת את הנושא לשאלה "למה לומדים תורה".
הנהג שואל במה זה עוזר לכלל ישראל, כלומר מבחינתו תורה זה רק הלכות למעשה, או לימודי מוסר וכיו"ב, ואין ערך בתלמוד תורה כשלעצמו.
אבל באמת יש מצוה רבה בעצם לימוד התורה, ועצם לימוד התורה מחזיק את העולם ואת כלל ישראל, וצריך קבוצה שעושה את זה, ועושה את זה כמה שיותר באופן כזה וכו'.
ואפשר לחבר בין שני הכיוונים, ולהסביר על איך מגיעים לידיעת התורה. תורה נקנית בארבעים ושמונה קניינים, כי היא חכמה אלוקית, ולא אנושית. היא גילוי רצון ה' בעולם, ובאמת שלזה היתה נצרכת נבואה, אלא שהקב"ה נתן לנו אותה ארצה להשגה בשכלנו, אבל לא משום כך הפכה התורה לחכמה אנושית גרידא, כזו שכבר "לא צריכה" את הקב"ה. ובכל יום אנו מברכים על התורה "המלמד תורה לעמו ישראל".
והיסוד הראשון לקניין בתורה - הוא לראות אותה כתורה אלוקית ולא כחכמה גרידא. [על מה אבדה הארץ, שלא ברכו בתורה תחילה, וכו'].
וממילא, בתורה - להבדיל מחכמה אנושית - אם לא עוסקים בה מתוך הכרה בערך לימוד התורה בעצמו, ולא רק 'הכרה' מופשטת אלא כזו שמתבטאת בצורת לימוד תואמת להכרה הזו - לא מגיעים גם לשליטה בהלכה למעשה. כי כשאוחזים בתורה כחכמה אנושית - לא אוחזים בה בכלל.
ולכן רק מי שילמד הלכות טומאה וטהרה כולל דיני העכבר - שזהו לימוד תורה התואם להיותה חכמה אלוקית כנ"ל ולא תמצא לימוד כזה אצל מי שלומד חכמה אנושית שהיא מכוונת מעשה וכו' כנ"ל - הוא זה שגם ידע לפסוק בה הלכה למעשה בטומאה וטהרה בדברים המצויים.