כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה

[עושה חדשות]

חולין דק"ט:
אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא נדה דם טוהר חלב בהמה חלב חיה חזיר מוחא דשיבוטא גירותא לישנא דכוורא אשת איש גרושה בחיי בעלה אשת אח יבמה כותית יפת תאר בעינן למיכל בשרא בחלבא אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי

האם יש עוד תוספת והרחבה לרשימה הזו? הרי לש' הגמ' בשם ילתא הוא "כל דאסר", ואילו הדוג' שנזכרו בגמ' הם מעטות.

[איש טלז]

אגב עיין מהר"ש כדומני שהוכיח מכאן דא"א ביבמה הוי הותרה ולא דחויה
וכדומה שיש מדרש או משהו בסגנון שמוסיף עוד כפי שזכור לי

בדרך הלצה אומרים שהתורה אסרה ביטול תורה דהיינו דברים בטלים והתירה לדבר בדברי תורה

[הוא היה אומר]

בדרך הלצה אומרים שהתורה אסרה ביטול תורה דהיינו דברים בטלים והתירה לדבר בדברי תורה

ווארט זה עיקרו באידיש , ''רעדן אין לערנען''.

(נ.ב. עוד דוגמא: אייפון אסור בחפצא - ופלפונים עם הכשר (או פילטר) מותרים)

[עושה חדשות]

איש טלז, מי זה מהר"ש?

ומש"כ שבמדרש יש תוספת, הנה התוס' בחולין כ' "בסלוק של פרשת פרה יסד ר' אליעזר הקליר מן הדם טחול הדם מטומאת נדה (אשה) טהרת בתולי אשה ומאשת איש יפת תואר לאיש וכנגד כותית לא פירש והכל עשה ע"פ הירושלמי", ומשמע שבירו' יש רשימה שונה, אבל לא מצאתי את הירו'.

[עושה חדשות]

בויק"ר פ' אחרי מות אי' -

ה' מתיר אסורים מה שאסרתי לך התרתי לך אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה אסרתי לך גיד הנשה בחיה והתרתי לך בעוף אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים, ר' אבא ור' יונתן בשם ר' לוי אמר יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך דם הנדה אסרתי לך התרתי לך דם בתולים אסרתי לך אשת איש התרתי לך את השבויה, אשת אח התרתי לך יבמה, אשה ואת אחותה בחייהם התרתי לך לאחר מיתה לבישת כלאים התרתי לך סדין בציצית בשר חזיר התרתי לך דג ששמו שיבוטא את החלב התרתי לך את השומן את הדם התרתי לך טחול בשר בחלב התרתי לך את הכחל, ר' מנחמא ור' ביבי ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' יונתן אמרו תחת מה שאסרתי לך התרתי לך תחת איסור דגים לויתן דג טהור תחת איסור עופות זיז עוף טהור הוא

אבל עוד אין לנו רשימה מושלמת על כל שס"ה מצוות ל"ת...

[לעומקו של דבר]

אגב עיין מהר"ש כדומני שהוכיח מכאן דא"א ביבמה הוי הותרה ולא דחויה
וכדומה שיש מדרש או משהו בסגנון שמוסיף עוד כפי שזכור לי

בדרך הלצה אומרים שהתורה אסרה ביטול תורה דהיינו דברים בטלים והתירה לדבר בדברי תורה

לא בטוח בדרך הלצה, הלא זו פשטות דברי חז"ל לעמל פה וכו'.
ובירו' כל פטטיא בישין פטטיא דאורייתא טבין. או משהו כזה.

[עושה חדשות]

בסילוק של הקליר שהוזכר בתוס', משמע לכאו' שזה בא להדגיש את ענין ה"חוק" שבמצוות.

סילוק לפרשת פרה.png (529.55 KiB) נצפה 7298 פעמים

====

זכורני שראיתי פעם כתוב שאסרה תורה מחיקת ה' והתירה כנגד זה מחיקת מגילת סוטה. יש?

