איזה מל"ט מלאכות שבת הותרו לצורך עבודת המקדש

[מיללער]

ראיתי לרשום כל אחד מהל"ט מלאכות של שבת שהוצרכו והותרו לעבודת המקדש בזמן שביהמ"ק היה קיים, ומבקש אם יש ביד מי להוסיף או לציין מראה מקום אם כבר נלקטו הדברים, ואהי' לו אסיר תודה.

א. הדש: בכלל מלאכת דש הוא מפרק. המנחת חינוך וכן בשעה"מ, כתבו דלהכי איצטריך במנחות כא. להתיר מליחת האיברים בשבת משום שהמלח מוציא הדם מן הבשר ועובר משום מפרק.

ב. הלש: במנחת נסכים של התמידין ומוספין, ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן. לכאורה יש בבלילת שמן עם סולת מלאכת לישה

ג. המבשל: בהעלאת איברים על המזבח יש אומרים שעובר משום בישול ואע"פ שכולה כליל, כיון שיש דין של לריח ניחוח ואיברים שצלאן ואח"כ העלן אין בהם משום ריח ניחוח, נמצא שיש תועלת מהבישול להעלות ריח ניחוח.

(עוד דנו האחרונים (נו"ב מהדו"ת או"ח סי' כ"ג) דבמליחת האיברים יש איסור בישול דמליח הרי הוא כרותח, וקמ"ל קרא דתקרחב אפי' בשבת דאין בישול אלא באור)

ד. הצובע: לפי דברי הגמרא בשבת עו. יש בשחיטה גם מלאכת צובע (אולם לכאורה במקדש לא שייך הטעם של ניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא כי היכי דליחזוה אינשי וליתו ליזבני מיניה)

ה. השוחט: שחיטת תמידין ומוספין

ו. המפשיטו: הפשט עורות הקרבנות בשבת

ז. המולחו והמעבד את עורו: בענין מליחה ועבודתה בשבת איתא במנחות לימוד של תקריב אפי' בשבת, והרבה דנו בזה האחרונים הלא אין עיבוד באוכלים ויש כמה תירוצים בזה.

- האיברים והאימורין שעל המזבח לא חשיבי אוכל וממילא יש בהן מלאכת עיבוד (מיוחס להרשב"א, שער המלך, מקד"ד)
- פעמים שהוצרכו למלוח הבשר עם העור ויש על מליחת העור מלאכת עיבוד (משל"מ, עולת שלמה)

ח. המבעיר: הדלקת המנורה בשבת, ביעור העצים על המזבח, הקטרת האימורים ופדרים, ב' בזיכי הלבונה ומנחות נסכים, הקטרת הקטורת.

ט. המכבה: תרומת הדשן לכאורה יש בה חשש כיבוי (למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב, וכן דבר שאין מתכוין)

י. המכה בפטיש: בפי' המיוחס להרשב"א במנחות כא. נראה ההיתר של מליחת הקרבן צריך כי ע"י המלח מתקן את הקרבן שיהא ראוי להקרבה, ויש בזה תיקון מנא.

יא. המוציא מרשות לרשות: בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (צוין בשיטמ"ק במנחות שם) כתב דאתי קרא דתקריב אפי' בשבת להתיר להביא המלח דרך רשות הרבים (לכאורה שייך בכל ענין הקרבנות)

אשמח לקבל הוספות כנ"ל

[מיללער]

קבלתי ב' הוספות

יב. הגוזז: לפי המבואר בבכורות כד: יש מקום שצריך לתלוש הצמר או השער שמסביב בית השחיטה, וא"כ יש בכל שחיטה גם איסור של גוזז (או עוקר דבר מגידולו, עיי"ש) - אולם יש לדון דלכאורה היו יכולין לעשות.את זה קודם השבת כמו כל מכשירין.

יג. המחתך: בניתוחי איברי עולה, אולי יש מלאכת מחתך.

[אראל]

למה חיתוך אברי העולה יש 'מחתך', וכי היו חותכין במדה מדויקת?

[מיללער]

למה חיתוך אברי העולה יש 'מחתך', וכי היו חותכין במדה מדויקת?

לכן כתבתי 'אולי' כי לא ידעתי אם היתה מדה להחתיכות או לא

[עזריאל ברגר]

ראיתי לרשום כל אחד מהל"ט מלאכות של שבת שהוצרכו והותרו לעבודת המקדש בזמן שביהמ"ק היה קיים, ומבקש אם יש ביד מי להוסיף או לציין מראה מקום אם כבר נלקטו הדברים, ואהי' לו אסיר תודה.

א. הדש: בכלל מלאכת דש הוא מפרק. המנחת חינוך וכן בשעה"מ, כתבו דלהכי איצטריך במנחות כא. להתיר מליחת האיברים בשבת משום שהמלח מוציא הדם מן הבשר ועובר משום מפרק.

ב. הלש: במנחת נסכים של התמידין ומוספין, ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן. לכאורה יש בבלילת שמן עם סולת מלאכת לישה

ג. המבשל: בהלעאת איברים על המזבח יש אומרים שעובר משום בישול ואע"פ שכולה כליל, כיון שיש דין של לריח ניחוח ואיברים שצלאן ואח"כ העלן אין בהם משום ריח ניחוח, נמצא שיש תועלת מהבישול להעלות ריח ניחוח.

(עוד דנו האחרונים (נו"ב מהדו"ת או"ח סי' כ"ג) דבמליחת האיברים יש איסור בישול דמליח הרי הוא כרותח, וקמ"ל קרא דתקרחב אפי' בשבת דאין בישול אלא באור)

ד. הצובע: לפי דברי הגמרא בשבת עו. יש בשחיטה גם מלאכת צובע (אולם לכאורה במקדש לא שייך הטעם של ניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא כי היכי דליחזוה אינשי וליתו ליזבני מיניה)

ה. השוחט: שחיטת תמידין ומוספין

ו. המפשיטו: הפשט עורות הקרבנות בשבת

ז. המולחו והמעבד את עורו: בענין מליחה ועבודתה בשבת איתא במנחות לימוד של תקריב אפי' בשבת, והרבה דנו בזה האחרונים הלא אין עיבוד באוכלים ויש כמה תירוצים בזה.

- האיברים והאימורין שעל המזבח לא חשיבי אוכל וממילא יש בהן מלאכת עיבוד (מיוחס להרשב"א, שער המלך, מקד"ד)
- פעמים שהוצרכו למלוח הבשר עם העור ויש על מליחת העור מלאכת עיבוד (משל"מ, עולת שלמה)

ח. המבעיר: הדלקת המנורה בשבת, ביעור העצים על המזבח, הקטרת האימורים ופדרים, ב' בזיכי הלבונה ומנחות נסכים, הקטרת הקטורת.

