של נעליך - שימושי הנעליים בתנך .
וגם במקדש, בבהכ"נ, בברכת כוהנים ועוד.
שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ-כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא (שמות ג,ה)
של נעליך. [בפרשת שמות.]
* בלי נעליים כי זה קדוש, \ בלי נעליים כי זה מחשיד,
* בלי נעליים כי זה עינוי \ בלי נעליים –כדי לקנות,
* בלי נעליים – לשחרר יבמה \ בלי נעליים לאבילות.
* בלי נעליים אסור כי זה מבזה, \ בלי נעליים כי זה מכובד!
א. קדושה.
ברמבן על של נעליך - , וכולו קדוש ואסור בנעילת הסנדל, וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים..
הרמב"ן דהיינו טעמא במקדש שהלכו יחיפים משום דאדמת קודש הוא צריך להוריד המנעלים, הכי נמי יש לומר כיון דאנו עושין בברכת כהנים היום, זכר לכך אנו נוהגים כמותם, שאנו מורידים הנעלים, והוא מטעם של נעליך.,ואין נפק"מ לסוג הנעל.
לא מכובד\ ונקיות
ביבמות ו. ואי זו היא מורא מקדש לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנעלו בפונדתו והאיסור בעזרה מדרבנן יא שזה בגלל הטעם של הכבוד כדלהלן.
אבל י"א שבברכת כוהנים זהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, והטעם משום כבוד צבור, ולטעם דכבוד הציבור לכאורה היום היה צריך שיהא מותר בכל המנעלים, כיון שהיום אין שום לכלוך או טיט וכדומה כפעם. ויותר מכובד עם נעליים - מאשר בלעדיו.
רש"י בסוטה מ. לענין ברכת הכהנים שלא יהיו נראין סנדליו לצבור והן אין ראוין ליראות מפני טיט שעליהן עכ"ל . ובפי' רבינו יוסף בכור שור כ' שהנעל דורס בכל מקום ופעמים במקומות המטונפים אינו ראוי שיביאנו במקום מקודש.
מאוד מכובד.
גם לנעל כמותג של כבוד מקור בתנך, בספר יחזקאל: "אלבישך רקמה ואנעילך תחש"..
מפני החשד
לרב אשי הטעם דחיישינן שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו וילך לקשור הנעל, ולא יברך ברכת כהנים, ויוציאו עליו לעז דמה שאינו מברך, משום בן גרושה או בן חלוצה הוא, )
ויעו"ע ר"ה לא: . והמשנה ברורה שם ס"ק דלכאורה במנעלים שלנו שאין חשש לזה, יהא מותר לעלות עם זה לדוכן, אלא דמשום לא פלוג, אסרו כל סוגי המנעלים,
.מפני האבילות
והיינו שאחרי שה׳ התגלה למשה, הבין שאם נאמר לו ׳אלהי אביך׳, אות הוא שאביו מת, שהרי אין הקב״ה מייחד שמו על החיים (עי׳ רש״י בראשית כ״ח י״ג), נמצא שבאותה שעה היה עליו לחלוץ נעליו כדין שמועה רחוקה, שאבל אסור בנעילת הסנדל . כמו כן בתשעה באב.. כנל.
ריבוי \מיעוט קדושה
”וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא השם אֶל יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ...“ (יהושוע ה ).
. וכבר עמדו רבותינו הראשונים על החילוקים שביניהם. האחד, מדוע אצל משה הוזקק להשיל את שני נעליו, כלשון הפסוק ׳שַׁל נְעָלֶיך מֵעל רַגְלֶיך (לשון רבים),
ואילו אצל יהושע היה די בהשלת נעלו האחת, כלשון הפסוק: שַׁל נַעַלְ מֵעַל רגְלֶיך׳ (לשון יחיד שישיל את נעליו,
כי אצל משה - כל ההר התקדש ברדת השכינה על ראש ההר כבמתן תורה,
ובטור: שלכן במשה נאמר "אדמת קודש". וביהושע נאמר רק "קודש הוא" שכן נתקדש רק מקום עמידת רגליו לכן היה די בהורדת נעל אחת בלבד.
עונש ומבזה
”וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ “ דברים כה.
הנעל משמשת - במועדי השפלה שונים. "חלוץ הנעל" הוא האח המסרב לייבם את אלמנת אחיו, וכאן דווקא הסרת הנעל מעידה על השפלה.
השלכת נעל על הזולת היא עלבון צורב, וזאת כבר בספר תהילים: "על אֶדום אשליך נעלי".
מפני הקנין
”וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ.
(רות ד, ו,)
כעינוי
וידבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם.
אחד מהעינויים ביום כיפור – הוא חליצת הנעליים.
ומעשה בנידוי על מתן כבוד -
אשה שאמרה לדיין: "המנעל של אבי היה חשוב יותר מכל משפחתך
בהמשך....בעהי
-