[עושה חדשות]

בתנחומא פרשת שמיני, הדגש הוא קצת אחר. כך אי' שם -

...וזאת החיה אשר תאכלו וזה אשר לא תאכלו, שא"ל הזהר את ישראל שלא לאכול דברים טמאים שלא יטעך יצרך לומר שכל דברים טובים אסר הקדוש ברוך הוא לישראל אמר הקדוש ברוך הוא כל מה שאסרתי לך התרתי לך כנגדו, כיצד, אסרתי לך דם נדה התרתי לך דם בתולים, אסרתי לך את הדם התרתי לך את הכבד שכלו דם, אסרתי לך את החזיר התרתי לך את הדג ששמו שיבוטא שהוא דומה לחזיר, אסרתי לך אשת איש התרתי לך גרושת איש, אסרתי לך נכרית התרתי לך אשת יפת תואר, אסרתי לך אשת אח התרתי לך יבמה לאחר מיתתו בלא בנים שנאמר (דברים כה) יבמה יבא עליה, אסרתי לך כלאים התרתי לך סדין בציצית, אסרתי לך חלב בהמה התרתי לך חלב חיה, א"ר ביסנא בשם רבי חייא כל מה שאסר הקדוש ברוך הוא בבהמה התיר בחיה וכל מה שאסר בחיה התיר בעוף, ואת שאסר בעוף התיר בדג, כיצד אסר חלב בבהמה התיר חלב חיה, אסר גיד הנשה בחיה והתיר אותה בעוף, אסר בעוף הדם התיר אותה בדג, וכל כך למה כדי שיתן שכר טוב לישראל שמשמרין את המצות, לכך נאמר (תהלים יח) האל תמים דרכו שכל דרכיו של הקדוש ברוך הוא תמימות הן, וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל, כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו או מה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל נבלות, אמר שלמה אם חכמת חכמת לך וגומר (משלי ט) הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל שנאמר כל אמרת ה' צרופה למה שיהא מגן עליך שנאמר מגן הוא לכל החוסים בו, הוי אומר זאת החיה וגו'...

[אבן זועקת]

בפיוט כתוב מאשת איש יפת תואר ובויק"ר שבויה. מה הפשט?

[סעדיה]

בפיוט כתוב מאשת איש יפת תואר ובויק"ר שבויה. מה הפשט?

וראית בשביה אשת יפת תואר

[עושה חדשות]

אגב, בא' מהנוס' של הל' אלדד הדני יש תוספת, אסר לן נבילה והתיר לן בן פקועה.

[עושה חדשות]

דא"ג, בענין מה שאמרו חז"ל "לצרף הבריות", בפשטות הכוונה מלש' צירוף ותיקון וזיקוק, אבל פעם ראיתי בא' הראש' שביאר: לצרף את הבריות אל האמיתות שבתורה. מכירים?

[בקרו טלה]

זכורני שראיתי פעם כתוב שאסרה תורה מחיקת ה' והתירה כנגד זה מחיקת מגילת סוטה. יש?