ט. המכבה: תרומת הדשן לכאורה יש בה חשש כיבוי (למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב, וכן דבר שאין מתכוין)

י. המכה בפטיש: בפי' המיוחס להרשב"א במנחות כא. נראה ההיתר של מליחת הקרבן צריך כי ע"י המלח מתקן את הקרבן שיהא ראוי להקרבה, ויש בזה תיקון מנא.

יא. המוציא מרשות לרשות: בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (צוין בשיטמ"ק במנחות שם) כתב דאתי קרא דתקריב אפי' בשבת להתיר להביא המלח דרך רשות הרבים (לכאורה שייך בכל ענין הקרבנות)

אשמח לקבל הוספות כנ"ל

א. הדש - לשיטת הרמב"ם חובל חייב משום דש, שמפרק הדם מן הבשר, ושוחט קרבנות - דומה קצת לדש, וצ"ע.

ג. המבשל - בהכנת מנחת חביתין יש בישול ממש (ומ"ש שבהקטרה ע"ג המזבח יש בישול - יש חולקים בזה, וראייתם מהגמרא יבמות לג,ב, שלא מצאה מלאכה גמורה לזר העובד במקדש אלא הבערה ושחיטה - למ"ד שיש שחיטה פסולה בזר).

ח. המבעיר - יש לצרף גם את שריפת הפר והשעיר של יום הכיפורים.

יא. המוציא מרשות לרשות - הוצאת הפר והשעיר של יום הכיפורים מבית המקדש אל מחוץ למחנה למקום שריפתם, שחייב להיות דווקא חוץ לג' מחנות (אלא שלאו דווקא שיש בזה הוצאה לרה"ר, ולכאורה תלוי במחלוקת הראשונים הגדולה על "ששים רבוא" ויש לעיין).

[עזריאל ברגר]

למה חיתוך אברי העולה יש 'מחתך', וכי היו חותכין במדה מדויקת?

לכן כתבתי 'אולי' כי לא ידעתי אם היתה מדה להחתיכות או לא

קיי"ל "וניתח אותה לנתחיה - ולא נתחיה לנתחים", והרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות כותב מהו הניתוח המדויק, שחייבים לחתוך כמותו בדיוק.
אבל מכיוון שלא מדובר על מידה, אלא על צורה - קשה לי להניח שיש בזה איסור מחתך. וכי כל החותך שוק העוף מן הירך יתחייב משום מחתך?!

[עזריאל ברגר]

קושר ומתיר - בעבודת יום הכיפורים כתוב שקושר לשון של זהורית בשעירים, ואח"כ מתיר את הקשור בין קרני השעיר המשתלח, וחוזר וקושר - חציו בסלע וחציו בין קרניו.
אבל מכיוון שלא מצאנו חיוב קשירה זו מן התורה - לכן מסתבר שהיה קושר בקשר המותר בשבת לכתחילה לקשרו ולהתירו.


יציאה מחוץ לתחום (לשיטת ר"ע, ולשיטת הרמב"ם) - שילוח השעיר לעזאזל.

[מיללער]

[
א. הדש - לשיטת הרמב"ם חובל חייב משום דש, שמפרק הדם מן הבשר, ושוחט קרבנות - דומה קצת לדש, וצ"ע.

ג. המבשל - בהכנת מנחת חביתין יש בישול ממש (ומ"ש שבהקטרה ע"ג המזבח יש בישול - יש חולקים בזה, וראייתם מהגמרא יבמות לג,ב, שלא מצאה מלאכה גמורה לזר העובד במקדש אלא הבערה ושחיטה - למ"ד שיש שחיטה פסולה בזר).

ח. המבעיר - יש לצרף גם את שריפת הפר והשעיר של יום הכיפורים.

יא. המוציא מרשות לרשות - הוצאת הפר והשעיר של יום הכיפורים מבית המקדש אל מחוץ למחנה למקום שריפתם, שחייב להיות דווקא חוץ לג' מחנות (אלא שלאו דווקא שיש בזה הוצאה לרה"ר, ולכאורה תלוי במחלוקת הראשונים הגדולה על "ששים רבוא" ויש לעיין).

תודה על ההוספות

כתב הרמב"ם מפורש (פ"ג מתמידין ומוספין הי"ח) חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבן בכל יום וכו' לישתן ואפייתן דוחין את השבת.

הרי שיש לנו לישה ואפייה בשבת.

ביום הכיפורים (שחל בשבת) יש להוסיף הוצאת השעיר לעזעזאל ע"י איש עתי, וכדברי הגמרא ביומא סו: עתי ואפילו בשבת שאם היה חולה מרכיבו על כתפו.

ואולי יש מלאכת ממחק בחפינת הקטורת ביוה"כ

[מיללער]

קושר ומתיר - בעבודת יום הכיפורים כתוב שקושר לשון של זהורית בשעירים, ואח"כ מתיר את הקשור בין קרני השעיר המשתלח, וחוזר וקושר - חציו בסלע וחציו בין קרניו.
אבל מכיוון שלא מצאנו חיוב קשירה זו מן התורה - לכן מסתבר שהיה קושר בקשר המותר בשבת לכתחילה לקשרו ולהתירו.


יציאה מחוץ לתחום (לשיטת ר"ע, ולשיטת הרמב"ם) - שילוח השעיר לעזאזל.

לגבי קשירת לשון של זהורית ראיתי בסדר יומא (פרק ד' בהערות אות רלו) שמביא שהגר"מ אריק מקשה בטל תורה האיך הותר לעשות קשר, עיי"ש שהביא עוד מראי מקומות.

ומה עם חלוקת הלשון של זהורית לשנים

ואם בהליכה מחוץ לתחום, יש גם איסור של מחמר עפ"י דבריו של התוספות ישנים ביומא סח. (ועי' בסדר יומא פרק ד' אות יא בזה בארוכה)

[מיללער]

עוד הוספות שקבלתי.

ממחק: במקדש דוד כ"ה סק"ג כתב דשיפוי העצים דוחה שבת אע"פ שיש בזה משום ממחק.

בקרבן פסח הותר מיחוי קרביו דיש אומרים דהוי ממחק מן התורה
 
הקוצר, הדש ומרקד: בעומר הותר קצירה ודישה והרקדה

[במסתרים]

כמה מלאכות מהל"ט הותרו בפועל בביהמ"ק
https://www.tora-forum.co.il/threads/%D ... %A7.32127/

[מיללער]

כמה מלאכות מהל"ט הותרו בפועל בביהמ"ק
https://www.tora-forum.co.il/threads/%D ... %A7.32127/

יישר כח

דנו שם בענין מלאכת בורר בעבודת הקרבנות, ביוהכ"פ שהיה הכהן גדול פונה את הגחלים אילך ואילך כדי ליקח מן הלוחשות.

