ידועים ד' האבני מילואים והאחרונים אחריו, אם יש איסור לבטל תרומה משום משמרת, ולכאורה הספק אם משמרת היא על גוף הפירות שלא יבואו לאיבוד, או על הקדושה, ואם יאכלנה כחולין לא שמר על קדושתה. (ותחילת הנידון על הכיור ששיקעו את מימיו וכו')
ומצאתי כדמות ראיה ופלא שלא ראיתי שעמדו ע"ז.
שתי גתות של יין זו למעלה מזו , למעלה תרומה ולמטה חולין טמאים, ויין של תרומה יורד מהגת העליונה וסופו שירד לתחתונה ויטמא. ורוצה אדם לקבל את היין הזב מהגת העליונה, כדי להציל את הגת התחתונה שלא תאסר כדימוע, ואין לו אלא כלי טמא כדי לקבל בו את היין. נחלקו תנאים, יש סוברים דכיון דבלא"ה התרומה תיטמא, מותר לו לקבל בכלי טמא ולטמא בידים ויש אוסרים. ואמרו בגמ' פסחים ד' כא, א, שאם בגת התחתונה יש כדי לבטל את התרומה שתבוא אליה, והיינו שהגת התחתונה לא תתקלקל מביאת התרומה אליה, כי היא תבטל אותה, לדברי הכל אסור לקבל את התרומה בכלי טמא.
ויש לשאול, אם גם בביטול התרומה לא קיימנו בה דין משמרת תרומתי, מה לי תיטמא התרומה ומה לא תתבטל.
ודוחק לומר שלסובר שמותר לקבל בכלי טמא היינו רק קולא שהקלנו כדי להציל את הגת התחתונה, ולכן במקום שבלא"ה תהיה מותרת, אין להקל, וזה דחוק, כי אם היה איסור לטמא, איך הקילו, ויותר משמע, דלדעת המתיר לקבל בכלי טמא, היינו משום דס"ל דאין דין משמרת על תרומה שבלא"ה לא נוכל להצילה מטומאה, וא"כ יש לשאול, מה לי להצילה מטומאה ומה לי להצילה מביטול.
כתבתי מבלי לעיין כל הצורך, ויתכן שזה בהעלם מדברים מפורשים בסוגיא.