מאירי מסכת סנהדרין דף נו.
המוחק את השם עובר בלא תעשה ולוקה ויראה מסוגיא זו שהדין כן בקורע ובכל מיני אבוד ואזהרה שלו שנאמר בע"ז בפרשת ראה אנכי ואבדתם את שמם וסמך לו לא תעשון כן לי"י אלוקיכם ודרשו אזהרה למוחק את השם וכן הדין בכל מאבד כגון קורע וחותך וזה שסמך לו אח"כ כי אם אל המקום אשר יבחר י"י פי' גדולי המפרשים דרך פשט שרמז לענין סוטה שנתן לימחות על המים [וכעי"ז כתב בספרו קרית ספר מדנפשי']:
נחל קדומים פרשת ראה [וכעי"ז בדרשות מהר"ם חביב פר' ראה, ועי"ע בתפארת יהונתן]
לא תעשון כן לה"א כי אם אל המקום אשר יבחר ה'. צריך להבין קשר הענין עם הכתובים הראשונים אבד תאבדון וכו' לא תעשון כן לה"א, ופירש"י אזהרה למוחק את השם וכו', ועדיין צריכין אנו למודע"י דהיכי קאמר אח"כ כי אם אל המקום? ופירש הרב עיר וקדיש כמהר"ר דוד חאבילייו זצ''ל שהכוונה על מחיקת ה' במגילת סוטה, שלא היה נוהג כי אם במקדש דוקא, ואין לעשות זאת אלא במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם.
ובהא ניחא דר' ישמעאל שהקשה "וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין" ומשני, ואכתי קשה וכי תעלה על הדעת שישראל מוחקים את השם, ובהא ניחא דבא הכתוב להזהיר שלא למחוק השם גם להטיל שלום בין איש לאשתו, דהיינו לסוטה, אף זה לא תעשון כי אם במקום אשר יבחר בו ה', דהיינו במקדש, שם תוכלו במקום המקדש למחוק השם לסוטה ולא במקום אחר.

[אמיר כרמי]

דא"ג, בענין מה שאמרו חז"ל "לצרף הבריות", בפשטות הכוונה מלש' צירוף ותיקון וזיקוק, אבל פעם ראיתי בא' הראש' שביאר: לצרף את הבריות אל האמיתות שבתורה. מכירים?

יש כלי חמדה בפרשת כי תצא שאומר לצרף היינו לחבר איש לרעהו

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 23&hilite=

[עזריאל ברגר]

בפיוט כתוב מאשת איש יפת תואר ובויק"ר שבויה. מה הפשט?

וראית בשביה אשת יפת תואר

וקיי"ל "אשת - ואפילו אשת איש".

[מיכאל1]

בדרך הלצה אומרים שהתורה אסרה ביטול תורה דהיינו דברים בטלים והתירה לדבר בדברי תורה

יש בהלצה זו ממש עי' בעובר אורח להאדר"ת שדן שאין לאחר סעודת שבת משום דיבור בלימוד, משא"כ לימוד תורה.

[שמואל דוד]

מענין לענין...
יש לעיין מדוע גרושה בחיי בעלה דומה לאשת איש?

[עזריאל ברגר]

מענין לענין...
יש לעיין מדוע גרושה בחיי בעלה דומה לאשת איש?

אולי כמארז"ל "גרוש שנשא גרושה - ד דעות במיטה", עיי"ש.

[ביקורת תהיה]

יש לעיין מדוע גרושה בחיי בעלה דומה לאשת איש?

אדרבה, חידוש הוא שחידשה תורה, שמיתת הבעל וספר כריתות מתירים אשת איש לעלמא, בשונה משארוּת דעריות שאינה פוקעת לאחר גירושין או לאחר מיתת הבעל.
וצא ולמד ממה שהזהירה תורה:
לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה.

[שמואל דוד]

יישר כח

[ענ'י לעצמי]

שמעתי בשם הגרמ"ש שפירא זצ"ל שמכאן ראיה דאין גירושין מפקיע אישות שלה עם בעלה הראשון אלא היא רק היתר לינשא לאדם אחר

[צופה_ומביט]

מעודי הבנתי את העניין שהוא מצד פסיכולוגיה [שירדה תורה לסוף דעתם של בני אדם], שבה עסקינן בכל מימרא זו, [שמצד תאוות האדם זה מקביל, ולכן מוצא בזה איזה סיפוק לתאוה זו], ולא בהלכות ודינים, [שמצד הדינים והחלויות זה מקביל].

וכי מי שמתאוה לאשת איש [דוקא] זהו בגלל החלות קידושין כפי גדרי התורה, ותלוי בחלות אלה ומהות פקיעתם?
ופשוט.

וממילא דבר זה ישנו גם בגרושה בחיי בעלה, ולא אפרט את הנלענ"ד מפני הכבוד.