כהאי גוונא יש לדון בכל שבת בהקטרת הקטורת שהיה לוקח גחלים ממזבח החיצון למזבח הפנימי, והיה צריך לברור גחלים לוחשות. ובאמת יש לדון על תרומת הדשן שהיה צריך לברור מן המאוכלות הפנימיות.

וכן הוצריכו לברור עצים לעצי המערכה ולהסיר המתולעין, אבל זה לכאורה עשו קודם השבת, ומכ"מ אם למעשה נמצא עץ עם תולעת בין העצים שהביאו להמערכה היו בוררין אותן מתוך העצים היפות.

[איש_ספר]

זריקה* של דם קרבן שאינו דוחה את השבת, נראה מדברי התלמוד שהיא אסורה בשבת ויום טוב1 , והיינו מדבריהם 2 , ויש מהראשונים שכתבו שהוא כתיקון כלי3 , שהזריקה מתקנת את הבשר לאכילה ואת האימורים להקטרה4 , ושהרי זה כהפרשת תרומות ומעשרות בשבת שאסרו מן הטעם הזה5 . וכן יש שכתבו שקבלת הדם בכלי שרת המקדשתו לזריקה, חשובה תיקון הדם6 . וכן מיחוי הקרבים של קרבן-פסח* שאמרו במשנה שהוא מן הדברים הדוחים את השבת7 , ופירשו ראשונים שהיא פעולה שהיה ראוי לאסרה משום שבות8 , יש מן האחרונים שכתבו, שהוא משום נראה כמתקן ולפיכך הוצרכו לומר שעושים כן אף בשבת9 .

1. עי' משנה פסחים סה ב: אלו דברים בפסח דוחין את השבת, שחיטתו וזריקת דמו וכו' ועי' ברייתא ביצה כ ב ונזיר כח ב ומנחות מח א, לענין כבשי עצרת ששחטן באופן שאינם עולים לחובתם שאם שחטן בשבת לא יזרוק הדם, ועי' ביצה כ ב לענין זריקת דם נדרים ונדבות שנשחטו ביו"ט ונאבד בשרן לסובר שאינן קרבות ביו"ט; עי' ספ"ז שבציון הבא; רמב"ם שגגות פ"ב הי"ד ופסוהמ"ק פט"ו הי"ט (ועי' שגגות שם הי"ג, ויקטר אימורין לערב וצל"ח ביצה כ ב שתמה שמשמע שזרקו הדם ועי' אמבוהא דספרי בהעלותך ד' קה א). אבל עי' תוס' פסחים שם ותוס' הרשב"א שם בדעה ראשונה, שאגב שהזכירו במשנה שם שחיטה שנדחת בשבת, הזכירו אף זריקה, שזריקה אינה איסור שצריך להדחות, ועי' הגהות זהב שבא שם שחילק בין זריקה של פסח לזריקה של נדרים ונדבות.

2. עי' ביצה כא א: שאני שבות דשבת וכו' וירו' שבת פ"ב סוף ה"ה: זריקה וקבלה אינה אלא שבות ועי' תשו' מהרש"ם ח"ד סי' נח והגהות רש"ש יומא מו ב שכ"מ ביבמות לג ב: זר ששימש במאי וכו'; ראשונים שלהלן; רש"י ביצה כ ב ד"ה לרבא. ועי' ספ"ז בילקו"ש בהעלותך רמז תשיט, ויעשו בנ"י את הפסח, ריבה קבול דמו וזריקתו ומחוי קרביו וכו', ועי' אמבוהא דספרי ד' קיג ב, שמ' הוא מהתורה, ועי' רש"י יומא שם ד"ה טומאה ועי' הגהות רש"ש שם והרי בשמים מהד"ה סי' א ואמבוהא דספרי שם וחי' ר"מ זמבא סי' לו אות ב ו, שמ' מד' שהוא מהתורה, ועי' רש"ש שם שתמה, ועי' תוס' יומא שם א ד"ה אבל מר"י פורת: דאי מעולת שבת בשבתו ההיא מיירי בשחיטה ובזריקה וכו' ותוס' שם ד"ה תחילתו, תחילתו דוחה טומאה היינו וכו' שחיטה וזריקה וכ"ה במיוחס לרשב"א מנחות כא א ועי"ש הטעם שאסור מה"ת.

3. תוס' רשב"א פסחים שם מר"י: תקונים דבשר; תוס' נזיר שם: כמו תיקונו מדרבנן ואסור; פי' הרא"ש שם ורבינו טודרוס שם ור"פ שם ושיטמ"ק שם: דתקוני זבחי הוא, ועי' שו"ת מהר"ם מינץ (מאויבן) סי' ה ד"ה לכן, שר"ל תולדה דמכ"ב. ועי' צל"ח פסחים סד א ד"ה וסידור ותפא"י פסחים פ"ו מ"א ואמרי בינה דיני יו"ט סי' ה ד"ה ואולם, שפי' איסור הזריקה בע"א.

4. עי' ר"י שבציון קודם; פי' הרא"ש שם; רבינו טודרוס שם; רבינו פרץ הכהן שם; שיטמ"ק שם.

5. עי' ציון 1128 ושם ציון 1130 שיש שנתנו טעמים נוספים. פי' הרא"ש ורבינו טודרוס שם ור"פ הכהן שם ושיטמ"ק שם.

6. עי' ספ"ז שם: ריבה קבול דמו וכו', ועי' אמבוהא דספרי שם שמ' שהוא מה"ת ושהוא משום תיקון מנא משום שנתקן לזריקה, אבל עי' ירו' שבת שם, זריקה וקבלה אינה אלא שבות.

7. פסחים סה ב. ועי' ספ"ז שלהלן.

8. ריב"ן שם. ועי' ציון הבא.

9. קול הרמ"ז שם; מגיני שלמה שם סט א. ומ' שאע"פ שהוא הסרת דבר אינו בגוף החפץ חשוב תיקון ועי' ציון 1400. ועי' רי"מ גורדון ישורון יט עמ' רמא בד'. ועי' קול הרמ"ז שם ותפא"י שם שפי' מלאכת המיחוי אף בע"א. ועי' ספ"ז שם שהזכירו אף מיחוי הקרבים כמלאכות שלמדו מהכתוב שדוחות את השבת, ועי' תוס' הרשב"א פסחים סט א שמ' מד' שמיחוי הקרבים הוא מלאכה מה"ת, וכ"ה במהרש"א שם שלד' הסובר שם סח א, שמיחוי הקרבים הוא ניקוי הנעשה בדוחק הסכין, ולא נקיבת המעיים בלבד כדעה אחרת שם, חשוב מלאכה מה"ת. ועי' ירו' סנהדרין פ"י ה"ב, שסידור לחה"פ דוחה שבת, ועי' תוס' שבת עז א ד"ה שכן מריב"א ומהרש"א שם, ועי' אמבוהא דספרי שם ד' קיד ב, שהלחם מתקדש בהנחתו על השולחן וחשוב תיקון מנא.

[איש_ספר]

י. המכה בפטיש: בפי' המיוחס להרשב"א במנחות כא. נראה ההיתר של מליחת הקרבן צריך כי ע"י המלח מתקן את הקרבן שיהא ראוי להקרבה, ויש בזה תיקון מנא.

תיקון של מצוה מן התורה
תיקון שעיקרו להכשיר חפץ למצוותו – שכמה דברים שתכליתם תיקון של מצוה אסרו חכמים, משום "מתקן" - נחלקו ראשונים ואחרונים אם חשוב תיקון להתחייב עליו משום מלאכת מכה בפטיש מן התורה... וכן יש שכתבו שאותה שאמרו שאין חותכים בכלי יבלת מכהן או מבהמה על מנת להכשירם לעבודה ולקרבן , הרי זה משום חיוב מכה בפטיש שמכשיר את הכהן לעבודה ואת הבהמה לקרבן וכן יש שכתבו שהטלת ציצית בבגד של ארבע כנפות יש בה משום מכה בפטיש – אף באופן שאין בה מלאכת קושר - שהוא כמתקן כלי , או שמליחת קרבן שמליחתו מכשירתו להקרבה חשובה תיקון כלי1

1. ר"י זוסמנוביץ כרם שלמה גליון קפז עמ' לד ודובב מישרים שם, ויישבו בזה קו' המל"מ שבת פי"א ה"ה, למה הוצרכו במנחות כא א להתיר מליחה בשבת אע"פ שאין עיבוד באוכלים, ע"ע מעבד, וכעי"ז במל"מ שם בשם המיוחס לרשב"א מנחות כא א ד"ה יש: מתקן קרבן הוא כמעבד דמי, (וצ"ב אם כוונתו לחייב משום מעבד או משום מתקן ורק דימה לתיקון שיש במעבד ועי' חמדת דניאל שהגיה), ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' נח בד'. ועי' אמרי בינה הל' שבת סי' כא, שמיבמות לג ב ששאלו עמש"ש זר ששימש בשבת חייב ושאלו באיזו מלאכה ולא הזכירו מליחה משמע שאין במליחה משום מכ"ב, אבל עי' דובב מישרים שזר לפי שאין המליחה כשירה בו אין כאן תיקון מצוה, וע"ע? מחלוקת בדין מליחה בזר. ועי' ערך שי ביצה יט א ד"ה ולע"ד, שלסוברים שאין המליחה מעכבת בדיעבד אינו חשוב תיקון ועי' ציון 1340.

[מיללער]

תודה הרב איש ספר על ההוספות מעניני תיקון מנא במקדש

-

עוד

קושר: קושרין נימא במקדש (עירובין קב:)

[עזריאל ברגר]

קושר: קושרין נימא במקדש (עירובין קב:)

זה רק במלאכה דרבנן, שאין שבות במקדש.

ולכאורה בעומר הותר גם בורר וצ"ע.
וגם מעמר, ובכללות - כל "סידורא דפת".

[מיללער]

קושר: קושרין נימא במקדש (עירובין קב:)

זה רק במלאכה דרבנן, שאין שבות במקדש.

בגמרא שם מבואר דמיירי בקשר דאורייתא שהותרה לצורך עבודת הקרבנות, אי כמ"ד מכשירי מצוה ג"כ דוחין שבת או דמיירי בנימא שנפסקה בשבת שא"א לתקנה בערב שבת ודוחה לכו"ע

[מיללער]

.

ולכאורה בעומר הותר גם בורר וצ"ע.
וגם מעמר, ובכללות - כל "סידורא דפת".

ברמב"ם הל' תמידין ומוספין בהלכות מנחת העומר מונה אלו המלאכות שנצרכו לצורך העומר: קוצר, זורה, בורר, טוחן, מרקד לש ואופה - ומבעיר לצורך הבהוב באור.

אולי לא היו צריכין לעימור וצ"ע

[אראל]

קושר: קושרין נימא במקדש (עירובין קב:)

זה רק במלאכה דרבנן, שאין שבות במקדש.

בגמרא שם מבואר דמיירי בקשר דאורייתא שהותרה לצורך עבודת הקרבנות, אי כמ"ד מכשירי מצוה ג"כ דוחין שבת או דמיירי בנימא שנפסקה בשבת שא"א לתקנה בערב שבת ודוחה לכו"ע

מסוגי' שם אפשר להוכיח גם מלאכת בונה, בפיזור מלח ע"ג הכבש, שהקשה הגמ' רק מהוספת בנין, אבל על היתר המלאכה עצמה לא הקשה הגמ', משמע שהותר
וגם להסוברים דתיקון מנא אסור משום בונה, וכבר חשבו לעיל תיקון מנא מן המלאכות שהותרו

[עזריאל ברגר]

קושר: קושרין נימא במקדש (עירובין קב:)

זה רק במלאכה דרבנן, שאין שבות במקדש.

בגמרא שם מבואר דמיירי בקשר דאורייתא שהותרה לצורך עבודת הקרבנות, אי כמ"ד מכשירי מצוה ג"כ דוחין שבת או דמיירי בנימא שנפסקה בשבת שא"א לתקנה בערב שבת ודוחה לכו"ע

הגמרא אומרת במפורש שזה רק לר"א, ולית הלכתא כוותיה.
אבל לר"א - אפשר למצוא מסתמא שפע של מלאכות שהותרו בשבת במקדש, כי הוא סובר שכל מכשיריה של כמעט כל מצווה (שזמנה בו ביום) דוחין את השבת.

[מיללער]

מזבח שנפגם בשבת מתקנין אותו בשבת לצורך העבודה?

[אליהו חיים]

מזבח שנפגם בשבת מתקנין אותו בשבת לצורך העבודה?

הרי זה בנין ממש ובפרט דנפסל האבן ומחליפין אותו ובונין בו אחר, עי' ברמב"ם פ"א הל' בית הבחירה הל' י"ד והט"ו ובדרך חכמה שם ס"ק ק"ח, ואין בנין בהמ"ק דוחה שבת כמבואר ביבמות ו' א'. [ואפילו אם לא היה צורך להחליפו אלא להחליקו היה חייב משום בונה או מכה בפטיש כמבואר בשבת ק"ב ב']

[איש_ספר]

קושר: קושרין נימא במקדש (עירובין קב:)

זה רק במלאכה דרבנן, שאין שבות במקדש.

בגמרא שם מבואר דמיירי בקשר דאורייתא שהותרה לצורך עבודת הקרבנות, אי כמ"ד מכשירי מצוה ג"כ דוחין שבת או דמיירי בנימא שנפסקה בשבת שא"א לתקנה בערב שבת ודוחה לכו"ע

הגמרא אומרת במפורש שזה רק לר"א, ולית הלכתא כוותיה.