[צופה_ומביט]

שמעתי בשם הגרמ"ש שפירא זצ"ל שמכאן ראיה דאין גירושין מפקיע אישות שלה עם בעלה הראשון אלא היא רק היתר לינשא לאדם אחר

לי היתה ראיה אחרת,
ממה שכל עוד לא נישאה לאחר יכול בעלה הראשון להחזירה, אבל אחרי שנישאה לאחר הרי שהיא "הוטמאה" כלפיו ולא יכול יותר לקחתה.
משא"כ אם לא היתה גרושתו, יכול כל אדם לישא כל אשה שכבר היתה נשואה.
חזינן שגם אחרי הגירושין יש ביניהם קשר אישות מסוג כלשהו, וממילא כשנישאה לאחר נחשב זאת כסתירה ופגיעה באישות של הראשון, והיא "הוטמאה" כלפיו, ולא יכול יותר לקחתה.
[וגם כאן, הדבר מתאים גם מצד המתרחש בנפש האדם, שירדה תורה לסוף דעתו וכו'].

[סגי נהור]

שמעתי בשם הגרמ"ש שפירא זצ"ל שמכאן ראיה דאין גירושין מפקיע אישות שלה עם בעלה הראשון אלא היא רק היתר לינשא לאדם אחר

הטענה כפי שהיא כתובה כאן נשמעת משובשת ביותר. ואולי הניסוח לא מדויק.

[בן ראובן]

שמעתי בשם הגרמ"ש שפירא זצ"ל שמכאן ראיה דאין גירושין מפקיע אישות שלה עם בעלה הראשון אלא היא רק היתר לינשא לאדם אחר

הטענה כפי שהיא כתובה כאן נשמעת משובשת ביותר. ואולי הניסוח לא מדויק.

לא זו בלבד, אלא שבהשקפה ראשונה סותרת לשון הכתוב ודברי חז"ל וכמה וכמה הלכות ודינים ("כריתות").

[יוסף חיים אוהב ציון]

שמעתי מתלמידי הגרב"צ א"ש זיע"א שאמר, שריבוי יין בדרך כלל הוא דבר אסור אבל שרא לן ביום פורים ריבוי ע"ד כל דאסר וכו'.

[שילה צבי]

בדרך הלצה אומרים שהתורה אסרה ביטול תורה דהיינו דברים בטלים והתירה לדבר בדברי תורה

אני מכיר [כמדומני הובא בשם אחד האדמורי"ם בלוח דבר בעתו] שאומרים את זה על "ניטל" שהתורה אסרה ביטול תורה וכנגדו התירה לנו בלילה זה.
[לענ"ד פשוט כמו שאמרו כאן שמדובר על נפש האדם ואין כאן יסודות למדנים]

[עזריאל ברגר]

הרב בן ציון פירר בספרו "משה" כותב שהכרובים שבבית המקדש הם "היתר" של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" וכיו"ב.
וממשיך שם וכותב שהענין של "כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה" הוא כעין "דיברה תורה כנגד יצר הרע" - והוא כנראה ע"פ דברי התנחומא שהובאו לעיל.

[סגי נהור]

[לענ"ד פשוט כמו שאמרו כאן שמדובר על נפש האדם ואין כאן יסודות למדנים]

יסודות למדניים לא ידענא. אבל בוודאי יותר מפסיכולוגיה כאן, אלא ענין מהותי, שזה לעומת זה עשה האלקים, וכל כח שישנו בצד הרע יש כנגדו בצד הטוב, וכידוע לי"ח.

[צופה_ומביט]

בוודאי יותר מפסיכולוגיה כאן, אלא ענין מהותי, שזה לעומת זה עשה האלקים, וכל כח שישנו בצד הרע יש כנגדו בצד הטוב, וכידוע לי"ח.

היינו הך. זה מקורו של זה. וכידוע.

[סגי נהור]

כוונתי שיש קשר תוכני בין האסור והמותר שכנגדו, עד שזה יונק מזה, ולא רק מצד תחושת האדם.