לדייק, למסקנא אינו כר"א אלא כ'רבנן' שהם שיטה ממוצעת. (וכמדומה שי"ס שהלכה כוותיהו!)

[עזריאל ברגר]

יש שם ג תירוצים.
לפי הראשון - רק ר"א מתיר לקשור קשר גמור.
ולפי השני והשלישי - אף רבנן מתירים כשאין ברירה, ואכן מצינו שהותרה קשירה לצורך עבודה.

[מיללער]

מזבח שנפגם בשבת מתקנין אותו בשבת לצורך העבודה?

הרי זה בנין ממש ובפרט דנפסל האבן ומחליפין אותו ובונין בו אחר, עי' ברמב"ם פ"א הל' בית הבחירה הל' י"ד והט"ו ובדרך חכמה שם ס"ק ק"ח, ואין בנין בהמ"ק דוחה שבת כמבואר ביבמות ו' א'. [ואפילו אם לא היה צורך להחליפו אלא להחליקו היה חייב משום בונה או מכה בפטיש כמבואר בשבת ק"ב ב']

ברור שבנין המזבח לאחר שכבר יש בית המקדש ונתחייבו לעבוד, ובנין בית המקדש דין אחד להם שאינו דוחה את השבת?

הנה ציונים על זה מספר המפתח על הרמב"ם בית הבחירה א, יב

[איש_ספר]

קושר: קושרין נימא במקדש (עירובין קב:)

זה רק במלאכה דרבנן, שאין שבות במקדש.

בגמרא שם מבואר דמיירי בקשר דאורייתא שהותרה לצורך עבודת הקרבנות, אי כמ"ד מכשירי מצוה ג"כ דוחין שבת או דמיירי בנימא שנפסקה בשבת שא"א לתקנה בערב שבת ודוחה לכו"ע

הגמרא אומרת במפורש שזה רק לר"א, ולית הלכתא כוותיה.

לדייק, למסקנא אינו כר"א אלא כ'רבנן' שהם שיטה ממוצעת. (וכמדומה שי"ס שהלכה כוותיהו!)

יש שם ג תירוצים.
לפי הראשון - רק ר"א מתיר לקשור קשר גמור.
ולפי השני והשלישי - אף רבנן מתירים כשאין ברירה, ואכן מצינו שהותרה קשירה לצורך עבודה.

למסקנא אין המשנה כר"א, כי מהמשנה משמע שרק אם נפסקה בשבת, ולר"א אפילו לכתחילה. ורק כרבנן אפשר לאוקמי, דלדעתם רק מכשירי מצוה שא"א לעשותם דוחים את השבת, וכאמור י"א שהלכתא כוותיהו!

[איש_ספר]

דין מזבח שנפגם בשבת מפורש במכילתא ריש פרשת ויקהל וירושלמי פסחים פ"ו ויש ע"ז אריכות באחרונים, ואת כל הבקיאות הנפלאה הזו, מחיפוש קל באוצר, תן לחכם וכו'.

[אליהו חיים]

מזבח שנפגם בשבת מתקנין אותו בשבת לצורך העבודה?

הרי זה בנין ממש ובפרט דנפסל האבן ומחליפין אותו ובונין בו אחר, עי' ברמב"ם פ"א הל' בית הבחירה הל' י"ד והט"ו ובדרך חכמה שם ס"ק ק"ח, ואין בנין בהמ"ק דוחה שבת כמבואר ביבמות ו' א'. [ואפילו אם לא היה צורך להחליפו אלא להחליקו היה חייב משום בונה או מכה בפטיש כמבואר בשבת ק"ב ב']

ברור שבנין המזבח לאחר שכבר יש בית המקדש ונתחייבו לעבוד, ובנין בית המקדש דין אחד להם שאינו דוחה את השבת?

הנה ציונים על זה מספר המפתח על הרמב"ם בית הבחירה א, יב

אולי תלוי אם הטעם משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה [וכנקט המנ"ח מ' צ"ה וכמו שסתם ב'דרך חכמה' סקע"ז וכן בס' המפתח (בקטע אחרת ממה ששלחתם) מהקרית ספר, ויש שם ציונים נוספים שלא בדקתי] דאז לכ' אין נפק"מ אם מתקן המזבח או בונה אותו, ואם הוא בנין מחדש או בתוך משכן או מקדש בנוי אבל אם זה מצד גזה"כ כמשעות גמ' יבמות ו' א' [ושצריכי לגזה"כ ודלא כאחרונים הנ"ל] אז י"ל דדוקא בנין מחדש, ואולי אף בנין מזבח מחדש ולא מוכרח גם במתקן,
אך כ"ז בלי דרשת המכילתא במזבח שנפגם ובירושלמי המובא בפסחים מיירי במזבח שנפל בשבת ולא בנפגם, ובמכילתא למד מקרא ובירושלמי מסברא, ואולי תלוי בפלוגתא דתנאים לעינן מכשירין ויל"ע בעירובין ק"ב ובמפרשי המכילתא, וצריך צילותא דשמעתתא לעיין בזה, ואין לי כעת ותן לחכם וכו' (ומ"מ לזה אולי הקובץ הערות שצויין בקטע שהעתקתם והמקד"ד סי' א' סק"א שצויין, אך בשאר מ"מ לא מצאתי כ"כ שייכות לזה).
סליחה על הקיצור הנמרץ ובלי עיון כראוי.

[מיללער]

דין מזבח שנפגם בשבת מפורש במכילתא ריש פרשת ויקהל וירושלמי פסחים פ"ו ויש ע"ז אריכות באחרונים, ואת כל הבקיאות הנפלאה הזו, מחיפוש קל באוצר, תן לחכם וכו'.

תודה רבה!

(הגיע היום שארכוש את אוצר החכמה?)

אך כ"ז בלי דרשת המכילתא במזבח שנפגם ובירושלמי המובא בפסחים מיירי במזבח שנפל בשבת ולא בנפגם, ובמכילתא למד מקרא ובירושלמי מסברא, ואולי תלוי בפלוגתא דתנאים לעינן מכשירין ויל"ע בעירובין ק"ב ובמפרשי המכילתא, וצריך צילותא דשמעתתא לעיין בזה, ואין לי כעת ותן לחכם וכו' (ומ"מ לזה אולי הקובץ הערות שצויין בקטע שהעתקתם והמקד"ד סי' א' סק"א שצויין, אך בשאר מ"מ לא מצאתי כ"כ שייכות לזה).

עי' כאן בפי' קו המדה שתמה כן דממנ"פ אם הברייתא במכילתא אתיא כר"ע לא צריך קרא לזה ואם כרבי אליעזר הרי משמע בירושלמי דלדידיה אכן דוחה שבת:
https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 42&hilite=

[איש_ספר]

דין מזבח שנפגם בשבת מפורש במכילתא ריש פרשת ויקהל וירושלמי פסחים פ"ו ויש ע"ז אריכות באחרונים, ואת כל הבקיאות הנפלאה הזו, מחיפוש קל באוצר, תן לחכם וכו'.

תודה רבה!

(הגיע היום שארכוש את אוצר החכמה?)

אם כך, בקיאות נפרזה שכזו, בלא אוצר החכמה, אחרי אוצר החכמה, עין ל'ו ראתה...

[מיללער]

ט. המכבה: תרומת הדשן לכאורה יש בה חשש כיבוי (למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב, וכן דבר שאין מתכוין)

שבוע טוב

ראיתי היום בספר שיח דבר ח"ב במכתבו של הגרד"ל שליט"א (מכתב קד) להגרח"ק זצ"ל ובה מעיר על תרומת הדשן בשבת דלכאורה ממה שנתבאר במשנה תמיד יש בה גם מלאכת מבעיר וגם מלאכת מכבה, והותרה בשבת משום דאי אפשר לעשותה מבעוד יום. ומכל מקום נשאר בצ"ב למצוא מקור הדין בתורה דתרומת הדשן דוחה שבת - והגרח"ק לא השיב על זה בתשובתו שם.

[מיללער]

א. הדש - לשיטת הרמב"ם חובל חייב משום דש, שמפרק הדם מן הבשר, ושוחט קרבנות - דומה קצת לדש, וצ"ע.

כן כתב הפני יהושע ביצה יב. דלשיטת הרמב"ם יש חיוב של מפרק בשוחט קדשים כיון שצריך להדם.

[עזריאל ברגר]

א. הדש - לשיטת הרמב"ם חובל חייב משום דש, שמפרק הדם מן הבשר, ושוחט קרבנות - דומה קצת לדש, וצ"ע.

כן כתב הפני יהושע ביצה יב. דלשיטת הרמב"ם יש חיוב של מפרק בשוחט קדשים כיון שצריך להדם.

יישר כח. וברוך שכיוונתי.

[עזריאל ברגר]

א. הדש - לשיטת הרמב"ם חובל חייב משום דש, שמפרק הדם מן הבשר, ושוחט קרבנות - דומה קצת לדש, וצ"ע.

כן כתב הפני יהושע ביצה יב. דלשיטת הרמב"ם יש חיוב של מפרק בשוחט קדשים כיון שצריך להדם.

אלא דא"כ צ"ע מפני מה אמרו ששוחט מתחייב משום צובע ולא אמרו אף משום דש (והלא השוחט המתחייב משום צובע - אף הוא צריך לדם!)?

[אראל]

א. הדש - לשיטת הרמב"ם חובל חייב משום דש, שמפרק הדם מן הבשר, ושוחט קרבנות - דומה קצת לדש, וצ"ע.

כן כתב הפני יהושע ביצה יב. דלשיטת הרמב"ם יש חיוב של מפרק בשוחט קדשים כיון שצריך להדם.

אלא דא"כ צ"ע מפני מה אמרו ששוחט מתחייב משום צובע ולא אמרו אף משום דש (והלא השוחט המתחייב משום צובע - אף הוא צריך לדם!)?

כבר קדמך בקושי' זו רעק"א בהגהותיו למשניות שבת פי"ד משנה א', עיי"ש
ובד' הפנ"י ע"ע מנחת חינוך מוסה"ש מלאכת דש אות ד'

[אליהו חיים]

א. הדש - לשיטת הרמב"ם חובל חייב משום דש, שמפרק הדם מן הבשר, ושוחט קרבנות - דומה קצת לדש, וצ"ע.

כן כתב הפני יהושע ביצה יב. דלשיטת הרמב"ם יש חיוב של מפרק בשוחט קדשים כיון שצריך להדם.

אלא דא"כ צ"ע מפני מה אמרו ששוחט מתחייב משום צובע ולא אמרו אף משום דש (והלא השוחט המתחייב משום צובע - אף הוא צריך לדם!)?

כבר הק' כן המנ"ח בעיקר שי' הרמב"ם בזה במוסך השבת הדש (במכו"י בעמוד קנ"ז) ומסתמא הרבה אחרונים גם בעקבותיו

[מיללער]

להוסיף: לשיטת רבי יהודה במנחות צה: אף אפיית הלחם הפנים דוחה את השבת, ולכאורה לישתה גם כן דוחה את השבת שהרי צריך לשמרה מחימוץ ואי אפשר להיות נילושה בערב שבת ולהיאפות בשבת

[מיללער]

זריקה* של דם קרבן שאינו דוחה את השבת, נראה מדברי התלמוד שהיא אסורה בשבת ויום טוב1 , והיינו מדבריהם 2 , ויש מהראשונים שכתבו שהוא כתיקון כלי3 , שהזריקה מתקנת את הבשר לאכילה ואת האימורים להקטרה4 , ושהרי זה כהפרשת תרומות ומעשרות בשבת שאסרו מן הטעם הזה5 . וכן יש שכתבו שקבלת הדם בכלי שרת המקדשתו לזריקה, חשובה תיקון הדם6 . וכן מיחוי הקרבים של קרבן-פסח* שאמרו במשנה שהוא מן הדברים הדוחים את השבת7 , ופירשו ראשונים שהיא פעולה שהיה ראוי לאסרה משום שבות8 , יש מן האחרונים שכתבו, שהוא משום נראה כמתקן ולפיכך הוצרכו לומר שעושים כן אף בשבת9 .

1. עי' משנה פסחים סה ב: אלו דברים בפסח דוחין את השבת, שחיטתו וזריקת דמו וכו' ועי' ברייתא ביצה כ ב ונזיר כח ב ומנחות מח א, לענין כבשי עצרת ששחטן באופן שאינם עולים לחובתם שאם שחטן בשבת לא יזרוק הדם, ועי' ביצה כ ב לענין זריקת דם נדרים ונדבות שנשחטו ביו"ט ונאבד בשרן לסובר שאינן קרבות ביו"ט; עי' ספ"ז שבציון הבא; רמב"ם שגגות פ"ב הי"ד ופסוהמ"ק פט"ו הי"ט (ועי' שגגות שם הי"ג, ויקטר אימורין לערב וצל"ח ביצה כ ב שתמה שמשמע שזרקו הדם ועי' אמבוהא דספרי בהעלותך ד' קה א). אבל עי' תוס' פסחים שם ותוס' הרשב"א שם בדעה ראשונה, שאגב שהזכירו במשנה שם שחיטה שנדחת בשבת, הזכירו אף זריקה, שזריקה אינה איסור שצריך להדחות, ועי' הגהות זהב שבא שם שחילק בין זריקה של פסח לזריקה של נדרים ונדבות.

2. עי' ביצה כא א: שאני שבות דשבת וכו' וירו' שבת פ"ב סוף ה"ה: זריקה וקבלה אינה אלא שבות ועי' תשו' מהרש"ם ח"ד סי' נח והגהות רש"ש יומא מו ב שכ"מ ביבמות לג ב: זר ששימש במאי וכו'; ראשונים שלהלן; רש"י ביצה כ ב ד"ה לרבא. ועי' ספ"ז בילקו"ש בהעלותך רמז תשיט, ויעשו בנ"י את הפסח, ריבה קבול דמו וזריקתו ומחוי קרביו וכו', ועי' אמבוהא דספרי ד' קיג ב, שמ' הוא מהתורה, ועי' רש"י יומא שם ד"ה טומאה ועי' הגהות רש"ש שם והרי בשמים מהד"ה סי' א ואמבוהא דספרי שם וחי' ר"מ זמבא סי' לו אות ב ו, שמ' מד' שהוא מהתורה, ועי' רש"ש שם שתמה, ועי' תוס' יומא שם א ד"ה אבל מר"י פורת: דאי מעולת שבת בשבתו ההיא מיירי בשחיטה ובזריקה וכו' ותוס' שם ד"ה תחילתו, תחילתו דוחה טומאה היינו וכו' שחיטה וזריקה וכ"ה במיוחס לרשב"א מנחות כא א ועי"ש הטעם שאסור מה"ת.

3. תוס' רשב"א פסחים שם מר"י: תקונים דבשר; תוס' נזיר שם: כמו תיקונו מדרבנן ואסור; פי' הרא"ש שם ורבינו טודרוס שם ור"פ שם ושיטמ"ק שם: דתקוני זבחי הוא, ועי' שו"ת מהר"ם מינץ (מאויבן) סי' ה ד"ה לכן, שר"ל תולדה דמכ"ב. ועי' צל"ח פסחים סד א ד"ה וסידור ותפא"י פסחים פ"ו מ"א ואמרי בינה דיני יו"ט סי' ה ד"ה ואולם, שפי' איסור הזריקה בע"א.

4. עי' ר"י שבציון קודם; פי' הרא"ש שם; רבינו טודרוס שם; רבינו פרץ הכהן שם; שיטמ"ק שם.

5. עי' ציון 1128 ושם ציון 1130 שיש שנתנו טעמים נוספים. פי' הרא"ש ורבינו טודרוס שם ור"פ הכהן שם ושיטמ"ק שם.

6. עי' ספ"ז שם: ריבה קבול דמו וכו', ועי' אמבוהא דספרי שם שמ' שהוא מה"ת ושהוא משום תיקון מנא משום שנתקן לזריקה, אבל עי' ירו' שבת שם, זריקה וקבלה אינה אלא שבות.

7. פסחים סה ב. ועי' ספ"ז שלהלן.

8. ריב"ן שם. ועי' ציון הבא.

9. קול הרמ"ז שם; מגיני שלמה שם סט א. ומ' שאע"פ שהוא הסרת דבר אינו בגוף החפץ חשוב תיקון ועי' ציון 1400. ועי' רי"מ גורדון ישורון יט עמ' רמא בד'. ועי' קול הרמ"ז שם ותפא"י שם שפי' מלאכת המיחוי אף בע"א. ועי' ספ"ז שם שהזכירו אף מיחוי הקרבים כמלאכות שלמדו מהכתוב שדוחות את השבת, ועי' תוס' הרשב"א פסחים סט א שמ' מד' שמיחוי הקרבים הוא מלאכה מה"ת, וכ"ה במהרש"א שם שלד' הסובר שם סח א, שמיחוי הקרבים הוא ניקוי הנעשה בדוחק הסכין, ולא נקיבת המעיים בלבד כדעה אחרת שם, חשוב מלאכה מה"ת. ועי' ירו' סנהדרין פ"י ה"ב, שסידור לחה"פ דוחה שבת, ועי' תוס' שבת עז א ד"ה שכן מריב"א ומהרש"א שם, ועי' אמבוהא דספרי שם ד' קיד ב, שהלחם מתקדש בהנחתו על השולחן וחשוב תיקון מנא.

באיזהו מקומן מנחות מח. ציין לדברי האמרי בינה (דיני יו"ט סי' ה') שיש עוד איסור מדרבנן בזריקת הדם, שצובע בדם את המזבח ואע"פ שאינו מתקיים אסור מדרבנן, ושכן כתב הצל"ח בפסחים סז. והתפאר"י ריש פ"ה דפסחים.

עוד כתב שם שיש משמעות במיוחס להרשב"א מנחות כא. דהעזרה דין רה"ר לה ויש בהבאת קרבנות איסור של העברה ד' אמות ברה"ר, ולפי"ז יש גם בהולכת הדם וזריקתה ג"כ איסור משום העברה ד"א ברה"ר.

[אליהו חיים]

זריקה* של דם קרבן שאינו דוחה את השבת, נראה מדברי התלמוד שהיא אסורה בשבת ויום טוב1 , והיינו מדבריהם 2 , ויש מהראשונים שכתבו שהוא כתיקון כלי3 , שהזריקה מתקנת את הבשר לאכילה ואת האימורים להקטרה4 , ושהרי זה כהפרשת תרומות ומעשרות בשבת שאסרו מן הטעם הזה5 . וכן יש שכתבו שקבלת הדם בכלי שרת המקדשתו לזריקה, חשובה תיקון הדם6 . וכן מיחוי הקרבים של קרבן-פסח* שאמרו במשנה שהוא מן הדברים הדוחים את השבת7 , ופירשו ראשונים שהיא פעולה שהיה ראוי לאסרה משום שבות8 , יש מן האחרונים שכתבו, שהוא משום נראה כמתקן ולפיכך הוצרכו לומר שעושים כן אף בשבת9 .

1. עי' משנה פסחים סה ב: אלו דברים בפסח דוחין את השבת, שחיטתו וזריקת דמו וכו' ועי' ברייתא ביצה כ ב ונזיר כח ב ומנחות מח א, לענין כבשי עצרת ששחטן באופן שאינם עולים לחובתם שאם שחטן בשבת לא יזרוק הדם, ועי' ביצה כ ב לענין זריקת דם נדרים ונדבות שנשחטו ביו"ט ונאבד בשרן לסובר שאינן קרבות ביו"ט; עי' ספ"ז שבציון הבא; רמב"ם שגגות פ"ב הי"ד ופסוהמ"ק פט"ו הי"ט (ועי' שגגות שם הי"ג, ויקטר אימורין לערב וצל"ח ביצה כ ב שתמה שמשמע שזרקו הדם ועי' אמבוהא דספרי בהעלותך ד' קה א). אבל עי' תוס' פסחים שם ותוס' הרשב"א שם בדעה ראשונה, שאגב שהזכירו במשנה שם שחיטה שנדחת בשבת, הזכירו אף זריקה, שזריקה אינה איסור שצריך להדחות, ועי' הגהות זהב שבא שם שחילק בין זריקה של פסח לזריקה של נדרים ונדבות.

2. עי' ביצה כא א: שאני שבות דשבת וכו' וירו' שבת פ"ב סוף ה"ה: זריקה וקבלה אינה אלא שבות ועי' תשו' מהרש"ם ח"ד סי' נח והגהות רש"ש יומא מו ב שכ"מ ביבמות לג ב: זר ששימש במאי וכו'; ראשונים שלהלן; רש"י ביצה כ ב ד"ה לרבא. ועי' ספ"ז בילקו"ש בהעלותך רמז תשיט, ויעשו בנ"י את הפסח, ריבה קבול דמו וזריקתו ומחוי קרביו וכו', ועי' אמבוהא דספרי ד' קיג ב, שמ' הוא מהתורה, ועי' רש"י יומא שם ד"ה טומאה ועי' הגהות רש"ש שם והרי בשמים מהד"ה סי' א ואמבוהא דספרי שם וחי' ר"מ זמבא סי' לו אות ב ו, שמ' מד' שהוא מהתורה, ועי' רש"ש שם שתמה, ועי' תוס' יומא שם א ד"ה אבל מר"י פורת: דאי מעולת שבת בשבתו ההיא מיירי בשחיטה ובזריקה וכו' ותוס' שם ד"ה תחילתו, תחילתו דוחה טומאה היינו וכו' שחיטה וזריקה וכ"ה במיוחס לרשב"א מנחות כא א ועי"ש הטעם שאסור מה"ת.

3. תוס' רשב"א פסחים שם מר"י: תקונים דבשר; תוס' נזיר שם: כמו תיקונו מדרבנן ואסור; פי' הרא"ש שם ורבינו טודרוס שם ור"פ שם ושיטמ"ק שם: דתקוני זבחי הוא, ועי' שו"ת מהר"ם מינץ (מאויבן) סי' ה ד"ה לכן, שר"ל תולדה דמכ"ב. ועי' צל"ח פסחים סד א ד"ה וסידור ותפא"י פסחים פ"ו מ"א ואמרי בינה דיני יו"ט סי' ה ד"ה ואולם, שפי' איסור הזריקה בע"א.

4. עי' ר"י שבציון קודם; פי' הרא"ש שם; רבינו טודרוס שם; רבינו פרץ הכהן שם; שיטמ"ק שם.

5. עי' ציון 1128 ושם ציון 1130 שיש שנתנו טעמים נוספים. פי' הרא"ש ורבינו טודרוס שם ור"פ הכהן שם ושיטמ"ק שם.

6. עי' ספ"ז שם: ריבה קבול דמו וכו', ועי' אמבוהא דספרי שם שמ' שהוא מה"ת ושהוא משום תיקון מנא משום שנתקן לזריקה, אבל עי' ירו' שבת שם, זריקה וקבלה אינה אלא שבות.

7. פסחים סה ב. ועי' ספ"ז שלהלן.

8. ריב"ן שם. ועי' ציון הבא.

9. קול הרמ"ז שם; מגיני שלמה שם סט א. ומ' שאע"פ שהוא הסרת דבר אינו בגוף החפץ חשוב תיקון ועי' ציון 1400. ועי' רי"מ גורדון ישורון יט עמ' רמא בד'. ועי' קול הרמ"ז שם ותפא"י שם שפי' מלאכת המיחוי אף בע"א. ועי' ספ"ז שם שהזכירו אף מיחוי הקרבים כמלאכות שלמדו מהכתוב שדוחות את השבת, ועי' תוס' הרשב"א פסחים סט א שמ' מד' שמיחוי הקרבים הוא מלאכה מה"ת, וכ"ה במהרש"א שם שלד' הסובר שם סח א, שמיחוי הקרבים הוא ניקוי הנעשה בדוחק הסכין, ולא נקיבת המעיים בלבד כדעה אחרת שם, חשוב מלאכה מה"ת. ועי' ירו' סנהדרין פ"י ה"ב, שסידור לחה"פ דוחה שבת, ועי' תוס' שבת עז א ד"ה שכן מריב"א ומהרש"א שם, ועי' אמבוהא דספרי שם ד' קיד ב, שהלחם מתקדש בהנחתו על השולחן וחשוב תיקון מנא.

באיזהו מקומן מנחות מח. ציין לדברי האמרי בינה (דיני יו"ט סי' ה') שיש עוד איסור מדרבנן בזריקת הדם, שצובע בדם את המזבח ואע"פ שאינו מתקיים אסור מדרבנן, ושכן כתב הצל"ח בפסחים סז. והתפאר"י ריש פ"ה דפסחים.

עוד כתב שם שיש משמעות במיוחס להרשב"א מנחות כא. דהעזרה דין רה"ר לה ויש בהבאת קרבנות איסור של העברה ד' אמות ברה"ר, ולפי"ז יש גם בהולכת הדם וזריקתה ג"כ איסור משום העברה ד"א ברה"ר.

הרשב"א מנחות הובא כבר בדברי איש-ספר שהועתק כאן בסוף הערה 2, אמנם קשה מאוד מהגמ' ביבמות ל"ג ב' דהוי רק טלטול בעלמא (הובא גם בהערה שם), ושי' המיוחס להרשב"א הנ"ל הובא כיו"ב בפי' הרא"ש לתמיד פ"ה מ"ה בשם י"מ דהטעם דבמצא שרץ בעזרה בשבת לא מוציאין אותה מהעזרה אלא מכסים אותה במקומה משום דעזרה הוי רה"ר, ודחה לה הרא"ש דרק לענין טומאה נשנית דהוי רה"ר [עי' פסחים י"ט ב' אמר רב אשי ז"א עזרה רה"ר היא, ועי' תוספתא יומא פ"א ה"ג ובמפרשים שם] ולא לענין שבת.
ויש קצת להעיר לשי' זו דלענין הולכת הדם אפשר להעביר פחות פחות מד' אמות מכהן לכהן, וכך היה הדרך לעשות כמו שמבואר בפסחים ס"ד ב' משום ברוב עם הדרת מלך, גם הזריקה אף דזורק מרחוק ולא כשפיכה מקרוב עדיין ניתן להזות פחות מד' אמות מהמזבח [וכנראה דלשי' דעזרה הוי רה"ר גם המזבח כחלק ממנו ולא הוי רשות בפנ"ע היות דבקעי בה רבים (אע"פ דלא בקעי בה אלא מצד דרום שעולים בכבש ולא הוי מפולש)] ואולי לכן הוי רק טלטול בעלמא אף לשי' זו, אך אינו מיישב הרשב"א דכתב מפורש דזריקה והולכה דוחה שבת מגזה"כ.

[סייג לחכמה]

קצירת העומר והקרבתה דוחה שבת מנחות ס"ג: והרבה מלאכות הותרו בה
כמבואר ברש"י (שם) ד"ה ואל ירבה במלאכות הרבה. שיקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקד